אנו עומדים לפני חג הפורים, כבר כתבנו שמרדכי לא כורע ומשתחווה להמן, כדי לעורר את עם ישראל לזכור מיהו ומהו, את גדולתו וייעודו, את תפקידו ומעמדו.
אך אולי צריך לשאול, איך ייתכן שמרדכי לקח סיכון עצום כל כך? הרי הישועה החלה כי עם ישראל התעורר, עם ישראל התכנס והתאחד, אך אם זה לא היה קורה? אם עם ישראל לא היה מתעורר?
התשובה היא שמרדכי מכיר את עם ישראל, מרדכי מלא באמון בעם ישראל, הוא יודע שהעם הזה, מלא ברצון, מלא בקדושה וממילא ברור שהוא יתעורר.
הראשון לזהות את הכוחות שיש בכל האומה הוא דווקא המן, כשמרדכי לא כורע ולא משתחווה לו הוא מחליט להרוג את כל היהודים:
וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–עַם מָרְדֳּכָי.
המן מזהה שכל היהודים הם עם מרדכי, גם אלו שנהנו מסעודתו של אותו הרשע, גם אלו שמנסים להתבולל ולהיות חלק ממלכות פרס, כל היהודים הם עם מרדכי.
המן יודע לזהות שמאחורי התחפושת והמסכות, כל היהודים הם עם מרדכי.
אמנם בגלוי יש רק 'איש יהודי' אחד בשושן הבירה:
אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ–אִישׁ יְמִינִי, אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה–אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.
יש רק איש יהודי אחד, שזוכר מיהו ומהו, הוא זוכר שהוא גולה ולא שייך לכאן, הוא זוכר שהוא גולה ומצפה לחזרתו לירושלים.
אבל זה רק ברובד הגלוי, באמת, כל היהודים המנסים לברוח מיהודותם הם 'איש יהודי' הם 'עם מרדכי'.
המן יודע את זה, וגם מרדכי יודע את זה, ולכן הוא לא מהסס, ומכניס את עם ישראל לסיכון אדיר כי הוא יודע שברגע שתתעורר הסכנה, כולם יסירו את המסכות והתחפושות, ויגלו שהם יהודים ושהם מאוחדים!
יום הפורים, כותב הרב חרל"פ, הוא יום גילוי פנימיותם של ישראל, בפורים שותים יין לגילוי הסוד, לגילוי הכוחות האדירים באומה.
הגמרא מנסה לברר על מה נגזרה הגזירה הנוראה להשמדת עם ישראל:
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה?
אמר להם אמרו אתם, אמרו ל:ו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע
אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו?
אמרו לו אמור אתה:: אמר להם מפני שהשתחוו לצלם.
אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר? (הרי אם עבדו ע"ז, באמת דינם מוות, ומדוע נעשה להם נס?) אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים.
הגמרא בעצם מגלה, שכל הנס היה כדי להסיר את המסכות, כל ההשתחוויה הייתה חיצונית, אך בפנימיותם עם ישראל, הם עם ה'!
לכן בפורים קיבלו את התורה מרצון, כי התגלה, הרצון האמיתי של ישראל, הרצון המוסתר והמוחבא.
לכן אדם מחויב ביום הפורים להשתכר, מחייב איניש לבסומי בפוריא, כי כל השנה אנו חיים עם רצונות חיצוניים, כל השנה אנו לא מוציאים את הרצון האמיתי אל הפועל, אך כשאדם שותה המחסומים משתחררים, הפחד והבושה, מסתלקים, ואז אדם יכול לומר את האמת הפנימית שלו, שאנו רואים כל שנה, שהיא מלאה בטוב, מלאה באהבה ובגבורה, בקישור לקב"ה, לתורה, לעם ישראל ולארץ ישראל.
השנה, יותר מכל שנה, אנו יודעים כמה מרדכי צדק, כמה העם המופלא הזה, יש לו חוץ ויש לו פנים, וברגע שהוא נתקל ברוע וברשע, הטוב האדיר של העם הזה מתגלה, באחדות מופלאה, בגבורה עצומה, במסירות נפש ובנתינה ללא גבול.
אנו אומרים 'שושנת יעקב צהלה ושמחה', והרבה שנים תמהתי למה דווקא בפורים מדמים את ישראל לשושנה? מה עניינו של הדימוי הזה?
הדימוי של עם ישראל לשושנה הוא משיר השירים:
כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת
מה הביטוי הזה אומר:
במדרש ראו בפסוק זה דימוי לישראל הנתונים בין אומות העולם:
'כשושנה בין החוחים'. אימתי השושנה נאה? כשהיא נראית למעלה מן החוחים, אם נתחייבה השושנה הרוח נושבת בחוחים והם מכים אותה.
השושנה יכולה להתערב בחוחים ולשכוח שהיא שונה ואחרת, כשזה קורה הקב"ה דואג שהחוחים ידקרו אותה, ואז היא נזכרת שהיא לא חלק מהם וחוזרת למקומה.
עוד אומר המדרש שבקריעת ים סוף נעשו שושנים:
ראו אותו על הים, נעשו שושנים!
מתוך המצוקה הנוראה על הים, עם ישראל נזכרים מיהם ומה ייעודם.
השושנה יכולה לעמוד בין החוחים גם לה יש קוצים ועד שלא תפתח את עליה הכותרת שלה, היא עלולה להראות כמותם, אך שיש סכנה, שיש גזירה, עם ישראל מגלה שהוא אחר שהוא לא כמו החוחים, אלא הוא שושנה!
כשם שהשושנה פותחת לפתע את עליה ומתגלה במלוא יופייה, כך ישראל עשויים להראות עכורים, סגורים ודוקרניים, ואז בעת רצון נופלות לפתע המחיצות, ומתגלה פנימיותם של ישראל,
רש"י על פי מדרש אחר כותב:
כשושנה בין החוחים – שמנקבין אותה, ותמיד היא עומדת בנוייה ואדמומיתה. כן רעייתי בין הבנות – מפתות אותה לרדוף אחריהן, לזנות כמותן לאלוהים אחרים, והיא עומדת באמונתה!
שום כוח, שום לחץ או השפעה חיצונית לא ישפיעו עלינו, שושנת יעקב, גם שאנו במצב לא טוב, יעקב ולא ישראל, אנו באמת, דבקים בה' בפנימיותנו.
התפקיד של עמלק הוא להיות הקוץ שדוקר את השושנה ומזכיר לה שהיא לא כמו החוחים, לעורר את פנימיותה, לגלות את תפקידה.
נזכה בפורים הבעל"ט לגלות את פנימיותנו ואת פנימיות כל עם ישראל, נגלה את הטוב האדיר שטמון בנו, נזכה לראות מעבר לתחפושת, מעבר למסיכה, נלך בדרכו של מרדכי שהאמין בטוב ובקדושה שיש בעם ישראל.