שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

ברכות

מילקשייק עם תמרים ברכה ראשונה שהכל ברכה אחרונה מברכים גם על העץ?(היו יותר מכזית תמרים) אשמח להסבר ולמקורות

אם ברכה ראשונה היתה שהכל, זה אומר שלפי כללי עיקר וטפל החלטת ששאר המרכיבים עיקר והתמרים טפל, אז גם ברכה אחרונה מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-04-14 07:05:32

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

פרשת בהעלותך – התורה המנהיגה והלוחמת

תוכן עניינים

כבר כתבנו בעבר על הפסוקים המופלאים, שנחשבים כחומש בפני עצמו –

"ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה – קומה ה', ויפוצו אוייבך, וינוסו משונאיך מפניך!

ובנוחה יאמר – שובה ה' רבבות אלפי ישראל!"

וננסה להתבונן בהם עוד קצת.

סדרי התנועה במדבר הם שהארון הוא המוביל ואחריו נוסעים – "ולפי העלות הענן מעל האהל, ואחרי כן ייסעו בני ישראל, ובמקום אשר ישכון שם הענן שם יחנו בני ישראל, על פי ה' ייסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו…" – וזהו סדר החיים האמיתי של עם ישראל: דבר ה' הוא המוביל את המהלכים, הוא הנותן את הכיוון.
כשמשה רבנו רואה את הארון מתחיל לנוע, הוא רואה את דבר ה' מתחיל להוביל את עם ה' ולפעול במציאות, הוא רואה את הארון שעל פי חז"ל מקדים את ישראל בשלושה ימים, את הארון שמיישר את ההרים – וכל העקוב הופך למישור, את הארון שמסלק כל מכשול והפרעה, כדברי הילקוט שמעוני:

"כשהיו ישראל נוסעין היה הארון מקדים לפניהם והיו שני ניצוצות של אש יוצאות מתוך בדי ארון והיו שורפין לפניהן את הנחשים ואת העקרבים והורג שונאיהם של ישראל". כשמשה רואה את כל זה הוא אומר: "קומה ד' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך".

התורה באה להוביל את המציאות, היא באה לשנות, וזה כרוך במלחמות, אין אפשרות אחרת, צריך ליצור סדרים חדשים, לבנות בניינים חדשים, ובשביל לעשות זאת יש צורך לבטל את הסדרים הישנים. לכן בהר סיני, החלה שנאה עזה לעם ישראל, כי הם רוצים לשנות, ליצור סדרים חדשים, וכדברי הרב קשתיאל שליט"א:

"התורה באה לסלול דרך בעולם, לעשות מהפכות, לחולל שינויים. יש בזה צד של מלחמה. יש בתורה אלמנט מלחמתי במובן הזה שהיא לא מאפשרת לאדם לשקוט על שמריו, לא מאפשרת לאנושות להיות תקועה במקום מסוים, היא רוצה ליצור שינוי, היא רוצה לגרום לזעזועים. לזעזועים ברצון, לזעזועים במחשבה, לזעזועים בעולם המעשה שלנו. יש משהו בתורה שיש בו חרב, לוחמנית. למה נקרא שמו הר חורב? שירדה ממנו חורבה לעולם, חרב לעולם . בלשון המדרש "ספרא וסיפא", הספר והסייף ירדו כרוכים יחדיו מן השמים. כשהתורה יורדת לעולם היא שולפת סייף, אצבע מאשימה או תובענית, דורשת להשתנות, לזוז, לנוע. היא יוצרת מאבק נגד העצלנות, נגד הכניעה, נגד הוותרנות. מאבק בחומרנות, מאבק באגואיזם, מאבק בשאננות".

המדרש על פרשתנו מספר שארון הברית היה הולך יחד עם מחנה ישראל וליד ארון הברית היו מוליכים את ארונו של יוסף. שני ארונות זה בצד זה ובני ישראל אומרים קִיֵים זה מה שכתוב בזה. יוסף היה דמות של הגשמת התורה, אדם שהיה מוכן להאבק על האמת שלו, מול אחיו, מול המצרים, איש שלא מוותר, שהגיע למקום זר, ולא שקט על שמריו, הביע את עצמו, עמד על עמדתו, לא ויתר, לא נכנע, חולל שינויים, שינה דפוסי חשיבה, והשפיע.

ארונו של יוסף מייצג את השפעת התורה בעולם, את הנהגת התורה את המציאות, את הטוב, השפע והברכה שהיא מביאה.

זאת תקומה- "קומה ה'". על יוסף נאמר "הנה קמה אלומתי וגם ניצבה". התקומה הזאת, העמידה הנחושה היא זו שמפיצה את אויבים, היא זאת שמחוללת שינויים.

בעזרת ה' כוח התורה יחולל עוד ועוד מהפכות תודעתיות, נפשיות ומוסריות שיובילו ברכה בחיי החברה האנושית כולה.

השבוע עברנו עוד סבב של לוחמה בעזה, שאנו יודעים שהוא רק עוד שלב במערכה הכללית (הנמצאת בראשיתה). אין מנוס, מי שרוצה לשנות את העולם צריך להיות ערוך ונכון למאבקים ומלחמות – אך אין ספק שאנו ננצח, שדבר ה' ינצח, שהקוצים והנחשים יסולקו, ועם ישראל יביא את דבר ה' לעולם.

בהוצאת ספר תורה בשבת בבוקר נוהגים בקהילות אשכנז לצטט את הפסוק "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך" אבל הוסיפו לו את הפסוק העתידי מישעיה פרק ב', "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". אנו נקראים לבשר על דבר ה' מירושלים, ולהביא תיקון לעולם כולו. יהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו.

אולי יעניין אותך

הרב אליעזר מלמד בשיעור עם דגלים ברקע

להודות, להלל ולנצח

מצווה לקבוע יום טוב לשמחה והודאה לה' ביום שנעשית תשועה לישראל • כך קבעה מועצת הרבנות הראשית, בעת שכיהנו בה פאר גדולי הרבנים בארץ • הגאון רבי משולם ראטה כתב שמצווה לומר ביום העצמאות הלל עם ברכה, וכן הורה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל • ביום העצמאות, חובה להעלות על נס את חיילינו הגיבורים שמחרפים את נפשם על הגנת העם והארץ • ראוי להזכיר לכל החוגגים את הקמת היישובים החדשים, וכן לחוגגים את שיקומם של היישובים שחרבו, כדוגמת חומש ושא־נור
ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן