הספר 'שמירת שבת כהלכתה' והמחלוקת שעוררו נגדו

הרב יהושע נויבירט זצ"ל, שהיום מלאו עשר שנים לפטירתו, הצטיין בספרו 'שמירת שבת כהלכתה' בעבודה דייקנית ובהיוועצות עם גורמי מקצוע • הרעיון לכתיבת הספר נולד בספינה שבה נמלט מתופת השואה, לאחר שנאלץ לחלל בה שבת מטעמי פיקוח נפש • לאחר צאת הספר קמו עליו חולקים ומערערים בטענות שונות, עד שהרב נויבירט נאלץ לשנות כמה מהכרעותיו במהדורות הבאות ולהחמיר

ביום חמישי, ג' תמוז, מלאו עשר שנים לפטירתו של הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל (תרפ"ז-תשע"ג, 1927–2013), מחבר הספר 'שמירת שבת כהלכתה'. הרב נויבירט נולד בהלברשטאדט שבגרמניה לרב ד"ר אהרן, שכיהן ברבנות במיינץ, הלברשטאדט, ברלין ואמסטרדם. אימו הייתה נינה של שני הגדולים והגאונים ברבני גרמניה, הרב יצחק דב במברגר והרב יעקב אטלינגר. הרב נויבירט עבר את תלאות השואה עם משפחתו בסתר ובמחבוא, ושניים מאחיו נספו. בשנת תש"ו עלה לארץ והחל ללמוד בישיבת 'קול תורה'. לאחר קום המדינה עלו גם הוריו לארץ.

שמירת שבת כהלכתה

ספרו 'שמירת שבת כהלכתה', שיצא לאור בשנת תשכ"ה, הוא מהספרים המסודרים והמדויקים ביותר, והוא מפרט באופן שיטתי את פרטי ההלכות, ומקפיד להביא מקורות מדויקים לכל הלכה.

לשם כתיבת ספרו למד הרב נויבירט בעיון ובדקדוק ראשונים ואחרונים, ואף מאמרים הלכתיים של רבני הדור, ואת כולם שילב בדייקנות בספרו. לכן מלאכת הכתיבה ארכה שנים רבות, ואף על הכנת המהדורה השנייה ואחריה השלישית טרח במשך שנים רבות.

כדי שהלשון תהיה צחה ומדויקת, נעזר ברב אשר וסרטייל, שערך את הספר, הגיה אותו בקפדנות והוסיף מפתח ערכים מפורט ומדויק. הוספת המפתח הייתה חידוש גדול בספרות התורנית, ובזכות המפתח הפך הספר להיות נוח לשימוש ובו מענה זמין ומיידי לשאלות שהתעוררו במשך השבת.

בשל היסודיות שאפיינה אותו, הרב נויבירט נעזר ברופאים לענייני הרפואה, ובמדענים לענייני החשמל והמכונות. בירורים שיטתיים אלו על מכלול הלכות השבת היו גם הם חידוש חשוב.

בזכות מעלותיו הרבות, הספר 'שמירת שבת כהלכתה' התפרסם במהירות ונמכר לאלפים ולרבבות ולבסוף למאות אלפים. רבנים נהנו מהדיוק הלמדני שבו, ובעלי בתים יכלו למצוא בו הדרכה מעשית.

השיטתיות והדייקנות שבהן כתב את ספרו, השפיעו על מאות רבנים, ומהם שכתבו ספרי הלכה על נושאים שונים בהשראת ספרו, אולם רק מעטים הצליחו להתקרב לרמת ההיקף, היסודיות והדיוק שלו.

מורשת קהילתו הייקית

אין ספק שלבית גידולו של הרב נויבירט הייתה השפעה מכרעת על כתיבת ספרו. אביו, שהיה מורו ורבו בכל שנות נעוריו, נשא תואר דוקטור, כפי שהיה מקובל בקרב רבני גרמניה. רבים מהרבנים שציין שהתייעץ איתם בכתיבת ספרו למדו בגרמניה, ובהם הרב יוסף ברויאר, הרב ארנטרוי, הרב מרצבך והרב קונשטט. אומנם בהמשך נעשה תלמיד מובהק לרב שלמה זלמן אוירבאך, ורבות מההכרעות שבספר התקבלו על פי שיטתו, ולקראת המהדורה השנייה הוא עבר על כל הספר, ואולם הסדר, השיטתיות והדיוק במקורות הם ממה שספג בבית הוריו ובקהילתו. גם עצם הגעתו לישיבת 'קול תורה' הייתה בשל היותם של ראשיה יוצאי גרמניה.

מורשת אביו

אביו הרב אהרן (תרמ"ב-תשי"ח, 1882–1958) למד בבית המדרש לרבנים בברלין, והיה לדוקטור בהיסטוריה, פילולוגיה וסוציולוגיה. הוא שימש מורה, רב ודיין במשך כארבעים שנה בגרמניה ובהולנד. לאחר שזכה לעלות לארץ, שימש רב בקהילה ביפו כשש שנים, ולאחר מכן עבר לבני ברק, לימד שיעורים ליחידים ולקבוצות, והיה אומר את דבר התורה בבית כנסת איצקוביץ' בתפילת קבלת שבת.

בהיותו בן עשרים וחמש, כתב חיבור על ההבדל בין הצומות בישראל לצומות הפגניים, שלח אותו לרב קוק שהיה אז רבה של יפו, והרב קוק השיב לו במכתב ברכה עמוק.

בארץ כתב אביו של הרב נויבירט ספרים לחיזוק היהדות, בהם ספר על המשפחה בישראל וייעודה. במאמר ב'שערים' מסופר על אישה שבעקבות לימודו החלה לשמור דיני טהרת המשפחה. עוד כתב ספר על משמעות השבת בשם 'ישראל ושבתו'. חלקו הראשון של הספר נקרא 'השבת בישראל' ובו רעיונות מהמקרא, מחז"ל וממקורות היסטוריים, ואף דברים על ערך השבת שהביא ממנהיגי היהדות הליברלית, לדוגמה ליאו בק והפילוסוף הרמן כהן. החלק השני – 'שבתו של ישראל ויום הראשון' – עסק בהבדלה בין השבת בישראל ליום השבתון של הנוצרים. בחלק השלישי – 'הציונות, מדינת ישראל והשבת' – הביא מכתבי הוגים שונים על חשיבות השבת, והוא עורר את הציבור לשמור את השבת כהלכתה.

בשואה

בהודאה לה' סיפר הרב נויבירט (בהקדמה למהדורה שלישית) על הצלתו מהשואה. "גרתי עם משפחתי בברלין אשר בגרמניה. עליית היטלר יימח שמו לשלטון והתגברות האנטישמיות וליל הבדולח גרמו להוריי זכרונם לברכה לחוש שהאדמה – אדמת גרמניה – בוערת תחת רגליהם והחלו לחפש מפלט עבור המשפחה…". הם מילטו אותו עם שני אחיו לבלגיה. מאוחר יותר הצליחו לצאת מגרמניה להולנד ולהחזיר אליהם את הילדים.

לאחר שהגרמנים כבשו את הולנד, הם החלו לרדוף את היהודים. "הוריי הביאו איתם מגרמניה ספר תורה שהיה שייך למשפחה ושמור בארון קודש באחד החדרים בדירתנו, וכשערכו הגרמנים חיפוש בבית גילו את ארון הקודש עם ספר התורה. הם שאלו מיד באיום: מה זה? אבי זצ"ל היה אדם חדור אמונה, ומשום כך לא פחד לפתוח את ארון הקודש ולהראותו לחיילים. מה כתוב שם? דרשו לדעת, והוא הסביר בגרמנית: כתוב 'לא תרצח'. ומה עוד? שאלו. ואבי השיב: 'ואהבת לרעך כמוך'. אנחנו הילדים רעדנו מפחד, אך בחסדי שמיים התקבל ההסבר על דעתם והם לא נגעו לא בספר התורה ולא בנו, אמרו לילה טוב ועזבו את ביתנו".

לאחר זמן נלקחו למעצר ועמדו להישלח ליעד לא ידוע. הימים היו ימי אלול ותשרי. "אבי זצ"ל לא איבד את עשתונותיו, ובזמן המעצר לקח איתו שופר שאותו החביא תחת מעילו. הוא כמובן ידע לתקוע כבעל תוקע ותיק. גם כאן מוקפים בשמירה של חיילים גרמנים לא רצה אבא לוותר על מצוות תקיעת שופר בראש השנה, ואנו כיסינו את עצמנו במעילים ואבא תקע לנו שלושים תקיעות, זכינו במצווה ולא התגלינו".

לבסוף שוחררו מהמעצר, הסתתרו בדירת מסתור וחיו בה שלוש שנים, בלי לצאת ממנה. "זמן ארוך וקשה זה נוצל על ידי תפילות קבועות ואמירת תהילים קבועה ולימוד עם אבא זצ"ל מסכת כתובות שהייתה איתנו. וגם לבד למדתי עם מעט הספרים שהיו כגון משנה ברורה חלק ג'…" (שנכתב על הלכות שבת). מכיוון שהסכנה הייתה קרובה, אביו ביקש להציל את אחותו בשליחתה לשמש עוזרת אצל גוי, אבל כשסיפרה שהיא נאלצת לחלל שבתות, החזירה האב אליהם. לאחר כמה ימים התברר שהבית שבו עבדה נפגע בהפצצה אווירית וכל יושביו נהרגו. כך ניצלה אחותו בזכות שמירת השבת.

בהימלטו מאירופה ארצה, נאלץ לחלל שבת בעלייה לאונייה, משום שחשש לפיקוח נפש. וכך כתב בהקדמתו: "כאשר נאלצתי לעלות על האונייה ולהסתבך בחילול שבת מפני החשש לפיקוח נפש, קיבלתי על עצמי שהקב"ה יזכה אותי ואעשה משהו עבור השבת, וכך עלה הרעיון לכתוב ספר על שמירת שבת. אחרי הולדת בני בכורי הי"ו, שמתי לב שאין ספר האוסף בתוכו את הלכות שבת בשפה השווה לכל נפש בכדי לענות על השאלות הרבות המתעוררות בכל שבת, ואז התחלתי בכתיבתו של הספר בחסד הי"ת".

החולקים

למרות המעלות העצומות של 'שמירת שבת כהלכתה', קמו בבני ברק חולקים. הרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר) כתב שחובתו "לכתוב כאן מודעא רבא ונחוצה, כי בזמנינו דור יתום אשר איש הישר בעיניו יעשה, אין ספק שנמצאים חיבורים מאנשים שאמרו חז"ל עליהם 'כי רבים חללים הפילה', המתיימרים ללקט ולסדר הלכות דוגמת מעשה שולחן ערוך, ואסור לסמוך עליהם. כי מלבד שמלקטים הוראות [להיתרא כמובן] מכל אשר ימצאו בחיבורים וירחונים [אשר רבים מהם לאו דסמכא כלל], עוד הם מוסיפים משלהם שיבושים וסילופים למאות ביודעים או בלא יודעים, והכול במגמה להכניס קולות וקלות בדיני תורתנו הקדושה, וחלילה וחס לסמוך על חיבורים כאלו".

טענתו נגד חיבורים וירחונים היא כפי הנראה נגד מאמרים של רבנים ציונים וכתבי עת תורניים כמו 'נעם' ו'מוריה' שנתנו להם במה, והוזכרו ב'שמירת שבת כהלכתה'.

גם הרב דב לנדו (ראש ישיבת סלבודקה), שהיה אז כבן שלושים וחמש, כתב קונטרס חריף בשם 'בירור דברים' נגד הספר. בסעיף הראשון של ביקורתו כתב: "כלל ראשון ויסודי הוא, שנדרשת דייקנות מרבית, שלעיתים לא כל אחד מחונן בה, בהבאת ההלכות ובציטוטן ממקורן…". קשה להבין איך כתב זאת על אחד הספרים המדויקים ביותר בהבאת המקורות.

בסעיף ג' האשים אותו הרב לנדו בהתייחסות קלה כלפי חומרת השבת, כאשר מעטים קיימו את השבת במסירות נפש כמו משפחת נויבירט.

הוא גם טען שהמחבר אינו יודע ללמוד כראוי. קשה להבין את הבסיס לטענה משונה זו. אולי מפני שהיו רגילים שספר למדני הוא מלא פלפולים וספקות, ועל כן התקשו להאמין שייתכן שיהיה ספר למדני מסודר ובהיר.

הייתה גם תרעומת על שהרב נויבירט לא פסק כמו החזון איש, ובזה אכן צדקו. הרב נויבירט, כמו רבותיו, החשיב את החזון איש לאחד הפוסקים, ולא לפוסק שכל שאר הרבנים צריכים להתבטל בפניו. בעקבות הביקורת הסיר הרב וואזנר את הסכמתו מהספר.

הפגיעה

בעקבות הביקורת החריפה נפגע מעמדו של הספר. ראשית, אצל תלמידי הרבנים החולקים, אולם גם אצל כלל הלומדים, שכן במהדורה השנייה, שיצאה לאור בשנת תשל"ט, ארבע עשרה שנה לאחר הראשונה, שינה הרב נויבירט כמה הכרעות לחומרא. אומנם עדיין הזכיר את הדעות המקילות בהערות, אבל למעלה כתב כעיקר או כדעה יחידה את הדעות המחמירות, והלומדים אינם יודעים אם דעתו לחומרא כמו שכתב למעלה, או לקולא כפי שמובא למטה.

ועדיין ישנה שאלה, האם הרב נויבירט החליט מיוזמתו לשנות מפני שהשתכנע מדברי החולקים, או שביקש למעט על ידי כך את המחלוקת, או שמורו ורבו הרב אוירבאך שכנע אותו לשנות, ומדוע? אם יש מהקוראים שיודע תשובה על כך, אודה אם ישתף אותנו.

האם ביקשו סליחה?

המחלוקת נגד ספרו הייתה קשה ומלווה בביטויים פוגעניים. האם ברבות הימים עמדו החולקים על טעותם וחזרו בהם לכל הפחות מההאשמה בזלזול בשבת ובחוסר דיוק? האם ביקשו סליחה? מן הסתם יש שיודעים זאת, ואודה להם אם ישתפו אותנו.

לאחיי המתנחלים ולכל קוראי הטור, המאמר נכתב לפני הפיגוע הנורא בעלי, ויהי רצון שנזכה להתנחם בבניין התורה, העם והארץ.