הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יחסי אישות בתחילת הנישואין

בעזה"י אני מתחתן עוד מעט אחד הדברים שהכי היו קשים לי ברווקות היה נושא של שמירת נגיעה ברוך ה' עמדתי בו בהצלחה. אני רוצה לדעת האם מחמת זה שבביאה ראשונה הכלה נאסרת מותר להקל שהאישה תוציא לבעלה זרע ביד או כל דרך אחרת שלא תיגרום לנו להאיסר זה ממש יעציב אותי אם נצטרך על ההתחלה לשמור נגיעה

התשובה מובאת בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ח – יש אומרים שעדיף להזדרז בקיום בעילת המצווה, למרות שעל ידי כך הכלה תיטמא. אולם על פי הניסיון נראה שההדרכה הנכונה כיום היא לדחות את בעילת המצווה לסוף שבעת ימי המשתה, כדי שהחתן והכלה יוכלו להרבות בשמחת אהבתם. ובינתיים יקיימו חיבור על ידי מגע קל של האיבר באזור פתח הנרתיק, באופן שהזרע ייצא בלא שום לחץ של האיבר על הבתולים.

כדאי מאוד לחתן ולכלה ללמוד לפני החתונה ואחריה את שני ספרי פניני הלכה – טהרת המשפחה ושמחת הבית וברכתו. אם אין לכם את הספרים, אפשר לקרוא אותם דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-05 07:52:05

אישות

איך אפשר לקיים אישות לפי ההלכה אם הבעל משקל כבד ואשה אינה יכולה לסבול המשקל ?

שלוש אפשרויות: 1. שהבעל לא ישכב על אשתו, אלא יתמוך בגופו בעזרת שתי ידיו. 2. שהאישה תשכב מעל בעלה.  3. שהבעל יחדור לנרתיק מאחורי האישה כשהוא עומד.

בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו סוף פרק ב מבואר שאמנם יש אומרים שנכון שהחיבור ייעשה באופן שהאיש למעלה והאישה למטה, פנים מול פנים. אמנם מצד הדין כל התנוחות מותרות, ובתנאי שהדבר ייעשה ברצון שניהם. ובחיבור שמקווים שממנו יהיה הריון, עדיף שיתחברו באופן המובחר. וכן כאשר אין רצון מצד אחד מבני הזוג לשנות, עדיף שלא לשנות. (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-29 18:58:22

1. ספר תורה. 2. תנ"ך בשירותים

1. אספתי תרומות לכתיבת ספר תורה וכנראה אשאר עם עודף. מה אפשר לעשות ביתרה? 2. לאחרונה אני רואה פרסומים על תכשיטים שמשולב בהם רבוע קטן, בגודל כמה מ"מ שמודפס עליו כל התנ"ך. משהו כמו מיקרופילם. האם אפשר להכנס עם זה לשרותים? תודה

  1. או לעטר את ספר התורה בכתר יפה, או במשהו אחר. או לתת את התרומה לישיבה המתאימה לרוח התורמים.
  2. מצד הדין מותר להסתובב עם תכשיט כזה, אבל כיון שאסור להיכנס איתו לשרותים בלא שום כיסוי, כגון להכניסו מתחת החולצה, או לשים אותו בתוך התיק, ויש חשש סביר שההולכת עם תכשיט כזה תשכח לכסותו כל פעם כשנכנסת לשירותים, עדיף שלא ללכת איתו אם הכתב שעליו אינו מכוסה באופן קבוע. סיבה נוספת להחמיר בזה היא משום שיש אומרים שצריך שני כיסויים.

    סוגיה זו מבוארת בפניני הלכה ליקוטים א פרק ו סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

    ו – אין להיכנס לבית הכסא עם כתבי קודש

    מכבודו של ספר התורה המקודש, הכתוב בדיו על הקלף, שלא יכנסו עימו לבית הכסא או לבית המרחץ, ואפילו אם הוא עטוף בכמה כיסויים ונתון בתוך התיק שלו (שו"ע יו"ד רפב, ד).

    השאלה מה דין כתבי קודש מודפסים, האם מותר לאדם להיכנס לשירותים כאשר בכיסו סידור קטן או ספרון קודש או חידושי תורה שכתב על דף?

    תשובה: כיוון שדין סידורים וספרי קודש מודפסים אינו חמור כדין ספר תורה הכתוב בדיו על הקלף, מותר להיכנס עמהם לשירותים כשהם מכוסים בכיסוי אחד. וכיוון שהסידור מונח בכיס, הרי שהכיס מכסה אותו, ומותר להיכנס עמו לשירותים. וזאת בתנאי שהספר נכנס לתוך הכיס ואינו נראה כלפי חוץ.

