חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יומטוביאן

האם יש ב פניני הלכה שבת ה תיחסות לשאלה, האם באיזה אופן פיקוח נפש של בעלי חיים דוחה איסורי שבת? לא מצאתי בפרק על בעלי חיים. תודה רבה

יש רק היתרים ספציפיים של טלטול וחליבה, לא יותר מזה.

טלטול

בעלי חיים שאין הדרך להרימם לשעשוע הם 'מוקצה', כיוון שאין כל שימוש בגופם. אך כדי למנוע מהם צער, מותר לגרור אותם, וכשאין פתרון אחר מותר אף להרימם. לכן דג שקפץ מהאקווריום, מותר להחזירו כדי שלא ימות. וכן כשאחד מהדגים שבאקווריום מת, ויש חשש שידביק את שאר הדגים במחלתו, מותר להוציאו מן האקווריום כדי להצילם.

חליבה

אסור לחלוב בשבת פרה וכל בהמה ('מפרק' – 'דש'), אמנם כיוון שבלא לחלוב את הפרות יום שלם יסבלו מאוד, מותר לעשות זאת באיסור מדברי חכמים, כגון לחלוב לאיבוד על הארץ או לתוך כלי שיש בו חומר מפגל, או לומר לגוי לחלוב רגיל, או שיחלוב ישראל בעזרת מכונות שאיבה שמופעלות על ידי שעון שבת בדרך 'גרמא'.

וראה גם כאן – https://www.toraland.org.il/25499

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-07 07:23:46

שקית חימום בשבת

שלום וברכה, אנחנו לוחמים בשהייה מבצעית ארוכה בשטח. האם מותר להשתמש בשקיות חימום בשבת? תודה רבה

במקום מצווה, צורך גדול, או צער משמעותי שאדם חש בגופו, מותר לעשות שני איסורי חכמים. דרבנן אחד זה הפעלת השקית, ודרבנן שני זה הפעלתה בשינוי או על ידי שניים, ואם יש אתכם גוי, לכתחילה עדיף לבקש ממנו לעשות זאת, ואזי אין צורך בשינוי.

אם אין אפשרות להפעיל בדרבנן נוסף, אזי כשהקור משמעותי ניתן להחשיבכם כחולה שאין בו סכנה, שהתירו עבורו לעשות איסורי חכמים גם כאשר לא ניתן לעשותם בשינוי וכדומה. ואם הדבר נצרך לשם ערנות מבצעית, אזי יש בזה משום פיקוח נפש, ובוודאי מותר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-06 10:28:26

תרומות ומעשרות

יש לי גינה שיש בה צמחי מרפא לחליטות ולבשמים לשבתות איך מעשר מה אומר כל פעם שלוקח ענף .. יש גם זעתר קורנית טימין שלעיתים מתבל מזון בהם

צמחים שנועדו למרפא או לריח או לצבע ונוי, פטורים מתרומות ומעשרות. וכן דין עלי גת. גם המגדל זרעים שאינם ראויים לאכילה כדי להצמיח ירקות, כדוגמת זרעי בצל, פטורים מתרומות ומעשרות.

גם מיני תבלינים שאינם נאכלים בפני עצמם, אלא משמשים לנתינת טעם, כדוגמת פלפל שחור, קינמון, כמון, פולי קפה ועלי תה – פטורים מתרו"מ. אבל עלי פטרוזיליה וכוסברה שרגילים לערב בסלט – חייבים בתרו"מ, הואיל והם ניכרים כצורתם בסלט וממילא נחשבים כנאכלים בפני עצמם.

עלי נענע שרבים נוהגים להטעים בהם משקה, ויש שגם אוכלים אותם כחלק מהסלט: אם שתלם לאכילה – חייבים בתרו"מ, ואם להטעמה בלבד – פטורים, ובספק יפריש בלא ברכה.

אם הגינה מחוץ לבית צריך להפריש תרומות ומעשרות כרגיל בכל פעם שאתה קוטף. אביא לך את נוסח ההפרשה עם הסבר:

סדר ההפרשה

א. את התרומות והמעשרות צריך להפריש כסדר:

תחילה מפרישים לתרומה גדולה כלשהו מהפירות (בנוסח להלן – "החלק הנוסף על אחד ממאה").

לאחר מכן מפרישים מעשר ראשון עבור הלוי (10% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה עם עוד תשעה חלקים כמוהו").

מתוך המעשר הראשון מפריש כיום בעל הפירות במקום הלוי תרומת מעשר (10% מהמעשר הראשון, שהוא 1% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה". נמצא שנשאר ללוי 9% מכלל הפירות).

בסוף מפרישים מעשר שני או מעשר עני, לפי שנת הפרי (בנוסח – "מעשר ממה שנותר". כיוון שנשארו לאחר הפרשת המעשר הראשון 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, מעשר זה הוא 9% מהפירות).

ב. את שתי התרומות (אחוז ומשהו) מוציאים בפועל מתוך הפירות, וכיוון שיש בהן קדושה, עוטפים אותן ומניחים בפח. ואילו את המעשר ללוי ולעני לא מוציאים בפועל בשעת ההפרשה, אלא מייחדים להם מקום באחד הצדדים של הפירות, ולאחר מכן ייתן אותם או את שוויים ללוי ולעני (עי' לעיל ט, יח). גם לפירות המעשר השני מייחדים מקום בשעת ההפרשה, ולאחר מכן פודים אותם על פרוטה.

נוסח ההפרשה עם פירוש

ג. מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומות ומעשרות". כאשר לא ברור שצריך להפריש תרו"מ מהפירות, לא מברכים.

נוטלים מעט יותר מאחוז אחד מהפירות המיועד לתרומה גדולה ותרומת מעשר, מפרידים אותו משאר הפירות, ואומרים: "החלק הנוסף על אחד ממאה ממה שהפרשתי שנמצא בצד ימין שלי, יהיה 'תרומה גדולה' (בכך מייחדים מקום לחלק הנוסף על האחוז בצד ימין של כלל הפירות המיועדים לתרומות).

האחד ממאה שנשאר כאן (הוא האחוז שהפרדנו מכלל הפירות המיועד לתרומת מעשר שתופרש להלן מתוך המעשר הראשון) עם עוד תשעה חלקים כמוהו (היינו 9% המיועדים למעשר ראשון) בצד ימין של הפירות הללו (היינו כלל הפירות המיועדים לאכילה) יהיו 'מעשר ראשון' (בכך מייחדים מקום לפירות המיועדים למעשר ראשון, שאותם או את שוויים ייתן אח"כ ללוי).

אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון ומונח מופרד מהפירות (הוא האחוז שהופרד מתחילה מכלל הפירות, ועדיין נחשב בכלל המעשר הראשון), הרי הוא 'תרומת מעשר' (ובכך הפרשנו תרומת מעשר מהמעשר הראשון. אחר כך עוטפים את התרומות ומניחים אותן בפח).

מעשר ממה שנותר (10% ממה שנותר לאחר מה שכבר הפרשנו. וכיוון שהפרשנו מעשר ללוי, נותרו 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, ומעשר מהם הינו 9%) בצד השמאלי של הפירות יהיה 'מעשר שני' (בכך מייחדים מקום למעשר שני בשנים א' ב' ד' ה') / 'מעשר עני' (בשנים ג' ו'). (כאשר יש ספק לאיזו שנה שייכים הפירות, יאמר לאחר הפרשת מעשר שני – "ואם הם חייבים במעשר עני, הרי הם מעשר עני". להלן, ו).

ד. בשנים של מעשר עני, מסיימים כאן את ההפרשה, וייתן אחר כך את הפירות או את שוויים לעני. ובשנים של מעשר שני, יש לפדות את הפירות כדי להוציאם לחולין:

אם ההפרשה נעשית מפירות שוודאי אינם מעושרים, וברור שהם משנה שמפרישים בה 'מעשר שני', יש לברך תחילה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לפדות מעשר שני". ואם יש ספק בדבר, פודים בלא ברכה. ואומרים: "מעשר שני זה (הכוונה לפירות שייחדנו להם מקום בצד שמאל של כלל הפירות), הוא וחומשו (מצוות התורה להוסיף חומש בעת הפדיון), יהיה מחולל על פרוטה אחת מן המטבע שייחדתי לפדיון מעשר שני" (עי' לעיל ט, לא-לז. אם פודהו על מאכל, יאמר: "יהיה מחולל על מאכל זה").

ה. כאשר אדם פודה את המעשר השני על מטבע של חברו, או כאשר פירות המעשר השני שווים יותר מפרוטה אחת אבל פחות מארבע פרוטות (פרוטה שווה בין חמש לעשר אגורות. הערך משתנה מעט מתקופה לתקופה), לא מוסיפים חומש, ולכן יאמר: "מעשר שני זה יהיה מחולל על פרוטה מן המטבע שייחדתי/שפלוני ייחד לפדיון מעשר שני". ואם הוסיף בטעות "הוא וחומשו" – יצא.

ו. שנות השמיטה הבאות הן תשפ"ט, תשצ"ו וכן הלאה. המסופק האם הפירות שלפניו שייכים לשנת מעשר שני או מעשר עני, יפריש מספק את שני המעשרות. את המעשר שני יפדה על פרוטה, ואת המעשר עני ייתן לעני. והרוצה להקל, רשאי להפריש מעשר שני בלבד.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-05 18:17:56

פדיון מעשר שני

שלום, בהמשך לתשובה שאלה טובה. אותה שאלה אפשר לשאול על עצם פדיון מעשר שני על פרוטה – כיצד ניתן לפדות מעשר מן הפירות שלפני, שבדרך כלל שוויים הרבה יותר מפרוטה, על פרוטה אחת? התשובה לכך נמצאת בפרק ט סעיף יב בהסבר עניינו של מעשר שני – "כיוון שכיום דמי פדיונם הולכים לאיבוד, לכתחילה אפשר לפדותם בפרוטה אחת, וכך הם אכן שווים, הואיל ואי אפשר ליהנות מהם (רמב"ם ב, ב; ד, יח)." רציתי לשאול בכל זאת, הרי להחליט שמעשר שני היום שווה רק פרוטה זה דבר אחד, אבל להגיד שמה שכבר החלטתי ששווה עשר פרוטות למשל ולהגיד שעכשיו הוא שווה פרוטה זה כבר לא הגיוני לכאורה! תודה מראש כבוד הרב

כסף שלא ניתן להשתמש בו, לא שווה יותר מפרוטה. לכן אין הבדל בין המקרים, שכן כמו שבגלל שהמעשר השני הולך לאבדון, הוא כבר לא שווה יותר מפרוטה, כך גם הפרוטות שיש במטבע פדיון המעשר – שמכיוון שאיננו יכולים להשתמש בפרוטות אלו, אינם שווים יותר מפרוטה, ולכן פעמיים בשנה מחללים אותן על מאכל בשווי פרוטה ומאבדים אותו. וכשם שניתן לחללן על מאכל בשווי פרוטה, כי כך הוא שוויין משום שאין אפשרות לממש את השווי העקרוני שלהם, כך ניתן לחללן על פרוטה שבטבע אחר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-09 10:00:03

פדיון מעשר שני

שלום כבוד הרב! בפניני הלכה כשרות א' נכתב: "יכול אדם להרשות לבני משפחתו וידידיו לפדות פירות 'מעשר שני' שיהיו להם על המטבע שייחד לכך, ובתנאי שיעריך שלא יעברו את מספר הפרוטות שהמטבע שלו שווה. ואם יש לו ספק, יוכל לייחד לכך שני מטבעות, אחת של עשרה שקלים ואחת של חמישה שקלים (וטוב להדביקם יחד כדי לסמנם), וייתן רשות לכולם לחלל על פרוטה שבמטבע הגדול, ובכל תקופה, לפי הצורך, יחלל את כל הפרוטות שבמטבע הגדול על פרוטה אחת שבמטבע הקטן. וכך יעשה עד אשר יגיע זמן 'ביעור מעשרות', שאז יחלל את כל הפרוטות שבמטבע הגדול והקטן על חתיכת פרי או יין או שמן בשווי של פרוטה". לא הצלחתי להבין איך אפשר לפדות כמה פרוטות על פרוטה אחת? למה זה הגיוני? תודה מראש!

שאלה טובה. אותה שאלה אפשר לשאול על עצם פדיון מעשר שני על פרוטה – כיצד ניתן לפדות מעשר מן הפירות שלפני, שבדרך כלל שוויים הרבה יותר מפרוטה, על פרוטה אחת?

התשובה לכך נמצאת בפרק ט סעיף יב בהסבר עניינו של מעשר שני – "כיוון שכיום דמי פדיונם הולכים לאיבוד, לכתחילה אפשר לפדותם בפרוטה אחת, וכך הם אכן שווים, הואיל ואי אפשר ליהנות מהם (רמב"ם ב, ב; ד, יח)."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-08 14:39:42

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת שמות

השבת אנו מתחילים לקרוא את ספר שמות, שנקרא בפי הרמב"ן "ספר הגאולה" (כך כתב בחתימתו לספר). וזהו דבר מעניין, שהרי הספר עוסק בגלות, ולאחריה בגאולה, כפי שכתב הרמב"ן בהקדמתו לספר "ונתייחד ספר ואלה שמות בעניין הגלות הראשון הנגזר בפירוש ובגאולה ממנו", אלא שמלמדנו הרמב"ן שחלק מן הגאולה, מהתקדמות העולם, הוא הירידות והנפילות, השיעבוד והגלות. התורה מלמדת אותנו לא רק את הגאולה אלא גם את הגלות, כי גם הגלות צריכה לימוד, ואולי אף עיקר הלימוד הוא ממנה.

והדברים אמור הן לכלל, ש"עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע", וכפי שמדייק הגר"א שמתוך הצרה מגיעה הישועה, שכיוון שכאשר נתונים במצוקה מתגלים כוחות ויכולות, עוצמות והבנות, שלא מתגלים כאשר אדם יושב בנחת. וממילא הדברים אמורים גם לפרט, שכאשר אדם נתקל בקושי או במכשול, עליו לחפש מהי ההזדמנות שטמונה בבעיה.

וננסה ללמוד מעט מתחילת הפרשה, היא תחילת הגלות, לימודים שילוו אותנו גם היום, בדורות הגאולה.

פרעה שרוצה להחליש את עם ישראל (יש לזכור שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמנסים להחליש את עם ישראל, ולכן כאן טמונה הנקודה היסודית ביותר), מחליט שהדבר החשוב ביותר שבו יש לפעול כדי להחליש את עם ישראל הוא התרבותו וגדילתו של עם ישראל. ולכן "ויאמר אל עמו הן עם בני ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו פן ירבה…", והרעיון המעשי שמעלה פרעה הוא "וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסיבלותם"- ומפרש במדרש 'שכל טוב': 'למען ענותו'- מתשמיש כדי שלא ירבו. ולכן התגובה האלוקית למהלך היא "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", וכפי שמביא רש"י ש"רוח הקודש אומרת כן, אתם אומרים 'פן ירבה' ואני אומר 'כן ירבה'". וכפי שרואים בהמשך, מנסה פרעה באופן עקבי לפגוע בעניין זה, הן בניסיון לשדל את המיילדות להרוג את הילדים, והן בגזירת 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו'

ומכאן ישנו לימוד יסודי, שאחת הפעולות היסודיות והחשובות ביותר שיש לפעול בכדי לקדם את הגאולה היא לפרות ולרבות, שכדי שעם ישראל יוכל למלא את תפקידו יש צורך קודם כל לבנות את הבניין הגופני, את הריבוי הפיזי הפשוט. וברובד יותר עמוק, כל אחד ואחד מישראל שמגיע לעולם, מגיע עם עוד גילוי רוחני, עם עוד כוח אלוקי, ולכן הריבוי של בני ישראל מקדם את העולם לגאולתו.

עוד דבר נפלא שרואים בפרשה הוא שהצדיקים שמבינים את גדולת מעשיהם ואת תרומתם העצומה לעולם ולגאולתו, "השכר" אותו הם מבקשים הוא שרצונם הטוב יתמלא ויתממש. ועל פי זה מובן שכאשר המיילדות מפרות את ציווי פרעה ומחיות את הילדים, אומרת התורה "ויטב אלוקים למיילדות וירב העם ויעצמו מאוד, ויהי כי יראו המיילדות את האלוקים ויעש להם בתים"- כלומר, הטובה שעשה ה' למיילדות היא שהעם יתרבה, שזה היה רצונם ושאיפתם, ועל כך סיכנו את חייהם (פירוש זה איננו על פי פירוש רש"י שהטובה שעשה ה' למיילדות היא שעשה להם בתים וכפי שהקשו המפרשים על פירושו ש"ולא נראה כי יש פסוק מפסיק").

ונראה שכך הוא הפשט במאמר חז"ל "שכר מצווה- מצווה", דהיינו, השכר של המצווה הוא בכך שהתקיימה המצווה. זה הדבר הגדול ביותר שאדם יכול לעשות וממילא זה השכר הגדול ביותר.

רבים המפרשים שהסבירו באופן אחר מהו השכר למיילדות בכך שהעם מתרבה, ונביא לדוגמא את לשונם של בעלי התוספות: "כי לפי שאמרו המיילדות לפרעה כי חיות הנה ואינן צריכות אותנו, היה אומר פרעה שקרניות הן, וכשראו כי רבו העם ויעצמו מאוד, חזר ואמר כן המיילדות דוברות, כי ברור לי כי חיה אחת או שתיים אינן מספיקות עם רב כזה", וכן כתבו האלשייך הקדוש, החזקוני ועוד.

ויש להתבונן כאן בדבר מפליא, שהעם כולו מתרבה בשביל להציל שתי נשים. אולם באמת אין להתפלא, כי כל העולם כולו לא נוצר אלא בשביל אותם מעטים המוסרים את נפשם וחייהם לעשות רצון ה', כדברי הגמרא בברכות על הפסוק "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם", ששואלת שם הגמרא 'מאי כי זה כל האדם?' ועונה: 'אמר רבי אלעזר: אמר הקב"ה כל העולם לא נברא אלא בשביל זה'- בשביל זה שירא את האלוקים ושומר את מצוותיו נברא כל העולם. ולכן אין להתפלא שאלפי ילדים נולדים רק כדי להצדיק את טענת המיילדות.

ומתוך הדברים שכתבנו עולים כמה דברים יסודיים שצריך האדם לקחת לחייו:

א. בתוך כל משבר ונפילה טמונה הזדמנות וצריך האדם לחפש אותה, כדי שהנפילה תשמש כסולם לעליה.

ב. אחד הדברים היסודיים ביותר שיכול האדם לעשות כדי לקדם את הגאולה הוא לעסוק בפרייה ורבייה (פרייה הינה הגידול הפיזי ורבייה הינה הגידול הרוחני).

ג. כשאדם עוסק במצוות ובדברים המקרבים את הגאולה, הצלחתו תהיה הצלחת המצווה, וזו צריכה להיות כוונתו.

ד. האדם שעוסק בעניינים אלו הוא מטרת בריאת העולם.

נ.ב.
חידה: מי הראשון שסירב לפקודת המלכות כדי לקיים את רצון ה'?

תשובה: הרלב"ג על פרשתנו כותב כי "…אין ראוי לאדם שיסכים לעשות הפעולות המגונות מאד, ואף על פי שהוא מוכרח ומצווה עליהם מהמושל בו, כי הוא ראוי שיירא יותר מה' יתעלה, שהוא מושל על המושל בו, מיראתו מן המושל בו. ולזה תמצא שלא הסכימו המילדות לעשות מה שציוה עליהן מלך מצרים להמית את הילדים, כי הם יראו מה' יתעלה יותר מיראתן מפרעה, ולזה לא היראו מהרע שאפשר שיקרה להן ממלך מצרים".

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן