שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הרכבת פאזל בשבת

שלום, רציתי לשאול האם לגדולים מותר להרכיב פאזל בשבת? והאם הוא נחשב מוקצה? לפי הבנתי אי אפשר להקדיש את כל היום ללמוד תורה וחלק מהיופי של שבת הוא איחוד המשפחה ואם פאזל מאחד אותנו הוא אסור?

יש בזה מחלוקת ולכן הקלו יותר לילדים, אמנם הדין דרבנן ולכן הרוצה להקל רשאי.

דין פאזל מובא בפניני הלכה שבת. אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

משחקים

ה. מותר להניח חוט בצורה של אות, וכן מותר להניח קוביות או קלפים זה ליד זה וליצור מילה או אות או ציור, וכן מותר לשנות את מקומן של אותיות הקבועות בלוח, כגון במשחק חמש עשרה ובמנעול מספרים, מפני שהכל היה כתוב מתחילה ורק קרבם זה לזה. וילדים רשאים להקל גם כאשר החלקים מתחברים זה לזה או ללוח, כגון להרכיב פאזל או לנעוץ אותיות בלוח, אבל למבוגרים נכון להחמיר בזה. ולכולם אסור לחבר החלקים כדי לקובעם כתמונה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-12-10 21:10:42

שאלה הלכתית

שלום כבוד הרב, רציתי לשאול שאלה: אני שומע מוזיקת רוק, ויש לי פוסטר של להקה שאני אוהב. בפוסטר מופיע צלב כחלק מהעיצוב. רציתי לדעת האם מותר לתלות את הפוסטר עם הצלב בחדר, או שיש בכך בעיה הלכתית? תודה רבה.

מצד הדין מותר, אבל לא ראוי לתת מקום לצלב על פוסטר קבוע בתוך הבית, אין זה מכובד ליהודי שהוא בן של מלך לתת מקום מכובד כזה למה שסימל במשך 2000 שנים את שנאת ישראל.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-12-10 10:44:31

ספר תורה

כיצד יש לנהוג בספר תורה שניתן לבית הכנסת לפני עשרות שנים ללא תנאי, התורמים נפטרו, וכעת באים היורשים ומבקשים את ספר התורה. יצויין שזה אינו ספר התורה היחיד בבית הכנסת. תזכו למצוות

ספק. הטוב ביותר ללכת לדין תורה כדי שהדיינים ישמעו היטב את פרטי המקרה והאם באמת לא ניתן לאמוד בדעת בעל הספר שלא התכוון לתיתו במתנה, שהרי כל אדם יודע שאם הוא כותב ספר תורה ונותן אותו לבית הכנסת במתנה, הוא מאבד את המצווה של כתיבת ספר תורה, ולכן ההוראה היא לתת אותו בהשאלה.

עיין למשל כאן

https://www.psakim.org/Psakim/File/907?highlight=

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-12-09 21:26:17

חנוכה

אני גננת, האם אני יכולה להדליק חנוכיה בגן לצורך למידה לילדים? כמובן בלי ברכה? או שזה עושה צחוק מהמצווה?

יכולה בהחלט. אפשר גם לברך עם אמירת 'השם' במקום שם השם לאחר שתסבירי לילדים שרק בהדלקה בבית אומרים את שם השם.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-12-09 21:18:41

שעטנז

שלום רב, סוודר שאין עליו תווית. האם אפשר ללבוש?

כן

פניני הלכה ליקוטים א פרק יג (אפשר לקרוא מספרי פניני הלכה דרך האתר)

ח – הזהירות משעטנז למעשה

ברוב מוחלט של הבגדים שקונים כיום אין חשש שעטנז, מפני שהם עשויים מחומרים סינטטיים או מכותנה. לפיכך, כל אימת שכתוב על הבגד שעיקרו מחומרים סינטטיים או מכותנה או משאר חומרים שאינם צמר או פשתן, אין לחשוש שמא יש בהם שעטנז. אמנם במקרים נדירים יתכן שיחברו לבגדים קישוט מצמר או פשתים, או יתפרו את הבגד בחוטי פשתן, ובמקרים נדירים ביותר יצא שיהיו מחוברים לבגד גם חוטים מפשתן וגם קישוט מצמר. אולם כיוון שמדובר בחשש רחוק מאוד, אין לחשוש לו. מה עוד שלדעת רוב הפוסקים, כל זמן שאין חיבור בין הצמר והפשתן, אין איסור (לעיל ו). לפיכך יש לקרוא את התווית שעל הבגד, ואם אין כתוב שהוא מצמר או פשתן, אין לחשוש לשעטנז.

גם בבגדי צמר או בבגדי פשתן די בכך שהקונה יסתכל על תווית הבגד, אם כתוב שהוא עשוי מצמר (Wool) או מפשתן (Linen) עם מינים נוספים בלא עירוב של צמר ופשתן, אין צורך לבודקו. אמנם לפעמים התווית אינה מדויקת, או מפני שאם יש בו פשתן או צמר בכמות של אחוז או שניים אין חובה לציינו, או מפני שלעיתים רחוקות טועים ומדביקים על הבגד תווית של בגד אחר. אולם למעשה, כל עוד לא כתוב על התווית שיש בבגד צמר ופשתן, הסיכוי שיהיה בו שעטנז הוא נמוך בהרבה מ'מיעוט המצוי', ולכן אין צורך לבודקו. גם בחליפות ובמעילים רגילים מצמר, הסיכוי שיערבו פשתן רחוק עד שאין צריך לחשוש לו.

החשש משעטנז יכול להיות בחליפות ובמעילים יוקרתיים מצמר, שמחירם גבוה מאוד, שלעיתים רחוקות תופרים אותם בתפירת יד בחוטי פשתן. ולעיתים מחזקים את הצווארון וסביבות הכפתורים בבדים חזקים מפשתן, ולעיתים מכניסים בכתפיים ובחזית בטנה מבד פשתן. לפיכך, הקונה חליפה או מעיל יקרים מאוד מצמר, הואיל וב'מיעוט המצוי' שלהם מערבים פשתן, חובה עליו לבודקם. וכן ראוי שהקונה חליפה מפשתן יבדוק אותה, הואיל ויש חשש מסוים שהניחו בצווארון שלה צמר.

מקום הבדיקה במעבדה לבדיקת שעטנז, שבה נעזרים במיקרוסקופ, שעל ידו ניתן לראות את הסיבים שמהם החוט עשוי, וכיוון שלכל חוט צורה משלו, המכיר את צורת החוטים יכול להבחין בין צמר לפשתים, וביניהם לחוטים מסוגים נוספים. ככלל, עמדתם של הבודקים במעבדות נוטה לחשוש לשיטות היחידים המחמירים, הן בדיני השעטנז והן בחובת הבדיקה.

כל מה שלמדנו עד כה נוגע לקונים, אולם על בעלי חנויות הבגדים מוטלת אחריות גדולה יותר, ועליהם להיזהר מכל ספק, כדי שלא יכשילו את הרבים באיסור שעטנז. וכל אימת שהם מקבלים בגדים של צמר או פשתן שלפי היכרותם יש לגביהם חשש מסוים, אף שהוא פחות מ'מיעוט המצוי', יתנו מדגם מהבגדים לבדיקה, ואם המדגם יצא נקי, אינם צריכים לבדוק את שאר הבגדים שמאותה סדרה. וכאשר לפי ניסיונם אין בהם חשש, אין צורך ליתנם לבדיקה. ומאידך, כאשר החשש גדול, כגון בחליפות ובמעילים יקרים, יתנו את כולם לבדיקה.

ראוי לקונים להעדיף לקנות בגדי צמר או פשתים אצל מוכרים יראי שמיים שנזהרים שלא להכשיל את הקונים באיסור שעטנז. אלא שאם קנו בחנות רגילה, חובה עליהם לבדוק רק חליפות ומעילי צמר יקרים במיוחד וחליפות פשתן.[1]

[1]. במשנה כלאים ט, ז, מובאים סוגים של בגדים שקונים מגויים וצריך לבודקם, כי לעיתים הגויים מערבים בהם שעטנז, ובגדים שאין בהם חשש כזה, כי החוט שבו תופרים את הצמר הוא מקנבוס ולא מפשתן. הוסיף הירושלמי, שמעת שהפשתן נעשה מצוי בכל מקום, יש לבדוק את כל בגדי הצמר. וכן נפסק בשו"ע שב, ב, שהקונה בגד צמר מגוי צריך לבודקו שמא תפרו אותו בחוטי פשתן, והוסיף שבמקומות שבהם הפשתן יקר מקנבוס, אין צריך לבדוק, כי מן הסתם תפר בקנבוס. בדורות האחרונים תעשיית הבגדים השתכללה והתגוונה לאין שיעור, והמסחר הסתעף בין כל המדינות והיבשות, עד שכבר לא ניתן לקבוע כללים מוגדרים עבור הבגדים השונים. ולכן הורו פוסקי זמננו לבחון כל סוג של בגד לפי כללי רוב ומיעוט (ראו אג"מ יו"ד א, סו"ס עב; השעטנז להלכה ז, ב-ג). שאם החשש הוא של 'מיעוט המצוי' חובה לבדוק מדרבנן, ורק בשעת הדחק כשאין שום אפשרות לבדוק – אפשר להקל. ואם החשש הוא של פחות מ'מיעוט המצוי', מותר ואין חובה לבדוק. בפנה"ל כשרות כג, ה, 6, מבואר שיש אומרים שמיעוט המצוי הוא בין כ-25%-ל49%, ופחות מזה מיעוט שאינו מצוי (ריב"ש). ויש אומרים שרק פחות מעשרה אחוז נחשב מיעוט שאינו מצוי (משכנות יעקב), וכן נוהגים להורות. נראה שלחשבון האחוזים אין לכלול את כלל הבגדים, אלא כל סוג בנפרד, מעילי צמר לחוד ומעילים מבדים אחרים לחוד, חליפות צמר רגילות לחוד וחליפות צמר יוקרתיות לחוד וחליפות מבדים אחרים לחוד, וכן סוודרים מצמר לחוד וכל כיוצא בזה.

אמנם נראה שעל בעלי חנויות יש חובה גדולה יותר, וכמה טעמים לכך: א) הואיל ומדובר בהכשלת הרבים, יש להיזהר יותר, וכפי שלמדנו לגבי מקווה, שהואיל והוא נועד לרבים, מחמירים ככל השיטות (עי' יביע אומר ו, יו"ד טו). ב) כיוון שהדבר בידם, שהם מבינים יותר אימתי יש חשש, וקל להם לברר אצל היצרן ממה עשוי הבגד, ויש ביכולתם לבדוק מדגם, חובת הבדיקה עליהם גדולה יותר. שכן יסוד ההיתר שלא לבדוק פחות ממיעוט המצוי, מפני הטורח שבדבר (עי' פנה"ל כשרות כ, ד; לח, ט, 8). ג) הטורח נמדד יחסית לדבר שבו עוסקים, שאין להטריח שוחט לבדוק במשך כמה שעות בהמה אחת, אבל אם כמה שעות יועילו לבהמות רבות, חובה היתה עליו לבודקם גם מחששות רחוקים, וכן לגבי שעטנז.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-12-09 09:23:13

יש לך שאלה?

פרשת לך לך – להקשיב לקול ה' הקורא לנו!

שאלה ידועה ויסודית שואל הרמב"ן בפרשתנו, מדוע נבחר אברהם אבינו, להקים את האומה הישראלית, אצל נוח התורה אומרת, שהיה צדיק תמים בדורותיו, שהתהלך את האלוקים, אך לגבי אברהם אבינו לא כתבה התורה, מדוע הקב"ה בחר בו.

כפי שכתב הרמב"ן: "…כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם, מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלוקים או צדיק תמים…", כמה תשובות ניתנו לשאלה זו, ואביא שתים מהם.

תשובה אחת היא תשובתו של המהר"ל:

"תימה הוא שלא זכר הכתוב קודם זה שהיה אברהם צדיק… אבל לפי הדברים אשר אמרנו לך לא יקשה כלל… כי הבחירה הזאת לא תליא בזכות כלל, ולכך אי אפשר שיהיה דבר זה בטל."

כלומר לשיטת המהר"ל, בחירת אברהם אנינה בשל מעשיו, אלא היא בחירה אלוקית, הקב"ה יצר את אברהם בהתאמה מיוחדת לשאת שם שמיים, להקים אומה ששם ה' נקרא עליה והיא נבראה ונוצרת בתכונות ויכולות לתיקון עולם במלכות שדי.

לכן גם אם יחטאו וירשיעו, לא יאבדו את תפקידם, אין אפשרות לעם ישראל לברוח מיעודו בבחירתו הרעה, כי הוא נבחר באופן אלוקי.

הדבר אמור כלפי עם ישראל, אך גם כלפי כל אחד ואחד מישראל, יש לכל אחד מישראל יש חלק בשליחות הכללית, של 'עם זו יצרתי לי – תהילתי יספרו', זוהי יצירה שנבראה לשם כך, ולכן אין אפשרות להשתחרר מהתפקיד הגדול והמופלא הזה, שהוא גם משמח ומרומם, אך גם דורש ותובע – כדברי הנביא יחזקאל:

"והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים, כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן,  חי אני נאם ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם".

לכן, צריך לדעת ולשמוח ביעודינו, כי זה דבר עצמי ומהותי לנו שאינו בר שינוי.

ביאור חדש ומפתיע מופיע בדברי השפת אמת:

השפת אמת עונה על השאלה, על פי הזוהר, באופן מופלא: "…כי זה עצמו השבח, ששמע זה המאמר לך לך שנאמר מהשם יתברך לכל האנשים תמיד… ואברהם אבינו עליו השלום שמע וקיבל. וממילא נקרא רק הדיבור אליו כי הלא לא נמצא מיוחד לשמוע רק הוא".

לפי דברי השפת אמת, הקריאה 'לך לך', הייתה קריאה אלוקית, שהופיעה בעולם, כל מי שהיה רוצה לשמוע את הקריאה היה יכול לשמוע, אך היה צריך להטות אוזן ולהיות קשוב לדבר ה', אך כל העולם לא היה קשוב, כל אחד היה שקוע בעניינו, ורק אברהם אבינו, חיפש, התבונן והקשיב והנה זכה לשמוע את קול ה' האומר 'לך לך', וזוהי זכותו וגדולתו.

לפי הסבר זה, לא הקב"ה בחר את אברהם אבינו, אלא אברהם אבינו בחר להיות קשוב לדבר ה', והוא זכה לשמוע את קול ה', והחליט ללכת אחרי הקול האלוקי, ולהתמסר אליו בכל ליבו ובכל נפשו.

מעשהו של אברהם חזר בקורות עמנו אצל דמויות מופת:

מי קרא למתתיהו להרים את נס המרד ביוונים? מי קרא לרבי יהודה הנשיא לערוך את המשנה? מי קרא לרב קוק לזעוק את הקריאה הגדולה לארץ ישראל?

אני בטוח שכל אלו פעלו על פי דבר ה' שנשמע בתקופתם, דבר ה' שנשמע בכל העולם, אבל רק הם הקשיבו לו והתגייסו אליו.

הטיבה לבטא את הרעיון חנה סנש הי"ד, בשירה בדרך:

בדרך

קוֹל קָרָא והָלַכְתִי,

הָלַכְתִי כִּי קָרָא הַקּוֹל.

הָלַכְתִי לְבַל אֶפּוֹל,

אַך עַל פָּרָשַת דְּרָכִים

סָתַמְתִי אזנַי בַּלוֹבֶן הַקַּר

וּבָכִיתִי כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר.

כותבת חגית ברטוב:

"חנה סנש, כמו אברהם אבינו, שומעת קול שקורא לה ללכת, איזו שליחות או קריאה מובילה אותה ללכת לא"י ואחר כך למסור את חייה לניסיון להצלת אחיה שנשארו בגולה.

כמה יפה היא החזרה בשתי השורות הראשונות, כשהראשונה מתארת את סדר העניינים והשנייה כאילו מסבירה מדוע הלכה, ודווקא החזרה שאינה מוסיפה אינפורמציה על הקול או על הליכה, מדגישה את ההכרחיות שבהליכה, שבהיענות לאותה קריאה, והיא מוסיפה – הלכתי לבל אפול, יודעת שאילו הייתה מסרבת לקריאה משהו בה היה נופל.

ואז כשאנחנו מתפעמים מהשליחות, מהחלטיות, מהביטחון בהקשבה לאותה קריאה, מגיעות השורות שוברות הלב והאנושיות כל כך: בדרך הזו, של הליכה אחרי שליחות, אחרי קול פנימי או חיצוני, יש פרשות דרכים רבות בהן ברור להולכת כי תשלם מחיר על הליכתה, כי יש עוד דרכים אליהן הייתה יכולה לפנות והן קוראות ומפתות. והיא, באנושיות וחכמה, יודעת שאלו לא סתם פיתויים מיותרים, היא יודעת שאלו מחירים כבדים שאדם הבוחר בשליחות, ואולי כל אדם בחייו, צריך לשלם. 'בכיתי כי איבדתי דבר' – כמה מכמיר לב, אפשר ממש לראות את האישה הצעירה הזו בצד הדרך מחבקת את עצמה בחמלה ובאומץ סותמת את אוזניה לרגע כדי לא לשמוע את הקריאה שלא מפסיקה להדהד, ומתאבלת על מה שיאבד לה בדרך.

כמה פלאי שחנה סנש ניבאה בשיר זה את גורלה, את חייה הקצרים. הדרך שבחרה הפכה למיתוס מכונן של כולנו, היא מילאה את שליחותה והציבה דגם של אומץ לב ונחישות ואכן איבדה דבר".

כותב הרב גלעד שטראוס: "דברים אלו מרעידים אותי בכל שנה מחדש. אני נחרד מהחשש שמא גם עתה נשמע בעולם קול אלוקי. אפשר שכמו כל תושבי חרן בתקופת אברהם, גם אני שקוע בקטנוניות הפרטית, אטום וחרש מלשמוע דבר ה' הזועק בחלל העולם ואומר 'לך לך'. אולי גם התקופה שלי היא תקופה שמבקשת מהפכה בעולם, מהפכה רוחנית שהקב"ה מבקש לחולל עתה, הוא קורא לנאמניו להצטרף אליו, ואני מתוך ההשתקעות בהבלי הזמן, מחמיץ את הקריאה העליונה".

קול ה' קורא כל הזמן, בת קול יוצאת יום יום מחורב וזועקת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, קול ה' מדבר אלינו כאומה וגם לכל אחד יום יום, מי ייתן ונזכה להקשיב לקול ה', ושיהיה לנו כוח ללכת אחריו.

 

 

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן