חיפוש
לוגו ישיבת הר ברכה
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

לימוד כל התורה כולה

שלום רב, יש לי שאיפה להקיף את כל התורה כולה לפני גיל ה40 (אני בן 32). עשיתי את כל הבדיקות לפי הלו"ז היומי שלי (לקחתי הכל החשבון : תפילות, עבודה, ילדים, אשתי, קניות, ספורט, שינה וכו'), ואני יכול לקדש שעתיים ביום ללימוד, לא פחות ולא יותר. האם יש לכם תוכנית מסודרת כדי שאוכל לגמור את כל התורה – גם אם זה יהיה בבקיאות כמובן – תוך 8 שנים ? אני חשבתי לעשות 40 דקות של תנ"ך (כך אני מקיף כל התורה שבכתב), 40 דקות של משנה תורה (כך אני מקיף את כל התורה שבעל פה ההלכתית), ו40 דקות של ספרי מחשבה, מוסר, חסידות וקבלה יסודיים (כך אני מקיף את כל התורה שבעל פה הרעיונית. יש כ-30 כאלה בגדול לפי מה שראיתי : אמונות ודעות, כוזרי, מורה נבוכים, ספר העיקרים, ספרי רמח"ל המרכזיים, ספרי מהר"ל המרכזיים, מסילת ישרים, אורחות צדיקים, תניא, ליקטוי מוהר"ן, ספרי הרב קוק המרכזיים, ספרי הרב סולובייציק המרכזיים, ספרי מבוא לתורת הקבלה). התוכנית הזה יהיה מיום ראשון עד חמישי. בימי שישי חזרות, ובשבתות עמוד גמרא אחד, כדי לא לאבד את לימוד הגמרא בכל זאת. האם זה נראה לכם תכנית טוב או שלדעתכם אפשר לשפר את זה ? אני אשמח לקבל הערותיכם על זה בתודה רבה מראש כל טוב

קודם כל אין גבול לשמחה ששמחת אותי ברגע זה שאני רואה את השאלה. ירבו כמותך בישראל.

אומר כמה נקודות:

  1. באופן טבעי יש הבדל בין הרצוי למצוי. שעתיים ביום זה בהחלט יכול להיות מעשי, אבל תלוי מאוד מהי עבודתך ועבודת אשתך וכמה צריך אותך לעזרה בבית ולשמח את אשתך. לכן אם תראה ששעתיים זה לפעמים יותר מדי, לדעתי אפשר בהחלט ללמוד את יסודות כל התורה גם בשעה וחצי ביום במשך שמונה שנים. שכן מעבר לחשיבות העצומה של לימוד התורה, יש חשיבות עצומה לגדל בית טוב ושמח.
  2. לא הזכרת את שעות השבת החשובות והמרובות מאוד שאפשר ללמוד בהן הרבה מעבר לעמוד גמרא.
  3. לא הזכרת לימוד הלכה למעשה מספר בן דורנו. לדעתי זה הרבה יותר חשוב מלימוד רמב"ם, שכן אמנם הרמב"ם כתב על כל התורה, אבל זו רק דעת הרמב"ם, ועוד שבימינו נתרבו המקרים החדשים שאין ברמב"ם. לכן אני חושב שכדאי לך במקום רמב"ם ללמוד פניני הלכה. התועלת העצומה שתראה מלימוד ספרים אלו, אין לה שיעור. לידיעתך הוצאנו כעת ספר קיצור נפלא שמביא בספר אחד את כל הפסקים שיש ב 15 כרכים של פניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOopnXHGryywHV7Qh__yChuoPFl1e9RqVpwZTIGbHKuYRWCTVdA8k).
    אם תגיע לספרי זוגיות ומשפחה של פניני הלכה ועדיין לא יצא הקיצור על זה, אשלח לך בשמחה את הקובץ של קיצור משפחה, שמחת הבית וברכתו, טהרת המשפחה שאני כותב כעת.
    כשתסיים את כל ספרי פניני הלכה, נחשוב יחד אלו ספרים כדאי ללמוד כדי לדעת את יסודות דיני ממונות ושאר הדינים שתרם הובאו בפניני הלכה.
  4. לגבי ספרי מחשבה, אני חושב שכדאי להקדים את העיקרים שבהם: את הכוזרי ללמוד היטב (יצא כעת ספר מצוין של הישיבה שלנו עם הסבר של הרב זאב סולטנוביץ), וכן את שלושת הקדמות הרמב"ם הידועות, רמח"ל – דעת תבונות ודרך ה' ומסל"ש, ספרי הרב קוק. עד כאן לדעתי אלו היסודות. אחר כך או תוך כדי, אני רואה חשיבות גדולה לספרים של בני דורנו. אחד הטובים ביותר לדעתי הוא הסט של 'טללי חיים'. קראתי את כולו, הוא מעולה, ואפשר בהחלט להשתמש בו גם כספר מבוא לקבלה. היתרון הגדול שלו מלבד שהוא מסוגנן היטב בשפה בהירה, זה שהוא מחולק לנושאים ומביא הרבה מאוד את האר"י, הרחמ"ל ויחד איתם את הרב קוק, שזה שילוב מצוין.
  5. שוב יישר כח גדול ובהצלחה רבה.

    אתן לך טעימה הקשורה לנושא זה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

    ערך לימוד התורה

    א. המצווה החשובה ביותר היא מצוות תלמוד תורה, שעליה אמרו חכמים שהיא שקולה כנגד כל שאר המצוות (פאה א, א). שתי סיבות עיקריות לכך:

    ראשית, על ידי הלימוד ניתן להבין את הייעוד של הבריאה ולחיות על פי ערכי התורה המקודשים, לקיים את מצוות התורה ולתקן את המידות. וזהו שאמרו חכמים: "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".

    שנית, על ידי לימוד התורה האלוקית אנו מתקשרים אל המימד הרוחני שהוא שורשו של העולם הזה הגשמי, ומתוך כך נמשכת ברכה לעולם. וזהו שאמרו חכמים שהתורה קדמה לעולם, והוסיפו ואמרו שאילו היה העולם בטל רגע אחד מתורה, מיד היה חוזר לתוהו ובוהו.

    מכיוון שכך, גם אדם שזכה לדעת את כל יסודות התורה (להלן, ה), צריך להוסיף ולהתעמק בה, כדי להמשיך אורה וברכה לעולם. שכן תכלית הלימוד אינה רק לדעת כיצד לנהוג וכיצד להתבונן בעולם, אלא הלימוד עצמו נחשב למצווה הנעלה ביותר, מפני שבלימוד התורה אנו עוסקים בדבר ה' שמופיע בעולם, ואין מצווה שמקשרת את האדם אל ה' יותר מאשר מצוות תלמוד תורה, שעל ידה דברי התורה האלוקית נספגים בשכלו של הלומד והופכים להיות חלק ממנו.

    חובת הלימוד

    ב. לרוב חשיבותה של מצוות תלמוד תורה, קיומה מבוסס על שלוש מצוות: ראשית, חובה על ההורים לדאוג לכך שילדיהם ידעו את יסודות התורה, שנאמר (דברים יא, יט): "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם". בנוסף לכך, חובה על חכמי ישראל ללמד את העם תורה, שנאמר (דברים ו, ז): "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", וביארו חכמים שהכוונה לתלמידים, שגם הם קרויים בנים. בנוסף לכך, חובה אישית על כל אחד ללמוד בעצמו את התורה, שנאמר (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם".

    ג. נאמר על דברי התורה (דברים ו, ז): "וְדִבַּרְתָּ בָּם", ודרשו חכמים: "בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים". וכן נאמר (יהושע א, ח): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". מכאן למדנו שמצוות לימוד תורה היא מצווה תמידית, ולכן אסור לאדם לאבד את זמנו לבטלה, ואם אינו עושה דבר בעל ערך חיובי – אסור לו להתבטל מלימוד תורה.

    אמנם גם העושה דברים בעלי ערך חיובי, כמו רוב האנשים העוסקים בפרנסה וביישובו של עולם, לא ימלא את כל יומו בהם, אלא עליו להקדיש בכל יום זמן ניכר עבור לימוד תורה, כל אחד לפי יכולתו. ובימים שבהם הוא טרוד מאוד, ילמד מעט בבוקר ומעט בערב, ובזה יצא ידי חובת "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". ובשבתות וחגים שנועדו ללימוד תורה (ירושלמי שבת טו, ג), צריך כל אחד להקדיש שעות רבות ללימוד (עי' בהלכות שבת ה, א).

    ד. חובה על כל אדם לחזור על תלמודו, כדי להיות כמה שיותר קשור לדברי התורה, וכדי לזכור את דברי התורה המדריכים את חייו, שנאמר "וְשִׁנַּנְתָּם", ולמדו חכמים – "שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד". ומי שמתרשל ואינו חוזר על תלמודו ושכחו, עובר על האיסור: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים" (דברים ד, ט).

