חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אבטחת גוי בשבת

שלום הרב רציתי לשאול האם מותר לאבטח גוי חשוב (הכוונה לשר או נשיא גוי) בשבת, האבטחה נעשית כחלק מצוות של ישראלים כך שבמקרה של אירוע יש שמירה אחד על השני. תודה הרב

ההיתר לחלל שבת עבור גוי הוא רק במקום שאין שם גוי אחר שיעשה זאת.

עיין בדברים בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/01-27-03/#_te01ftn27_2

ובספר הקיצור לפניני הלכה מובא כך: "מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 08:43:39

בשר וחלב

שלום אשמח לקבל מידרג של גיל ושעות לילדים לשמירת בשר וחלב לדוג' עד גיל 6 שומרים כך שעות עד גיל 9 שומרים כך שעות

עניין זה מובא בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/17-26-07/

ובתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) כך:

קטנים

ט. אסור להאכיל אפילו תינוק מאכלים אסורים, ובכלל זה נתינת המאכל בידו. ומשהגיע לגיל שלוש, על ההורים להתחיל לחנכו שלא לאכול מאכלים אסורים, כיוון שמגיל זה הוא מסוגל להתרגל לכך שהדבר אסור תמיד (ועי' הלכות שבת כד, א-ג). לפיכך אסור להאכיל תינוק בבשר וחלב יחד. אבל לגבי שהיית הזמן, הדבר תלוי בהבנתו ובמצבו הגופני והנפשי:

עד גיל שלוש בערך, הקטן לא מבין את ההבדל בין בשר לחלב, ולכן מותר להאכילו חלב אפילו מיד אחרי בשר, ובלבד שפיו וידיו נקיים משאריות בשר. מגיל שלוש עד חמש בערך, הקטן מבין את ההבדל שבין בשר לחלב, אבל עדיין לא מסוגל להבחין בין זמנים ארוכים לקצרים, ולכן נכון כשאפשר שימתין כשעה בין בשר לחלב. וכאשר יש צורך מיוחד לתת לו מאכל חלבי, אפשר לעשות זאת לאחר ניקוי פיו וידיו בלא להמתין שעה.

מגיל חמש עד תשע בערך, הילד מתחיל להבחין מעט בזמנים, ולכן מתחילים להרגילו להפסיק כשלוש שעות בין בשר לחלב. ומגיל תשע, הוא כבר יודע לחשב את השעות ומסוגל להמתין יותר זמן, ולכן נכון כשאפשר להרגילו להמתין כשש שעות. ובשעת הצורך, כגון כאשר הוא אוכל עם אחיו הקטנים, וקשה לתת לו אוכל אחר כך, אפשר שימתין רק שלוש שעות בין הסעודות. וכשנה לפני שיגיע למצוות, יתרגל להמתין שש שעות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 09:40:21

דיבור או הרהור?

1) האם האזנה לשיעור מוקלט עם אוזניות נחשבת דיבור בתורה או הרהור בתורה? 2) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות אם הוא רואה נשים לבושות לא צנוע? 3) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות בחדר רחצה שאין בו אסלה?

  1. מצב ביניים.
  2. לא. אמנם אם הוא עושה ריצה, ובדרכו הוא חולף על פני נשים לא צנועות, זה מסדר, משום שאינו מסתכל בהן, אלא רק רואה אותן וממשיך בדרכו.
  3. בזמן הרחצה עצמה נכון להחמיר בזה מפני כבוד התורה, אבל אם הוא רק עובר שם, כגון שהוא צריך משם משהו לרגע או שנכנס לשם תוך כדי שטיפת הבית, אינו צריך לסגור את השיעור בזמן שנכנס לחדר הרחצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 06:44:30

נטילת ידיים אחר תרומת דם

האם יש דין של חובת נטילת ידיים אחר תרומת דם כמו הדין של נטילת ידיים אחר הקזת דם?

כיוון שנטילת הידיים היא פעולה פשוטה , נכון להחמיר, ואם שם נטלה, יסתפק בשטיפת הידיים. אין צורך להמנע מלשתות ולאכול לפני הנטילה, כל עוד הוא שוכב על המיטה כדי להחזיר לעצמו את הכוחות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 18:42:20

נופש וטיול מישפחתי בימי בין המיצרים

אנחנו רוצים לעשות נופש מישפחתי, קשה לנו למצוא תאריך שמתאים לכולם. האם בסדר לצאת לנופש מישפחתי ( במיוחד השנה נחוץ כי רובינו היו מגוייסים ללחימה) בימים שבין יז תמוז לא' אב? האם יש דינים מיוחדים?

במקרה שלא מוצאים זמן אחר, אפשר להקל. דינים מיוחדים – הדינים הרגילים של שלושת השבועות, כגון לא לשמוע מוזיקה שמחה.

אביא לך את עקרי הדינים הנוגעים לעניין זה מתוך מפניני הלכה, כפי שהם מופיעים בספר הקיצור שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

ח – מנהגי שלושת השבועות

ימי בין המצרים

א. שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד ט' באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לכן נהגו ישראל להימנע בימים אלו מדברים משמחים, ושלוש מדרגות ישנן: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, נמנעים מדברים חגיגיים ומשמחים במיוחד. מראש חודש אב, ממעטים בכל דבר שיש בו שמחה. ובשבוע שחל בו תשעה באב, ממעטים יותר בשמחה.

בילוי ונופש

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 20:17:59

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת שמות

השבת אנו מתחילים לקרוא את ספר שמות, שנקרא בפי הרמב"ן "ספר הגאולה" (כך כתב בחתימתו לספר). וזהו דבר מעניין, שהרי הספר עוסק בגלות, ולאחריה בגאולה, כפי שכתב הרמב"ן בהקדמתו לספר "ונתייחד ספר ואלה שמות בעניין הגלות הראשון הנגזר בפירוש ובגאולה ממנו", אלא שמלמדנו הרמב"ן שחלק מן הגאולה, מהתקדמות העולם, הוא הירידות והנפילות, השיעבוד והגלות. התורה מלמדת אותנו לא רק את הגאולה אלא גם את הגלות, כי גם הגלות צריכה לימוד, ואולי אף עיקר הלימוד הוא ממנה.

והדברים אמור הן לכלל, ש"עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע", וכפי שמדייק הגר"א שמתוך הצרה מגיעה הישועה, שכיוון שכאשר נתונים במצוקה מתגלים כוחות ויכולות, עוצמות והבנות, שלא מתגלים כאשר אדם יושב בנחת. וממילא הדברים אמורים גם לפרט, שכאשר אדם נתקל בקושי או במכשול, עליו לחפש מהי ההזדמנות שטמונה בבעיה.

וננסה ללמוד מעט מתחילת הפרשה, היא תחילת הגלות, לימודים שילוו אותנו גם היום, בדורות הגאולה.

פרעה שרוצה להחליש את עם ישראל (יש לזכור שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמנסים להחליש את עם ישראל, ולכן כאן טמונה הנקודה היסודית ביותר), מחליט שהדבר החשוב ביותר שבו יש לפעול כדי להחליש את עם ישראל הוא התרבותו וגדילתו של עם ישראל. ולכן "ויאמר אל עמו הן עם בני ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו פן ירבה…", והרעיון המעשי שמעלה פרעה הוא "וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסיבלותם"- ומפרש במדרש 'שכל טוב': 'למען ענותו'- מתשמיש כדי שלא ירבו. ולכן התגובה האלוקית למהלך היא "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", וכפי שמביא רש"י ש"רוח הקודש אומרת כן, אתם אומרים 'פן ירבה' ואני אומר 'כן ירבה'". וכפי שרואים בהמשך, מנסה פרעה באופן עקבי לפגוע בעניין זה, הן בניסיון לשדל את המיילדות להרוג את הילדים, והן בגזירת 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו'

ומכאן ישנו לימוד יסודי, שאחת הפעולות היסודיות והחשובות ביותר שיש לפעול בכדי לקדם את הגאולה היא לפרות ולרבות, שכדי שעם ישראל יוכל למלא את תפקידו יש צורך קודם כל לבנות את הבניין הגופני, את הריבוי הפיזי הפשוט. וברובד יותר עמוק, כל אחד ואחד מישראל שמגיע לעולם, מגיע עם עוד גילוי רוחני, עם עוד כוח אלוקי, ולכן הריבוי של בני ישראל מקדם את העולם לגאולתו.

עוד דבר נפלא שרואים בפרשה הוא שהצדיקים שמבינים את גדולת מעשיהם ואת תרומתם העצומה לעולם ולגאולתו, "השכר" אותו הם מבקשים הוא שרצונם הטוב יתמלא ויתממש. ועל פי זה מובן שכאשר המיילדות מפרות את ציווי פרעה ומחיות את הילדים, אומרת התורה "ויטב אלוקים למיילדות וירב העם ויעצמו מאוד, ויהי כי יראו המיילדות את האלוקים ויעש להם בתים"- כלומר, הטובה שעשה ה' למיילדות היא שהעם יתרבה, שזה היה רצונם ושאיפתם, ועל כך סיכנו את חייהם (פירוש זה איננו על פי פירוש רש"י שהטובה שעשה ה' למיילדות היא שעשה להם בתים וכפי שהקשו המפרשים על פירושו ש"ולא נראה כי יש פסוק מפסיק").

ונראה שכך הוא הפשט במאמר חז"ל "שכר מצווה- מצווה", דהיינו, השכר של המצווה הוא בכך שהתקיימה המצווה. זה הדבר הגדול ביותר שאדם יכול לעשות וממילא זה השכר הגדול ביותר.

רבים המפרשים שהסבירו באופן אחר מהו השכר למיילדות בכך שהעם מתרבה, ונביא לדוגמא את לשונם של בעלי התוספות: "כי לפי שאמרו המיילדות לפרעה כי חיות הנה ואינן צריכות אותנו, היה אומר פרעה שקרניות הן, וכשראו כי רבו העם ויעצמו מאוד, חזר ואמר כן המיילדות דוברות, כי ברור לי כי חיה אחת או שתיים אינן מספיקות עם רב כזה", וכן כתבו האלשייך הקדוש, החזקוני ועוד.

ויש להתבונן כאן בדבר מפליא, שהעם כולו מתרבה בשביל להציל שתי נשים. אולם באמת אין להתפלא, כי כל העולם כולו לא נוצר אלא בשביל אותם מעטים המוסרים את נפשם וחייהם לעשות רצון ה', כדברי הגמרא בברכות על הפסוק "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם", ששואלת שם הגמרא 'מאי כי זה כל האדם?' ועונה: 'אמר רבי אלעזר: אמר הקב"ה כל העולם לא נברא אלא בשביל זה'- בשביל זה שירא את האלוקים ושומר את מצוותיו נברא כל העולם. ולכן אין להתפלא שאלפי ילדים נולדים רק כדי להצדיק את טענת המיילדות.

ומתוך הדברים שכתבנו עולים כמה דברים יסודיים שצריך האדם לקחת לחייו:

א. בתוך כל משבר ונפילה טמונה הזדמנות וצריך האדם לחפש אותה, כדי שהנפילה תשמש כסולם לעליה.

ב. אחד הדברים היסודיים ביותר שיכול האדם לעשות כדי לקדם את הגאולה הוא לעסוק בפרייה ורבייה (פרייה הינה הגידול הפיזי ורבייה הינה הגידול הרוחני).

ג. כשאדם עוסק במצוות ובדברים המקרבים את הגאולה, הצלחתו תהיה הצלחת המצווה, וזו צריכה להיות כוונתו.

ד. האדם שעוסק בעניינים אלו הוא מטרת בריאת העולם.

נ.ב.
חידה: מי הראשון שסירב לפקודת המלכות כדי לקיים את רצון ה'?

תשובה: הרלב"ג על פרשתנו כותב כי "…אין ראוי לאדם שיסכים לעשות הפעולות המגונות מאד, ואף על פי שהוא מוכרח ומצווה עליהם מהמושל בו, כי הוא ראוי שיירא יותר מה' יתעלה, שהוא מושל על המושל בו, מיראתו מן המושל בו. ולזה תמצא שלא הסכימו המילדות לעשות מה שציוה עליהן מלך מצרים להמית את הילדים, כי הם יראו מה' יתעלה יותר מיראתן מפרעה, ולזה לא היראו מהרע שאפשר שיקרה להן ממלך מצרים".

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן