נתינת התורה לישראל תיקנה עולם שלם שהיה נתון לעבדות, גילוי עריות ועוול במשפט • עם התקדמות העולם המודרני העוולות התמתנו, אולם האנושות עדיין בחיפוש אחרי משמעויות עמוקות שגם להן יש תשובה בתורה • השמחה השלמה בשבועות מתבטאת בשילוב אכילה ושתייה ולימוד תורה • דיני עירוב תבשילין
קיום העולם תלוי במתן תורה עד ו' בסיוון
אמרו חכמים שהעולם היה תלוי ועומד עד יום השישי בסיוון, אם יקבלו בו ישראל התורה – יתקיים, ואם לא – יחזור לתוהו ובוהו (שבת פח, א). כדי להבין את משמעות העניין, צריך להתבונן מעט במהפכה המוסרית שעם ישראל חולל בעולם. בעת מתן תורה, שיעור ניכר מהאנשים בעולם היו עבדים, חלקם בעקבות תבוסה במלחמות וחלקם בשל הלוואות בריבית שלא הצליחו לשלם. לא היו להם שום זכויות, אדוניהם יכלו להתעלל בהם כאוות נפשם. בזכות התורה שניתנה לישראל, שהיו עבדים לפרעה במצרים ויצאו בדבר ה' לחירות, ובזכות התורה שציוותה להתייחס לעבד כאל אדם שיש לו צלם אלוקים, ולשמור על זכותו להאמין בה' ולקיים את מצוותיו, בתהליך הדרגתי בוטלה העבדות.
בעת מתן תורה, מוסד הנישואין שמבטא ברית אהבה היה רופף. תופעות של גילוי עריות בתוך המשפחה היו רווחות, עד שההלכה הייתה צריכה להורות שאח ואחות, אב ובתו, אם ובנה שהיו נשואים והתגיירו, צריכים להיפרד. בתהליך הדרגתי, רעיון קדושת הנישואין התפשט בעולם. בזמנים ההם המלכים קבעו את החוק ויכלו להטותו כרצונם, והשופטים הפלו במשפט את החזקים והעשירים. בתהליך הדרגתי התקבלה המצווה שהמשפט צריך לעשות צדק אחד לכול, ואסור להפלות דל ואביון במשפט. ואף המלך עצמו כפוף לחוק, ועל כן עליו לכתוב לו ספר תורה שיהיה צמוד אליו כל ימי חייו.
המשבר בעת החדשה
לאחר שהתורה כבר השפיעה רבות על העולם, דרך הדתות שקיבלו חלק מערכיה (נצרות ואסלאם), ודרך הוגי הדעות השונים שפיתחו את תורת המדינה ואת תורת המוסר לאורה של התורה, נדמה היה לרבים מהיהודים שעם ישראל סיים את תפקידו. אין עוד צורך לדבוק בזהות היהודית ולשמר את תודעת הגלות, אפשר להצטרף לעמים הנאורים ודרכם להמשיך לתקן את העולם לאור מוסר התורה והנביאים, שכן הערכים הגדולים של התורה והנביאים הופנמו באומות הנאורות, ואילו היהודים שדבקים בשולחן ערוך נשארו מאחור. כך התחיל תהליך חמור ומסוכן של חילון והתבוללות.
תפקידנו עתה
למרות ההתקדמות המוסרית הגדולה של האנושות לאור התורה, עדיין אנחנו רחוקים מאוד מהחזון הגדול שבתורה. אכן ככלל האנושות מתקוממת כיום כנגד עוולות גדולות, ואנשים רבים מאוד זוכים לחיות במסגרת חוק שמעניקה להם זכויות וכבוד. אולם דווקא עכשיו, כשהאדם נעשה חופשי, הוא תוהה כיצד יגשים את מלוא שאיפותיו העמוקות. כך אנו מוצאים אנשים רבים שאינם מצליחים לקיים זוגיות נאמנה באהבה ובשמחה. אנשים רבים מתוסכלים מעבודתם ולא מוצאים בה ערך. הערכים המוסכמים, כצדק ושוויון, צורכי היחיד והחברה, הקבוצה והעם, מתנגשים ביניהם ללא תקנה. בתורה הקדושה יש הדרכה וכיווני פתרון לכל השאלות העמוקות הללו, ואם אין אנו מוצאים אותם בתורה, החיסרון הוא בנו, חובשי בית המדרש, שאיננו לומדים את התורה כראוי. אנו מדגישים מדי את השאלות הצדדיות ומזניחים את השאלות העמוקות, מרבים לעסוק בדיני ממונות של לפני אלפיים שנה, ומזניחים את דיני ממונות של ימינו.
יהי רצון שנזכה בחג השבועות הבא עלינו לטובה לשמוח בתורה, ולהתחזק מאוד בלימוד עמוק וישר של התורה, עד שנזכה לראות כיצד מכל מצווה והלכה בוקע אור גדול שמתקן את העולם כולו, ותימלא הארץ כולה דעה את ה' כמים לים מכסים.
השמחה השלמה של חג השבועות
מעלה מיוחדת ישנה לשמחת חג השבועות על פני שאר החגים, שאפילו לדעת הסוברים שאדם רשאי להקדיש את עיקר החג ללימוד תורה ולמעט באכילה ושתייה, בחג השבועות יחד עם לימוד התורה חובה לערוך סעודות חשובות מאוד, מפני שהוא "יום שניתנה בו תורה" (פסחים סח, ב).
מהלכה זו למדנו יסוד חשוב – התורה נועדה להוסיף ברכה ושמחה בכל תחומי החיים. מעלתה המיוחדת של התורה שהיא מורה את דרך האמונה האחדותית, שייעודה להמשיך ברכה וחיים ברוחניות ובגשמיות כאחת. להדריך את חיי המשפחה כך שיבטאו גם אמת וקדושה, וגם שמחה וברכה. כך בעבודה ובמסחר שיתקיימו ביושר ותימשך מהם ברכה, וכך בכל תחומי החיים, שבכולם התורה עוסקת, ובכולם יש לנו מצוות שמדריכות ומרוממות אותנו לגלות את הערך המקודש והברכה הנובעת מכך בחיים הממשיים. לכן שמחת חג השבועות חייבת להתבטא גם בלימוד תורה וגם באכילה ושתייה.
עירוב תבשילין
השנה חל חג השבועות ביום שישי, כלומר הוא צמוד לשבת, ובמצב כזה מצווה להניח בערב יום טוב עירוב תבשילין, שעל ידו מותר לבשל ולאפות ולהכין את כל צורכנו מיום טוב לשבת.
עירוב תבשילין הוא תבשיל שמכינים מערב יום טוב לשבת, ונקרא עירוב מפני שעל ידו נעשו תבשילי יום טוב ושבת מעורבים, ואזי כשם שמותר לבשל ולאפות ביום טוב בעבור יום טוב, כך מותר לבשל ולאפות בו בעבור שבת. וכל זמן שהעירוב קיים, מותר לעשות ביום טוב בעבור שבת את כל מה שמותר לעשות בעבור יום טוב. ואומנם מהתורה גם בלא עירוב תבשילין מותר לבשל מיום טוב לשבת, כי רק ליום חול אסור לבשל מהתורה, אלא שחכמים אסרו זאת בלא עירוב תבשילין, משום כבוד יום טוב וכבוד שבת (ביצה טו, ב).
משום כבוד יום טוב, שכן אם היה מותר לבשל מיום טוב לשבת בלא הגבלה, היו עלולים להקל ולבשל גם מיום טוב לחול, והיו עוברים בכך על איסור תורה. לפיכך, התירו לבשל מיום טוב לשבת רק כאשר מתחילים במלאכת ההכנה בערב יום טוב על ידי עירוב התבשילין, כך שכל מה שמכינים מיום טוב לשבת הוא המשך למה שהתחילו בערב יום טוב. וכשיראו שאפילו לשבת אסור לבשל בלא עירוב תבשילין, יאמרו קל וחומר הוא שאסור לבשל מיום טוב לחול (דעת רב אשי).
ומשום כבוד שבת, שאם לא יכינו עירוב תבשילין, יש חשש שמא מתוך ההתעסקות בהכנת סעודות יום טוב, ישכחו שלמחרת שבת, ויגמרו את כל המנות המשובחות ביום טוב. ועל ידי עירוב תבשילין שצריכים להניח מערב יום טוב, יזכרו במשך יום טוב שצריך להשאיר מנות יפות לשבת (דעת רבא).
מצווה על כל משפחה להניח עירוב תבשילין
לפי מה שלמדנו, גם מי שאינו מתכוון לבשל בחג עבור שבת, מצווה שיניח עירוב תבשילין, כיוון שעל ידי העירוב מכבדים את החג וזוכרים את השבת. ואין לחשוש שיש בכך ברכה לבטלה, מפני שעיקר מגמת העירוב לתת לאדם את האפשרות לבשל מיום טוב לשבת גם אם בפועל לא יבשל. נוסף על כך, בכל בית צריכים להדליק לקראת סיום החג את נרות השבת, ולדעת רוב הפוסקים העירוב הוא שמתיר להדליק ביום טוב את נרות השבת. כמו כן בזכות העירוב מותר לשטוף בחג את הכלים לקראת שבת, וכן לערוך את השולחן לקראת השבת.
עירוב אחד מועיל לכל בני המשפחה והאורחים
על ידי עירובו של בעל הבית או בעלת הבית רשאים כל בני ביתם והאורחים שלנים אצלם להשתתף במלאכת הבישול והאפייה, שטיפת הכלים ועריכת השולחן לקראת השבת. ורשאי בעל הבית למנות אחד מבני ביתו או אורחיו שיניח את העירוב למען כולם.
כמו כן המתארחים בבית מלון כשר, מכיוון שהם אוכלים מתבשילי מטבח המלון, הרי שהעירוב של המלון מועיל להם, וכולם רשאים להדליק ביום טוב נרות לכבוד שבת. וכן בישיבה, העירוב של הישיבה מועיל לכל תלמידי הישיבה ואורחיה (פניני הלכה מועדים ח, ג).
כיצד מניחים עירוב תבשילין
נוטלים בערב החג תבשיל ופת ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב". ואומרים: "בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת".
תבשיל העירוב צריך להיות מאכל שראוי לאוכלו עם פת, כדוגמת בשר, דגים, ביצים, סלטים מבושלים, תבשיל אפונים וריבה מבושלת. ואולם מאכלים שאין ראוי לאוכלם עם פת, כגון דייסה, אטריות ואורז, אף שהם מבושלים, אינם ראויים לעירוב (ביצה טז, א; שולחן ערוך תקכז, ד). לכתחילה מניחים גם פת, אבל מצד הדין די בתבשיל.
לכתחילה טוב להניח לעירוב מנה יפה ומכובדת, ואם אפשר טוב לערב על סיר מלא שבושל בערב יום טוב לכבוד שבת. אומנם מצד הדין אפילו נטל מעט עדשים שנשארו בשולי הקדרה שבושלו לצורך יום חול, יצא ידי חובה, ובתנאי שיהיו בשיעור כזית, כלומר כמחצית ביצה (פניני הלכה מועדים ח, ב).
מה עושים בתבשיל העירוב
רבים נוהגים לאכול את תבשיל העירוב באחת מסעודות השבת, שהואיל ונעשתה על ידו מצווה אחת, ראוי להמשיך ולקיים בו את מצוות עונג שבת. וכן נוהגים לקחת את לחם העירוב כלחם משנה ולבצוע עליו בסעודה שלישית (משנה ברורה תקכז, יא; מח).
התחילו לאכול מתבשיל העירוב ביום טוב, כל זמן שנותר ממנו כזית, מותר לבשל ולאפות ולהכין את כל צורכי השבת. אבל אם לא נותר ממנו כזית, אסור לעשות יותר מלאכות ביום טוב לקראת שבת. וגם אם נותרה הפת שהונחה לעירוב, אין היא מועילה, כי עיקר העירוב הוא התבשיל (פניני הלכה מועדים ח, ג).