    ויש מחמירים שרק אם הסידור או ספר הקודש עטוף בשני כיסויים מותר להיכנס עמו לשירותים. כלומר, יש להכניס את הסידור או ספר הקודש לתוך שקית ניילון או נייר, וכשהוא בשקית מניחים אותו בכיס, ועל ידי כך הוא מונח בתוך שני כיסויים. אמנם העיקר כדעה המקילה, הואיל ובנוסף לכך שלדעת רוב הפוסקים די בכיסוי אחד, יש סוברים שכריכת הסידור נחשבת לכיסוי, וממילא עם הכיס עצמו יש שני כיסויים.

    לגבי חידושי תורה שכתובים על נייר, גם החוששים לדעה המחמירה, רשאים להקל ולהיכנס עמהם לשירותים כשהם בכיס, מפני שאין בהם שמות קדושים, וגם הכתב שבו הם כתובים אינו ככתב אשורי שכותבים בו ספר תורה.

    ביאור הסוגיה:

    לגבי סידורים וחומשים ושאר ספרים שיש בהם שמות קדושים, רוב הפוסקים סוברים שדי לכסותם בכיסוי אחד כשנכנסים לשירותים, וכך דעת מ"א או"ח מג, יד, שאם הם בתוך כיס מותר להיכנס עימם לשירותים. וכ"כ הרדב"ז ח"ג תתקמ"ח, וכ"כ ברכי יוסף יו"ד רפב, ו, עפ"י שבות יעקב ח"א פב, שכמו שמותר להיכנס בקמיעים מכוסים בעור לשירותים, כך מותר אם הם מכוסים בבגד, וכתב שכך דעת מהריק"ש בשם הרדב"ז. וכ"כ ר"ש איגר בהגהתו שם. וק"ו אם הם כתובים באותיות רש"י או כתב אחר שאינו אשורי. גם המ"ב או"ח מג, כה, כתב כדעה עיקרית, שמותר להיכנס לשירותים עם כתבי קודש המכוסים בכיסוי אחד. אמנם הזכיר דעות מחמירים שצריך שני כיסויים. לפי זה, הרוצה להחמיר, כשלוקח בכיסו סידור או ספר קודש אחר, יכסנו בכיסוי אחד, וכיס הבגד יהיה הכיסוי השני.

    אמנם יש עוד צד להקל, שיש סוברים שכריכת הספרים נחשבת לכיסוי, וכ"כ בכף החיים או"ח מ, יד, בשם חסד לאלפים רמ, ח (בעניין תשמיש המיטה בחדר שיש שם ספרים, שצריך שני כיסויים). אמנם לדעת הפמ"ג מ, א"א ב, ושו"ת אהל יוסף ב, כריכת הספר אינה נחשבת לכיסוי, וצריך שני כיסויים אחרים. בנוסף לכך יש עוד סברה להקל, שכתב כה"ח או"ח מ, טז, שיש אומרים שספרים מודפסים אינם קדושים כל כך, ומספיק להם כיסוי אחד (לעניין תשמיש המיטה בחדר שהם נמצאים). הספק לעניין ספרים הנדפסים נובע משתי סיבות, א' שיש בהדפסתם פחות כוונה, ב' אותיות הדפוס שונות מהכתב האשורי שכותבים בו את ספר התורה. (עי' בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו ב, יז).

    מכל מקום לעניינינו, אם יניח את הסידור או החומש בכיסו, לדעת כמה פוסקים ייחשב הדבר כשני כיסויים, האחד הכריכה, והשני כיס הבגד. (אם מעל הכיס לובשים סוודר או חליפה, הרי שזה כיסוי נוסף). וזאת בנוסף לדעת רוב הפוסקים שסוברים שדי בכיסוי אחד. ועוד, שיש סוברים שגם במקום שצריך שני כיסויים לספרי קודש, אם הם מודפסים די בכיסוי אחד. לכן מן הדין מותר להיכנס לשירותים עם סידור שיש לו כריכה והוא מונח בתוך כיס. ולעניין חידושי תורה הכתובים על נייר, גם המהדרים שרוצים לחשוש לדעת המחמירים רשאים להקל, מפני שאין בהם שמות קדושים, והכתב העגול שלנו שונה לחלוטין מכתב אשורי שכותבים בו ספר תורה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-02 16:15:41

שטיפת כלים בשבת

האם מותר בשבת בצהריים לשטוף כלים אחרי הארוחות? ביום יום אנחנו לא משאירים כלים בכיור וזה לא נעים לנו להשאיר ככה את הכלים.

אם נשאר עוד לפחות שעתיים עד צאת שבת – מותר. אם לא נשאר שעתיים – זה נראה כהכנה משבת לחול כדי להקל על השטיפה של מוצ"ש.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-01 13:49:49

יש לך שאלה?

להיות צלם אלוקים או חיית אדם – למהות המלחמה!

אנו נמצאים בימים מורכבים מאד, ימים של כאב, צער ודאגה גדולה, לצד התאחדות, התעצמות, התרוממות והתעוררות.

שאנו מתבוננים בפרשת השבוע שלנו, אני חושב שאנו יכולים להבין יותר על מה אנו נאבקים, על מה המלחמה שמתחוללת היום.

ישנם כמה וכמה שינויים משמעותיים, בעולם שאחרי המבול לבין העולם שלפניו.

האדם נועד לחיות בגן עדן, בהרמוניה מופלאה, אך בעקבות העובדה שהאדם כשל, והעולם התמלא בשנאה ואלימות, בחמס, אונס ורצח, הקב"ה החריב את העולם, והעולם החדש חי שחוקים אחרים, שיתאימו לתיקונה של המציאות המורכבת.

אחד השינויים המשמעותיים שהתרחשו זה שינוי היחסים שבין בני האדם לבעלי החיים.

בפרשת בראשית אנו מוצאים את תיאור היחסים באופן הזה:

…ויברך אותם (את האיש והאשה) אלוקים, ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומילאו את הארץ, וכיבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ.

האנושות מצטווה לרדות בבעלי החיים, מה פירוש המילה לרדות, מסביר הרש"ר הירש:

״רדה ב־״ פירושו: לשלוט על דבר מבחינה מסויימת של מהותו.
ואכן, כן הוא מעמד האדם לגבי שאר בעלי החיים. ייעודו של האדם אינו לשעבד את כולם לגמרי. לארץ וליצוריה יכולים להיות בחינות שהם מעבר לתחום שליטת יד האדם, ובבחינות אלה הם משמשים את תכלית עצמם. ייעוד האדם אינו אלא ״לרדות בם״, ולא ״לרדות אותם״. תפקידו הוא להפעיל את שליטתו על בעלי החיים ועל הארץ עצמה. בקיום ייעודו כאדם, עליו למנוע מהם מקצת מחירותם ולהביאם במקצת תחת שליטתו.
אם שליטתו על בעלי החיים היא כ״אדם״ – בצלם אלקים ובדמותו, הרי שהם מקבלים על עצמם את עול שליטתו מרצונם, ושליטתו עליהם אינה שעבוד וקלון, אלא עילוי היא להם, ומשתפת אותם בחירות האלוקית. כל העולם כולו נכנע מרצונו לאדם שהוא טהור ועובד את בוראו. אך אם האדם מועל במעמדו ואינו שולט על יצורי העולם כ״אדם״ – כנציגו ובא כוחו של הקב״ה – אלא בכוחו ועוצם ידו, הרי שיצורי החיים אינם נכנעים לו מרצונם. כמדרש חכמינו ז״ל: ״את שהוא בצלמנו כדמותנו – ורדו, את שאינו בצלמנו כדמותנו – ירדו וכו׳. זכה – רדו, ואם לאו – ירדו״

במילים אחרות האדם היה אמור להנהיג את בעלי החיים ולרומם אותם.

ברור שבמסגרת יחסים אלו אין לאדם שום היתר לאכול מבעלי החיים כפי שממשיכה התורה ומדגישה מיד בהמשך:

ויאמר אלוקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה…

האדם ובעלי החיים כולם, אוכלים רק מן הצומח.

אך לאחר המבול חל שינוי משמעותי ביחסים בין האדם לבעלי החיים:

ויברך אלוקים את נח ואת בניו, ויאמר להם פר ורבו ומלאו את הארץ, ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמים…

אחרי המבול והחורבן, יש מורא ופחד, היחסים משתנים, זו לא הנהגה זה פחד ומורא.

אך השינוי היותר חריף, הוא שהותר לאדם לאכול את החיות:

כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל…

וכפי שמתאר הרש"ר הירש את השינוי:

ואומר הכתוב, שבמקום יחס הקירבה ההדוקה שהיה עד כה, ״מוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ…
בכך ניתק הקשר שבין האדם לבעלי החיים. בעלי החיים יראים מפני האדם, והאדם פסק מלהיות האדון שמדריכם. האדם חדל מלהבין את בעלי החיים, והם בורחים מפניו בפחד.
…נגיע למסקנה שתפקיד האדם מכאן ואילך אינו לשלוט בארץ ולהשלים אותה; אלא להשלים את עצמו, לזכך את עצמו, ולהחזיר לעצמו את המעמד המכובד הראוי לו.
…לעת עתה, על כל פנים, איבד האדם את מעלתו, הקשר שבין האדם לבין עולם החי ניתק, ועיקר ייעודו של האדם הוא לעבוד ולהשלים את עצמו.

הרש"ר הירש מדגיש שהניתוק הוא כדי שהאדם יתקן את עצמו.

ולענ"ד פירוש הניתוק והשינוי החריף הוא (ע"פ דברים שכתב הרב קוק בחזון הצמחונות והשלום), שהאדם נועד לרומם את בעלי החיים, לעדן אותם ולתקן את מידותיהם החייתיות, כפי שיהיה לעתיד לבוא כפי שמתאר הנביא ישעיהו:

…וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נוהג בם, ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן…

אך במקום שבעלי החיים יתעלו אל האדם, הפך האדם להיות חיה, האנושות הפכה להיות אנושות שחומסת, אונסת ורוצחת.

ואז הקב"ה הציב גבולות בין האדם לבעלי החיים, והאדם קרוא לבחור, האם הוא רוצה להיות חיית אדם או בצלם אלוקים.

והמבחן הזה מוזכר מיד בפסוקים הבאים:

…ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם, שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוקים עשה את האדם!

הקב"ה ידרוש את דם האדם שישפך, 'מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש…', שהאדם יעשה מעשה של חיה וישפוך את דם אחיו, הקב"ה ידרוש מאיתו את הדם!

ואז מגיע פסוק תמוה:

שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוקים עשה את האדם!

שופך דם האדם, באדם – דווקא כל מי שהוא באמת אדם, אדם של צלם אלוקים, ולא אדם העושה מעשה חיה, דמו ישפך, מי שהוא אדם, מי שהוא צלם אלוקים, יודע את ערכם של החיים, את ערך דמו של האדם, והוא ינקום ויכלה את הרוע האנושי – החייתי שמעיז לשפוך את דם האדם.

יש רצח שמשווה לחיות, ויש הריגה שהיא דווקא אנושית, שהיא טובה וישרה, שהיא מעידה על אנושיות, שהיא הליכה בדרכי ה', מה הקב"ה דורש את דם האדם, כך האנושות ההולכת בדרכיו, באדם דמו ישפך!

כל מי שבאנושות משתייך לצד האנושי, תומך את המלחמה בשופכי הדמים, ומי שלא מגלה את השתייכותו לצד החייתי שבאנושות.

זה תפקידנו בימים אלו, לשפוך את דם חיות האדם, לנקום נקמת ה', נקמת עם ישראל מאת חיות האדם העזתיות.

נעמיד זה מול זה, את האנושות החייתית, שמלאה רשע, לעומת האנושות שהיא צלם אלוקים, המלאה טוב וחסד, צדק ויושר.

ודווקא בימים אלו, יזכור כל אחד, שגם בתוכו יש שתי נפשות, נפש בהמית ונפש אלוקית, ובאלו הימים יגביר ויעצים את הנפש האלוקית, שתשלוט על הנפש הבהמית.

חשוב להכיר במציאות הזו, שיש גם נפש בהמית, שיש באדם גם את היכולת להיות חיית טרף אכזרית, כדי שלא נופתע שוב ושוב.

יש ששואלים על מה שחווינו בשמיני עצרת, כפי ששואלים על השואה, איפה היה האלוקים? אך השאלה האמיתית היא, איפה היה האדם בשואה? איך אדם יכול להיות מלא רוע ורשע, אכזריות ושנאה, חייתיות ואופל.

והתשובה היא שיש להכיר שהאדם יכול להיות חיה, ואנו צריכים להגביר את הצד הטוב, ולבער את חיות הטרף שבאנושות – באדם דמו ישפך!

יהי רצון שנזכה לגלות יותר ויותר את צלם האלוקים בנו ובאנושות, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי נעביר בע"ה ממשלת זדון מן הארץ.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן