חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

שלום וברכה, לפני כמה שבתות הלכתי ברחוב ונתקע לי בחצאית ענף גדול. לא ידעתי מה לעשות והסרתי אותו, אך איני יודעת אם הדבר מותר בשבת. מצד אחד לא נראה לי הגיוני להמשיך להסתובב איתו והוא גם יכול לשרוט אותי, ומצד שני להבנתי יש בעיית מוקצה וגם הוא היה עלול לקרוע לי את החצאית. אשמח לדעת א'- אם אכן היה מותר לי להסיר אותו וב'- אם לא, האם יש בעיה שאלבש מכאן והלאה את חצאית כי אולי יש כאן סוג של הנאה מחילול שבת? וג'- במקרים אחרים קרה לי שסנדלי שורש נתקעו גם הם בבגדי (סנדלים של אנשים אחרים שהיו על הרצפה, כך שבעייתי להסתובב איתם כל השבת..), השאלה מה הדין גם במקרה כזה מבחינת חשש לקריעה? תודה רבה מראש

א. אמנם ענף כזה הוא מוקצה מחמת גופו שאין בו ההיתר של צורך גופו ומקומו כשם שיש בכלי שמלאכתו לאיסור, אבל יש כלל שאומר שמוקצה שאין לו חשיבות שדבוק לבגד, כמו למשל שערה שנפלה על הבגד, הוא טפל לבגד, ולכן אף שהוא מוקצה מותר להסירו, וכל עוד הוא בידו, כיוון שהגיע לידו בהיתר, יכול להניחו במקום שצריך, כגון בפח, ולא צריך לזורקו ברחוב על הרצפה וכד'.

כלל זה מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור. ספר זה מביא את כל הפסקים שמובאים בספרי פניני הלכה בספר אחד:

הלכות שבת פרק כג סעיף יב – מוקצה שאין לו חשיבות, שמונח באופן הטפל לחפץ של היתר, מותר לסלקו מעליו. כגון להסיר זבוב או גרעין לימון מהכוס או הקערה (באופן שאין איסור בורר), וכגון להסיר חוט או שערה שנפלו על הבגד, או לגרד חתיכת בוץ שדבוקה לכיסא (עי' בפרק יג, ט).

ב. גם אם היה אסור להסיר את הענף, הבגד לא נאסר בשימוש, שכן הבגד היה בר שימוש גם עם הענף. דומה הדבר למי שפתח את המקרר באיסור למרות שידע שהנורה שבו עובדת, שאמנם אסור לו להנות מאור המנורה, אבל אין עליו איסור להנות מתכולת המקרר.

דין זה מובא בספר הקיצור פרק כו סעיף ז – כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

ג. אני מבין שאת מתכוונת לכך שבעת שמסירים את הסקוטצ מהבגד, הוא עלול לתלוש חלק זעיר מהבד. דבר זה מותר כדין 'אינו מתכוון', או כדין פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן.

אביא לך את הדברים מספר הקיצור פרק ט:

דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא

ז. המתכוון לעשות דבר מותר, אך ייתכן שתיעשה מלאכה אסורה שאין כוונתו לעשותה וגם אין ודאות שתיעשה – מותר לו לעשות את הדבר המותר. לפיכך, מותר לגרור בשבת ספסל על קרקע קשה כדי להעבירו ממקום למקום, למרות שרוב הסיכויים שרגלי הספסל יעשו חריץ בקרקע. וכן מותר לרוץ על גבי עשבים גם במקום שרוב הסיכויים שיגרום לעקירתם. כלל זה נקרא 'דבר שאינו מתכוון', והוא מותר בכל התורה כולה ולא רק בהלכות שבת.

ח. כאשר ברור שתוך כדי גרירת הספסל יֵעשה חריץ בקרקע, אסור לגרור את הספסל. וכן אם ברור שתוך כדי ריצתו יֵעקרו עשבים, אסור לרוץ שם. כלל זה נקרא 'פסיק רישא' (פס"ר), והוא אסור בכל התורה כולה. אם נוח לו בתוצאה האסורה (פס"ר 'דניחא ליה') והיא אסורה מהתורה – עבר על איסור תורה. ואם אין לו עניין בתוצאה האסורה (פס"ר 'דלא ניחא ליה'), כיוון שלא התכוון לעשותה, עבר על איסור מדברי חכמים. וכאשר גם האיסור שיֵעשה אסור רק מדברי חכמים וגם אין לו עניין בו (פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן), אפשר להקל במקום הצורך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-21 14:20:52

פאת הראש

שלום האם מותר לגלח את השערות שכנגד מקום הפאות אבל לא במקום עיקר הפאה כגון שערות אחדות הגדלות על הלחי?

כן. מותר להתגלח במכונת גילוח בכל מקום בפנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-17 11:40:27

יש לך שאלה?

הרב גור גלון

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

הרב נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

לספר את הסיפור

 

קדש – מיוחד הוא הקידוש בליל הסדר משאר הקידושים בשנה, בכל השנה כוס אחת היא לפני המקדש והוא צריך לשתות רביעית יין, שתיית שאר המשתתפים אינה חובה אלא רק לחיבוב המצווה, ואילו בליל הסדר כוס לפני כל אחד ואחד, מדוע? – כי כל אחד נקרא לקדש, הקריאה הראשונה של הסדר היא: קדש! – כל אחד ואחד נקרא לקדש, לתת קדושה, רק יחד כולם קדושה לך ישלשו, אנו רוצים כל אחד ואחד איתנו, כל הבנים, בנים הם, לכל סוגיהם ואת כולם אנו רוצים את הקדושה המיוחדת של כל אחד.

ורחץ – אנחנו רוצים לקדש, אבל בוו החיבור יש דגש 'ורחץ', שלא רק המטרה תהיה קדושה, אלא כל האמצעים המובילים אליה יהיו קדושים, לכן קדש ורחץ, המטרה לא מקדשת את האמצעים, אלא אנו הולכים למטרה העליונה באמצעים טהורים.

כרפס – עניינו של הכרפס, להגביר את התיאבון, בן חורין לא אוכל רק לחיות או להתקיים, אלא אוכל גם כדי להתענג, הוא רוצה לפתוח את התאבון, להרחיב את החיים, אבל יש כאן הגבלה יאכל פחות מכזית, זה מכיוון שבן חורין, יודע גם לשלוט, החירות להנות, בלי להגזים, בלי לצאת בכמויות שלא רציתי, להתענג אבל לשלוט, זוהי חירות אמיתית, יש שנמנעים ממאכלים מסויימים כי הם יודעים אם אתחיל…אך החירות היא לדעת שאני יכול לקחת מעט, פחות מכזית.

יחץ – לבן חורין אמיתי, יש חלומות גדולים, רצונות עצומים, הוא לא כבול רק למה שיש עכשיו, הוא מאמין בדרך ארוכה, הוא לא עוסק בהווה בלבד, הוא שייך לעתיד, עם ישראל חי את ההווה, לא מתוך העבר, אלא מתוך אמונה בעתיד האדיר שעוד נכון לנו, 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו', ההבטחה על הגאולה היא שעמדה לאבותינו ולנו, בשל הידיעה על הגאולה שתהיה, על בניין המקדש, איתו אנו מתחילים את הסדר 'השתא הכא לשנה הבאה בירושלים', ואיתו אנו מסיימים 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה', אנו לוקחים את המצה, סמל החירות וחוצים אותה, אנחנו באמצע, אנחנו בדרך! – במחצית!
אגב, מי שיביא לנו את העתיד, את הצפון לנו לעתיד, הם הילדים, הם יקחו את החלק הגדול, שעוד צפון, שעתיד לבוא והם הם העתיד שלנו.

מגיד – זה עיקר הפסח, פה-סח, חופש הדיבור, החירות לומר את מה שאני חש, מרגיש וחושב. המגיד מתחיל בשאלה, זו מצווה לשאול שאלות, כי בן חורין אמיתי מעיז לשאול, הוא לא פוחד לשאול, להקשות, להתווכח, אך יש בו גם ענווה להקשיב, לשמוע ולהאזין, ברגע שיודעים לשאול ולהקשיב, האדם הופך להיות בן חורין, הוא לא כבול רק להבנות שלו, הוא נפתח לעוד ועוד כיווני מחשבה, לעוד צדדים ורעיונות, החופש לדבר, להקשות, לשאול – הוא אבו היסוד של החירות. הנשמה שלנו יוצאת לחירות, ע"י הדיבור, שנדברים רעיונות ואידאלים, ערכים ואמונה, אז הנשמה יוצאת לחירות יש לה ביטוי בעולם.

רחצה – לטהר את הידים, להתאים את המעשים לרעיונות, דיברנו דיבורים גדולים, אך עכשיו המקום להתאים את המעשים לדיבור, וזה לטהר את הידים, את כלי הפעולה, בן חורין הוא יודע לחיות את מה שהוא מדבר.

מוציא מצה – המצה מסמלת את החירות שלנו, מכול היצרים והתאוות, מכל הדברים שהתנפחו יותר מדי, ולא מאפשרים לנו להיות נאמנים לאמת שלנו, לרצון העמוק שלנו, המצה זה התמצית, היסוד, הדבר עצמו ללא הוספות שגורעות, ולא מאפשרות להבחין בין העיקר והטפל, בין האמת והשקר, בין הטוב לרע, הקב"ה הוציא אותנו ממצרים 'ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים', 'המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים אני ה", הקב"ה מוציא אותנו ממצרים שנוכל להבין את יעודנו האמיתי- להיות עמו של הקב"ה.

מרור –ההגדה כולה בנויה על היסוד של מתחיל בגנות ומסיים בשבח, למה לדבר על הגנות? – התשובה הפשוטה היא שמתוך החושך ניכר יותר האור, אבל במבט עמוק יותר רואים איך גם הרע קידם ובנה, איך בגלל הקושי והסבל התחשלנו, נבננו, אז אנו מודים וזוכרים את המרור.

כורך – שמסתכלים על התמונה הכוללת, המרור מצטרף למצה, המר הוא חלק המטוב, הוא לא רק משהו בדרך הוא ממש חלק מהטוב, הוא נאכל יחד איתו, שהרע מחובר לטוב, הוא עצמו נותן ריח טוב!
זה מבט שניתן לראותו רק במקדש 'זכר למקדש כהלל', שם רואים איך כל הדברים מחוברים ומקושרים.

שולחן ערוך – מתוך אמונה אנו מבינים שיש מי שעורך, הקב"ה הוא העורך הגדול, הוא המסדר את כל המציאות, הוא שם כל דבר במקומו, הקב"ה הוא העורך את כל מה שקורה, והידיעה הזאת מרגיע ומשמחת, גם מה שנראה לא כסדר יש מי שעורך את המציאות כולה.

צפון – הגענו לחלק הנסתר, לחלק אליו אנו מצפים, בן חורין לא חי גם את המציאות הגלויה והחומרית כאן ועכשיו, יש לו עולם פנימי של סוד, עם ישראל במצרים היו עבדים, אבל היה להם סוד, שעתיד הקב"ה לגאול אותם, הייתה להם מסורת על ברית בין הבתרים שעתיד הקב"ה לגאול אותם, הם ידעו שיבוא יום אחד הגואל ויגיד את מילות הסוד 'פקוד יפקוד', ויוציא אותם ממצרים, מי שיש לו סוד הוא אף פעם לא לגמרי משועבד, כי הסוד שלו, עולמו הפנימי עדיין קיים, והוא שלו בלבד.

ברך – בן חורים אמיתי יודע להודות, יודע להכיר טובה, גלות מצרים החלה בכך שהיה מלך חדש שלא ידע את יוסף, לא הכיר טובה, אנו יודעים לברך, אנו יודעים שאיננו יכולים לבד, כי איננו מושלמים, אנו חופשיים מלעסוק בהסתרות כאלו אינננו זקוקים לעזרה, אנו יודעים שאנו צריכים עזרה, ולכן אנו יודעים לברך ולהוקיר את כל מי שסייע, והברכה המרכזית היא לה', שמחיינו ומקיימנו, וגאלנו וגאל את אבותינו ואותנו, זה היכולת לברך.

הלל – להלל מישהו זה לראות את טוב, הגודל והיושר, ליל הסדר הוא לילה של הלל, לראות את הטוב האלוקי ששפע ושופע עלינו ולשמוח בכך, מי שיודע להלל, הוא יודע להיות מחובר לגודל, מחובר לטוב, הוא יודע להלל, מי שאתה מהלל אותו אליו אתה מחובר, אם נרצה להכיר מי האדם באמת, נבחן את מי הוא מהלל – מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו – אנו מהללים את ה' כי אנו עם ה'.

נרצה – שמסיימים משהו יש נטייה לומר היינו יכולים לעשות יותר טוב, אולי הסדר שלנו לא התקבל לרצון לפני ה', היינו יכולים לעשות…נרצה, זה לומר מה שעשינו היה נפלא וטוב, הקב"ה רצה את מעשינו, את סדרנו, חסל סידור פסח כהלכתו, היה כהלכה, כאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו, בדיוק מה שעשינו היה נפלא, כמה חירות יש להשתחרר מרגשות האשם, שהיה אפשר יותר טוב…שנה הבאה נעשה את אותו הסדר, רק ביחד, ובירושלים הבנויה!

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן