Search
לוגו ישיבת הר ברכה
Search
Close this search box.


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

בין חמה לצל

שלום הרב, לפי מו"ר הרב מלמד, האם יש לחשוש בימינו לדין של לא לעמוד בין חמה לצל בשלושת השבועות ?

אם היתה בזה בעיה זה היה כתוב בפנה"ל כשרות בפרק לו העוסק בסכנות. עיי"ש שאין צורך לחשוש לכל הדברים הללו, וכמנהג העולם שלא לחשוש לעניין זה כלל. ובאמת גם לחוששים, כמעט ואין זה מעשי – 1. מדובר דווקא על הליכה בשביל שהוא בין חמה לצל. כמו כן כתב ערוך השולחן שעניין זה מתייחס רק להליכה מחוץ לישוב ולא בתוך העיר, וכפי שכתב הא"א (בסי' הנ"ל) שדברי המחבר אינם שייכים במקום שמצוייים אנשים ובמקום ישוב, והוסיף שנראה שהוא הדין לעיבורה של עיר. וכן דעת החזו"א (דינים והנהגות כ' ה').

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-24 15:46:23

1. הכשרת כלי 2. חרקים בכרובית

שלום וברכה, 1. בטעות כיסיתי סיר בשרי עם מכסה פרווה מזכוכית שמסביבו פס סיליקון שחור. איך הופכים את המכסה שוב לפרווה. 2. קראתי בכשרות ב' על כרובית וברוקולי, אם הבנתי נכון, מספיק בדרך האמצע לפרק אותה לחלקים ולהשרות במי סבון ואז לבשל? ככה גם עלים ירוקים? גם שומר שנגוע יותר?

  1. אם לא היה מאכל בשרי רותח בסיר בשעת הכיסוי, המכסה נשאר פרווה. אם היה מאכל בשרי רותח בסיר, צריך להכניס את המכסה כמה שניות לתוך סיר יותר גדול עם מים מבעבעים מרתיחה. לא משנה איזה סיר – בשרי או חלבי או פרווה, העיקר שיהיה נקי.
  2. עלים ירוקים כמו חסה וכרוב וכן שומר דינם יותר קל מכרובית וברוקולי, שהרי אפשר לנקות אותם לגמרי לאחר שרייה במי סבון.

לנוחותך אביא לך את הדינים הנוגעים לשאלתך מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

ירקות עלים

טז. הרוצים להדר כשיטת המחמירים, אינם יכולים לאכול ירקות עלים מגידול רגיל, כדוגמת חסה, כרוב, פטרוזיליה, שמיר וכוסברה, משום שגם שרייתם במים עם סבון ושטיפה טובה, לא תמיד מורידה את כל השרצים הזעירים שיש בהם. לכן הם קונים ירקות עלים שגידולם נקי יותר משרצים. אמנם גם אותם לפעמים צריך לנקות, לפי ההוראות שעל השקית.

יז. הנוהגים כדרך האמצע, משרים את ירקות העלים של גידולים רגילים כארבע דקות במים עם חומר שממוסס את הדבק שברגלי השרצים, כמלח, חומץ או סבון (סבון יעיל יותר, וסבון 'סטרילי' בריא יותר), ולאחר מכן שוטפים אותם במים זורמים. פעמים רבות התוצאה לאחר ניקוי טוב, מועילה גם לשיטת המחמירים.

יח. הרוצים ללכת כפי עיקר הדין, מסתפקים בשטיפה טובה והתבוננות בעלים במבט רגיל לוודא שאין שרצים. אבל נכון יותר לנהוג כדרך האמצע. לעיתים העלים מאיכות גרועה, ומלאים בשרצים שנראים היטב לעין, וכדי לנקותם צריך לשטוף שוב ושוב, עד שיהיו נקיים לגמרי.

יט. יש לשים לב בעת השריית העלים ושטיפתם, שהמים יגיעו לכל הקפלים והסדקים שבהם. לפיכך, בירקות כדוגמת חסה, כרוב וארטישוק, צריך לפרק את העלים לפני ניקיונם. כאשר מתכוונים לחתוך את העלים לסלט, עדיף לחותכם תחילה ואחר כך להשרותם ולשוטפם, מפני שככל שהם חתוכים יותר, כך המים מגיעים יותר בקלות לכל המקומות שבהם.

מאכלים שלא ניתן לנקות כראוי

כ. בכרובית, ברוקולי וקלחי תירס אין אפשרות להוציא בהשרייה ושטיפה את כל השרצים הזעירים, הואיל וזרם המים אינו מגיע בעוצמה למקומות שהם נחבאים בהם. לכן המחמירים צורכים רק גידולים שגודלו בתנאים מיוחדים שלא מתפתחים בהם שרצים. והנוהגים על פי עיקר הדין מסתפקים בשטיפה טובה, שאין לחשוש לשרצים זעירים שאדם אינו רואה. ונכון ללכת לפי דרך האמצע ולהשרותם במים עם חומר ממוסס למשך כארבע דקות, ולשוטפם היטב.

כא. עלי בצל ירוק וכרתי (כרישה-לוף): למחמירים יש לקנות גידול מיוחד, או לחתוך כל עלה לשניים, להשרותו במים עם סבון ולשוטפו תוך שפשופו לכל אורכו. לפי עיקר הדין לא צריך לחותכו, אלא לשוטפו כמו שהוא. ונכון לחתוך כשלושה ס"מ ממקום החיבור שבין הבצל לעלה ולזורקו, שבאזור זה החשש לשרצים גדול יותר, ואת שאר העלים להשרות כמו שהם במים עם חומר ממוסס ולשטוף.

כב. תות שדה: למחמירים ניתן לאכול תותי שדה מגידול רגיל רק אם מקלפים את קליפתם, או משרים אותם במים עם חומר ממוסס, ושוטפים תוך הברשה יסודית של הקליפה. לפי עיקר הדין מותר לאכול תות שדה כדרכו. ונכון יותר לחתוך את מקום החיבור של התות לענף, להשרות במים עם חומר ממוסס ולשטוף היטב. כך יש לעשות גם בפטל ובתות עץ.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-24 07:29:19

אירוע לכבוד עבודי חברה בסינמה שלושת השבועות

שאלתי אתמול, לגבי אירוע עובדי חברה שנעשה בסינמה סיטי בשלושת השבועות. נשאלתי בתגובה מה יכלול הערב. הערב יכלול שיחות עם העובדים, סרט ואוכל. האם אפשרי ללכת בשלושת השבועות?

מכיוון שלא מדובר על מופע סטנדאפ או משהו כזה, ויש צורך שתהיי שם, אפשר ללכת גם אם זה יוצא בתשעת הימים. לגבי הסרט, כדאי לבדוק מראש שאין שם קטעים שלא ראוי לאדם דתי לראות. אם הוא לא ראוי, אז תלכי לשאר הערב חוץ מהסרט.

אביא לך את הדינים הרלווניים בקיצור כפי שהם מופיעים בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא זה עתה לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

בילוי ונופש בשלושת השבועות

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-24 07:11:36

כשרות גג רפרפת בפרגולה לסוכה

האם גג רפרפת חשמלי עם שלבים מאלומיניום שיכולים להיות נצבים ואז חמתה מרובה מצילתה ובחלק אחר של הזמן השלבים שוכבים ואז הגג אטום, האם פרגולה כזאת יכולה להיות כשרה עם שלבים נצבים וסכך כשר

כן. רק צריך לשים לב ששמים כמות של סכך כזו שגם ללא השלבים הוא עושה צל מרובה מהחמה, באופן שלא מתחשבים בסכך שנמצא בדיוק על השלבים עצמם, שהרי הוא לא עושה צל.

דין זה מבואר במשנה ברורה תרכו, יז. וכן בספר מקראי קודש הררי ה, מה הערה קכד.

בנוסף לכך, לכתחילה טוב לשים בין הפרגולה לבין הסכך – קורות עץ שעליהם הסכך נשען, מדין 'מעמיד', כפי שמובא בפניני הלכה סוכות, ובספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/): "מותר לכתחילה להשעין את הסכך על כותל אבנים, אבל טוב שלא להשעינו על דבר שפסול לסכך, כגון ברזל, פלסטיק או קרשים שמקבלים טומאה. לפיכך, מי שמסגרת סוכתו מברזל, טוב שיניח על הברזל קורות עץ, ועליהן ישעין את הסכך."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-23 10:59:41

שלושת השבועות

שלום כבוד הרב, רציתי לשאול בקשר לשירים בשלושת השבועות אני קראתי מה שהרב כתב לעניין שירים אבל לא הבנתי כ"כ מה זה שירים סתמיים כל שיר שומעים היום הוא שיר סתמי? גם אם יש בוא קצב?

יש שירים עצובים, יש שירים סתמיים – לא שמחים ולא עצובים, ויש שירים שמחים. עד תשעת הימים אסור רק שמחים. אביא לך את הדברים כפי שהם כתובים בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-22 08:15:47

יש לך שאלה?

פרשת מסעי ועניינו של חודש אב

אנו נכנסים לחודש אב עליו נאמר במשנה "משנכנס אב ממעטין בשמחה", וננסה לברר מה עניינו של החודש הזה, ומדוע מצד אחד בכניסתו ממעטין בשמחה ומאידך 'לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ'.

בספר יצירה, מספרי החכמה הישראלית הפנימית העתיקים ביותר, כתוב כך:

"המליך אות ט' בשמיעה, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהם אריה בעולם, ואב בשנה וכוליא שמאלית בנפש"

האות המיוחדת לחודש אב היא האות טי"ת. כשאנו רוצים לברר עניינה של אות ניגש למקום הראשון שבו היא מופיעה בתורה, המופע הראשון של האות טי"ת הוא בפסוק – "וירא אלוקים את האור כי טוב ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" – יש כאן פגישה עם הטוב, האות טי"ת עניינה הטוב, ויותר מכך יש כאן את האור הטוב, את הטוב הרוחני העליון שמאיר את העולם. איך זה יכול להיות? הרי משנכנס אב ממעטין בשמחה?

אם נתבונן יותר נראה שהטוב הזה מעורבב בחושך, שכתוב "וירא אלוקים את האור כי טוב…", אלוקים, כדיין (אלוקים בתורה משמש גם כשופטים – "…אשר ירשיעון אלוהים ישלם שניים לרעהו"), מברר וחושף שבתוך המציאות יש אור שהוא טוב, אבל הוא מעורבב בחושך והקב"ה חושף ומגלה אותו – "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך".

המדרש מוסיף ואומר שהקב"ה שראה את האור הטוב, לא רצה שישתמשו בו הרשעים ולכן גנז את האור. כלומר, האור נמצא וקיים, אור שהוא טוב גדול ונפלא, אבל הוא גנוז, וצריך עמל ועבודה לגלותו.

בחודש אב יש טוב אדיר, טוב גדול מאד. בחודש אב היינו אמורים להיכנס לארץ ישראל, ואם היינו זוכים המרגלים שנשלחו לתור את הארץ היו רואים את הטוב האדיר שיש בארץ, ואז מיד היו כל ישראל נכנסים לא"י. אבל הם לא הביטו אל הטוב הגנוז אלא ראו את החיצוניות בלבד, והחליטו שאינם רוצים להיכנס לארץ, וכל הדור ההוא נענשו 'במדבר הזה יפלו פגריכם'.

בחודש אב יש טוב נפלא ואדיר, אך כמו כל טוב הוא מצריך עמל לחשיפתו. הקב"ה ברא את העולם באופן שבו אנו בעבודה ועמל החושף את הטוב – קליפה ופרי. לא כאן המקום לבאר מדוע נברא כך העולם, אבל הדבר הראשון הוא להכיר בכך – האדם לא יחשוף את הכוחות הטובים הטמונים בו בלי עמל ויגיעה. וכך בכל דבר, זוגיות טובה מצריכה עבודה – אם נשארים ברובד החיצוני, תמיד נראה את החסרונות בבן הזוג, תמיד נגיד לעצמנו בסתר הלב שלא בחרנו נכון… כי לגלות את האור והטוב צריך לעבוד, לעמול – לגלות אוצרות גנוזים.

לכן לפי ספר יצירה המלכת הטי"ת, הטוב, היא בשמיעה. יש את הראייה שהיא להיפגש עם הדבר החיצוני ויש שמיעה שעניינה לפגוש את המשמעות. ואין הכוונה רק להקשיב למילים, אלא להיפגש עם התוכן הגנוז במילים, עם המשמעות – זה השורש של המילה לשמוע – משמעות.

הבעיה של המרגלים שהם ראו את הארץ אך לא שמעו את הקול הפנימי שקיים בארץ, את הקדושה שגנוזה בא"י.

התורה כתובה ואנו רואים אותה, אך יש בתורה עוד רובד שהוא העיקר – התורה שבע"פ שהיא התורה הנשמעת, היא המשמעות האמיתית הגנוזה בתוך התורה. בספר הבהיר כתוב שהיכן גנז הקב"ה את האור הטוב, גנזו בתוך התורה, גנזו בתורה שבע"פ. במדרש תנחומא דורשים את הפסוק: "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול…" = על העמלים בתורה שבע"פ, שמצריכה עמל ועבודה רבה, אבל בזכות העמל הזה הם יראו אור גדול את האור הגנוז.

