דברים שנאמרו באזכרה של הלל ויגל יניב הי"ד
אנו נמצאים בעיצומן של ההכנות לקראת חג הפסח, מנקים את הבית ואת הלב, מחמץ, ומכינים את עצמנו לקלוט את האורות הגדולים של ליל הסדר בפרט ושל הפסח בכלל.
אשתף בדברים שאמרתי באזכרה של הקדושים הלל ויגל יניב הי"ד.
ליל הסדר עניינו לגלות שבעולם יש סדר, יציאת מצרים חשפה, שכל מהלכי ההיסטוריה מכוונים, שכל הטבע מכוון, שיש בורא, מכוון, משגיח ומנהיג לעולם.
שגם הגנות, הקשיים הגדולים שאנו עוברים, מטרתה להגיע לשבח, לעליות הגדולות, ויותר מכך שהגנות מובילה לשבח, שהקשיים מזככים, מרוממים ומעלים.
שמסתכלים כך במציאות, מבינים שהקב"ה מדבר איתנו דרך המציאות, דרך החיים, דרך כל מה שקורה לנו.
כדברי הרב קוק באורות הקודש:
מקשיבים את קול שיח הקודש ממרומים. קולטים את הרשמים, המתגלים, המתנוצצים כברקים. ממרומי הנשמה ושרשיה. כל חזון אשר יגלה קול קורא הוא ממרומים, ממקור הדעת, מאוצר החיים אשר בנשמת חי העולמים,
או כלשונו המיוחדת של ר"נ מברסלב:
צָרִיךְ הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל מְאֹד עַל דְּרָכָיו וּלְהִסְתַּכֵּל וּלְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב עַל כָּל הַסִּבּוֹת וְהָעִנְיָנִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ, וּמִתְגַּלְגֵּל עִמּוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי כָּל יוֹם וָיוֹם, יֵשׁ בּוֹ מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ. וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית עַד נְקֻדּוֹת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁהָאָדָם עוֹמֵד עָלָיו, וּמַזְמִין לוֹ לְכָל אָדָם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה לְפִי הַיּוֹם וּלְפִי הָאָדָם וּלְפִי הַמָּקוֹם, וּמַלְבִּישׁ לוֹ בָּהֶם רְמָזִים כְּדֵי לְקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ. בְּכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל זֶה לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ לְהִסְתַּכֵּל וּלְהִתְבּוֹנֵן עַל כָּל הַמַּחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, לְהָבִין מֵהֶם הָרְמָזִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז לוֹ בָּהֶם לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בְּכָל פַּעַם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא. כִּי בְּכָל הָעִנְיָנִים וּבְכָל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וּבְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לָאָדָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם, בְּכֻלָּם יֵשׁ בָּהֶם רְמָזִים פְּרָטִיִּים שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז לוֹ לָאָדָם בְּכָל פַּעַם לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. וְצָרִיךְ לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ וּלְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה הֵיטֵב.
והאמירה האלוקית אלינו היא לא רק אמירה כללית, אלא כל פרט ופרט מכוון, שהרי הקב"ה אין לו הגבלה, הוא לא 'עובד במגבלות המציאות', לכן ברור שכל פרט ופרט מכוון לגמרי, כפי שכתב הרב קוק:
…הוא יתברך הוא סבת כל הסבות, וכיון שאין צד הכרח, מבואר שאין שום צד מקרה בעולם שלא יהיה מכוון לתכלית הטוב. שהרי שלימות כל הנהגה טובה היה ראוי שלא יעזב בה אפילו דבר קטן במקרה, אלא שלפעמים קוצר היכולת מונע שאי אפשר להתכוון על כל הפרטים שיהיו מכוונים אל תכלית נעלה. אבל כשהיכולת אין לה גבול, המדה כך נותנת, שאין שום דבר קטן נופל במקרה כלל.
ליל הסדר, צריך להזכיר לנו את האמת הפשוטה הזאת, צריך לא רק לחיות את החיים אלא להתבונן בהם, להתבונן במה שהקב"ה מזמן לנו.
כלשונו המיוחדת של ר"נ מברסלב:
צריך האדם להאמין באמונה שלמה, שכל מה שעובר עליו בכל יום ובכל עת ובכל שעה מיום היוולדו עד יום מותו, הכל הוא רק סיבובים מאיתו יתברך, כדי שיזכה להשגות אלוקות לדעת ולהכיר אותו יתברך, כי רק בשביל זה נברא, ואין שום תכלית אחר חוץ מזה.
לפני 30 יום, הקב"ה הפנה את הזרקור האלוקי, למסכת הר ברכה – גב ההר, לפרק משפחת יניב ולדפי הלל ויגל, וקורא לנו ללמוד מהם, להתקרב לקב"ה ולצמוח כתוצאה מהמפגש הכאוב והמטלטל הזה.
ולפני שאנסה במילים קצרות לפתוח קצת את ההתבוננות הזאת, אוסיף עוד משפט כללי על ליל הסדר, בליל הסדר צריך לא רק לדבר על יציאת מצרים שהייתה לפני כ-3335 שנים, אלא לראות איך הקב"ה הולך ומנהיג את המציאות כולה, את ההיסטוריה כולה עד לימינו אלו.
ולנסות להבין בתוך כל ההתרחשויות, בתוך ההנהגה האלוקית של המציאות, מה התפקיד שלנו?
ומכאן נתבונן מעט, במסכת הר ברכה-גב ההר, פרק משפחת יניב ודפי הלל ויגל.
מסכת הר ברכה, היא מסכת רחבה, שאפשר להגדיר את הנקודה המרכזית שלה, כישוב הארץ במובן הרחב, ליישב את מרחבי הארץ במובן הפשוט, אך גם ליישב את הארץ על ידי שותפות בבניין המדינה, בצבא, בכלכלה, בחינוך, ברווחה ועוד, כל אחד ואחד לתרום את מיטב כוחותיו, לבניין המדינה, והשיא ליישב את הארץ, בהורדת התורה לארץ, על ידי הבאת התורה בבהירותה ובגדולתה, החל מהרעיונות, הערכים והאידאליים עד דרך היישום שלהם הלכה למעשה, על ידי הפרט והכלל.
הבנת דבר ה' שמתגלה במציאות מחייב אותנו להבין מה התפקיד המרכזי שצריך להשקיע בו, וכך מגלה לנו הרב חרל"פ:
בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם (אוייבנו) שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה… ובעיקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכול ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת.
ומתוך המסכת הזאת, הצביע הקב"ה על פרק משפחת יניב, פרק מדהים, של משפחה שכולה עשייה של חסד, משפחה שיש לה ארבעה גמחי"ם, גמ"ח תרופות קשב וריכוז, גמ"ח כלי עבודה וגינון, גמ"ח אירועים, מכולה מליאה בדברים לעיצוב אירועים, הכול כד שכל אירוע יהיה מקושט ומיוחד וגמ"ח תחפושות – שכל היישוב, מאות משפחות, אלפי ילדים נהנים ממנו כל שנה, באים בוחרים תחפושת ממבחר עצום, ותמורת כמה שקלים מחפשים את כל המשפחה, מישהו יכול לשער כמה שמחה, כמה חסכון, כל זמן – חוסכים הגמחי"ם האלו, במשך השנים, בל ישוער!
ואם תגידו טוב, זה חסד שיכול לכלכל כמה וכמה משפחות, אך אצל היניבים זו רק ההתחלה…
ביתם פתוח שנים רבות לנוער, מובילים את נוער בנים, את הסניף, כל בחירת קומנרים ומדריכים, כל הכיוון החינוכי, אבל גם כל נער שצריך חיבוק, שצריך חיזוק, מוצא בביתם אהבה והדרכה, בהכלה אין סופית, במסירות גדולה, ללא גבולות, ללא שעות, עם לב ענק.
ולא אמרנו הכול…החיבוק לחיילי צה"ל, בכל פיגוע ואירוע (שלצערנו לא נדיר), כולם יודעים נוהל מרק של משפחת יניב, באים עושים סיר גדול של מרק ונוסעים לחזק, לחבק ולתמוך, כי יודעים מי נושא בנטל הביטחון, יודעים להכיר טובה!
ומידי פעם כדי לתרום קצת…שבתות מחנות צה"ל, ואפילו ליל הסדר האחרון, למרות המשפחה הגדולה והמאוחדת, היניבים חגגו בבסיס צה"ל.
ובתוך הפרק המופלא הזה, הקב"ה אומר לנו תעיינו בדפי הלל ויגל
דף הלל הוא דף של ראש גדול, של אחריות, של נשיאה בעול, להיות הקומונר הראשון מהנוער שמרים את הסניף ובונה אותו, לא להיכנע לפציעה ולהילחם לשרת בקרבי ולהגיע לפיקוד, פיקוד כזה שמוביל את כולם, אבל לא מתעלם מכל אחד ואחד, דואג לכל חייל שיש לו קושי, והכול ענווה ובחיוך.
דף יגל הוא דף של חסד, להיות אדם שהמילה 'לא', לא קיימת שמבקשים עזרה, של זרימת חיים, להצליח ברגע להיות חבר של כולם, להתחבר לכל כך הרבה אנשים, כל כך מהר, להיות כל הזמן מאיר פנים, להיות בעל אומץ והעזה, לא להיכנע למוסכמות ולחיות בעוצמה, להיות חבר טוב ברמות נדירות, במסירות ובאיכפתיות, לא לוותר על החיבור לתורה, למרות שלימוד זה לא התחום שלך.
ובאמת אם אתם חושבים שהארכתי, לא אמרתי אפילו חצי, הקב"ה הפנה את מבטינו ללמוד את הלימוד הזה, לצמוח ולגדול ממנו, תתבוננו.
והלימוד הגדול שאנו צריכים ללמוד מהפגישה הכואבת הזאת עם המוות, עם האובדן, הוא שאין אובדן, הרב קוק כותב:
יש תביעה פנימית בלבו של אדם, שכל גילויי חייו צריכים שיהיה להם אופי נצחי, באופן שלא ייראו כלל מפני כל תמורה, ומכל כליון ואיבוד, והוא צועד בזה למעלה מעצמות הזמן. אמנם אי אפשר שתתגשם תביעה זו, כי אם בדרך הקודש העליון של השקיעה המוחלטת בהאור האלוקי, הנותן בכוח רזי עולם שלו, תפקיד עולמי לכל תנועה רוחנית וגשמית, ומורה דרך לכל דבר קטן שבקטנים, איך להתעלות למרומי הגודל.
כלומר, המוות-הכיליון-האובדן, הם רק לדברים שלא מחוברים לקב"ה, אך שהאדם חי לשם שמיים, אין אובדן, יש עשייה שנרשמת בנצח.
וכפי שכותב הרב קוק:
עצם ההדרכה להסרת יראת המוות צריכה לבוא על ידי ההתרגלות של אהבת החיים בערכם האמיתי.
יהי רצון שיהיה לנו ליל סדר, שנראה את הסדר האלוקי, נלמד אותו, ונדריך את חיינו על פיו.
