הלכות לקראת הפסח

מוצרי קוסמטיקה שאין בהם טעם אינם צריכים כשרות לפסח, אך כאלה שיש להם טעם, כגון משחת שיניים ושפתון, צריכים כשרות • מוצרים כשרים לפסח אך דומים בצורתם לחמץ, כגון ופלים ועוגיות, אסור לאוכלם או להחזיקם בבית אם אינם עשויים בשינוי ניכר מצורתם בחמץ • גם למנהג בני אשכנז הנזהרים מקטניות בפסח, לגבי קינואה אין לחשוש והיא מותרת באכילה

מותר להשתמש בפסח במשחות ובקרם גוף ובכל שאר מוצרי קוסמטיקה שאין להם טעם, ואין צורך שתהיה להם כשרות לפסח.

אומנם נחלקו הפוסקים בשאלה אם מותר להשתמש בפסח במוצרים שנועדו לסיכת הגוף וידוע שעירבו בהם חמץ. יש אומרים שמדברי חכמים סיכה אסורה כשתייה, שכן גם על ידי סיכה החומר נבלע בעור, ולכן גם אם החמץ אינו ראוי למאכל כלב – כיוון שהוא ראוי לסיכה, הוא נחשב חמץ ואסור להשתמש בו בפסח, ולכן צריך להשתמש בפסח בקרמים ובסבונים ובשמפו כשרים לפסח. מנגד, יש אומרים שסיכה נחשבת כשתייה רק לגבי איסור סיכה ביום הכיפורים ושמן תרומה, אבל שאר האיסורים – אסורים באכילה ולא בסיכה. ואף שהחמץ אסור בכל הנאה – כיוון שעוד לפני פסח נפסל מהיות ראוי למאכל כלב, בטל ממנו דין חמץ, ומותר ליהנות ממנו ולסוך בו את הגוף בפסח.

למעשה, גם אם היה ידוע לנו שמעורב במוצרים הללו חמץ שעתה הוא נפסל מאכילת כלב, כיוון שמדובר בספק בדברי חכמים, הלכה כמקילים. אולם בפועל, לא מצוי כיום שיערבו במוצרי הקוסמטיקה חמץ, ולכן בדרך כלל אף לשיטת המחמירים המוצרים הללו כשרים (פניני הלכה פסח ח, ט).

משחת שיניים ושפתון

משחת שיניים וכן שפתון שיש לו טעם – צריכים כשרות לפסח, הואיל ויש בהם טעם.

כשרות תרופות בפסח

תרופות טעימות, דוגמת סירופ או גלולות מציצה, צריכות כשרות לפסח. וכל זמן שלא נודע שהן כשרות, אסור ליטלן. ורק מי שהוא חולה מסוכן ואין לתרופתו תחליף טוב, מותר לו לאוכלה, שפיקוח נפש דוחה איסור אכילת חמץ. ואם אפשר, נכון לפוגמה לפני פסח.

אבל תרופה שאין לה טעם אינה צריכה הכשר, מפני שגם אם עירבו בה חמץ שבעבר היה ראוי לאכילה – כיוון שכעת הוא אינו ראוי לאכילה אפילו בשעת הדחק, שהרי אפילו לאכילת כלב אינו ראוי, אין בו יותר איסור חמץ. אומנם יש מדקדקים שלא לבלוע אפילו תרופות מרות שיש בהן תערובת חמץ, מפני שחוששים לדעת פוסקים בודדים שסוברים שהואיל והתרופה חשובה לנו, אין היא נחשבת פסולה מאכילת כלב, ואסור מדברי חכמים לבולעה; אבל הלכה כדעת רוב הפוסקים, שמתירים לבלוע תרופה שאינה ראויה לאכילה בלא בדיקה.

יתרה מזו, אף תרופה טעימה, כמעט תמיד כשרה לפסח, כי הסיכוי שיהיה בה חמץ נמוך מאוד, קל וחומר כיום, שרבים רגישים לגלוטן. ולכן כאשר יש קושי לבדוק כשרות תרופה שאין לה טעם, אפשר לסמוך על הרוב הגדול של התרופות ולהחשיבה ככשרה (פניני הלכה פסח ח, ז, סוף הערה 9).

אין לאכול ולהחזיק מאכלים שנראים כחמץ

יש שמייצרים לפסח מוצרי מזון שנראים דומים למוצרי חמץ, דוגמת ופלים ועוגיות ולחמניות. אולם למרות שבפועל אין בהם חמץ, כל זמן שהם דומים למוצרי חמץ, יש להיזהר שלא לאכול מהם בפסח, ואף לא לשומרם יחד עם מוצרי המזון של פסח, שמא מתוך כך יבואו לטעות ולאכול חמץ. משנה לשנה חשש זה הולך ומתבסס, שכן משנה לשנה מתרבים הסיפורים על יהודים שנכשלו באכילת חמץ בפסח מתוך שסברו שמדובר במוצר כשר לפסח.

לפיכך, אין לאכול בפסח מאכלים שנראים דומים למאכלי חמץ, ובכלל זה ופלים ועוגיות. ורק אם עשו בצורתם שינוי משמעותי, שניכר ובולט לכול, אפשר לאוכלם.

האיסור לאפות פת חלבית או בשרית

כעין מקור לכך בגזרת חכמים שלא לאפות לחם חלבי או בשרי בכמות שאוכלים במשך יותר מסעודה אחת, שמא ישכחו שהלחם חלבי ויבואו לאוכלו עם בשר (שהוא איסור דרבנן, הואיל ולא בישלו אותם יחד). ואם טעו ועשו זאת, גזרו חכמים שהלחם יהיה אסור באכילה (פסחים ל, א-ב).

ורק אם שינו את צורתו של הלחם באופן שכל בני הבית יבינו שדינו שונה ויבררו אם הוא חלבי או בשרי, מותר. אבל סימן כזה אינו מתיר לאפות לחם חלבי או בשרי כדי למוכרו, שמא יהיו אנשים שלא ישימו לב לסימן. ורק כאשר עושים סימן מובהק שהכול מבינים ממנו שלחם זה חלבי או בשרי – מותר, כמו פיתה שדבוקה עליה גבינה צהובה או רצועת בשר (שולחן ערוך יורה דעה צז, א; פניני הלכה כשרות כה, ד).

האם ראוי למכור חמץ וספק חמץ

שאלה: האם ראוי למכור מוצרי חמץ שנותרו בבית? האין חשש שמדובר במכירה פיקטיבית? והאם ראוי להחמיר שלא למכור חמץ גמור, ולמכור רק ספק חמץ?

תשובה: בעבר לא נצרכו למכור מוצרי חמץ, כי לא היו רגילים לשמר מזון חמץ. אולם כיום, בעקבות הייצור התעשייתי, ישנם מוצרי חמץ רבים שניתן לשמר לזמן רב, וכדי שלא להפסידם יש צורך למוכרם. נוסף על כך, יש מוצרי מזון ותרופות טעימות שיש ספק אם נתערב בהם מעט חמץ, ואין ראוי לאבדם מפני ספק כזה. לפיכך נכון למוכרם במכירת חמץ ולצאת מהספק. גם אין ראוי לברר על כל מוצר אם יש בו חמץ גמור או ספק, כי מדובר בטורח עצום, שאין אדם או רב שמסוגל לבררו ברצינות. וכיוון שהמכירה כשרה בלא ספק, אפשר למכור בה מוצרי חמץ גמורים בלא חשש.

ואין לטעון שמדובר במכירה פיקטיבית, שכן היא נעשית באופן הגמור והמוחלט מבחינה משפטית. ואף שבפועל הסיכוי שהנוכרי יבוא לקחת את חמצו אפסי, בפועל מבחינה משפטית המכירה תקפה, כלומר אין מדובר במכירה פיקטיבית אלא במכירה משפטית (פורמלית). גם אין פגם בכך שהמכירה מתקיימת באינטרנט, שכן מקובל כיום לבצע עסקאות רבות באינטרנט.

אין למכור את הכלים או את החמץ הבלוע ודבוק בכלים

אין למכור את כלי החמץ לגוי, כי אם ימכרום, לאחר הפסח יצטרכו לטובלם במקווה לפני השימוש.

גם אין למכור את החמץ הבלוע ודבוק בכלים, שכן כמה וכמה דינים נקבעו כדי להבהיר שמדובר במכירה אמיתית, וכאשר כותבים שמוכרים את החמץ הבלוע ודבוק בכלים, המכירה נראית כחוכא ואטלולא. ואומנם אם היה בזה צורך הלכתי, מכירת החמץ הבלוע בכלים הייתה נחשבת דבר רציני. אולם להלכה אין בכך שום צורך, כי אין איסור בל ייראה ובל יימצא על חמץ שבלוע בכלים, אלא האיסור הוא להשתמש בכלים אלו בפסח, שמא יצא מהם טעם חמץ למאכלים. ולכן יש להניחם במקום סגור למשך כל הפסח.

קינואה למנהג יוצאי אשכנז

יש מחמירים שלא לאכול קינואה בפסח כי היא דומה למיני קטניות. ויש מקילים מפני שמנהג האיסור לא חל עליה, הואיל ורק בדור האחרון החלו לאוכלה. ועוד, שגרגירי הקינואה קטנים בהרבה ממיני דגן, כך שניתן להבחין ביניהם בקלות. למעשה, העיקר כדעת המקילים, ובתנאי שתהיה לקינואה כשרות לפסח או ישימו לב שאין מעורבים בה גרגירי דגן.

מצות שמורות לליל הסדר

מצווה עשה לאכול מצות שמורות בליל הסדר. יש אומרים שצריכים לשומרן כבר משעת קצירת החיטים (רי"ף, רמב"ם), ויש אומרים שמספיק לשומרן משעת הטחינה (רש"י, רא"ש ועוד). למעשה נוהגים לדקדק לקיים את מצוות אכילת המצה בליל הסדר במצות שמורות משעת קצירה (פניני הלכה יב, ב-ג).

יש מהדרים שגם יהיו מצות יד, כי לדעת רבים, משמעות השמירה שילושו ויאפו את המצה בכוונה מיוחדת לשם מצוות אכילת מצה בליל הסדר, והמכונה אינה יכולה לכוון. ואף שלהלכה מצות מכונה כשרות לכתחילה למצוות אכילת מצה בליל הסדר, מפני שדי בכך שהפעלת המכונה תיעשה לשם מצת מצווה – מצות יד מהודרות יותר, כי עשייתן נעשית ביתר כוונה לשם מצווה.

האם ראוי לקנות מצות שמורות לכל הפסח

שאלה: האם בשאר ימות הפסח כדאי להדר ולקנות מצות מכונה שמורות משעת קצירה, או שאפשר להסתפק במצות רגילות, שמחירן כשליש ממחיר המצות השמורות?

תשובה: שני צדדים לשאלה: א) מצד מצוות אכילת מצה. ב) מצד חשש חמץ.

א) לדעת כמה ראשונים ואחרונים (רא"ש, גר"א ועוד), יש מצווה לאכול כזית מצה בשתי סעודות בכל יום מימי הפסח. אולם לשם כך אפשר להסתפק במצות רגילות, שאף הן שמורות משעת טחינה, ואף בליל הסדר בשעת הצורך אפשר לצאת בהן ידי מצווה, וקל וחומר בשבעת ימי הפסח.

ב) אומנם מצד חשש חמץ יש בזה הידור, מפני שאכן בפועל, במצות הרגילות יש חשש תערובת של חמץ. שכן לעיתים לאחר שהחיטים כבר גמרו להבשיל וגבעוליהן התייבשו יורדים עליהם גשמים מרובים שגורמים לחלק מהגרגירים להחמיץ, וכאשר שומרים את החיטים משעת קצירה מקפידים לקוצרן לפני שיתייבשו וירדו עליהן גשמים, ולאחר מכן מקפידים לאחסנן במקום יבש, ולכן אין בהן חיטים שנרטבו במים והחמיצו. אולם בחיטים הרגילות שמייבאים מחו"ל, שמהן עושים את שאר המצות, מסתבר שיש חיטים שהחמיצו, בין מפני הגשמים שירדו עליהן לאחר שהתייבשו ועוד נותרו בשדה ובין מהמים שלפעמים ישנם בתחתית המחסנים. כמו כן, גם במשך הלישה מדקדקים בהכנת מצות שמורות יותר מאשר ברגילות.

אומנם למעשה, לדעת כל הפוסקים גם המצות הרגילות כשרות, שכן אין חשש שיהיה בהן חמץ יותר מאחת חלקי שישים. ואף שלדעת המחמירים, כאשר החמץ התבטל לפני הפסח בשישים, כשייכנס החג יתעורר ויאסור את הכול (פניני הלכה פסח ז, ג-ד) – זה בתנאי שיש ודאות שאכן היה שם חמץ, אולם בפועל אין ודאות אם היה אפילו כלשהו חמץ בחבילה שלפנינו, ולכן היא כשרה לכל הדעות. אבל המדקדקים נזהרים אפילו מחשש כלשהו חמץ, ולכן מהדרים לאכול מצות שמורות בכל החג.