ברכה בדרך הטבע עדיפה על נס גלוי

ברכה השופעת בדרך הטבע עדיפה על נס גלוי, שמעיד על מצב לא מתוקן ומעורר חשש שפורענות נוספת מתקרבת • וכן מצינו בארבעה מלכי ישראל – דוד, אסא, יהושפט וחזקיהו – שכמידת ההישענות על הנס כך התגברה בעקבות כך הפורענות • למרות שהיה גדול המתפללים והמתחטאים לפני ה', דוד המלך הקפיד לבקש מה' שייתן את הכוח לגבור על אויביו בידיו ובידי לוחמיו

יש טועים לחשוב שניסים עדיפים. לדעתם ככל שנתאר את מלחמת ששת הימים כנס שמחוץ לגדר הטבע, כך טוב יותר. אולם האמת, שהברכה האמיתית היא כאשר מקיימים את התורה ומצוותיה ואזי הברכה שופעת בדרך הטבע. מקיימים את מצוות יישוב הארץ ומתגייסים לצבא, וזוכים ליישב את הארץ ולנצח את אויבינו. מקיימים את המצוות הקשורות למשפחה, וזוכים למשפחות מבורכות. וכן בכל התחומים.

אבל כאשר נזקקים לנס, סימן שהמצב חמור, ויש לחשוש לפורענות שעומדת לבוא. וככל שהנס גדול יותר צריך לחשוש מפורענות גדולה יותר. כי הנס הוא כמו הלוואה בשוק האפור, שהריבית עליה עולה ועולה, ואם לא מצליחים מיד לתקן את המעשים ולשוב בתשובה, הפורענות שלאחר הנס גוברת לאין ערוך.

ארבעה מלכים

וכן למדנו במדרש: "ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה. ואלו הם: דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו. דוד אמר: ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם, ונענה לו הקב"ה וסייע בידו. עמד אסא ואמר: אני אין בי כוח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה הורגם, ונענה לו הקב"ה והרג באויביו. עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה הורג באויביי, ונענה לו הקב"ה והרג באויביו. עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה, אמר לו הקב"ה: אני עושה, שנאמר: ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור" (איכה רבה פתיחתא ל').

דוד המלך ניצח בלא ניסים

דוד מלך ישראל לא ביקש שום נס. לאחר תבוסת שאול החל לאמן את חיילי ישראל, כדי שיוכלו לנצח במלחמה, שנאמר: "ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר" (שמואל ב' א, יח). ספר הישר הוא התורה שבה למדנו שמצווה לשרת בצבא למען העם והארץ. ספר במדבר נקרא חומש הפקודים, כי בו פוקדים את החיילים שצריכים לכבוש את הארץ. לכן החטא החמור שבחומש הפקודים הוא חטא המרגלים, שבו פחדו להילחם על הארץ, וביקשו שהארץ תיכבש לפניהם בדרך נס. דוד גם היה המתפלל הגדול ביותר, אבל בתפילותיו לא ביקש נס, אלא ביקש שה' יעזור לו לגלות את כל הכוחות שבו באופן טבעי.

בזכות זה דוד ניצח בכל מלחמותיו, והניח את הבסיס למלכות יהודה וישראל למשך יותר מארבע מאות שנה.

אסא נזקק לנס קטן ופורענותו קטנה

כשישים שנה אחרי מות דוד המלך, לאחר שמלכות ישראל כבר נחלקה ממלכות יהודה, מלך אסא ביהודה. בתחילה עשה הישר בעיני ה', וכשהחל להתחזק עלה נגדו זרח הכושי ממצרים בחיל גדול מאוד. המצב היה מסוכן מאוד. "ויקרא אסא אל ה' אלוקיו ויאמר ה' אין עימך לעזור בין רב לאין כוח, עוזרנו ה' אלוקינו כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה… וייגוף ה' את הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינוסו הכושים. וירדפם אסא והעם אשר עימו עד לגרר, ויפל מכושים לאין להם מחיה כי נשברו לפני ה' ולפני מחנהו ויישאו שלל הרבה מאוד". (דברי הימים ב' יד, י-יג). זהו שאמר אסא: "אני אין בי כוח להרוג להם, אלא אני רודף אותם ואתה הורגם, ונענה לו הקב"ה והרג באויביו".

היה זה נס אבל לא גדול, שכן אסא עצמו רדף אחר אויביו. לאחר הניצחון הגדול על מצרים, הייתה תקווה שאסא יתחזק ויאחד את ממלכת יהודה וישראל. אולם כאשר עלו נגדו ארם וישראל, במקום להתחזק כנגדם ולנצח כדבר הנביא חנני, התיירא ולקח כסף וזהב רב מהמקדש ושיחד בהם את ארם. השוחד הועיל, וארם החלה להכות את ממלכת ישראל ולכבוש שטחים מגבולה הצפוני, ובעשא מלך ישראל נאלץ לסגת מגבול יהודה. בעת ההיא בא חנני הנביא והוכיח את אסא על שלא נשען על ה', שאילו היה מתחזק באמונתו היה יכול לנצח אותם ולאחד את מלכות יהודה וישראל. במקום לשוב בתשובה אסא כעס על הנביא וכלא אותו בהשפלה. יהודה נחלשה, אוצרותיה התדלדלו, והוחמצה ההזדמנות לאחד תחת ממלכת יהודה את כל ישראל. מאז אסא לחץ את העם, ונעשה חולה ברגליו וכעבור שנתיים מת. גם במחלתו לא התפלל לה', אלא הסתפק בפנייה לרופאים (דברי הימים ב' יד-טז; מלכים א' טו, ט-כד).

הנה כי כן, הנס שקיבל לא הועיל לו אלא גרם לו להתגאות ולחטוא, ושנתיים לאחר הנס מת בייסורים.

יהושפט

יהושפט בנו של אסא הלך בדרכי דוד, עודד את העם ללמוד תורה ולשמור מצוות, וה' היה עמו, ויהי לו עושר וכבוד וצבא חזק, ועמי הסביבה יראו ממנו ולא לחמו בו. ויגבה לבו בדרכי ה', והסיר את האשרות מיהודה, ועבר בכל ערי יהודה להשיב את העם אל ה' ולעורר את השופטים לשפוט צדק (דברי הימים ב' יז; יט).

לאחר כחמישים שנה של יריבות ומלחמות בין מלכות יהודה וישראל, השכיל לעשות שלום עם בית אחאב, ובנו יהורם התחתן עם עתליה בת אחאב ואיזבל, והיו אחאב ויהושפט יוצאים יחד למלחמה נגד אויבי ישראל וניצחו. עליהם אמרו חכמים: "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום: אין השטן נוגע בהם" (ספרי במדבר מב).

אולם יהושפט נגרר מדי אחר בית אחאב, והחל להיענש בכך שצבאו נחלש מאוד. כאשר צבא מואב עלה על יהודה, התיירא מאוד ועורר את העם לומר שירה לה' ולהתפלל על נס. תפילתם ושירתם לה' הייתה נפלאה, וה' הצילם בנס. בבוקר נוכחו לדעת שבלילה אויביהם לחמו זה בזה וברחו. על המלחמה ההיא אמר יהושפט: "אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף, אלא אני אומר שירה ואתה הורג באויבי, ונענה לו הקב"ה והרג באויביו".

אולם כאמור, המקבל נס צריך להתיירא מהפורענות, ואם לא יתקן מיד ובאופן הנחרץ ביותר את החטא שגרם לכך שנזקק לנס, יבוא אסון. לפני מותו הוריש יהושפט את המלוכה לבנו הבכור יהורם שהיה נשוי לעתליה בת אחאב, ונתן מתנות לשאר בניו ומינה אותם מושלים על ערי מבצר. אולם מיד לאחר מות יהושפט, רצח יהורם את כל אחיו בני יהושפט. אויבים תקפו אותו מכל עבר, הוא איבד נחלות, ואף מרבית בניו נהרגו בידי גדוד ערבי, ותוך שלוש שנים חלה במחלה מבישה ומת בחרפה (דברי הימים ב' כא). אחריו מלך במשך שנה בנו הצעיר אחזיהו, שהמשיך להרשיע, ואף הלך לבקר בבית אחאב. בדיוק אז, על פי מצוות הנביא אלישע, קם יהוא כנגד בית אחאב והשמיד את כולם ובכללם את אחזיהו מלך יהודה וקרוביו ויועציו (דברי הימים ב' כב; מלכים ב' ח, כה-כט). כאשר שמעה עתליה שבנה מת, מלכה במקומו ביהודה והורתה לרצוח את כל יורשי יהושפט כדי שלא יאיימו על מלכותה. כך שנים ספורות אחר נס ההצלה העצום כל ביתו של יהושפט הושמד. רק יהואש, בנו הקטן של אחזיהו, ניצל, וממנו המשיכה שושלת בית דוד (מלכים ב' יא, א-ג; דברי הימים ב' כב, י-יב).

חזקיהו

כמאה וארבעים שנה אחרי יהושפט מלך ביהודה המלך חזקיהו. הוא חיזק מאוד את יהודה מבחינה דתית, וסבר שבזכות כך יוכל להצליח למרוד באימפריה האשורית. הנביאים הזהירו אותו מכך, מפני שלמרות שהצליח לחזק את יהודה במצוות שבין אדם למקום, במצוות שבין אדם לחברו מצבם היה גרוע, השרים והעשירים השחיתו דרכם ועשקו את העניים. האשורים עלו על יהודה והחלו להחריב את עריה הבצורות. מאות אלפי יהודים נהרגו או נמכרו לעבדים. אז הבין חזקיהו את עוצמת צבאה של אשור. כדי לנסות להציל את ירושלים, נכנע חזקיהו והסכים לשלם סכומי עתק. לשם כך אסף את כל הכסף והזהב שבאוצרותיו ובאוצרות המקדש, וקיצץ את דלתות ההיכל וציפויי הזהב שבמקדש. האשורים קיבלו את המס הכבד והמשיכו במסע ההרס ביהודה, ועלו על ירושלים לכובשה. המצב היה נואש. חזקיהו זעק אל ה', ואמר: "אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה, אמר לו הקב"ה: אני עושה, שנאמר: ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור" – מאה ושמונים וחמישה אלף. סנחריב עם חייליו הנותרים נאלצו לחזור לארצו (מלכים ב' יח-יט).

לא היה נס הצלה גדול מזה. אולם כמו ריבית בשוק האפור, אם חזקיהו לא יתקן מיד את כל הנצרך, הפורענות הגדולה תגיע. למרות צדיקותו העצומה, במקום לשקוד על תיקון היחסים שבין אדם לחברו ותוך כך לחזק בהדרגה את יהודה – קיבל משלחת מבבל, לרקום ברית חדשה נגד אשור. או אז הנביא ישעיה התנבא על ממלכת יהודה שתיפול בידי בבל וצאצאיו של חזקיהו יהיו סריסים בהיכל מלך בבל. גם בנו מנשה, למרות שראה את הנס הגדול והנורא, הרשיע יותר מכל מלכי יהודה, ובימיו נחתמה גזירת החורבן והגלות על יהודה.

ערך הניסים

הניסים הגדולים שהיו לישראל במצרים ובמדבר נועדו לגלות את יסודות האמונה והתורה, ולהדריך לאורם את ישראל לחיים השלמים בארץ ישראל, אבל לא כדי לפתור בעיות. לכן עם הכניסה לארץ ישראל הניסים הגלויים התבטלו, ותפקידנו ללכת בדרכי התורה ולהמשיך בדרך הטבע את הברכה האלוקית לארץ.