עיקר עיסוקה של פרשתנו היא במחלוקתו של קרח. יסודה של כל מחלוקת שאיננה לשם שמים היא בחוסר היכולת של האדם לשמוח בתפקידו ולקבל בענווה ובשמחה את ייעודו, ומתוך כך מתעוררת קנאה לאחרים ולתפקידיהם ומתוך כך באה המחלוקת.
וכך גם אצלנו, שהדבר שעורר, על פי חז"ל, את קרח להתחיל את כל המחלוקת הייתה הרגשתו שלא קיבל את התפקיד הראוי לו, שהרי לנשיאות שבט לוי התמנה אליצפן בן עוזיאל שהיה בן הזקונים של קהת ולא קרח שהיה בכורו של יצהר (היה בנו השני של קהת). חוסר היכולת של קרח לשמוח בתפקידו כלוי, ומחשבתו שמיועד וראוי לו תפקיד אחר, גבוהה יותר, כנשיא שבט, הוא שגרם לו לקנא באליצפן ולבוא לידי מחלוקת.
הדבר המופלא הוא שלעיתים אדם יכול לקנא גם כאשר לא ברור כלל שחלקו קטן או פחות מזה של האדם בו הוא מקנא. דוגמא לכך אנו מוצאים בסוף הפרשה, שם הכוהנים והלווים זוכים לטובות הנאה מרובות וכידוע חלק מטענותיו של קרח היו על המתנות המרובות שקיבלו הכהנים, ועל העושק שכביכול הם עושקים את עם ישראל.
וכך לשון המדרש: "התחיל לומר ליצנות ואומר להן, אלמנה אחת הייתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות והייתה לה שדה אחת, באתה לחרוש אמר לה משה 'לא תחרוש בשור וחמור יחדיו', באתה לזרוע אמר לה משה 'שדך לא תזרע כלאים', באתה לקצור ולעשות ערימה אמר לה 'הניחי לקט שכחה ופאה', באתה לעשות גורן אמר לה 'תני תרומה ותרומת מעשה ומעשר ראשון ומעשר שני', הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה? מכרה את השדה ולקחה שני כבשות ללבוש מגיזותיהן וליהנות מפירותיהן, כיוון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות… הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. הגיע זמן גיזה וגזזה אותן, אמר לה תני לי ראשית הגז… אמרה אין לי כוח לעמוד באיש הזה, הרי אני שוחט אותן ואוכלתן. כיון ששחטן אמר לה 'תני לי הזרוע והלחיים והקיבה, אמרה לו 'אפילו ששחטתי אותן לא ניצלתי מידו, 'הן עלי חרם', אמר לה 'תנה לי שכך אמר הכתוב 'כל חרם בישראל לך יהיה', נטלה והלך לו, הניחה בוכה היא ושתי בנותיה. אריך כדין הא ביזתא עלובתא (כשר וטוב כזה לעשוק העלובים), כך הם עושים ותולין בהקב"ה…".
מנגד נראה כי היו גם כוהנים שהתמרמרו על כך שהם לא מקבלים חלק ונחלה בארץ. ולכן צריך הקב"ה לומר לאהרון "ויאמר ה' אל אהרון בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך תוכם, אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל". כלומר, אל תתמרמרו ותקנאו בכך שאתם לא מקבלים חלק ונחלה בארץ שכן "אני חלקך ונחלתך".
אפשר לבאר שזוהי גם הסיבה בגינה קרח ועדתו נבלעו באדמה, שהרי, כפי שאמרנו, הבעיה היסודית של קרח הייתה חוסר שמחה במקומו, חוסר הכרה שמקומו הוא באמת מקומו הראוי לו ולא מקום אחר, ולכן עונשו היה שהאדמה- שהיא מקומו של האדם- תפתח את פיה ותבלע אותו ואת כל עדתו.
גם בימינו אחת הבעיות החמורות ביותר היא חוסר היכולת של האדם לשמוח בתפקידו ובמקומו. הנשים מקנאות בתפקידם של הגברים, והגברים מקנאים בתפקיד הנשים. אדם רגיל עובר כמה וכמה מקומות עבודה, ועושה הסבות מקצועיות ושינויים לרוב. אחוז הגירושין עולה בהתמדה. אנשים מחליפים מקומות מגורים, מכוניות ורהיטים בתדירות גבוהה. ואולי החמור מכל אלה הוא השימוש בתרופות נגד דיכאון שהופך להיות נפוץ כמעט כמו השימוש באקמול.
כל אלה נובעים מכך שהאדם לא שמח במה שיש בו ובמה שיש לו, בתפקידו ובייעודו, וכל הזמן לוטש עיניים למה שיש לחברו .
אין ספק שהשפעה רבה ומזיקה על בעיות אלו הם עולם הפרסום והשיווק שמדגיש באופן תמידי את מה שכביכול חסר לאדם ונוטע בו תחושה עמוקה שאם לא יקנה וירכוש דברים מסוימים הוא לעולם לא יהיה שמח ומאושר.
בנוסף, גם התקשורת מציבה מודלים של חיים שגורמים לאדם לקנא ולרצות להיות כמותם, כך שכולם שואפים להיות נוצצים, זוהרים ומפורסמים.
מתוך פרשת קרח צריך האדם ללמוד לשמוח בעצמו, להוקיר ולהעריך את תפקידו, להיות מאושר בילדיו, לאהוב יותר את אשתו ולומר 'אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו'.