השבת אנו מתחילים לקרוא את ספר שמות, שנקרא בפי הרמב"ן "ספר הגאולה" (כך כתב בחתימתו לספר). וזהו דבר מעניין, שהרי הספר עוסק בגלות, ולאחריה בגאולה, כפי שכתב הרמב"ן בהקדמתו לספר "ונתייחד ספר ואלה שמות בעניין הגלות הראשון הנגזר בפירוש ובגאולה ממנו", אלא שמלמדנו הרמב"ן שחלק מן הגאולה, מהתקדמות העולם, הוא הירידות והנפילות, השיעבוד והגלות. התורה מלמדת אותנו לא רק את הגאולה אלא גם את הגלות, כי גם הגלות צריכה לימוד, ואולי אף עיקר הלימוד הוא ממנה.
והדברים אמור הן לכלל, ש"עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע", וכפי שמדייק הגר"א שמתוך הצרה מגיעה הישועה, שכיוון שכאשר נתונים במצוקה מתגלים כוחות ויכולות, עוצמות והבנות, שלא מתגלים כאשר אדם יושב בנחת. וממילא הדברים אמורים גם לפרט, שכאשר אדם נתקל בקושי או במכשול, עליו לחפש מהי ההזדמנות שטמונה בבעיה.
וננסה ללמוד מעט מתחילת הפרשה, היא תחילת הגלות, לימודים שילוו אותנו גם היום, בדורות הגאולה.
פרעה שרוצה להחליש את עם ישראל (יש לזכור שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמנסים להחליש את עם ישראל, ולכן כאן טמונה הנקודה היסודית ביותר), מחליט שהדבר החשוב ביותר שבו יש לפעול כדי להחליש את עם ישראל הוא התרבותו וגדילתו של עם ישראל. ולכן "ויאמר אל עמו הן עם בני ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו פן ירבה…", והרעיון המעשי שמעלה פרעה הוא "וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסיבלותם"- ומפרש במדרש 'שכל טוב': 'למען ענותו'- מתשמיש כדי שלא ירבו. ולכן התגובה האלוקית למהלך היא "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", וכפי שמביא רש"י ש"רוח הקודש אומרת כן, אתם אומרים 'פן ירבה' ואני אומר 'כן ירבה'". וכפי שרואים בהמשך, מנסה פרעה באופן עקבי לפגוע בעניין זה, הן בניסיון לשדל את המיילדות להרוג את הילדים, והן בגזירת 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו'
ומכאן ישנו לימוד יסודי, שאחת הפעולות היסודיות והחשובות ביותר שיש לפעול בכדי לקדם את הגאולה היא לפרות ולרבות, שכדי שעם ישראל יוכל למלא את תפקידו יש צורך קודם כל לבנות את הבניין הגופני, את הריבוי הפיזי הפשוט. וברובד יותר עמוק, כל אחד ואחד מישראל שמגיע לעולם, מגיע עם עוד גילוי רוחני, עם עוד כוח אלוקי, ולכן הריבוי של בני ישראל מקדם את העולם לגאולתו.
עוד דבר נפלא שרואים בפרשה הוא שהצדיקים שמבינים את גדולת מעשיהם ואת תרומתם העצומה לעולם ולגאולתו, "השכר" אותו הם מבקשים הוא שרצונם הטוב יתמלא ויתממש. ועל פי זה מובן שכאשר המיילדות מפרות את ציווי פרעה ומחיות את הילדים, אומרת התורה "ויטב אלוקים למיילדות וירב העם ויעצמו מאוד, ויהי כי יראו המיילדות את האלוקים ויעש להם בתים"- כלומר, הטובה שעשה ה' למיילדות היא שהעם יתרבה, שזה היה רצונם ושאיפתם, ועל כך סיכנו את חייהם (פירוש זה איננו על פי פירוש רש"י שהטובה שעשה ה' למיילדות היא שעשה להם בתים וכפי שהקשו המפרשים על פירושו ש"ולא נראה כי יש פסוק מפסיק").
ונראה שכך הוא הפשט במאמר חז"ל "שכר מצווה- מצווה", דהיינו, השכר של המצווה הוא בכך שהתקיימה המצווה. זה הדבר הגדול ביותר שאדם יכול לעשות וממילא זה השכר הגדול ביותר.
רבים המפרשים שהסבירו באופן אחר מהו השכר למיילדות בכך שהעם מתרבה, ונביא לדוגמא את לשונם של בעלי התוספות: "כי לפי שאמרו המיילדות לפרעה כי חיות הנה ואינן צריכות אותנו, היה אומר פרעה שקרניות הן, וכשראו כי רבו העם ויעצמו מאוד, חזר ואמר כן המיילדות דוברות, כי ברור לי כי חיה אחת או שתיים אינן מספיקות עם רב כזה", וכן כתבו האלשייך הקדוש, החזקוני ועוד.
ויש להתבונן כאן בדבר מפליא, שהעם כולו מתרבה בשביל להציל שתי נשים. אולם באמת אין להתפלא, כי כל העולם כולו לא נוצר אלא בשביל אותם מעטים המוסרים את נפשם וחייהם לעשות רצון ה', כדברי הגמרא בברכות על הפסוק "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם", ששואלת שם הגמרא 'מאי כי זה כל האדם?' ועונה: 'אמר רבי אלעזר: אמר הקב"ה כל העולם לא נברא אלא בשביל זה'- בשביל זה שירא את האלוקים ושומר את מצוותיו נברא כל העולם. ולכן אין להתפלא שאלפי ילדים נולדים רק כדי להצדיק את טענת המיילדות.
ומתוך הדברים שכתבנו עולים כמה דברים יסודיים שצריך האדם לקחת לחייו:
א. בתוך כל משבר ונפילה טמונה הזדמנות וצריך האדם לחפש אותה, כדי שהנפילה תשמש כסולם לעליה.
ב. אחד הדברים היסודיים ביותר שיכול האדם לעשות כדי לקדם את הגאולה הוא לעסוק בפרייה ורבייה (פרייה הינה הגידול הפיזי ורבייה הינה הגידול הרוחני).
ג. כשאדם עוסק במצוות ובדברים המקרבים את הגאולה, הצלחתו תהיה הצלחת המצווה, וזו צריכה להיות כוונתו.
ד. האדם שעוסק בעניינים אלו הוא מטרת בריאת העולם.
נ.ב.
חידה: מי הראשון שסירב לפקודת המלכות כדי לקיים את רצון ה'?
תשובה: הרלב"ג על פרשתנו כותב כי "…אין ראוי לאדם שיסכים לעשות הפעולות המגונות מאד, ואף על פי שהוא מוכרח ומצווה עליהם מהמושל בו, כי הוא ראוי שיירא יותר מה' יתעלה, שהוא מושל על המושל בו, מיראתו מן המושל בו. ולזה תמצא שלא הסכימו המילדות לעשות מה שציוה עליהן מלך מצרים להמית את הילדים, כי הם יראו מה' יתעלה יותר מיראתן מפרעה, ולזה לא היראו מהרע שאפשר שיקרה להן ממלך מצרים".