Search
לוגו ישיבת הר ברכה
Search
Close this search box.


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

קניית מקרר

שלום אני צריך לקנות מקרר בימים הקרובים ראיתי שבמקררי סמסונג יש מנגנון שבת מובנה. האם אני יכול לסמוך על כך או לוודא שהדגם הספציפי מאושר על ידי אחד המכונים שמאשרים מקררים? הבנתי שככלל מקררי סמסונג מאושרים על ידי הרב הלפרין מהמכון הטכנולוגי להלכה ומצד שני הבנתי שמשמרת השבת אינה מאשרת את סמסונג ושהרב הלפרין אינו מקפיד על ניתוק חיישנים האם ניתן לסמוך על המקררים המאושרים על ידי המכון הטכנולוגי להלכה של הרב הלפרין למרות שאינם מקפידים על ניתוק חיישנים?

מותר, שכן ברגע שאין שום דבר בולט, כגון אור שנדלק, או שינוי טמפרטורה על הצג – מותר להשתמש במקרר זה בשבת גם אם יש בפנים חיישנים שפועלים, שכן כל פעולה שנעשית בקרבי המנוע ואינה ניכרת, אינה מלאכה, כפי שמובא בפניני הלכה פרק ט הערה 2 (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת יצא ספר קיצור לכל הפסקים המובאים בפניני הלכה – https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פעולה שאינה דרך מלאכה כלל – מותרת. לפעמים מלאכה שנעשית בדרך של פסיק רישא מותרת לגמרי הואיל ואינה כדרך מלאכה כלל, וזאת כאשר לא ניכר כלל הקשר שבין פעולת האדם לתוצאה האסורה, ואף התוצאה האסורה אינה ניכרת. כגון לחתוך אשכולית או להוציא ממנה בכפית, למרות שנסחט ממנה מיץ (להלן יב, 15), וכפי שכתב במפורש בבית יוסף (שכ, י) לעניין שבירת קרח תוך התזת רסיסי מים. וכן לעניין מילוי מים קרים בכלי מתכת לוהט, שאם אין כוונה לצרוף את הכלי – מותר (בית יוסף שיח, יב, בשם המגיד משנה יב, ב; ועי' שו"ע שיט, ח, ונשמת אדם יח, ב, ובהרחבות ט, ה, ט-י; כ, ז, ב). וזה יסוד ההיתר לפתוח דלת מקרר שעובד על תרמוסטט, ודלת חדר שיש בו חימום על תרמוסטט, שהואיל ופתיחת הדלת אינה כדרך מלאכה, ולא ניכרת המלאכה הנגרמת מכך – מותר (להלן יז, ח). יסוד זה למדנו ב­כל המלאכות הנוגעות לאכילה, שכדרך מלאכה אסור וכדרך אכילה מותר (להלן בורר יא, ב, וטוחן יב, א-ב). מנגד, כאשר תוצאת המלאכה ניכרת מאוד, נוטים לכתחילה להחמיר אפילו בפסיק רישא דלא ניחא ליה בשני דרבנן (להלן יח, 2).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-17 10:03:17

הלכות שבת – מספריים ופותחן

מתי מותר להשתמש במספריים בשבת? האם מותר להשתמש בפותחן כדי לפתוח קופסת שימורים בשבת?

  1. כל דבר שמותר לחתוך אותו בשבת, מותר להשתמש לשם כך במספריים, כגון לחתוך אריזה של שקית אוכל, או מבגד חדש את חוט הפלסטיק עם התווית של בית החרושת.
  2. מותר להשתמש בפותחן בשבת. אביא לך את דין פתיחת אריזות מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פתיחת אריזות

כד. מותר לפתוח כדרכן קופסאות שימורים ושקיות מאכלים, וכן לעשות פתח נוח לשקית החלב, שהואיל והן נועדו לשימוש חד פעמי עד שיסיימו את תכולתן, הן בטלות למאכל שבתוכן ואין להן חשיבות של כלי.

כה. מותר לקרוע גם אריזות חד פעמיות שיש בהן דברים אחרים הנצרכים בשבת, כגון אריזת מתנה ואריזת בגד. ובאריזות שעוד ישתמשו בהן מספר ימים באופן נוח, כאריזות טיטולים וממחטות נייר, טוב לעשות פתח גרוע מהמקובל בימות החול. והקורע מעטפה שיש בה מכתב שצריך לשבת, כיוון שיש לה יותר חשיבות, יקרע דרך קלקול באופן שלא ניתן להשתמש בה יותר.

כו. מותר לפתוח פקקי שעם עם חולץ פקקים, וכן פקקי פלסטיק, מפני שעוד לפני פתיחתם הראשונה, היו מוכנים לגמרי, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה לא נעשים כלי חדש. והרוצה להקל גם בפקק מתכת, רשאי, ויש מחמירים לפתוח אותו מערב שבת, או לזורקו לאחר פתיחתו, כיוון שרק לאחר הצמדת המתכת לבקבוק במפעל, קיבל הפקק צורת הברגה, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה נעשה לכלי חדש.

כז. מותר לפתוח לשונית של פחית שתייה ממתכת ולהפריד גביעי פלסטיק, והרוצה להחמיר ימזוג את המשקה לכוס או יפריד את הגביעים לפני שבת. וכן הדין לגבי קריעת שקית מאכל או שקית ממחטות נייר במקום הניקובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 13:48:17

תכשיטים ושעון הוצאה בשבת לגברים

האם הגברים היו נכללים מקודם בהאיסור של הוצאת תכשיטים או לא? ומה הדין עכשיו בכלליות לגבי תכשיטים לגברים בהוצאה בשבת? ומה הדין ספציפי לגבי לילך בשעון לגברים? האם גם פה יש מחמירים ומקילים?

  1. מחלוקת כפי שמובא בשו"ע שא, ט
  2. מותר, קל וחומר מדין נשים.
  3. מותר
  4. כמעט בכל דבר יש מחמירים ומקלים. לשם כך נועדו ספרי ההלכה, כדי להכריע.אביא לך דינים אלו מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

    האסור והמותר בטלטול ברשות הרבים ובכרמלית

    ד. אסור ללכת ברשות הרבים או בכרמלית עם מאכל בפיו או דבר שמחזיק בידו או שנמצא בכיסו. אבל בגדים ונעליים, כובע ושעון, טפלים לגוף ומותר ללובשם. ואף מותר ללבוש בגד שאינו מתאים לעונתו, כגון מעיל בקיץ. וכן מותר ללבוש שני זוגות גרביים ושתי חולצות, גם אם עושה זאת כדי להעבירם לחברו. וכן מותר להתעטף במפה, שמיכה או מגבת כדרך לבוש, או להוציא מטפחת על ידי כריכתה סביב הצוואר כצעיף. והרוצה להקל, רשאי לצאת עם כיסוי ניילון מיוחד שנועד להגן על המגבעת מהגשם, למרות שעיקר ייעודו להגן על הכובע ולא על הגוף.

    ה. כל מה שרגילים לחבר לבגד מותר לצאת בו, כגון כובע שמחובר למעיל, תווית המפעל וכפתורי הרזרבה של הבגד, לולאה שתולים בה את הבגד אף שנקרעה בצד אחד. וכן הדין בדברים שרגילים לחבר לבגד כדי לקשטו, כגון כפתורים שבחפתי החליפות, ונוצה שמחוברת לכובע או לבגד.

    ו. אסור לצאת בלבוש רופף שעלול ליפול, שמא יטלטל אותו ד' אמות. אבל בכיפה מותר לצאת, מפני שאף אם תיפול לא יטלטלנה ד' אמות, כיוון שאין ללכת ד' אמות בלא כיסוי ראש. לגבי תכשיטים המנהג להקל ולא לחשוש שתסירם להראות לחברתה. וכן לגבי כפפות המנהג להקל, אך לכתחילה רצוי להחמיר, שמא יתחמם ויורידם.

    ז. מותר לצאת בדברים המשמשים את הגוף, כגון פלסטר ותחבושת המונחים על פצע כדי לרפאו או להגן עליו, צמר גפן באוזן כואבת, פלטה ליישור שיניים, מכשיר שמיעה ומשקפי ראייה. אבל אסור לצאת במשקפי שמש, שמא יורידם ויטלטלם כשיגיע לצל. אמנם הצריך להרכיבם גם בצל מפני חולשת עיניו, מותר לצאת בהם. וכן הדין כשהם מחוברים על ידי ציר למשקפיים רגילים, ובמקום מוצל מגביהים אותם בלא להסירם.

    ח. מי שלא יכול ללכת ללא מקל, כגון חיגר או עיוור שאינו מכיר את המקום שהולך בו, נחשב המקל כנעליו. אבל מי שיכול ללכת בלא המקל, למרות שהדבר קשה לו מאוד, אינו רשאי לצאת בו. וכן דין נכה שמרותק לכיסא גלגלים, נחשב הכיסא כנעליו ומותר לו להניעו בידיו ברשות הרבים, אבל אסור לאדם אחר להוליך אותו. ולצורך מצווה או לצורך גדול, מותר לבקש מגוי שיוליך אותו בכיסאו. גם ילד אסור לשאת בעגלה או בחיקו במקום שאין בו עירוב.

    ט. הנצרך לצאת עם מפתח לרשות הרבים, ישתמש בו כאבזם לחגורה. כלומר, ישחיל את המפתח על שרוך, ויקשרנו בקשר עניבה, ויחגור עצמו בו כך שהמפתח ישמש כאבזם.

    י. הנצרך לצאת מביתו עם תעודת זהות או תרופה, אם יוצא לצורך גדול או למצווה, יכול להוציאם בשינוי תחת כובעו או בתוך חולצתו באופן שלא יפלו (לעיל ט, יא). ונכון שילך ברציפות מרגע שיוצא מרשות היחיד עד שמגיע לרשות היחיד, בלא לעמוד כלל ברשות הרבים.

    יא. במקום שאינו מוקף עירוב ויש צורך ביטחוני שיהיו אנשים שצמודים לנשק ולטלפון נייד, מותר לצאת עמהם לתפילות ושמחות וכדומה, אך לא לטיול. את הטלפון יישאו לכתחילה בשינוי, ואת הנשק יישאו בלא שינוי מפני הסכנה שבנטילתו בשינוי (דיני הוצאה בבעלי חיים, לעיל כ, א-ד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 23:13:08

הכשרת מכשיר נינג'ה

האם וכיצד ניתן להכשיר מכשיר "נינג'ה" חלבי שבטעות הונח בתוכו על המגש המחורר – לחימום קל כריך עם פרוסת בשר יבש. במגש נגע רק הלחם. ומשהוצא התבררה תכולתו. בתודה וברכה אברהם רוזנטל

כמו הכשרת תנור – לנקות ולחמם את המכשיר על החום הגבוה ביותר, וכשהוא מגיע לחום זה להשאירו כך עשר דקות.

דין תנור מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

תנור אפייה

כז. רבים נוהגים שלא להשתמש בתנור אחד לבשרי ולחלבי, אמנם הרוצה להשתמש בתנור אחד לשני המינים, רשאי, ובתנאי שתהיה תבנית לכל מין, ויקפיד להכשיר את התנור בין האפיות על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה מרגע הפעלתו, ונוהגים גם לנקותו לפני כן.

כח. לא הכשיר את התנור לפני האפייה של המין השני – המאכל כשר, והתנור צריך הכשרה. וגם אם בטעות אפה בשר על התבנית החלבית, אם היתה נקיה לגמרי – המאכל כשר, והתבנית צריכה הכשרה על ידי הפעלת התנור. וכן אם אפה בבת אחת מאכל בשרי ומאכל חלבי בתבניות שונות – המאכלים כשרים, והתנור והתבניות צריכים הכשרה.

כט. כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 05:57:29

ניקוי אסלה בשבת

האם מותר בשבת להשתמש במברשת אסלה ?

כן, שהרי מברשת זו עשויה משערות שאינן בולעות ואינן נסחטות, כמו מברשת שיניים, שכן אינך מעוניין בניקוי המברשת אלא בניקוי השיניים או האסלה, והוי דרך לכלוך. אביא לך דין זה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

עץ, פלסטיק וניילון:

יג. רהיטי עץ וכלי פלסטיק שאינם בולעים לכלוך, מותר לנקות ולשפשף במים ובחומר ניקוי. וכך הוא דין עדשות מגע, מוצץ ופטמת בקבוק. אמנם בגד גשם ומפה העשויים מיריעות פלסטיק וניילון, אף שעשויים מקשה אחת ואינם בולעים, הואיל ומשמשים כבגדים ומפות, מותר לשטוף ולשפשף קלות בלבד, אך לא בחוזקה כדרך כיבוס.

יד. בגד, מפה או גרביונים העשויים חוטים סינטטיים (פוליאסטר), אסור לנקותם בעזרת מים, כיוון שבין חוטי הפלסטיק נבלע לכלוך שיוצא על ידי המים, הרי זה כדרך כיבוס האסורה.

טו. מותר להשתמש על ידי מים במברשות לניקוי שיניים, כלים ואסלה, ומותר לאחר השימוש לנקותם במים, כיוון שאין שערותיהם צפופות, אך לא יסחטם כיוון שנראה ככיבוס.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 18:22:01

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת ואתחנן וט"ו באב – הקשבה היא אהבה

השבוע שמחנו לשמוע על שיחרורו מביה"ח של הרב יעקב נגן, מרבני ישיבת עתניאל, ונביא היום בדבר התורה דברים מתוך ספרו, ויהיו הדברים לרפואתו השלימה.

בספר יצירה, אחד מספרי הקבלה הקדומים ביותר, מובאים שלושת אברי האהבה, יש גרסאות שונות למשפט זה בספר יצירה:

"שלשה אוהבים הלב והאוזנים והפה"

"שלשה אוהבים הלב והאוזנים"

"שלשה אוהבים הלב והאוזנים והעינים"

הדבר המוסכם על כל הגרסאות, שאהבה מובעת ראשית כל בלב, ולאחר מכן, באוזניים, כלומר, יסוד האהבה ברגש שבלב, אך ביטויה המובהק הוא בהקשבה.

משמעות הדבר היא, שאמנם את האהבה אפשר וצריך להביע במילים, אך לדרגה הגבוהה יותר של האהבה נדרש הכוח להקשיב.

לפעמים הנקודה הכול כך חשובה הזאת נדחקת, כי רוצים לפעול מתוך אהבה, לדבר ולהעניק, אך ספר יצירה, מגלה לנו את הסוד, אהבה היא הקשבה.

כאשר יש אהבה אמיתית, רוצים לשמוע, רוצים לשמוע, להקשיב ולהאזין, רוצים לתת מקום לאהוב בעולמי, וזה על ידי הקשבה, לשמוע את דבריו ותחושותיו, את רגשותיו וחוויותיו, את המחשבות והתובנות.

הקשבה זו אומנות לא פשוטה, להקשיב באמת זה אתגר גדול.

הקשבה אמתית היא במילה אחת: נוכחות. איכות ההקשבה תלויה במידה שהאדם נוכח כאשר הוא מקשיב לזולת. בזמן שמקשיבים צריכים להתנתק מן המחשבות והטרדות ולהיות פנויים לחלוטין לזולת. הקשבה מתוך נוכחות היא שמאפשרת לאדם המדבר להפיג את בדידותו הקיומית ומאפשרת לו שלא להיות לבד ברגשותיו ובסיפורו האישי. כאשר מקשיבים ונותנים למילים להיכנס עמוק לתוכנו, זו הדרך שבה אנו מכילים את הזולת ומקבלים אותו. נראה שלהיות עם הזולת במקומות הפנימיים שלו, מתוך קבלה והכלה, זו בדיוק אהבה.

כפי שכתב קארל רוג'רס, שהיה פסיכולוג אמריקאי, מאבות הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה, ואבי שיטת הטיפול הממוקד בלקוח, שראה בהקשבה את אחד הגורמים המרפאים ביותר:

כשאני מבקש ממך להקשיב

כאשר אני מבקש ממך להקשיב לי, ואתה מתחיל לייעץ לי,

לא את שביקשתיך עשית.

כשאני מבקש ממך להקשיב, ואתה מנסה להשיב איך צריך להרגיש ומדוע,

אתה ברגשותיי רק פוגע.

כאשר אני מבקשך להקשיב לי, ואתה מרגיש שעליך לפתור את בעיותיי,

אתה מאכזב אותי, אפילו שזה נשמע לא הגיוני.

הקשב, כל שביקשתיך הוא להקשיב.

לא לפעול, לא לדבר, רק לשמוע בלי להגיב.

אינני חסר ישע, אולי חסר ניסיון והססני,

אך לא חסר אונים.

כשאתה עושה משהו שאני יכול לעשותו בעצמי, אתה מגביר את חששותיי,

מנציח את מבוכתי.

אולם כשמקבל אתה כעובדה פשוטה, שאני מרגיש מה שאני מרגיש,

אפילו שזה לא הגיוני, אזי אינני צריך לשכנע אותך

ומתפנה להבין את המתרחש בנפשי, מוציא בעצמי את התשובות מתוכי.

אז צצות מאליהן התשובות, ברורות ונהירות.

ואינני זקוק כלל לעצות, כי אני – אני.

גם רגשות לא הגיוניים הופכים למשמעותיים, כשמבינים את שהם טומנים,

את המקור ממנו הם נובעים.

לכן, אנא, רק הקשב. אם תרצה לדבר – בקש,

חכה רגע לתורך, ואז אקשיב אני לך.

וכפי שמספרים שבכל פעם שר' אריה לוין, היה מסיים את אחד מביקוריו אצל האסירים בכלא או בבית החולים –היו כולם בהתרוממות רוח. פעם אחת, אחד מהעובדים ניגש אליו ואמר: "רבי אריה, אני חייב לשאול אותך, איך זה שכולם בהתרוממות הרוח כזאת אחרי שאתה מבקר אותם? מה אתה אומר להם?" ענה לו רבי אריה: "אני לא אומר להם. אני משתדל רק להקשיב."

עוד מסופר על רבי אריה לוין זצ"ל, שפעמים רבות הצליח לרפא חולי נפש שהרופאים לא הצליחו לרפאם. אחד הרופאים שהיה שולח חולי נפש לרב אריה היה פרופסור הלפרין. פעם אחת ביקש הפרופסור מרבי אריה שיגלה לו את סודו ויסביר לו כיצד הוא מצליח במקום שבו נכשלים רופאים מומחים. "מה אתה אומר להם?" שאל הפרופסור. "אני מקשיב להם בסבלנות", השיב רבי אריה. "אכן הקשבה היא כלל גדול בתורת הנפש", הגיב הפרופסור, אך רבי אריה הוסיף: "אינני מסתפק בהקשבה, אלא מוסיף גם קורטוב של השתתפות. והחולים מרגישים בכך".

שאנו רוצים לציין את האהבה האלוקית אלינו, אנו מציינים זאת בהקשבת ה' לשיחנו ותפילתנו:

"כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרבים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו"

הביטוי לגדולת ישראל הוא שיש לנו קרבת ה', ובמה מתבטאת קרבה זו, בכך שה' שומע לתפילתנו.

מאות פעמים מבקש דוד בתהילים –    "ה' שמעה תפלתי ושוועתי אליך תבוא…".

באמירה שה' שומע תפילה אנו מסיימים יום יום את החלק של הבקשות בתפילת העמידה.

לכן הדרישה הבסיסית ביותר מכל יהודי היא להקשיב: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד' (דברים ו,ד). בפסוק הבא אחריו רואים שמתוך ההקשבה מגיעים לאהבה: 'וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ'. בשני הפסוקים האלה אנו מוצאים את אברי האהבה שמנה ספר היצירה – על פי אחת הגרסאות – אוזניים ולב.

ומי שזוכה לשמוע את כל ה', הוא לא יכול שלא לשמוע את קול ה' ולחוות את הגילוי האלוקי בכל מקום: 'בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ'.

הזעקה והרצון, הציווי והדרישה לשמוע את דבר ה', לראות את האחדות האלוקית המתגלה בכל, היא הזעקה שזועק עם ישראל בכל הדורות ובכל המצבים, הוא זעק זאת בהיות המקדש בנוי על תילו ומלכות שלמה בתפארתה, והוא זעק זאת גם בתוך תאי הגזים בנשימתו האחרונה.

אנו אוהבים ולכן אנו שומעים, אפשר לתאר את עם ישראל כעם שמקשיב לקול ה', והעם שה' מקשיב לתפילתו.

יהי רצון שנזכה להיות אנשים מקשיבים, מקשיבים לקול ה', מקשיבים לאוהבנו, מקשיבים לכל אדם.

 

 

מצרף כאן דברים שכתב עמוס עוז, בספרו על 'אהבה וחושך', בשינויים קלים:

מה היה סוד קסמו של סבא?

זאת אולי התחלתי להבין רק כעבור שנים. הוא ניחן בתכונה שכמעט ואינה מצויה בין גברים, תכונה מופלאה שאולי אין יקרה ממנה: הוא הקשיב. לא סתם העמיד, מתוך נימוס, פני מקשיב, בעודו מצפה בלי סבלנות שהיא תגמור ותשתוק כבר. לא היה חוטף את משפטיה של בת שיחו ומסיימם בקוצר-רוח במקומה. לא קטע אותה ולא קפץ אל תוך דבריה כדי לסכם אותם ולעבור כבר הלאה. לא היה מניח לבת שיחו לדבר אל האוויר בעודו מכין בינתיים בראשו מה ישיב לה כאשר תסיים סוף-סוף. לא היה מעמיד פני מתעניין או נהנה, אלא התעניין ונהנה באמת. נו, מה: סקרן בלתי נלאה היה. לא היה קצר רוח. לא חתר לסובב את השיחה מן העניינים הפעוטים שלה אל העניינים שלו, החשובים. להפך: מאוד-מאוד אהב את העניינים שלה. דווקא נעם לו תמיד להמתין לה, וגם אם האריכה היה ממתין לה ומתענג בינתיים על כל פיתוליה. לא מיהר. לא האיץ. היה מחכה לה שתסיים, וגם כשגמרה לא התנפל ולא חטף אלא אהב להמשיך להמתין לה: אולי יש לה עוד קצת? אולי יבוא לה עוד גל? אהב להניח לה לאחוז בידו ולהוליך אותו אל המקומות שלה, ובקצב שלה. אהב ללוות אותה כמו חליל המלווה את הזמרה. אהב להכיר אותה. אהב להבין, לדעת. אהב לרדת לה עד סוף דעתה, ועוד קצת. אהב להתמסר, נהנה היה להתמסר עוד יותר מאשר התענג על התמסרותה. הן היו מדברות ומדברות אליו לשובע, כאוות נפשן, מדברות גם על העניינים הפרטיים החשאיים והפגיעים ביותר, והוא ישב והקשיב בחכמה ברוך באמפתיה ובאורך-רוח. לא, לא באורך-רוח כי אם בהנאה וברגש. לא חישב חשבונות, לא היה חוטף לו את שלו, אף פעם לא מיהר. אהב לשוט ולא היה נחפז לעגון.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן