Search
לוגו ישיבת הר ברכה
Search
Close this search box.


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שבת

בס״ד שלום כבוד הרב, ישבנו בשבת כמה חברים למפגש רגיל במהלך המפגש דובר על מחנה לילדים עם צרכים מיוחדים שמשתתפי המפגש הולכים להתנדב בו וחלק לארגן אותו, כמובן שהפגישה לא נעשתה לצורך זה, אבל שאלתי האם מותר בשבת להציע רעיונות למארגני המחנה לדברים שכדאי להם לעשות? או שזה תכנון מקודש לחול? ושאלה נוספת, אם אני לא יודעת בשבת האם דבר מסוים הוא דיבור חול או לא האם מותר להגיד בכל זאת? תודה ושבת שלום.

זה מותר משתי סיבות: א. מכיוון שמדובר על שיחה של הצעות ולא על תכנון מעשי בדיוק מה נעשה ומה לא.

ב. אם לא מזכירים מילים שאסור לעשותם בשבת, אין איסור הכנה.

לנוחותך אביא לך את קיצור דינים דיבור בשבת כפי שהם מופיעים בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

דיבור בענייני מלאכה

כד. אסור לומר דברים שאסור לעשות בשבת ומתכוון לעשותם בעתיד, כגון "מחר אסע לירושלים", "אדבר עם פלוני בטלפון". אבל מותר לומר דברים אלו בלא להזכיר את המילה המראה על מלאכה, כגון "מחר אלך לירושלים", "אדבר עם פלוני". וכאשר מספר על דברים שעשה בעבר, מותר להזכיר דברים אסורים, ובלבד שאין בכוונתו להדריך את חברו כיצד לעשותם.

כה. הרוצה לנסוע במוצאי שבת, רשאי לשאול את חברו שיש לו מונית "האם נראה לך שתוכל לבוא אליי בצאת השבת", אבל לא יאמר לו בלשון ציווי "בבקשה תבוא אליי במוצאי שבת", אף שלא מזכיר את המילה 'נסיעה'. וכן הרוצה לשכור פועל, רשאי לומר לו בשבת "אני מקווה לפגוש אותך ביום ראשון", אבל לא יאמר לו "בבקשה תבוא אליי ביום ראשון".

דיבור בענייני חשבונות

כו. אסור לדבר בשבת על חשבונות שיש בהם תועלת עסקית, ומותר לדבר מעט על חשבונות שאין בהם שום תועלת. לפיכך, אסור לדבר על התשלום שצריכים לשלם לפועלים, ומותר לדבר על מה שכבר שולם. וכן אסור לספר בכמה מכרו בית למי שמתעניין בקניית בית דומה. ובמקום צורך גדול, כגון שפגש אדם שאם לא ידבר עמו בשבת יהיה לו הפסד מרובה, מותר לדבר בשינוי, כגון במקום לומר "מאה שקלים" יאמר "מאה חלות".

הליכה ודיבור לצורך מצווה

כז. לצורך מצווה, כאשר הדבר נצרך דווקא בשבת, מותר לדבר בענייני מלאכה, או ללכת לראות דברים שצריך לעשות בהם מלאכה, או לחשב חשבונות כספיים. לפיכך, מותר ללכת להתבונן בבית כנסת שנמצא בתהליך בנייה, או ללכת סמוך לחשיכה למקום שייסעו משם לניחום אבלים.

וכן מותר לחשב את העלויות של סעודת חתונה, שכירת התזמורת והכנת בגדי הכלה, אבל אסור לסכם את העסקה בפועל. אסור לדבר על שכירת הצלם לחתונה ועל קניית בגדים להורים ולאחים, מפני שאינם מכלל צורכי המצווה.

כח. במקום הצורך מותר לערוך מגבית שבה מתחייבים לתת סכום לצדקה או לבית כנסת, או להכריז על אבדה גם אם היא מוקצה. וכן מותר לדבר על צורכי ציבור, כמו סלילת כביש וקביעת מיסים. וכן מותר להורים לחשב את הסכום הנדרש עבור חינוך ילדיהם לתורה, מדע ומקצוע.

וכן מותר במקום הצורך לעוסקים בחינוך לדון בתקציב בית הספר, ומותר למנהל לשאול מורה אם הוא מוכן ללמד אצלו, ואף לספר לו כמה יוכל להרוויח, בלא לסכם עמו את שכרו. וכן במקום שקשה למצוא מצות לפסח או ארבעה מינים לסוכות, מותר להודיע בשבת היכן ניתן לקנותם.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-25 20:00:08

ברכת המזון

אני עובדת בגן ילדים בחופש ושם אוכלת את ארוחת הבוקר, מה עדיף, לאכול את הלחם ולברך ברכת המזון שלא לפי כללי ההלכה, כגון-בישיבה, מפאת טיפול בילדים, ואם לא זה,אז אני שוכחת לברך בישיבה…תודה!

כיוון שמדובר בסך הכל על שתיים שלוש דקות (אמירת 'הרחמנים' קלה יותר), צריך למצוא את הדרך לומר את ברכת המזון בכבוד הראוי, כגון לתאם עם אישה אחרת שעובדת איתך (אם יש כזו) שכל אחת תיתן לשנייה את כמה דקות לברך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-25 23:19:16

הדלקת נערות שבת

אישתי אחות בבית רפואה ולפעמים עובדת ליל שבת היא מדליקה נרות, שומעת קידוש ואוכלת בעבודה אם אני אוכל לבד בבית האם אני צריך להדליק נרות בברכה ? אם אני מוזמן לבית אחר לאכול האם אני צריך להדליק בברכה? במידה ואני אוכל בבית עם הבנים והכלות האם אני צריך להדליק ברכה? תודה

אם אתה אוכל בבית בין אם אתה לבד או אם אחרים, אתה צריך להדליק נרות בברכה. ואם אתה רוצה, אתה יכול לצאת ידי חובה בהדלקת כלותיך.

אם אתה מוזמן בסעודת הלילה לבית אחר, אתה יכול לעשות אחת משניים או לבקש מבעלת הבית שתוציא אותך בהדלקתה, או להדליק בביתך נרות שידלקו עד שתחזור לאחר הסעודה.

לנוחותך אביא לך את קיצור הלכות הדלקת נרות מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

ד – הדלקת נרות שבת

מצוות ההדלקה

א. מצווה מדברי חכמים להדליק נר לכבוד שבת, כדי שיהיה אפשר לענג את השבת כראוי. עיקר המצווה להדליק נרות במקום הסעודה, ולכן על נרות אלו מברכים "להדליק נר של שבת". אמנם מצווה שיהיה אור חשמל מסוים גם בשאר המקומות בבית שמשתמשים בהם בליל שבת.

ב. כל נר שאורו יציב כשר למצווה, כיוון שאין חשש שיבוא להיטיבו ויעבור באיסור מבעיר, ואמרו חכמים שמצווה מן המובחר להדליק בשמן זית, שאורו צלול וזך. וכיום רוב הנשים מדליקות נרות פרפין שאורם חזק ויציב יותר.

ג. כאשר האישה אינה יכולה להדליק, ידליק האיש את הנרות בברכה, ואם ירצה יוכל לבקש מבתו הגדולה שתדליק במקומו.

מספר הנרות

ד. מצד הדין מספיק להדליק נר אחד, ונהגו להדליק שני נרות, ויש נוהגות להדליק יותר, אך כיום שמשתמשים באור חשמל, אין בזה כל כך הידור. ומכל מקום כאשר מתארחים בבית אחרים, המנהג להדליק שני נרות בלבד.

ה. נהגו שאישה ששכחה להדליק שבת אחת, תקנוס את עצמה ותדליק מכאן ואילך בכל השבתות נר אחד נוסף, ודווקא אם לא היה שם אור כלל, אבל אם היה אור חשמל לא צריכה לקנוס עצמה.

ברכת ההדלקה

ו. חלק מיוצאות ספרד נוהגות לברך לפני הדלקת הנרות, כשם שבכל המצוות מברכים לפני קיום המצווה (שו"ע), וכיוון שקיבלו שבת בהדלקה, יקפידו שלא לכבות את הגפרור, אלא יניחוהו שיכבה מאליו. ויוצאות אשכנז וחלק מיוצאות ספרד (חיד"א, בא"ח) נוהגות לברך לאחר ההדלקה, וכדי שהברכה תחשב לפני המצווה, מכסות את עיניהן בעת הברכה, ולאחר הברכה נהנות מאור הנרות. ונכון לכל אישה לנהוג כמנהג משפחת אמה.

ז. כאשר גבר מדליק נרות, יברך לפני ההדלקה, ויכול לכבות את הגפרור, מפני שמנהג הגברים לקבל את השבת לאחר תפילת מנחה ולא בהדלקת הנרות.

האם אפשר לצאת בתאורה חשמלית

ח. בשעת הצורך אפשר לקיים את המצווה בברכה בהדלקת נורה חשמלית שיש לה חוט להט, שכן חוט המתכת הוא כפתילה, והחשמל כשמן. וכאשר אין לאישה נר או נורת להט, תברך על נורת ניאון או לד.

ט. כאשר מדליקים נרות רגילים, עדיף לכבות את תאורת החשמל לפני הדלקת הנרות ולהדליקה מחדש לשם שבת ומיד להדליק את הנרות, כדי שהברכה תחול גם על התאורה המרכזית של השבת.

דין הדלקת שתי משפחות שאוכלות יחד

י. רוב יוצאות ספרד נוהגות שכאשר משפחה מתארחת אצל חברתה והנשים מדליקות באותו מקום, רק בעלת הבית מדליקה בברכה (שו"ע). ולמנהג יוצאות אשכנז וחלק מיוצאות ספרד (מרוקו), גם האורחת מברכת על הדלקת נרותיה. ויותר טוב שהאורחת תדליק במקום אחר בבית, וכך לכל המנהגים תדליק בברכה.

יא. כאשר סידרו דירה ריקה לאורחים, טוב שהאורחת תדליק נרות באותה דירה בברכה, וכדי שברכתה לא תהיה לבטלה, צריכה להקפיד ליהנות מאור הנרות, ולכן תדליק נרות גדולים שיישארו דולקים עד לאחר שיחזרו מסעודת ליל שבת, או שתישאר לידם עד שיתחיל להחשיך, או שאחד מבני המשפחה ילך לפני הסעודה לראותם.

יב. בבתי מלון מכינים שולחן בחדר האוכל לנרות של כל הנשים. רוב יוצאות ספרד לא מברכות אם יש שם כבר נרות דולקים, ויוצאות אשכנז וחלק מיוצאות ספרד מברכות. והרוצה להדר, תברך בחדר על נורת להט המתחברת לשעון שבת שיכבה אותה בשעה שירצו לישון.

גבר נשוי או רווק השובתים מחוץ לביתם

יג. הישן וסועד סעודת ליל שבת בחדר משלו, אפילו הוא נשוי או רווק שסמוך על שולחן הוריו, צריך להדליק שם נרות בברכה. וכן חיילים, בין נשואים בין רווקים, צריכים לדאוג שאחד מהם ידליק נרות בברכה בחדר האוכל עבור כולם, ושיהיה אור מסוים בחדרים שבהם הם ישנים. וכן דין חולים בבית חולים ובחורי ישיבה המתגוררים כל השבוע בפנימייה ואוכלים יחד בחדר האוכל.

יד. גבר נשוי או רווק שמתארח בסעודת ליל שבת אצל משפחה אחרת, יוצא בהדלקת בעלת הבית. ואם הקצו עבורו דירה שתהיה במשך השבת רק שלו, טוב שיבקש מבעלת הבית שאוכל אצלה שתכוון להוציאו. ואם הרווק רגיל בכל שבת להדליק נרות בדירתו, אזי כאשר הוא מתארח והקצו עבורו דירה, לכתחילה ידליק שם נרות בברכה.

אישה נשואה או רווקה השובתת מחוץ לביתה

טו. אישה נשואה או רווקה שרגילה להדליק נרות בכל שבת, גם כאשר היא מתארחת המנהג שמכוונת לא לצאת בהדלקת בעלת הבית כדי שתוכל לקיים את המצווה בעצמה. וכן בפנימייה של בנות, בנוסף לנרות שאחת מהן צריכה להדליק בחדר האוכל עבור כולן, רשאיות שאר הבנות להדליק נרות בחדרים בברכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-25 18:38:45

שמיעת שירים בשלושת השבועות

שלום וברכה, לאחרונה גדלה התופעה של יצירת שירים ע"י בינה מלאכותית (הכל קורה על ידה – המילים,המנגינה והשירה). שאלתי היא האם אפשר להקשיב לשיר שנוצר ע"י בינה מלאכותית בשלושת השבועות וספירת העומר.

אין זה משנה איך נוצר השיר. אם הוא שיר שמח אסור לשמוע אותו בימים אלו. אביא לך את ההלכה בזה כפי שהיא מובאת בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-25 07:46:03

בין חמה לצל

שלום הרב, לפי מו"ר הרב מלמד, האם יש לחשוש בימינו לדין של לא לעמוד בין חמה לצל בשלושת השבועות ?

אם היתה בזה בעיה זה היה כתוב בפנה"ל כשרות בפרק לו העוסק בסכנות. עיי"ש שאין צורך לחשוש לכל הדברים הללו, וכמנהג העולם שלא לחשוש לעניין זה כלל. ובאמת גם לחוששים, כמעט ואין זה מעשי – 1. מדובר דווקא על הליכה בשביל שהוא בין חמה לצל. כמו כן כתב ערוך השולחן שעניין זה מתייחס רק להליכה מחוץ לישוב ולא בתוך העיר, וכפי שכתב הא"א (בסי' הנ"ל) שדברי המחבר אינם שייכים במקום שמצוייים אנשים ובמקום ישוב, והוסיף שנראה שהוא הדין לעיבורה של עיר. וכן דעת החזו"א (דינים והנהגות כ' ה').

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-24 15:46:23

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת כי תשא – התורה בשביל ישראל!

בפרשתנו אנו נפגשים עם אחד המאורעות המזעזעים ביותר, שבירת הלוחות, מאורע שהתרחש בעקבות חטא העגל, משה רבינו ללא ציווי אלוקי, בהחלטה אישית, מחליט לשבר את החפץ העליון ביותר שירד לעולמנו, לוחות הברית, עליהם נאמר:

וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים.  וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת.

מדוע משה משבר את הלוחות? איך אנו היינו מגיבים אם מישהו היה משליך ספר תורה על הרצפה, בוודאי אם היה קורע את גווילי ספר התורה? האם יכולה להיות לכך הצדקה?

התמיהה מתגברת כפל כפליים שהמילים שבהם חותמת התורה, על פי חז"ל רומזים לשבירת הלוחות.

בסוף ספר דברים מספרת לנו התורה על מעלותיו המופלאות של משה:

וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים, לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ, וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.

הביטוי האחרון – 'אשר עשה משה לעיני כל ישראל' מתפרש בגמרא באופן מיוחד על אירוע המופיע בפרשתנו:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר.

אירוע זה מוזכר שנית, ע"י משה עצמו, בספר דברים:

וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם.

על סמך התיאור בדברים דרשו רבותינו את 'לעיני כל ישראל', הלא הוא הביטוי שחותם את התורה, כמתייחס לשבירת הלוחות. כלומר, על פי חז"ל, התיאור שנבחר על ידי התורה לחתום את רשימת שבחיו של משה רבנו, הוא דווקא זה המספר על המעשה המתמיה ביותר מכל הסיפורים עליו, שבירת הלוחות.

מדוע דווקא מעשה זה נתפס כַּדבר הראוי ביותר להערכה בכל חייו של משה, עד כדי כך שהתורה נחתמת דווקא בו? כיצד זה שהפעולה של שבירת הלוחות מוצגת כנעלה יותר מהפעולה של נתינת התורה, שהיא בלי ספק פעולה שהכריעה את תולדות האנושות?

לענ"ד שבירת הלוחות היא אירוע מכונן, שניתן ללמוד ממנו שני עקרונות יסוד, שקשורים לקשר ישראל והתורה, עקרונות על, שאולי ניתן לומר שהם העקרונות הכי חשובים שישנם.

העקרון הראשון, מרגע שניתנה התורה, ובמקרה זה, זה ממש סמוך לנתינת התורה, ההחלטות מה נדרש לעשות על פי התורה, מסורות רק לעם ישראל, סוגיית היסוד תנורו של עכנאי אומרת דברים ברורים:

תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו.
אמר להם: אם הלכה כמותי – חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה – אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא.
מאי 'לא בשמים היא'? – אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני.
אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה: 'אחרי רבים להטות'.
– אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? – אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.

התורה מציינת את שבירת הלוחות כמעשה בגדול שעשה משה רבנו כי זהו המעשה שמראה באופן הברור ביותר את עקרון העל הזה שהתורה ניתנה לישראל, התורה בידינו.

אלא שעדיין יש לשאול מדוע התורה בידינו? איך ייתכן שחכמי ישראל יגברו על בת קול? – על פי העקרון השני שחשוב מהראשון תוסבר שאלה קשה זו.

העקרון השני, עם ישראל גדול מן התורה, שתי בריאות אדירות, שני יצירות מופלאות יצר הקב"ה בעולמו כדי שיזכה העולם לאור ה', לאור האלוקי, להופעת דבר ה' בעולם, יצירה אחת נקראת תורה, שהיא המבשרת לעולם את דבר ה', והיצירה השנייה היא עם ישראל, שבנשמתו, ברוחו, בגופו, בהיסטוריה שלו ובמעשיו, מגלה דבר ה' לעולם, וישראל גדולים מהתורה, יותר מכך, כדברי האור חיים הקדוש, התורה תלויה בישראל:
שאם אין ישראל התורה שנתן ה' להם והיא אתם עמם הופרה!
כפי שכתוב מפי אליהו הנביא בתנא דבי אליהו:

פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ואמר לי: רבי, שני דברים יש לי בלבבי ואני אוהבם אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהם קודם? ועניתי: דרכם של בני אדם שאומרים: תורה קודמת לכל, אבל אני הייתי אומר: ישראל קדושים קודמים לכל!

עוד מופיע בקהלת רבה:

אמר רבי שמעון בר יוחי, כתיב: 'כי כימי העץ ימי עמי' ואין עץ אלא תורה, שנאמר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה', וכי מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל תורה? – לא תורה בשביל ישראל?! אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותם, על אחת כמה וכמה.

עם ישראל, נשמתם היא היא דבר ה' העליון והנשגב ביותר, כדי להוציא את אורם של ישראל ולגלותו ניתנה תורה, לכן התורה היא בשביל ישראל, לכן עם ישראל הם המפרשים של התורה.

ומה שגילתה לעולם שבירת הלוחות, זה בדיוק הנקודה הזאת, שעם ישראל קודמים לתורה, ואם האפשרות היא שתרד התורה לעולם, אבל עם ישראל יושמד, הבחירה היא לשבור את הלוחות, ושעם ישראל יחיה.

זהו העקרון השני, העקרון שמסביר את גודל קדושתם של ישראל, את החובה להיות מחובר לאומה הישראלית, חובה שקודמת לחיבור לתורה, מי שלא מחובר לעם ישראל, להיסטוריה שלו, לתהליכי גאולתו, הוא לא באמת מבין את התורה.

ונסיים בדברי הרב קוק באורות התורה:

בְּהִתְגַּלּוּתָהּ נְמוּכָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. כִּי הֲרֵי הַגּוֹרֵם הָרָאשִׁי לִמְצֹא אֶת נְתִיבָתָהּ הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הַיַּחַשׂ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֻמָּה עִם הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, עִם הַמְגַמָּה שֶׁל הַמְגַמּוֹת, עִם הַנֵּצַח וְהַהוֹד שֶׁבָּעוֹלָמִים וּמִלְמַעְלָה שֶׁל כָּל כְּלָלוּתָם.

באופן חיצוני נראה שהתורה שבעל פה היא נמוכה מתורה שבכתב, שהרי התורה שבע"פ היא רק פרשנות לתורה שבכתב, והתורה שבכתב היא היא דבר ה'.

אֲבָל בַּצּוּרָה הַפְּנִימִית הֲלֹא הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְגֻלָּתָם הַפְּנִימִית הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי גָּרְמָה סְגֻלָּה אֱלֹהִית גְּנוּזָה זוֹ לְהוֹפָעַת תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם עֲלֵיהֶם, וְנִמְצֵאת עֶלְיוֹנָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּשָׁרְשָׁהּ מִשֹּׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, "חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה.

אך אם נתבונן באופן יותר עמוק, התורה שבכתב ניתנה לישראל, והופיעה בעולם כדי לגלות את סגולתם של ישראל, וכיוון שכן, התורה שבעל פה גדולה מהתורה שבכתב, כי התורה שבכתב ניתנה לנו ונבראה רק כדי לגלות את מה שבתוכנו, את חיי העולם שנטע הקב"ה בתוכנו, שהם גדולים מהתורה.

לכן שבירת הלוחות הוא המעשה בזו חותמת התורה.

ולכן תגובת הקב"ה למעשה שבירת הלוחות הוא אמירת ישר כוח, כלומר, תחזקנה ידיך, יתחזק הכוח של ישראל בעולם.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ.

רבותינו דרשו במסכת שבת את המילים 'אשר שיברת' במשמעות – יישר כוחך ששיברת, טוב עשית ששיברת. הרשב"א בחידושיו מסביר, שהגמרא הגיעה להבנה זו מתוך עצם הזכרת המעשה. אם מעשה זה היה בלתי רצוי התורה לא הייתה כותבת את המילים 'אשר שיברת', אלא הייתה מסתפקת בתיאור 'את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים'.

שברי הלוחות ממשיכים להיות עם ישראל, ללמד לישראל כל הזמן את עוצמתם וכוחם, את קדושתם העליונה.

יהי רצון שנזכה שכוחם העליון והקדוש של ישראל יתגלה, שהתורה שמחוברת לעם ישראל תופיע בעולם.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן