בפרשתנו אנו נפגשים עם החטא הנורא ביותר, חטא המרגלים- חטא מאיסת הארץ, החטא בגינו נגזר על כל הדור ההוא למות במדבר, החטא בשלו לא נכנס משה רבנו לארץ: (דברים א,לז) "ולא אביתם לעלות… ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו. אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדולות ובצורות בשמים וגם בני ענקים ראינו שם… וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר, אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבותיכם, זולתי כלב בן יפונה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה… גם בי התאנף ה' בגללכם לאמור גם אתה לא תבוא שם, יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבוא שמה, אותו חזק כי הוא ינחילנה את ישראל".
וממילא, כשמשה לא נכנס לארץ אזי אין הכניסה לארץ 'כניסת עולם', וממילא מחטא זה גם נגזרו חורבנות המקדש, הגלויות, וכל שאר הצרות שנגררות מכך. וכפי שמסביר הרב שליט"א, לא מקרה הוא שהחטא הנורא ביותר הוא על עניין ארץ ישראל, על חוסר הרצון להיכנס לארץ, להלחם עליה ולהיאחז בה, שהרי כל יעודנו בעולם הוא לקחת את אותה התורה העליונה והנשגבה שנתנה בהר סיני ולחברה לארץ, לעולם, לאדמה ולגשמיות- דבר המתבטא בכניסה לארץ. וזו גם הסיבה בגינה יש התנגדות כה עזה בקרב אומות העולם לכניסתנו לארץ.
דבר זה נגזר מאותה חלוקה יסודית אליה הסכים עשו, שהעולם הזה יהיה שלו והעולם הבא של יעקב (כפי שמעיד המדרש). אבל יעקב לא הסכים לקבל את החלוקה המוצעת ולכן קנה את הבכורה ולקח גם את הברכות הגשמיות מיצחק אבינו, שכן ידו של יעקב חייבת לאחוז אפילו בעקב, בחלק התחתון והמגושם, של עשו.
אומות העולם מוכנות שעם ישראל יהיה עם הספר, שעם ישראל יהיה עם רוחני. אבל שעם ישראל יכנס לארץ ויבנה כלכלה וצבא, מערכות משפט וסדרי שלטון- זה כבר מוגזם…
כשמתבוננים בחטא המרגלים ישנה שאלה גדולה ועצומה, שאלה שכל בר דעת מתקשה בה מאוד, כיצד הוא שעם שראה את עשרת המכות, קריעת ים סוף ומתן תורה, שראה שכל חוקי הטבע הם הצעות שניתנות לשינוי בדיבור אלוקי או הינף מטה על ידי משה רבנו, שראה כיצד שבעת הרקיעים נפתחים ו'אין עוד מלבדו', חוטא בחטא המרגלים? מה עלה על דעתם שפחדו להיכנס לארץ בזמן שענני הכבוד מקיפים אותם ועמוד האש ועמוד הענן מנחים אותם, בזמן שמידי יום ביומו יורד להם מן מהשמים ובזמן שבכל מסעיהם הם הולכים במישור כיוון שה' משטיח הרים ומגביה גאיות בהתאם לדרכם של ישראל?
לגודל השאלה נראה לעניות דעתי שהפתרון הוא שאין תשובה. כלומר, רצון ה' היה שעם ישראל יעבור עוד תהליכים של זיכוך ותיקון, של התעלות והתקדמות, תהליכים שכוללים מסע של ארבעים שנה במדבר, ושכוללים גם גלויות וחורבנות, ולכן היה צורך לסובב כך את הדברים.
לכן החטא לא מוסבר בצורתו הפרטית- כיצד יתכן שאיש מסוים חשב שאין יכולת לקב"ה להכניסם לארץ, אלא רק בצורתו הכללית, שעם ישראל עוד לא הגיע לגאולה השלמה- וזאת דווקא בשל גודל תפקידו של עם ישראל, תפקיד הדורש הכנות רבות והתעלות עצומה בכדי שיוכל להופיע בשלמותו.
כעין זה מצאנו את שאמרו חז"ל על הליכתו של יהודה לזונה- דבר תמוה מאוד לגודל מעלתו, צדקותו וקדושתו של אחד משבטי י-ה (שבצדדים מסוימים גם הבחיר שבהם). ולכן נאלצים חז"ל לומר כי רוח טומאה עברה עליו ולא בבחירתו הלך לזונה.
היסוד לכך הוא שבמהלכים כלליים שנוגעים להקמת מלכות ישראל, שנוגעים לתהליכי גאולת העולם, אין בחירה לאדם הפרטי והקב"ה הוא זה שמוביל את העניינים. וככלל שמדובר על מדרגה כללית יותר כך הבחירה מצטמצמת, וכך לדוגמא גם היה בהר סיני שם למרות שישראל אמרו 'נעשה ונשמע' כפה עליה הקב"ה הר כגיגית, להראות שבדברים מעין אלו אין בחירה.
על פי זה מובנת טעותם של המעפילים. המעפילים תופסים את עצמם ואומרים 'איך באה טעות זאת על ידנו?! איך יתכן שפקפקנו ביכולתו של ה' להביאנו לארץ?!' ולגודל הבושה והעלבון כך הרצון למחוק את השטות ולעלות לארץ, שהרי ברור שחטא זה לא מייצג את עמדתם ודעתם וממילא אין לו אחיזה אמתית במציאות. אך כיוון שעוד לא הגיע הזמן, עוד לא הוכשרו ישראל להיכנס את הכניסה העליונה לארץ, כניסה שאין אחריה גלות, לכן לא הצליחו במעשיהם.
ונסיים בדבריו הנפלאים של רבי צדוק הכהן מלובלין שמדייק באופן נפלא מהפסוקים שאמנם המעפילים טעו אז כיוון שעוד לא הגיע הזמן, אך בדורנו הגיע הזמן והפעם ההעפלה תצלח, וזו לשונו: "והם לא הצליחו בזה מפני שאכלוה פגה… ולכך אמר להם משה 'והיא לא תצלח', נראה שעצה היא אלא שלא תצלח. ודייק 'והיא' שבכל מקום דרשו חז"ל 'היא ולא אחרת', שיש זמן אחר שמצליח והוא זמננו זה שהוא עקבי משיחא".
ואכן נבואתו של רבי צדוק, שנכתבה לפני כמאה ועשרים שנה צלחה וההעפלה לארץ הצליחה לבנות את מדינת ישראל והגענו לגאולה השלישית שאחריה אין גלות ואין חורבן. ויהי רצון שנזכה להמשיך את המהלך בקרוב בימינו, אמן.
