כבר כתבנו בעבר על הפסוקים המופלאים, שנחשבים כחומש בפני עצמו –
"ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה – קומה ה', ויפוצו אוייבך, וינוסו משונאיך מפניך!
ובנוחה יאמר – שובה ה' רבבות אלפי ישראל!"
וננסה להתבונן בהם עוד קצת.
סדרי התנועה במדבר הם שהארון הוא המוביל ואחריו נוסעים – "ולפי העלות הענן מעל האהל, ואחרי כן ייסעו בני ישראל, ובמקום אשר ישכון שם הענן שם יחנו בני ישראל, על פי ה' ייסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו…" – וזהו סדר החיים האמיתי של עם ישראל: דבר ה' הוא המוביל את המהלכים, הוא הנותן את הכיוון.
כשמשה רבנו רואה את הארון מתחיל לנוע, הוא רואה את דבר ה' מתחיל להוביל את עם ה' ולפעול במציאות, הוא רואה את הארון שעל פי חז"ל מקדים את ישראל בשלושה ימים, את הארון שמיישר את ההרים – וכל העקוב הופך למישור, את הארון שמסלק כל מכשול והפרעה, כדברי הילקוט שמעוני:
"כשהיו ישראל נוסעין היה הארון מקדים לפניהם והיו שני ניצוצות של אש יוצאות מתוך בדי ארון והיו שורפין לפניהן את הנחשים ואת העקרבים והורג שונאיהם של ישראל". כשמשה רואה את כל זה הוא אומר: "קומה ד' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך".
התורה באה להוביל את המציאות, היא באה לשנות, וזה כרוך במלחמות, אין אפשרות אחרת, צריך ליצור סדרים חדשים, לבנות בניינים חדשים, ובשביל לעשות זאת יש צורך לבטל את הסדרים הישנים. לכן בהר סיני, החלה שנאה עזה לעם ישראל, כי הם רוצים לשנות, ליצור סדרים חדשים, וכדברי הרב קשתיאל שליט"א:
"התורה באה לסלול דרך בעולם, לעשות מהפכות, לחולל שינויים. יש בזה צד של מלחמה. יש בתורה אלמנט מלחמתי במובן הזה שהיא לא מאפשרת לאדם לשקוט על שמריו, לא מאפשרת לאנושות להיות תקועה במקום מסוים, היא רוצה ליצור שינוי, היא רוצה לגרום לזעזועים. לזעזועים ברצון, לזעזועים במחשבה, לזעזועים בעולם המעשה שלנו. יש משהו בתורה שיש בו חרב, לוחמנית. למה נקרא שמו הר חורב? שירדה ממנו חורבה לעולם, חרב לעולם . בלשון המדרש "ספרא וסיפא", הספר והסייף ירדו כרוכים יחדיו מן השמים. כשהתורה יורדת לעולם היא שולפת סייף, אצבע מאשימה או תובענית, דורשת להשתנות, לזוז, לנוע. היא יוצרת מאבק נגד העצלנות, נגד הכניעה, נגד הוותרנות. מאבק בחומרנות, מאבק באגואיזם, מאבק בשאננות".
המדרש על פרשתנו מספר שארון הברית היה הולך יחד עם מחנה ישראל וליד ארון הברית היו מוליכים את ארונו של יוסף. שני ארונות זה בצד זה ובני ישראל אומרים קִיֵים זה מה שכתוב בזה. יוסף היה דמות של הגשמת התורה, אדם שהיה מוכן להאבק על האמת שלו, מול אחיו, מול המצרים, איש שלא מוותר, שהגיע למקום זר, ולא שקט על שמריו, הביע את עצמו, עמד על עמדתו, לא ויתר, לא נכנע, חולל שינויים, שינה דפוסי חשיבה, והשפיע.
ארונו של יוסף מייצג את השפעת התורה בעולם, את הנהגת התורה את המציאות, את הטוב, השפע והברכה שהיא מביאה.
זאת תקומה- "קומה ה'". על יוסף נאמר "הנה קמה אלומתי וגם ניצבה". התקומה הזאת, העמידה הנחושה היא זו שמפיצה את אויבים, היא זאת שמחוללת שינויים.
בעזרת ה' כוח התורה יחולל עוד ועוד מהפכות תודעתיות, נפשיות ומוסריות שיובילו ברכה בחיי החברה האנושית כולה.
השבוע עברנו עוד סבב של לוחמה בעזה, שאנו יודעים שהוא רק עוד שלב במערכה הכללית (הנמצאת בראשיתה). אין מנוס, מי שרוצה לשנות את העולם צריך להיות ערוך ונכון למאבקים ומלחמות – אך אין ספק שאנו ננצח, שדבר ה' ינצח, שהקוצים והנחשים יסולקו, ועם ישראל יביא את דבר ה' לעולם.
בהוצאת ספר תורה בשבת בבוקר נוהגים בקהילות אשכנז לצטט את הפסוק "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך" אבל הוסיפו לו את הפסוק העתידי מישעיה פרק ב', "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". אנו נקראים לבשר על דבר ה' מירושלים, ולהביא תיקון לעולם כולו. יהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו.