    דברי תורה שכל אדם צריך עבור חייו השוטפים, הן בהלכה והן באמונה – חובה על כל אחד לזכור. ורבנים שהציבור שואל אותם שאלות – צריכים לזכור יותר, וצריכים לדעת למצוא תשובות בספרים ובמאגרי המידע המצויים.

    ידיעת יסודות התורה

    ה. במשך הדורות נכתבו ספרים רבים מאוד כדי לבאר את דברי התורה, עד שכיום נעשתה התורה מרובה ומפורטת מאוד, ולא ניתן לדעת את כל מה שכתוב בה. אמנם את יסודות התורה המבארים כיצד לנהוג ולהתייחס למאורעות החיים, ניתן לדעת.

    על כן חובה על כל אחד ללמוד את כל התנ"ך עם פירוש פשוט, ואת יסודות האמונה והמוסר המבוארים בספריהם של גדולי ישראל, וכן ללמוד את ההלכות הנצרכות לחייו בטעמיהן, בלא פירוט מדוקדק המחייב רק תלמידי חכמים. על גבי זה, יוסיף כל אחד להעמיק לפי זמנו, כישרונו ונטיית ליבו.

    ו. המקור לכך שיש להקדים את הלימוד הנוגע למעשה, מן הפסוק (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם", כלומר צריך ללמוד כדי לדעת לשמור ולעשות. וכן אמרו חכמים (קידושין מ, ב): "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה", משמע שהעיקר הוא ללמוד את הדברים המביאים לידי מעשה, וכך הדריכו רבים מגדולי ישראל (עי' בפניני הלכה ליקוטים א' פרק א הערה 2).

    לכן, נכון שבכל הישיבות ילמדו את המסכתות הנוגעות למעשה, עם שיטות הראשונים והאחרונים המרכזיות ועד ההלכה למעשה, מתוך מטרה להקיף בשנים המעטות של הלימוד בישיבה כמה שיותר סוגיות מעשיות, הן בהלכה והן בתנ"ך ואמונה, כך שכאשר הבחורים יסיימו את המסלול הישיבתי, יהיו מוכנים כראוי לחיי המעשה ולבניית ביתם.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-02 07:23:31

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר לתכנן איי רובוט ששואב ושוטף את הריצפה לפני שבת כדי שיפעל בשבת? תודה

לכתחילה אין זה מכבוד השבת שיפעל כשיש אנשים בסביבה. לכן אם מפעילים אותו בזמן שאין אנשים בבית, או באמצע הלילה כשכולם ישנים, או במקום צורך גדול – אפשר להקל בזה לכתחילה. והרוצה לסמוך ולהקל גם שלא במקום צורך גדול וכשיש אנשים בסביבה, רשאי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-06 12:51:20

שבת

שלום וברכה פנה"ל שבת ב,ד: "היינו שהבגדים העליונים יהיו מיוחדים לשבת וחגים, ואת הלבנים יחליף לקראת השבת בלבנים נקיים ומכובסים" 1.לבנים הכוונה לתחתונים? 2.ובפשטות הוא הדין לגופיה שמתחת לחולצה ולגרביים?

  1. כן. הם קרויים לבנים משום שבעבר לא היה עניין להשקיע בצבע שלהם, ולכן תמיד עשו אותם מצבע הבד הפשוט יותר שהוא לבן.
  2. אכן

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-05 06:28:11

שבע ברכות כשחתן וכלה מתארחים בסעודת בת מצווה

אנו עורכים מסיבת בת מצווה לבתנו, ואחד מזוגות המוזמנים הם חתן וכלה בשבעת ימי המשתה. האם אסור / רשות / חובה לברך שבע ברכות? תודה

עורכים שבע ברכות בסעודת בר מצוה, ויש להקפיד ששמחת החתן והכלה תהיה ניכרת, או בהוספת אורחים לכבודם (כגון ההורים או האחים של החתן/הכלה מהצד שאינו קשור לבר המצווה), או בהוספת שמחה לכבודם (כגון ריקודים עם שיר חתונה), או בהוספת דבר מאכל באופן שניכר שהוא לכבודם (שו”ת בצל החכמה ה, י).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-04 08:04:25

לפרך בפני אישה שלא מכנה את הזרוע או השוק

שלום קראתי בלימוד פניני הלכה של היום שאין לברך בפני אישה שהשוק או הזרוע שלה אינם מכוסים האם הכוונה שאסור לברך מעצם זה שהאישה בטווח ראייה שלי, אפילו במצב בו אני לא רואה את החלק החשוף בגופה?

נכון, כל עוד אתה מולה אסור לברך, אלא יש להפנות עצמך לכיוון אחר. ואם לא ניתן להסתובב, כגון אורחת שיושבת בשולחן השבת, אפשר להסתפק בהבטה בסידור או עצימת העיניים בעת ברכת המזון.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-09-03 20:09:58

יש לך שאלה?

פרשת וירא – האידאולוגיה של ישמעאל

בפרשת השבוע אנו ממשיכים להיפגש עם דמותו של ישמעאל ואימו הגר, בשבוע שעבר בסוף דברינו הבאנו את דברי המפרשים, על ההגדרה 'פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו', והשבוע ננסה להבין יותר את האידאולוגיה הישמעאלית.

אנו נמצאים במלחמה עם האיסלאם ואנו חייבים להבין את המניעים הפנימיים כי ללא הבנתם לא נדע על מה המאבק ומי עומד מולנו.

אחרי שאברהם לבקשת שרה וההוראה האלוקית לשמוע לשרה, משלח את הגר וישמעאל, מתארת לנו התורה:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ, וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.

וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.

הגר מגיעה למצב מורכב, למצב שבו היא מרגישה שישמעאל בנה עומד למות בצמא, אפשר היה להבין שבמצב זה היא הייתה מניחה את הילד תחת אחד השיחים, אך התורה נוקטת ביטוי אחר לגמרי 'ותשלך', הביטוי הזה, הוא ביטוי נורא ואיום.

אבל הפסוקים ממשיכים ללמדנו על טבעם של הישמעאלים:

וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.

פעמיים חוזר הפסוק על אותו הביטוי 'ותשב מנגד', אם שיושבת מנגד, ולא מוכנה ללוות את בנה העומד למות, יש בה ממידת האכזריות של בעלי החיים, הנוטשים את ולדם החלש והחולה והעומד למות.

כפי שמבטא זאת הרש"ר הירש:

ותשלך את הילד וגו׳ – כל התנהגותה של הגר אופיינית מאד; ומראה על טבע בני חם הבלתי מעודן. אם יהודיה לעולם לא תיטוש את בנה, אפילו אם כל מה שתוכל לעשות למענו הוא לדבר אליו בדברים רכים, ולהרגיע אותו, ולו רק לרגע. הנוטש ילד ואינו עושה מאומה משום ש״אינו יכול לשאת את מראה סבל הילד״ אינו פועל מתוך רחמים. התנהגות כזו מראה על אנוכיות אכזרית של אופי בהמי. אנושיות אמיתית ניכרת בתחושת חובה, אשר בכוחה להתגבר אף על העז שברגשות. תחושת חובה משכיחה מהאדם את הרגשות הכואבים של עצמו, ומאפשרת לו להושיט עזרה וסיוע לזולת אף אם אינו יכול לעשות יותר מאשר לנחמו על ידי השתתפות בצערו…
יתירה מכך, ״ותשלך את הילד תחת אחד השיחם״. לא איכפת לה איפה יפול הילד. לא עולה על דעתה שמא יפול בין קוצים שעלולים לסרוט אותו, תוך שהם מוסיפים כאב מיותר על ייסורי צמאונו.
כל זה מראה שהגר איבדה את עשתונותיה לגמרי כאשר התגברו עליה מכאוביה. אֵם מזרע אברהם, לעולם לא הייתה מתנהגת בדרך כזאת כלפי בנה.

הטיב לבטא זאת הרב עוזי קלכהיים זצ"ל:

ואף שלבסוף נשאה קולה בבכי…היא בכתה על מר גורלה שתשאר ללא ילד – ולא כאבה את סבלותיו, כי מי שנמצאת במרחק מן הילד ולא שותפה עמו בצערו, מאזינה לאנחותיו ונושמת אותו ברגעיו האחרונים, קשה להניח שהיא מזילה דמעה עליו, כי יותר ממה שהיא מבכה את הנער – היא בוכה על עצמה, מתוך אנוכיות צרה על חורבן עולמה, ולא על הנפש הנאנקת בחבליה על סף הכליון.

וכן מדייק הרש"ר הירש את המשך הפסוקים:
וַיִּשְׁמַע אֱלֹקים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹקים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹקים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם.

מכאן החשיבות העמוקה של פסוק יז: אלוקים שמע, לא את קול הגר (אף שגם היא בכתה) אלא ״את קול הנער״. בכייה הנובעת מאנוכיות והמלווה חוסר מעש, אינה מגעת עד כסא הכבוד.
אנו רואים שאויבנו חסרי צלם האנוש – חיות האדם, מוכנים להקריב אלפים מבניהם כדי לפגוע בישראל, כדי לרצוח תינוקות וילדים, זקנים ונשים, ניתן אולי היה להבין שההקרבה הזאת היא לגודל האידאל שהם רואים ב"מלחמת הקודש" עם עם ישראל, אבל צריך לומר שהיכולת להקריב כל כך הרבה חיים, נובעת מזלזול מוחלט בערך חיי אדם, היכולת לספוג כל כך הרבה אבדות נובעת מאטימות מוחלטת לכאב ולסבל לצער היתומים, לכאב האלמנות ולשכול ההורים.

בעוד המנהיגים נמצאים במלונות פאר, וחיים חיי מותרות, על חשבון כספם של דלת העם, שחיים בתת רמה, הפער בין חיי המנהיגים, חיי המפקדים לעומת חיי החיילים הפשוטים וחיי המון העם, הוא פער בלתי נתפס, למי שיש לו חמלה ומוסר.

יש כאן תפיסה של זלזול מוחלט בחיי אדם, כאביו ומצוקותיו.

כפי שכותב הרב עוזי קלכהיים זצ"ל:

התהום העליון המבדיל ביננו לבין זרע ישמעאל ביחס לבנים מתחיל הרחק מאיתנו, הוא התחיל בהשלכת הילד תחת אחד השיחים והישיבה מנגד כמטחווי קשת.

בין המונח הצהל"י 'אחרי', וה'מטחווי קשת' של מפקדי ומנהיגי צבאות ערב, יש הרבה יותר מטכניקה צבאית גרידא…

הרב חרל"פ, מסביר עוד יותר עמוק מה שורש המחלוקת ומניין נובעת השנאה האדירה לעם ישראל:

שורש ההתקוממות של האומות על ישראל הוא שקובלים על ישראל על מה שאומרים לעבוד את ה׳ בדרך החיים ואילו האומות מתפארים לומר שעיקר העבודה הוא לדלג על חיי העולם הזה ולמות למען שמו, וזהו הרז שבכל פעם שישראל מתעוררים לתחייה ובייחוד כאשר שבים אל אדמתו לנטוע כרמים ולבנות את הארץ, מתגעשים רפאים ומתהוללים לעכב בעד תחייתם של ישראל, שכן זהו יסוד כל הקטגוריא שלהם על ישראל, ובעיקר תהיה זאת טענתם של בני ישמעאל באחרית הימים, כאשר יתגלה קץ המגולה של 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל", ומתוך זה יסבלו בני ישראל צרות רבות עד מאוד מבני ישמעאל….

הישמעאלים לא יכולים לסבול את היומרה לעבוד את ה', מתוך חיים משגשגים, חקלאות פורחת, וחיים מלאי אהבת חיים ואהבת חסד.

עבודת ה' האיסלמית מבוססת על כך ש'אללה הוא אכבר', אלוהים גדול אל האדם הוא אפס, תפקיד האדם להיכנע לפני האלוקים, כי אין לו שום ערך ומשמעות, חייו אינם שווים מאומה, לכן תפילתם היא בכריעה, ביטול מוחלט של ערך האדם.

כמו שהגדיר הרב קוק את האיסלאם: "המונותיאיסמוס השומם והמדברי של האיסלאם", האיסלאם גורם לשממה ומדבר מכיוון שהוא מזלזל בחיים, ולא מאמין בחיים, בפריחה ובשגשוג.

הרב ליאור אנגלמן, בהומור כואב הציע לחתום על הסכם…
הסכם למימוש מיידי: הם משתוקקים להיות שאהידים ולמות על קידוש אללה. אנחנו משתוקקים להיות טובים ולחיות על קידוש השם – סוף סוף אין ניגוד אינטרסים, אפשר בלב שלם לחתום.

המאבק הוא בין עם מלא אהבת חיים, שיודע שכל אחד ואחד הוא עולם מלא, שמלא רחמים וחסד, לעם תאב מוות, שלא מייחס ערך וחשיבות לחיי האדם וכאביו, וסוף הטוב לנצח!

יהי רצון שנזכה לראות את הנצחון, של החיים והטוב, ולראות בהמשך עבודת ה' בדרך החיים!

 

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן