חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

קטניות בפסח

שלום הרב, האם בתור אשכנזי שאינו אוכל קטניות בחג, אני יכול לעשות התרת נדרים ולהתחיל לאכול קטניות? אם לא, מדוע?

לא.

כי לא על כל דבר אפשר לעשות התרת נדרים, כגון מנהג ברור וגורף של עדה שלמה. אמנם אתה יכול להקל ככל הקולות שנאמרו לגבי קטניות, כמבואר בפניני הלכה, ובספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ומביא את כל ההלכות למעשה שבספרי פניני הלכה:

המינים הכלולים באיסור

ד. המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (כוסמין זה מין דגן), כמון, כרשינה, לוביה, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים שעשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, וכן פריכיות אורז.

ה. מאכלים שאינם כלולים במנהג, ומותרים לאחר בדיקה מגרגירי דגן: כורכום, זעפרן, קינואה, שבת וגרגירי כוסברא. גם קטניות בתרמיליהן, כגון שעועית ואפונה, נחשבות כמיני ירק ואינן כלולות במנהג האיסור, וכן קמח תפוחי אדמה, וכן בוטנים מותרים למי שאין לו מנהג שלא לאוכלם.

ו. שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

דיני המנהג

ז. תחילת זמן איסור אכילת קטניות ביום י"ד, כזמן איסור אכילת חמץ. אמנם מותר להשהותם בבית בפסח בלא למוכרם, משום שאינם חמץ. וכן מותר ליהנות מהם, כגון להאכילם לבעלי חיים.

ח. מותר למי שנוהג באיסור קטניות, לבשל קטניות עבור מי שנוהג לאכול קטניות. וכן מותר לו לבשל עבור עצמו בכלים נקיים שבישלו בהם לפני כן קטניות.

ט. מאכל שנפלו לתוכו קטניות שלא ניתן להוציאם, הן בטלות ברוב והמאכל מותר. כמו כן, המתארח אצל אנשים שאוכלים קטניות, ובטעות לא הכינו עבורו גם מאכלים שלא מעורב בהם קטניות, בדיעבד יכול לקחת מתוך המאכלים את מה שאינו קטניות. ואם התערבו לגמרי עד שאינו יכול להפרידם, יכול בדיעבד לאכול מכל התבשיל אם הקטניות בטלו בו ברוב.

י. כאשר שביעי של פסח חל בערב שבת, מותר בשבת לאכול קטניות, אלא שלא נהגו להכינם בפסח, אבל מותר לקבלם ממי שנוהג לאכול קטניות. ומי שרוצה להכינם בפסח, אין בידו איסור.

יא. מותר לחולה שצריך לאכול מיני קטניות, לאוכלם בפסח לאחר ברירה מגרגירי דגן. למשל, חולה הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן שנשרו במים. וכן מותר להאכיל מאכלי קטניות לתינוקות הצריכים לכך, וראוי להקצות לצורכם כלים מיוחדים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 14:04:26

שיעור כזית במצות רכות

שלום קראתי בפניני הלכה ששיעור כזית הוא כשליש מצת מכונה מה שיעור כזית במצות רכות?

כשיעור נפח של חצי ביצה של ימינו. יש לשער לפי ראות העין כפי שמשערים בכל המאכלים כזית לברכה אחרונה.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

יג. משערים גודל חצי ביצה לפי נפח ולא לפי משקל, כל מאכל לפי מרקמו המיוחד כולל החללים הקטנים המלווים את כולו, כפי שמצוי למשל בעוגות ובמבה. אבל חללים גדולים כפי שיש לפעמים בלחם, לא מחשיבים לשיעור 'כזית'. ואין לחשוש בהערכת שיעור חצי ביצה, שהרי חכמים מסרו שיעור זה לכל אדם, אף שידעו שיהיו שיטעו מעט כלפי מעלה או כלפי מטה, וכל אחד צריך ללמוד להעריך את המאכלים השונים ביחס לחצי ביצה. לדוגמה, קופסת גפרורים רגילה ועשרים חתיכות שקדים, שווים לגודל חצי ביצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 05:26:48

אכילת כזית בפסח

שלום. אני אדם שאכילת מצה מרובה יכולה לגרום לי לכאבי בטן ולעצירות אני מעוניין לדעת מה השיעור החיוב הבסיסי שאני מחויייב לאכול מצה כמה זה בגרמים. שאלה נוספת יש קרובת משפחה חילונית שכאשר היא מגיעה הביתה אלינו בשבת היא מטעינה את הפלאפון שלה בשבת במטען יש לנו וויכוח בבית האם להעיר לה מצד אחד זה יכול ליצור כלפיה ניכור דבר שהוא חבל מכיון שהבית נותן לה ולביתה אווירת יהדות מצד מה גם שמדובר באישה קשת יום ובודדה מצד שני אולי יש לחשוש מכיון שאנו משלמים על החשמל זה נקרא כאילו אנחנו מכשילים אותה באיסור

  1. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, המביא את הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:אכילת המצה

    כז. מצווה מהתורה לאכול בליל ט"ו בניסן 'כזית' מצה שמורה, ומדברי חכמים אוכלים עוד 'כזית' מצה יחד עם ה'כזית' הראשון, ועוד 'כזית' בכורך, ועוד 'כזית' בסוף הסעודה לאפיקומן.

    כח. שיעור 'כזית' הוא כשליש מצת מכונה, וכגודל זה במצות יד קשות, ובמצות רכות השיעור הוא נפח של חצי ביצה. אוכלים את המצה ברציפות ובנחת, ואין צורך להסתכל לשם כך בשעון, שכן אם לא הפסיק בדברים אחרים, ודאי יצא ידי חובה.

    המתקשים לאכול מצה

    לג. המתקשה לאכול את הכמות הנדרשת של המצות, ישתדל לאכול במצת המצווה הראשונה שני שליש מצת מכונה, וב'כורך' וב'אפיקומן' יכול להסתפק בחמישית מצת מכונה. ואם גם זה קשה לו, יכול לאכול למצת מצווה כשיעור שליש מצה. ואם לא יכול לאכול שליש מצה בתחילה, יאכל כמה שיכול בלא לברך "על אכילת מצה", ויצא בברכת עורך הסדר.

    לד. מי שקשה לו ללעוס את המצה, יכול לפורר אותה. ואם גם באופן זה מתקשה לאכול, ישרה אותה מעט במים. אבל אם השרה אותה עד שנימוחה, כיוון שנתבטל ממנה טעם מצה, לא יוצא בה ידי חובה.

    לה. מי שיודע שאכילת המצה או המרור או שתיית ארבע כוסות תגרום לו שיחלה וייפול למשכב, או שיגבר חוליו, פטור מהמצווה. לכן רוב חולי צליאק חייבים לאכול 'כזית' מצה בליל הסדר, מפני שאכילה מועטת כזו לא תגרום להם לחלות. אבל היודעים שאכילת המצה עלולה לגרום להם לתגובות קשות, פטורים. וכיום יש מצות משיבולת שועל, שטובות יותר לחולי צליאק.

  2. אינכם מכשילים אותה באיסור, שהרי היא כלל לא שואלת אתכם האם אפשר להטעין. אם שייך להעיר לה שאין הדבר מכובד, או לפחות שתטעין בחדר באופן לא גלוי, כדאי מאוד לעשות זאת בעדינות. אנשים צריכים לדעת לכבד את המארחים הדתיים שלהם. פעמים רבות אנשים מופתעים מכך שמי שהעירו לו קיבל בשמחה את הדברים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 02:25:39

קריאת שמע שעל המיטה

היי שלום הרב אם אני הולך לישון בשעה 3 בלילה האם עדיף לקרוא קרית שמע שעל המיטה לפני שאני הולך לישון או לקרוא לפני חצות? והאם בכול אופן לא אומרים ברכת המפיל בברכה כי אני ישן אחרי חצות? (אני ספרדי נוהג לפי עדות המזרח)

קריאת שמע שעל המיטה אומרים על המיטה לפני שהולכים לישון.

דין הברכה מובא בפניני הלכה תפילה כו, ב וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור. אפשר לקרוא מספרי פניני הלכה דרך האתר של פניני הלכה:

יש שלמדו על פי קבלת האר"י ז"ל, שרק מי שהולך לישון לפני חצות לילה יברך 'המפיל', אבל מי שהולך לישון אחר חצות לא יאמרנה. וכן נוהגים רבים מהספרדים, שאם הולכים לישון אחר חצות אומרים 'המפיל' בלא שם ומלכות (כה"ח רלט, ח, ועי' יחו"ד ד, עמ' קכב-קכד). אבל למנהג אשכנזים וחלק מהספרדים, כל זמן שהולכים לישון לפני עמוד השחר – מברכים 'המפיל'.

אם אינך יודע את מנהגך, תשאל את אביך וסבך, או את אנשי הקהילה הזקנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-19 02:18:23

יש לך שאלה?

פרשת פקודי ופורים – לא לשכוח מה מונח לנו על הכתפיים!

התורה אומרת:

וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם עַל שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיָּשֶׂם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זיכרון לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

גם בפרשת תצווה אומרת התורה:

ושַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן

גם אבני המילואים, הנמצאים על החושן אומרת התורה שהם לזיכרון:

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד.

וננסה לבאר מה עניינו של הזיכרון האמור באבני השוהם, האבנים המונחות על כתפות הכהן הגדול ומה עניינו של הזיכרון שמוזכר באבני המילואים המונחות על ליבו של הכהן הגדול.

רש"י מפרש בפרשת תצווה את אבני השוהם:

שיראה הקב"ה השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם.

ונראה שרש"י יפרש שהן אבני השוהם והן אבני המילואים נועדו להזכיר את שבטי ישראל, ולהזכיר זכות אבות.

בדומה לכך מפרש  בספר "כוונות התורה" (לספורנו), שגם אבני השוהם מטרתן:

להשיג רחמים על ישראל בזכותם.
וגם אבני המילואים מטרתן:

שיזכור ה' את זכותם ויפקוד את בניהם לשלום בזכותם.

אך המשך חכמה מפרש שאמנם אבני המילואים הם זיכרון לפני ה', ומטרתם להזכיר את זכותם של ישראל, אך אבני השוהם הם אבני זיכרון לבני ישראל, ועניינן שעם ישראל יזכור:

שיזכרו בני ישראל ששמותם חקוקים באפוד לפני ה', ויתביישו לעשות עבירה. וכמו שאמרו גבי יוסף 'ותתפסהו בבגדו לאמור וגו' – באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון. אמר לו, יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות?! – והיה לבבם דבוק לה' שיזכרו מעלתם שהם נושאים את הכבוד.

יש חשיבות עצומה להזכיר את זכותם של ישראל לפני ה', להתפלל להצלחת האומה, להתפלל לניצחונה, להזכיר את זכות מסירות הנפש, להזכיר את החסד והטוב של עם ישראל, את האמונה ואת התורה, לדבר טוב על ישראל!

ויש גם חשיבות עצומה לזכור מי אנחנו, מה מעלתנו, מה תפקידנו, לזכור שהקב"ה קרא את שמו הגדול והקדוש עלינו, יש לנו תפקיד ושליחות שאין גדולה ממנה, לקדש שם שמיים, להביא את דבר ה' לעולם ולתקן עולם במלכות שד-י!

בימי מלחמה אלה, אסור לנו לשכוח מי אנחנו ועל מה אנחנו נלחמים, ודווקא בגלל זה ובזכות זה, אסור לנו לפגוע בכבוד עם ישראל, אנו חייבים לנצח.

אנו עומדים לפני פורים, כל עניינו של פורים הוא להזכיר לעם ישראל מי הם, לרומם את קרנם של ישראל, שהרי השאלה הכי בסיסית בכל סיפור המגילה היא מדוע מרדכי לא כרע ולא השתחווה להמן? – יש מדרשי חז"ל שרצו לטעון שהיה על המן עבודה זרה ולכן מרדכי לא השתחווה, אך אין לכך רמז בפסוקי המגילה וזה נראה רחוק מאד מפשוטה, הסיבה שמופיעה במפורש במגילה היא – שהוא יהודי:

וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי!

אך יש להבין למה זה מונע ממנו להשתחוות להמן?

חז"ל במדרש מתארים שבני דורו של מרדכי טענו בפניו שהוא מסכן את עם ישראל. הם דורשים את הכתובים הללו כך:

'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה' – אמר לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב, מה ראית שאתה מבטל קלווסין של מלך?

לכאורה הם מעלים טענה מוצדקת, הרי באמת אין כאן שום איסור, ולא מובן מדוע מרדכי לא היה מוכן להשתחוות להמן. נהגו תמיד להשתחוות לשרים חשובים, למלכים, ואנו מוציאים במקרא שאיש היה משתחווה סתם לרעהו. מדוע מרדכי לא היה מוכן להשתחוות להמן ובעקשנותו הזו הוא סיכן את עם ישראל כולו?

ונראה שמרדכי ראה שעם ישראל באותו הדור שכח מיהו, הוא הולך ונטמע במלכות פרס, הוא משתתף בסעודת אותו רשע, שחגג את אי שיבת ישראל לארצם, ומרדכי אומר צריך להזכיר לעם ישראל את כבודם וייעודם.

וכפי ששמו חז"ל בפיו של מרדכי:

אמר לו בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחווה, ואני בן בנו, שנאמר 'איש ימיני', וכשם שלא כרע אבי, כך לא אכרע לך, לכך נאמר 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה'

אמרו חכמים מרדכי היה משבטו של בנימין, והוא אומר לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו, הרי שהייתה השכינה שרויה אצלו, אמר מרדכי אני איני יכול להחניף לרשע, שאני טעון סגנום של מלך, ואיפשר לי להשתחוות לו, אלא שלא ייזל השכינה השרויה אצלי על כתפיי, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה'.

זה מופלא, הרי אמרנו שאבני השוהם, הנמצאים על כתף הכהן הגדול, הם כמו הדרגות הנמצאות על הכתף, שמזכירות את הדרגה והמעמד, את התפקיד והשליחות, אומר מרדכי אני לא יכול להשתחוות, להשפיל את עצמי, יש לי שכינה על הכתף – 'ובין כתפיו שכן' – יש לי ייעוד ודרגה.

הכתף מייצגת את הכבוד והמעמד.

מרדכי טען שהוא נושא את דגלה של השכינה: "אני טעון סגנום של מלך". עם ישראל הם הסמל של הקב"ה בעולם – בין אם הם רוצים בכך בין אם אינם רוצים בכך.

מרדכי הבין שדגל כבוד ישראל הוא כבוד שמים. אין ספק שעמידה נועזת כזאת היא הימור עצום, אבל מרדכי ידע שאם הוא לא יהמר, אם הוא ייכנע בפני המן, הם בוודאי לא יינצלו. אולי יצליחו לדחות את הקץ בכמה שבועות, חודשים או שנים, אבל הקץ יגיע והמן יעשה בעם ישראל כרצונו. הוא הבין היטב מה זמם המן. מרדכי הבין שאם יש סיכוי כלשהו להצלה הוא רק בדרך של עימות ישיר – להיקהל ולעמוד על נפשם, וכדי שהיהודים ייקהלו ויעמדו על נפשם, הוא צריך להרים את דגל כבוד ישראל. עם מושפל שמחניף לרשע אינו מסוגל לעמוד על נפשו.

מרדכי לא סירב להשתחוות כי היה על המן דמות של עבודה זרה, הוא סירב להשתחוות להמן כי הוא בעצמו נשא את השכינה עצמה על כתפיו, כדברי המדרש. הוא עמד ואמר – אני יהודי, ואני לא אכרע ולא אשתחווה כי על כתפיי שורה השכינה. כבוד השמים הופקד בידי. אנחנו יודעים את סופו של הסיפור – אנחנו יודעים שמרדכי הצליח לגרום למהפך קיצוני בעם ישראל, מן הקצה אל הקצה. עם ישראל נזכר מי הוא ומה הוא נושא על כתפיו, וממילא התכנסו לעמוד על נפשם והכניעו את המן צורר היהודים.

דווקא בפורים הזה, שאנו נתונים במתקפה חסרת תקדים בכל תולדות מדינת ישראל (ח"כ עמית הלוי), מפי אויבים וידידים מזויפים, נתונים לניסיון ההשפלה הגדול בתולדות מדינת ישראל, נזכור שאנו יכולים וצריכים לעמוד זקוף, קוממיות בארצנו, להרים את הכתפיים, ולזכור שאנחנו לא לבד:

וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם!

 

 

 

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן