מנהגי תשעת הימים

בתשעת הימים נוהגים למעט ברכישה של מוצרי מותרות שמעוררים שמחה, גם באמצעות האינטרנט, אך אם מדובר בהזדמנות עסקית שלא תחזור אחרי תשעה באב אפשר להקל • אין ללבוש בגדים מכובסים בימים הללו, אך בגדים תחתונים ומגבות ידיים שרגילים להחליפם תדיר מותר • בימינו, שרמת ההיגיינה עלתה ואין בהכרח עניין של תענוג ברחיצה, מותר להתקלח גם בתשעת הימים – ובלבד שיעשה זאת במים פושרים ולשם ניקיון בלבד

מדין המשנה (תענית כו, ב) רק בסעודה המפסקת שלפני תשעה באב אסור לאכול בשר ולשתות יין, וכן נוהגים עד ימינו עולי תימן. אולם כבר בימי הראשונים נהגו בשאר קהילות ישראל להימנע מאכילת בשר ושתיית יין בימי האבלות על החורבן. יש שהחמירו בזה בכל ימות החול שבשלושת השבועות, ויש שהחמירו בזה בשבוע שחל בו תשעה באב.

בפועל, מנהג יוצאי אשכנז להחמיר בזה בכל תשעת הימים, כולל ראש חודש אב, וכן נהג האר"י. ולמנהג רוב יוצאי ספרד מחמירים בזה מב' באב, אבל בראש חודש שהוא יום חגיגי אין נמנעים מבשר ויין.

שתיית אלכוהול

שאלה: מדוע יין אסור וכל המשקאות האלכוהוליים מותרים?

תשובה: היין נחשב המשקה החשוב והמשובח ביותר, ולכן כעיקרון הוא נחשב גם המשמח ביותר. סיבה נוספת למנהג איסור בשר ויין היא שלאחר חורבן בית המקדש היה ראוי שנימנע לחלוטין מאכילת בשר ושתיית יין. וכפי שמובא בברייתא: "תנו רבנן: כשחרב הבית בשנייה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן רבי יהושע, אמר להן: בניי, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח, ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח, ועכשיו בטל?" (בבא בתרא ס, ב). למעשה, השיב להם רבי יהושע שאי אפשר להתאבל יותר מדי, ולכן די במה שתיקנו חכמים זכר לחורבן. אולם בימים שבהם מתאבלים על החורבן, ראוי בעקבות ביטול הקורבנות להימנע מאכילת בשר, ובעקבות ביטול ניסוך היין להימנע משתיית יין.

הבדלה

במוצאי שבת חזון מותר למבדיל לשתות מהיין שהבדיל עליו. ואפשר לשתות את כל היין שבכוס. ועדיף להבדיל על מיץ ענבים שאינו משמח.

ויש מיוצאי אשכנז שנוהגים שאם יש שם קטן שהגיע לגיל חינוך לברכות הנהנין ועדיין לא הגיע להבנת האבל על ירושלים (בין שש לתשע), שיכוון המבדיל בברכת "הגפן" בשביל הילד, והילד ישתה את היין. אבל כשאין שם ילד בגיל זה ישתה המבדיל את היין (רמ"א תקנא, י, ומ"ב ע).

ממעטים במשא ומתן

בתשעת הימים ממעטים במשא ומתן של שמחה. כלומר, אין קונים דברי מותרות כתכשיטים, בגדים, כלים נאים, רהיטים חדשים ומכונית משפחתית. גם ביצוע קניות באמצעות האינטרנט בכלל האיסור.

אומנם אדם שנפלה לידו הזדמנות לקנות דבר משמח במחיר זול במיוחד, ויש חשש סביר שאם ימתין עד לאחר תשעה באב יפסיד אותו – רשאי לקנותו בתשעת הימים, ויתחיל להשתמש בו לאחר תשעה באב.

טוב למעט גם במשא ומתן של דברים שאינם משמחים. לדוגמה, אדם שרגיל אחת לכמה שבועות לערוך קניות גדולות של מזון ושאר צורכי הבית, לכתחילה טוב שיבצע את הקנייה לפני או אחרי תשעת הימים.

איסור כיבוס בשבוע שחל בו תשעה באב

אמרו חכמים במשנה (תענית כו, ב) שאסור לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב. וזה אחד מביטויי האבלות, שמתוך צער והזדהות עם הנפטר או עם חורבן הבית, האדם מפסיק לטפח ולפנק את עצמו. בכלל האיסור גם גיהוץ בגדים או כיבוסם בכיבוס יבש.

גם כיבוס בגדים כדי ללובשם אחר תשעה באב – אסור, משום שהמכבס נראה כמי שמסיח את דעתו מהאבלות על החורבן.

זמן האיסור למנהגי העדות

מנהג רוב יוצאי ספרד כדין המשנה, שאיסור כיבוס חל רק בשבוע שחל בו תשעה באב. וכל יוצאי אשכנז ומקצת יוצאי ספרד, כקהילת לוב, נהגו להחמיר באיסור כיבוס מראש חודש אב, ורק לכבוד שבת חזון נוהגים ללבוש בגדי שבת מכובסים ומגוהצים.

בחלק מקהילות מרוקו וכן בג'רבא החמירו מב' באב (ברית כהונה או"ח ר, ט).

איסור לבישת בגדים מכובסים והבגדים המותרים

בכל הימים שאסור לכבס, כל עדה לפי מנהגה, גם אסור ללבוש בגד מכובס. וכן אסור לפרוס מצעים מכובסים על המיטה, או מפה מכובסת על השולחן, או להתחיל להשתמש במגבות מקלחת מכובסות.

אומנם מותר ללבוש בימים אלו לבנים וגרביים מכובסים ולהחליף מגבות ידיים שנזדהמו, שהואיל ורגילים להחליפם לעיתים תכופות אין בהחלפתם תענוג או פינוק אלא רק הסרת מיאוס. בשעת הצורך כאשר לא נותרו לבנים נקיים, מותר לכבסם.

הפתרון להחלפת בגדים

מכיוון שהאיסור ללבוש בגדים מכובסים נמשך כמה ימים, נוהגים להכין לתקופת האיסור כמה בגדים משומשים. וכך עושים: לובשים לפני זמן האיסור כמה בגדים, כל בגד כשעה ויותר, ועל ידי כך אותם בגדים כבר לא ייחשבו מכובסים, ויהיה מותר ללובשם בזמן האיסור.

מי שלא הכין לעצמו בגדים לפני זמן האיסור, יכול לקחת בגד מכובס ולהניחו על הרצפה למשך זמן או לדרוך עליו, כך שכבר לא ייחשב מכובס, וממילא יוכל ללובשו.

ניקוי כתם

מי שחולצתו התלכלכה בכתם, יכול להסירו בעזרת מים וסבון, שאין זה בכלל כיבוס הבגד, ועדיף שיעשה זאת בעודו לבוש שאז ניכר שאינו דרך כיבוס. כאשר כל הבגד התלכלך ואין לו עוד בגד שראוי לצאת בו, אפשר לכבס את כל הבגד כרגיל (עי' גשר החיים כא, י; פניני הלכה מועדים יא, יא).

לבישת בגדים חגיגיים

בכל הימים שנוהגים איסור כיבוס, כל עדה לפי מנהגה, גם אין לובשים בגדים חגיגיים כבגדי שבת אפילו אם אינם מכובסים.

לקראת ברית מילה, האב והאם, המוהל והסנדק מתרחצים ולובשים בגדי שבת, ובשעת הצורך הגברים מתגלחים ומסתפרים עד שבוע שחל בו תשעה באב. והקרובים להורים בדרגה ראשונה, כהוריהם ואחיהם, רשאים ללבוש בגדי שבת אבל אין מסתפרים. ושאר המוזמנים לובשים בגדים מכובדים אבל לא בגדי שבת גמורים (פניני הלכה זמנים ח, יט). וכן הדין לגבי פדיון הבן, כשבעלי השמחה הם האב, האם והכהן.

מותר לכבס בגדי קטנים

בגדים של תינוקות שרגילים לטנף את בגדיהם אינם בכלל האיסור, וכן מותר לכבס מצעים ושמיכות של ילדים שהרטיבו בלילה. וכן מותר בשעת הצורך לכבס בגדים של ילדים גדולים יותר, שכל עוד הם רגילים ללכלך את בגדיהם, אין בכיבוס בגדיהם צד של שמחה (רמ"א תקנא, יד).

כשמכבסים בגדים של ילדים במכונה, אין היתר להוסיף עמהם בגדים של גדולים. ואף את בגדי הילדים טוב כשאפשר לייבש בצנעה בתוך הבית, כדי שלא ייראו כלא מתאבלים.

מנהגי המקלים והמחמירים ברחיצה בעבר

אף שמצד תקנת חכמים איסור הרחיצה חל בתשעה באב בלבד, נהגו הראשונים להחמיר ברחיצה גם בימים שלפני תשעה באב.

המחמירים נהגו שלא לרחוץ אפילו במים קרים במשך כל תשעת הימים, ורק לקראת שבת חזון התרחצו מעט במים קרים. והמקלים נהגו שלא לרחוץ במים חמים בשבוע שחל בו תשעה באב, ומרחיצה בקרים לא נמנעו כלל.

מכיוון שכל האשכנזים נהגו להחמיר בזה, יש טועים לחשוב שכל הספרדים מקלים, אולם בפועל גם בקהילות רבות של יוצאי ספרד נהגו להחמיר, כך שבפועל ברוב קהילות ישראל נהגו בעבר להחמיר.

ברוב קהילות צפון אפריקה אף נהגו להחמיר שלא לרחוץ בקרים כל תשעת הימים, כמובא בספרי המנהגים השונים. וכן נהגו בבבל כל תשעת הימים (בא"ח דברים טז).

מנהג המקלים היה רווח בקהילות יוצאי ספרד בסביבות ארץ ישראל (שולחן גבוה תקנא, מט) ובמקצת קהילות בצפון אפריקה.

השינוי העצום בהרגלי הרחיצה

כיום הרגלי הניקיון והרחיצה השתנו לחלוטין. בעבר לא היו מים זורמים בבתים, והחשיבו רחצה לאירוע מיוחד של תענוג ופינוק, וממילא לא נגרם לאנשים כמעט סבל ממניעת רחצה. אבל כיום שהכול רגילים להתרחץ, הרחצה הפכה לדבר שגרתי, ורבים רגילים להתרחץ בכל יום עם סבון, ואם לא יתרחצו יום אחד יסבלו, ויש שאפילו יתקשו להירדם עקב כך.

השינוי נבע בעקבות פיתוח מערכות המים והביוב, שמאפשרים לנו לשמור על הניקיון. בעבר הצואה ומי הרגליים היו זורמים בתעלות שבין הבתים, או מוטמנים בקרבת היישובים, והריחות הרעים היו מצויים, ואילו כיום צינורות הביוב מפנים את הצואה ומי הרגליים ואין מהם ריח רע (עי' בפניני הלכה תפילה ג, י). גם הרגלי הרחצה שלנו השתנו, שכן בזכות מערכת צינורות המים והמצאת הסבון בדורות האחרונים אנו יכולים להתרחץ ולהתנקות ביעילות מרובה מבעבר, עד שכולם כמעט נחשבים איסטניסים בזה. ראוי לציין שפיתוח מערכות המים והביוב והרגלי הניקיון תרמו רבות להארכת תוחלת החיים. בזכותם זיהומים, מחלות ומגפות שהיו רווחים בעבר התמעטו מאוד.

ההלכה למעשה

לפיכך, כל מי שחש צער מכך שלא התרחץ, רשאי להתרחץ ולהשתמש בסבון ושמפו לחפיפת הראש. ויתרחץ במים פושרים ולא חמים, כך שמצד אחד לא ייהנה מרחיצתו, ומאידך גם לא יסבול, וכל מגמתו תהיה לניקיון.

כך הדין למנהג המחמירים בכל תשעת הימים, וכך הדין למנהג המקלים בשבוע שחל בו תשעה באב, אבל לפני כן מותר למנהג המקלים להתרחץ במים חמים לשם הנאה.

מי שריח זיעתו נודף מפני שלא התרחץ, אף שהוא עצמו אינו סובל מכך, צריך להתרחץ בתשעת הימים ובשבוע שחל בו תשעה באב, שגדול כבוד הבריות, ואם לא יתרחץ נמצא מתבזה ושם שמיים מתחלל על ידו.

שחייה בבריכה

אם המטרה לבילוי, כבר מראש חודש אסור, מפני שכבר מתחילת חודש אב צריך למעט בשמחה. ואם המטרה בריאותית, כדרך אנשים שרגילים לשחות בכל יום כחצי שעה בבריכה, מותר עד שבת חזון, ואחר שבת חזון נכון להחמיר. ומי שצריך לשחות לצורך רפואי, רשאי לשחות עד ערב תשעה באב.