כשאדם כותב מכתב הוא מתחיל מהמחשבות והכוונות, מהרצון, ואז הוא כותב. כשהדבר מופיע לעיניי המכותב הוא בהתחלה פוגש את הכתוב ואז יורד לכוונה והמשמעות. הקב"ה רצה לתת לנו את המשמעות, רצה שנשמע, ולכן הוא כתב לנו את התורה. לעיננו אנו נפגשים קודם עם התורה שבכתב ואחר כך עם התורה שבע"פ – אך באמת הראשית והמטרה היא התורה שבע"פ, שכן היא המשמעות[1].

ההופעה של התכונה הזאת בעולם היא אריה. צריך להיות גיבור כארי, לא להישאר במילים, לא להתרשם מהנראה, אלא לפגוש את הנשמע, את המשמעות האמיתית.

וזה עניינם של הכליות, הכליות מסננות, מפרידות את האור והחושך – "ויבדל אלוקים" – ולכן חז"ל אומרים שכליות יועצות. העצה הטובה ניתנת ע"י שמיעה אמיתית של האדם והתבוננות עמוקה במציאות. יתרה מכך, שלמה המלך מגלה שבאדם יש את העצות הטובות ביותר, את התבונה העמוקה ביותר להכוונת חייו, אבל צריך הקשבה והתבוננות עמוקה לגלות אותה – "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה". צריך לגלות את האור שיבהיר את כל המציאות וידריך אותה, את האור הגנוז, שגנוז בתורה שבע"פ, נמצאת בתוכנו – "חיי עולם נטע בתוכנו" – זו תורה שבע"פ.

העבודה הגדולה של חודש אב היא לשמוע, להיכנס פנימה. דווקא מתוך מיעוט השמחה החיצונית ניתן להעמיק ולגלות את הצפונות, את העומקים, את המשמעויות, את האור הגנוז.

זה התיקון לכל הקילקולים, הן למאיסת הארץ, שמגיעה כי לא רואים את הקדושה הגנוזה – "…יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם בא רק ממה שאין מודיעים את ארץ ישראל, את ערכה וחכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ, בתשובת המשקל: להגיד ולבשר בעולם כולו הודה והדרה, קדושתה וכבודה, והלוואי שנזכה אחרי כל ההפלגות כולן, מצדנו, להביע אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה ומהדרת אור תורתה ועילוי אור חכמתה ורוח הקודש המתנוסס בקרבה..", והן לשנאת החינם, שנובעת כי לא רואים את הטוב שגנוז בכל אחד ואחד.

נסיים בדברי חז"ל על הפסוק: 'שימעו ותחי נפשכם' – "רבי לוי אמר האוזן לגוף כקינקל לכלים, שכן הקינקל כמה כלים ניתנין עליו ואת נותן מוגמר תחתיו וכולם מתעשנים כך, מאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם הזה על ידי האוזן כולן חיין מניין שנא': 'שמעו ותחי נפשכם'". הקינקל הוא כלי חלול עם חורים ששמים עליו בגדים ותחתיו בושם שמעלה עשן, ואז כל הבגדים מקבלים ריח. כך האוזן – הפגישה עם המשמעות נותנת את הכיוון והמשמעות לכל הדברים.

יהי רצון שנזכה להיות אנשים ששומעים, שמבינים וחיים את העומק ואת המשמעות של הדברים.

[1] לא כאן המקום להאריך, אך התורה שבכתב ניתנה לישראל בגלל שהתורה שבע"פ גנוזה בהם, והם ידעו את המשמעות של התורה שבכתב, כפי שכותב הרב קוק באורות התורה (א, ב): …בְּהִתְגַּלּוּתָהּ נְמוּכָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. כִּי הֲרֵי הַגּוֹרֵם הָרָאשִׁי לִמְצֹא אֶת נְתִיבָתָהּ הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הַיַּחַשׂ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֻמָּה עִם הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, עִם הַמְגַמָּה שֶׁל הַמְגַמּוֹת, עִם הַנֵּצַח וְהַהוֹד שֶׁבָּעוֹלָמִים וּמִלְמַעְלָה שֶׁל כָּל כְּלָלוּתָם. אֲבָל בַּצּוּרָה הַפְּנִימִית הֲלֹא הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְגֻלָּתָם הַפְּנִימִית הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי גָּרְמָה סְגֻלָּה אֱלֹהִית גְּנוּזָה זוֹ לְהוֹפָעַת תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם עֲלֵיהֶם, וְנִמְצֵאת עֶלְיוֹנָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּשָׁרְשָׁהּ מִשֹּׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, "חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן