פרשת לך לך – להקשיב לקול ה' הקורא לנו!

שאלה ידועה ויסודית שואל הרמב"ן בפרשתנו, מדוע נבחר אברהם אבינו, להקים את האומה הישראלית, אצל נוח התורה אומרת, שהיה צדיק תמים בדורותיו, שהתהלך את האלוקים, אך לגבי אברהם אבינו לא כתבה התורה, מדוע הקב"ה בחר בו.

כפי שכתב הרמב"ן: "…כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם, מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלוקים או צדיק תמים…", כמה תשובות ניתנו לשאלה זו, ואביא שתים מהם.

תשובה אחת היא תשובתו של המהר"ל:

"תימה הוא שלא זכר הכתוב קודם זה שהיה אברהם צדיק… אבל לפי הדברים אשר אמרנו לך לא יקשה כלל… כי הבחירה הזאת לא תליא בזכות כלל, ולכך אי אפשר שיהיה דבר זה בטל."

כלומר לשיטת המהר"ל, בחירת אברהם אנינה בשל מעשיו, אלא היא בחירה אלוקית, הקב"ה יצר את אברהם בהתאמה מיוחדת לשאת שם שמיים, להקים אומה ששם ה' נקרא עליה והיא נבראה ונוצרת בתכונות ויכולות לתיקון עולם במלכות שדי.

לכן גם אם יחטאו וירשיעו, לא יאבדו את תפקידם, אין אפשרות לעם ישראל לברוח מיעודו בבחירתו הרעה, כי הוא נבחר באופן אלוקי.

הדבר אמור כלפי עם ישראל, אך גם כלפי כל אחד ואחד מישראל, יש לכל אחד מישראל יש חלק בשליחות הכללית, של 'עם זו יצרתי לי – תהילתי יספרו', זוהי יצירה שנבראה לשם כך, ולכן אין אפשרות להשתחרר מהתפקיד הגדול והמופלא הזה, שהוא גם משמח ומרומם, אך גם דורש ותובע – כדברי הנביא יחזקאל:

"והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים, כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן,  חי אני נאם ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם".

לכן, צריך לדעת ולשמוח ביעודינו, כי זה דבר עצמי ומהותי לנו שאינו בר שינוי.

ביאור חדש ומפתיע מופיע בדברי השפת אמת:

השפת אמת עונה על השאלה, על פי הזוהר, באופן מופלא: "…כי זה עצמו השבח, ששמע זה המאמר לך לך שנאמר מהשם יתברך לכל האנשים תמיד… ואברהם אבינו עליו השלום שמע וקיבל. וממילא נקרא רק הדיבור אליו כי הלא לא נמצא מיוחד לשמוע רק הוא".

לפי דברי השפת אמת, הקריאה 'לך לך', הייתה קריאה אלוקית, שהופיעה בעולם, כל מי שהיה רוצה לשמוע את הקריאה היה יכול לשמוע, אך היה צריך להטות אוזן ולהיות קשוב לדבר ה', אך כל העולם לא היה קשוב, כל אחד היה שקוע בעניינו, ורק אברהם אבינו, חיפש, התבונן והקשיב והנה זכה לשמוע את קול ה' האומר 'לך לך', וזוהי זכותו וגדולתו.

לפי הסבר זה, לא הקב"ה בחר את אברהם אבינו, אלא אברהם אבינו בחר להיות קשוב לדבר ה', והוא זכה לשמוע את קול ה', והחליט ללכת אחרי הקול האלוקי, ולהתמסר אליו בכל ליבו ובכל נפשו.

מעשהו של אברהם חזר בקורות עמנו אצל דמויות מופת:

מי קרא למתתיהו להרים את נס המרד ביוונים? מי קרא לרבי יהודה הנשיא לערוך את המשנה? מי קרא לרב קוק לזעוק את הקריאה הגדולה לארץ ישראל?

אני בטוח שכל אלו פעלו על פי דבר ה' שנשמע בתקופתם, דבר ה' שנשמע בכל העולם, אבל רק הם הקשיבו לו והתגייסו אליו.

הטיבה לבטא את הרעיון חנה סנש הי"ד, בשירה בדרך:

בדרך

קוֹל קָרָא והָלַכְתִי,

הָלַכְתִי כִּי קָרָא הַקּוֹל.

הָלַכְתִי לְבַל אֶפּוֹל,

אַך עַל פָּרָשַת דְּרָכִים

סָתַמְתִי אזנַי בַּלוֹבֶן הַקַּר

וּבָכִיתִי כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר.

כותבת חגית ברטוב:

"חנה סנש, כמו אברהם אבינו, שומעת קול שקורא לה ללכת, איזו שליחות או קריאה מובילה אותה ללכת לא"י ואחר כך למסור את חייה לניסיון להצלת אחיה שנשארו בגולה.

כמה יפה היא החזרה בשתי השורות הראשונות, כשהראשונה מתארת את סדר העניינים והשנייה כאילו מסבירה מדוע הלכה, ודווקא החזרה שאינה מוסיפה אינפורמציה על הקול או על הליכה, מדגישה את ההכרחיות שבהליכה, שבהיענות לאותה קריאה, והיא מוסיפה – הלכתי לבל אפול, יודעת שאילו הייתה מסרבת לקריאה משהו בה היה נופל.

ואז כשאנחנו מתפעמים מהשליחות, מהחלטיות, מהביטחון בהקשבה לאותה קריאה, מגיעות השורות שוברות הלב והאנושיות כל כך: בדרך הזו, של הליכה אחרי שליחות, אחרי קול פנימי או חיצוני, יש פרשות דרכים רבות בהן ברור להולכת כי תשלם מחיר על הליכתה, כי יש עוד דרכים אליהן הייתה יכולה לפנות והן קוראות ומפתות. והיא, באנושיות וחכמה, יודעת שאלו לא סתם פיתויים מיותרים, היא יודעת שאלו מחירים כבדים שאדם הבוחר בשליחות, ואולי כל אדם בחייו, צריך לשלם. 'בכיתי כי איבדתי דבר' – כמה מכמיר לב, אפשר ממש לראות את האישה הצעירה הזו בצד הדרך מחבקת את עצמה בחמלה ובאומץ סותמת את אוזניה לרגע כדי לא לשמוע את הקריאה שלא מפסיקה להדהד, ומתאבלת על מה שיאבד לה בדרך.

כמה פלאי שחנה סנש ניבאה בשיר זה את גורלה, את חייה הקצרים. הדרך שבחרה הפכה למיתוס מכונן של כולנו, היא מילאה את שליחותה והציבה דגם של אומץ לב ונחישות ואכן איבדה דבר".

כותב הרב גלעד שטראוס: "דברים אלו מרעידים אותי בכל שנה מחדש. אני נחרד מהחשש שמא גם עתה נשמע בעולם קול אלוקי. אפשר שכמו כל תושבי חרן בתקופת אברהם, גם אני שקוע בקטנוניות הפרטית, אטום וחרש מלשמוע דבר ה' הזועק בחלל העולם ואומר 'לך לך'. אולי גם התקופה שלי היא תקופה שמבקשת מהפכה בעולם, מהפכה רוחנית שהקב"ה מבקש לחולל עתה, הוא קורא לנאמניו להצטרף אליו, ואני מתוך ההשתקעות בהבלי הזמן, מחמיץ את הקריאה העליונה".

קול ה' קורא כל הזמן, בת קול יוצאת יום יום מחורב וזועקת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, קול ה' מדבר אלינו כאומה וגם לכל אחד יום יום, מי ייתן ונזכה להקשיב לקול ה', ושיהיה לנו כוח ללכת אחריו.

 

 

אולי יעניין אותך

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן