כמה פעמים מופיעה לשון שמחה בחמשת חומשי התורה?
התשובה מפתיעה ביותר: בארבעת החומשים הראשונים מופיעה לשון שמחה רק פעם אחת בכל חומש!
ומאידך גיסא, בחומש דברים מופיעה לשון שמחה שתים עשרה פעמים, ומהן שבע פעמים בפרשתנו.
כבר כתבנו על הקשר בין השמחה לבין ביטוי ייחודי לפרשתנו, המקום אשר יבחר ה', ביטוי שמופיע רק בספר דברים, תשע עשרה פעמים! – מתוכם שש עשרה פעמים בפרשתנו.
היום נתמקד בעוד ביטוי ייחודי לספר דברים, שמופיע בפרשתנו שלוש מתוך שש פעמים בספר דברים משלח ידך.
"ואכלתם שם לפני ה' אלוקיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך ה' אלוקיך"
"כי אם לפני ה' אלוקיך תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני ה' אלוקיך בכל משלח ידך"
התורה מצווה את האדם לשמוח במשלח ידיו, לשמוח בעבודתו.
הפעם הנוספת שמופיע הביטוי משלח ידך, הוא בהקשר של ברכת ה' שתשרה במשלח ידיו של מי שייתן לעני:
"נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך"
כך גם בפרשת כי תצא:
"לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך למען יברכך ה' אלוקיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה"
בפרשת כי תבוא, שם מופיע גם הצד השני שלא תהיה ברכה במשלח ידך:
"יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך וברכך בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך….ישלח ה' בך את המארה את המהומה ואת המגערת בכל משלח ידך אשר תעשה עד השמדך ועד אבדך מהר מפני רע מעלליך אשר עזבתני".
אנו למדים, שישנה חשיבות גדולה בשמחת האדם בעבודתו, אחת הברכות המשמעותיות הן:
שאדם יצלח במעשה ידיו ויביא ברכה במעשהו.
יש הרואים את העבודה כקללה, כמעמסה – ויש שרוצים להוכיח את התפיסה הזאת – מכך שזה קללת אדם הראשון –
"ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צוותיך לאמר לא תאכל ממנו, ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה, בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה…"
אך באמת הקללה היא בכך שתצטרך עמל ועבודה להוצאת הלחם, לקיום הבסיסי, אך העבודה עצמה היא מטרת האדם מבריאתו, תפקיד האדם ליצור –
"וייקח ה' אלוקים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה"
כפי כתוב באבות דרבי נתן:
'אהוב את המלאכה' כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה אדם שונא את המלאכה, שכשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנאמר: 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוקיך'…
רבי שמעון בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנאמר: 'ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה…מכל עץ הגן אכול תאכל'.
רבי טרפון אומר אף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'.
רבי יהודה בן בתירא אומר אדם שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה שנאמר: 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך', ומה תלמוד לומר 'ועשית כל מלאכתך' להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות ילך ויתעסק בהן.
רבי יוסי אומר אין אדם מת אלא מתוך הבטלה שנאמר: 'ויגוע ויאסף אל עמיו'…
כפי שמבטא זאת הרב סולובייצ'יק:
כשהתורה האריכה בבריאת העולם וסיפרה לנו על עשיית שמים וארץ וכל צבאם, לא באה לגלות סודות קוסמוגוניים אלא להורות הלכה למעשה… חייב האדם להתעסק ביצירה וחידוש הבריאה.
שיא השלימות המוסרית והדתית, שהיהדות שואפת להגיע אליו, הוא האדם בתור יוצר. הקב"ה, כשברא את עולמו, הניח מקום ליצור ידיו – האדם – להשתתף ביצירתו. כאילו פגם הבורא את ההויה כדי שבשר ודם ימלא את פגימותיה וישכללה. האלוקים מסר את המסתורין של הבריאה – ספר היצירה – לאדם, לא רק לשם עיון בלבד, אלא לשם המשכת מעשה היצירה. תעודת האדם היא "לצור ולחקק ולצרף וליצור" ולהפוך את הריקנות שבישות להוויה משוכללת ומקודשת, שצירופי שמות הקב"ה חרותים בה. כשם שהקב"ה שיכלל את תחום ההוויה בששת ימי בראשית, כך חייב האדם לגמור את היצירה כולה ולהפיל את שרות התוהו והבוהו לישות שלימה ויפה.
אך בפרשת השבוע שלנו יש דגש לא על חשיבות המלאכה, אלא החשיבות של השמחה במלאכה.
שאדם שמח במלאכתו, הוא יותר יוצר, רמות האנרגיה שלו גבוהות והוא נמצא בעבודה עם כל ליבו, זו ברכה גדולה להיות בשמחה בעבודה.
זוהי הדרכת חז"ל, אהב את המלאכה, כפי שאומר פעמים רבות מו"ר הגאון הרב אליעזר מלמד, האדם צריך לעבוד בעבודה כזאת, שגם אם לא היו משלמים לו הוא היה רוצה ללכת ולעשות אותה, לו יכל להסתדר כלכלית, כי היא משמעותית, בעלת ערך, מוציאה ממנו את כוחותיו הטובים, זוהי עבודה שמביאה ברכה וטובה לעולם.
כל כך הרבה אנשים לא שמחים בעבודתם, לא מאושרים במשלח ידיהם, ולשמחה והאושר בעבודה יש השפעה אדירה על כל חיי האדם, העבודה והיצירה, היא דבר מאד מרכזי בחיינו, היא אחד הדברים שאנו משקיעים בהם הכי הרבה זמן ותשומת לב בחיינו, לכן התורה מדריכה אותנו לשמוח בעבודתנו במעשה ידינו, ומברכת אותנו שנראה ברכה במעשה ידינו.
יהי רצון שנזכה לראות ברכה ולשמוח במעשה ידינו!
