שמחת ארץ ישראל
את פרשת כי תבוא, אותה אנו קוראים השבת, ניתן גם לכנות "פרשת השמחה".
המילה הפותחת את הפרשה היא "והיה", עליה אומרים חז"ל ש"אין 'והיה' אלא לשון שמחה", וכדברי ה'אור החיים' הקדוש ש"אין שמחה אלא בישיבת ארץ ישראל". דברי השמחה בפרשה ממשיכים בציווי "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך, אתה והלוי והגר אשר בקרבך", וכן בפסוק הנסתר בתוככי הקללות, שסיבת כל הקללה היא "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל".
וכבר ביארנו שנה שעברה עניינים חשובים בעניינה של השמחה, ובשל מרכזיותה של מידה זו נמשיך ונעסוק בה גם השנה.
הביכורים
חז"ל הפליגו מאוד בעניינם של הביכורים (בהם פותחת הפרשה) עד שאמרו שאחד הפירושים לפסוק "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'- הוא 'בשביל ביכורים שנקראו ראשית'. כלומר, חז"ל העמידו את הביכורים בשורה אחת עם הערכים העליונים ביותר, שהרי על פסוק זה גם דרשו 'בשביל ישראל שנקראו ראשית', 'בשביל התורה שנקראה ראשית' וכו'. ויש להתבונן על מה זכו הביכורים שקרנם תרום עד כדי כך.
כדי לענות על כך נבחין תחילה בין שלושה סוגי מתנות שאנו נותנים מיבולנו ופירותנו:
הסוג האחד הוא התרומות והמעשרות הניתנות לכוהנים לפרנסתם וכלכלתם. בכדי שהכוהנים יהיו פנויים לעסוק בעבודת הקודש, בחינוכם ופיתוח הצדדים הרוחניים העליונים בישראל, צריך לפנות אותם מכל דאגה כלכלית, ולכן אנו נותנים תרומות ומעשרות.
הסוג השני של המתנות הוא מתנות שאנו מביאים בירושלים ואוכלים אותם בטהרה, כגון נטע רבעי, מעשר שני ועוד. עניינם של מתנות אלו הוא שהאדם עצמו יתעלה על ידי הגיעו למקום הקדוש ושמחתו בטוב האלוקי שניתן לו. צריך לזכור שלרוב האנשים לא הייתה אפשרות לאכול לבד את כל היבול, הפירות (ובמקרה של פדיון- את כל סוגי המאכלים שהיו קונים עם הכסף שהביאו). ולכן מתנות אלו היו גם משמשות לכלכלת לומדי התורה בירושלים שלאו דווקא היו לווים וכהנים.
הסוג השלישי הינו מתנות שאין להם שיעור, כתרומה גדולה וביכורים. מתנות אלו ודאי לא נועדו לכלכל את הכהנים, שהרי השיעור שלהם יכול להיות כלשהו, וכפי פשט המשנה במסכת ביכורים שאדם יורד לשדהו ורואה תאנה שביכרה, קושרה בגמי, ואותה הוא מעלה לביכורים. ונראה כי מתנות אלו נועדו ליצור את היחס המתאים בין החול ובין הקודש, שנבין שעבודתנו קשורה אל הקודש. דבר זה מתבטא בביכורים באופן השלם, שהרי אדם לוקח את הראשית, את ההתחלה שמלמדת על הכל, ומעלה אותה ברוב הדר וכבוד לירושלים.
סדר הבאת הביכורים
וכך כתב הרמב"ם (הלכות ביכורים ד): "כיצד מעלין את הביכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד כדי שלא יעלו יחידים, שנאמר 'ברב עם הדרת מלך'… ובשחר הממונה אומר 'קומו ונעלה ציון אל ה' אלוקינו', והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו… והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעין קרוב לירושלים והם הולכין בכל הדרך וקוראין 'שמחתי באומרים לי בית ה' נלך'… הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם שלוחין להודיע לאנשי ירושלים, ועטרו את ביכוריהם ופרכסו אותן… והפחות והסגנים והגזברים יוצאין לקראתן מירושלים.. וכשיכנסו כולן בשערי ירושלים יתחילו לקרות 'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים'. כל בעלי אומניות שבירושלים עומדין לפניהן ושואלין בשלומן אחינו אנשי מקום פלוני באתם בשלום? והם מהלכין בתוך ירושלים והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית נוטל כל אחד סלו על כתיפו ('ואפילו היה מלך גדול בישראל') ואומרין 'הללויה הללו אל בקדשו וכו' עד כל הנשמה תהלל יה הללויה' והם מהלכין בהר הבית וקוראין עד שמגיעין לעזרה. הגיעו לעזרה דברו הלווים בשיר 'ארוממך ה' כי דילתני וגו'".
אנו רואים שתהליך הבאת הביכורים, עוד לפני טקס הביכורים עצמו, כולו הלל, הדר וכבוד עצום למביאי הביכורים.
והרמב"ם ממשיך בתיאור הדברים: "ונכנס עד שמגיע לעזרה וקורא ועודהו הסל על כתיפו 'הגדתי היום לה' אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' וכו' ומוריד הסל מעל כתיפו ואוחז בשפתיו והכהן מניח את ידו תחתיו (חשוב לשים לב שיד הבעלים על העליונה) ומניף וקורא 'ארמי אובד אבי וירד מצרימה וגו' עד שגומר כל הפרשה, ומניחו בצד המזבח בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן וישתחווה ויצא".
ואם לא די בכל אלה, הרי שכדי שהאדם יקלוט את החוויה העצומה, הוא צריך להישאר ללון בירושלים לאחר הבאתם (הביכורים 'טעונים לינה'), וכדברי הרמב"ם "הביא ביכוריו למקדש וקרא והקריב שלמיו, לא ייצא באותו היום מירושלים לחזור למקומו אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו".
מטרת טקס הבאת הביכורים
טקסיות רבה זו מלמדת שמטרת הביכורים היא לקבע בתוך ליבו ומוחו של האדם שהפירות שהוא מגדל בשדהו הינם פירות מיוחדים, פירות ארץ ישראל, פירות שיש בהם קדושה וטהרה, פירות שראויים לכבוד והדר, ואפילו להיות על גבי המזבח.
לא לחינם אלו הם הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
תיקון חטא המרגלים
רעיון זה מועמק על ידי האר"י הקדוש שמדייק מהמשנה (ביכורים ג,א) "כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר- קושרו בגמי". ושואל האר"י מדוע הוזכרו רק שלושה מינים אלו: תאנה, אשכול ענבים ורימון, ולא הוזכרו כל השבעה? ועונה שיש בכך תיקון לחטא המרגלים, שכן המרגלים הוציאו דיבת הארץ , ועליהם נאמר: 'ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאוהו במוט בשנים ומן הרימונים ומן התאנים'. בדיוק בשלושת המינים הללו הוציאו המרגלים לעז על ארץ ישראל, ולכן כאשר ישראל מביאים את הביכורים בשמחה רבה, הרי הם מתקנים בשלושת המינים הללו את מה שקלקלו המרגלים באותם שלושה המינים עצמם.
ואם ננסה להיזכר מהו יסודו של חטא המרגלים (כפי שכבר כתבנו בעבר) ניזכר שעיקר חטאם היה שלא יכלו לראות שעיקר עבודתנו לקדש את החול ושלא היו מסוגלים להבין את הטוב האלוקי הגנוז בארציות ובחומריות של ארץ ישראל.
הביכורים, אם כן, נועדו להראות את הקדושה והטהרה של הארץ, ומתוך כך את הקדושה והטהרה של העוסקים בעיבודה ובפיתוחה, בעבודתה ובבניינה.
ולכן גם הביכורים הם יסוד העולם, כל העולם כולו לא נברא אלא להראות איך גם הדבר הרחוק והחומרי ביותר מלא קדושה וטהרה, מלא אלוקיות ורוחניות, ומצוות הביכורים היא החושפת זאת.
קדושת עבודת ארץ ישראל
ונסיים בדבריו החריפים של 'מי השילוח' שממצים את הרעיון. "הגדתי היום לה"- הגדה רומז על דברים הקשין, כי בזה אומר דברים קשין נגד הכהן כי מרמז להכהן אף כי הכהן עובד בבית המקדש והוא עובד בשדה, עם כל זה כאשר יגיע הנפש מישראל למקום המקדש ומביא ביכורים, או מברר כי בכל מקום היה בקדושה כמו הכהן העובד".
ויש לבאר שהדברים הקשים נגד הכהן הם שגילוי הקדושה של הכהן מוגבל לדברים המכונים 'קדשים' בלבד, ורק מקום המקדש והקודש, ורק בהיותו בטהרה. לעומת זאת, האיכר הפשוט המגיע מהשדה, אותו עם הארץ הקשור לארציות ולחומריות- הוא המסוגל לגלות את הקודש בכל.
יהי רצון שנזכה לחשוף את הקודש שבחול, לא רק בדברים הבסיסיים, אלא גם בפירות המשמחים, גם בהנאות ובמותרות, גם בשמחה ובאושר, ושאפילו בתענוג הגשמי נמצא את הנקודות האלוקיות ונזכה להעלות הכול כמתנה לקב"ה.
