שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

כשרות

שלום, אבא שלי קיבל כרובית מאדם ערבי. האם צריך לעשר את הכרובית שבאה משדה ערבי? ואם כן, אז איך? תודה רבה.

לא צריך לעשר, אבל יש בעיה גדולה בכרובית עם תולעים. בכרובית בכלל וקל וחומר בגידולים של ערבים שאפילו לא בטוח שאפשר להחשיב זאת כגידול רגיל שלדעת המקלים מועילה לו שטיפה ובישול כמבואר בפניני הלכה, שכן פעמים רבות בגידולים של ערבים בלי שום פיקוח, אין ריסוס, והשרצים חוגגים.

אביא לך את עניין המעשר מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

פירות נוכרי

לא. גוי שיש לו קרקע בארץ ישראל, וגידל בה פירות וקטפם ואספם – פטורים מתרומות ומעשרות. אבל אם מכר את הפירות לישראל לאחר שגמרו לגדול על העצים ולפני גמר מלאכתם, וישראל גמר את מלאכת איסופם, הפירות חייבים בתרו"מ, אך לא צריך לתת בפועל את המעשרות ללוי ולעני.

מכר הגוי את הפירות לישראל בעודם גדלים על העצים, אם עוד לא הגיעו ל'עונת המעשרות' (שליש בישול הפרי), על הישראל להפריש מהם תרו"מ כרגיל. ואם המכירה היתה לאחר שהגיעו לעונת המעשרות ולפני שגמרו הפירות לגדול על העצים, יש לקיים את ההפרשה כרגיל ולתת כפי האחוזים שגדלו ברשותו (עי' בפניני הלכה, 15).

לב. ישראל שמכר לגוי את פירותיו בעודם על העצים לפני שהגיעו ל'עונת המעשרות', ונשארו ברשות הגוי עד אחר גמר מלאכתם, הפירות פטורים מתרומות ומעשרות.

לג. פירות שדה של גוי שפועלים יהודים קטפו וגמרו את מלאכת איסופם, יש להפריש תרו"מ בלא ברכה. ופירות שדה של יהודי שפועלים גויים קטפו וגמרו את מלאכת איסופם, יש להפריש בברכה. לכתחילה על בעל השדה להיזהר שלא להפריש מפירות שנקטפו על ידי גוי על פירות שנקטפו על ידי יהודי, וכן להיפך.

לד. ישראל וגוי ששותפים בשדה, הפירות חייבים בתרו"מ. טוב שיחלקו מראש את השדה, והצד של הגוי יהיה פטור מתרו"מ והצד של הישראל יהיה חייב. ובדיעבד שלא עשו כן, יחלקו את הפירות ביניהם, והישראל יפריש מחלקו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-12-08 13:43:01

האם מיני מיקסר צריך טבילה

שלום, יש לי מיני מיקסר כמו בתמונה כאן: 17651836460109015190298533695177 הוא עובד על בטריות. האם הוא צריך טבילה? אי אפשר לפרק את המתכת מהגוף. אני לא רוצה להכניס את הכל להטבלה ואז לחכות שיתייבש כי למרות שאחכה אני מפחד שייהרס. תודה

מה רע במה שכתוב בפניני הלכה או בספר הקיצור לפניני הלכה ?

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

כלי חשמלי אינו צריך טבילה. והרוצה לחשוש לדעת המחמירים, יטביל בלא ברכה כלי שבא במגע ישיר עם האוכל בעת שהוא ראוי לאכילה, כגון טוסטר וקומקום חשמלי, ובלבד שאין כמעט חשש שהכלי יתקלקל (וימתין שיתייבש לגמרי לפני הפעלתו). ואם יש חשש שיתקלקל, יכול לפוטרו מטבילה על יד נתינתו במתנה לגוי, והשאלתו לזמן בלתי מוגבל (לעיל, כא). או על ידי פירוק יסודי של החלק שנוגע באוכל, והרכבתו מחדש על ידי ישראל (אין תועלת בפירוק חוט החשמל המחובר לכלי).

כאשר החלק שנוגע באוכל נעשה באופן שניתן להפרידו בקלות מהכלי, אם חלק זה עשוי מתכת או זכוכית, כגון סכיני בלנדר ומערבלי מיקסר – יש להטביל רק אותו בברכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-12-08 08:50:51

בל תשחית

אם יש שאריות של מאכל אחרי האכילה על מה סמכו רוב העולם לזורקם באשפה בלי שקית נפרדה שהרי ראינו בכל הספרים האחרונים שלא חילקו בין לחם לשאר מאכלים ופסקו שבכולם יש להניחם בשקית נפרדת וכמעט אין אף אחד נזהר בשאר מאכלים לזורקם בשקית נפרדת

אין צורך בשקית נפרדת לאוכל שנזרק לפח. רק לגבי לחם בשיעור 'כזית' נאמר הידור זה בגלל חשיבותו, כפי שמובא בפניני הלכה כשרות פרק יג .  אפשר לקרוא מהספר דרך האתר. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

בל תשחית במאכלים

טו. כל המשחית 'כזית' מאכל, עובר באיסור 'בל תשחית'. לפיכך, אסור לזרוק אל חברו מאכלים שעלולים להימאס אם יפלו לארץ, או להעביר כוס מלאה מעל מאכל שיימאס אם יישפך מהמשקה עליו. מפני חשיבות הלחם, אסור לזורקו לחברו גם אם אין חשש שיימאס, אמנם מותר להשתמש בו ככף כדי לאכול דבר אחר, ובתנאי שיאכל גם את הלחם.

טז. אסור לשבת על תרמיל שיש בו מאכלים שעלולים להימעך ולהימאס. וכן הרואה מאכל במקום שאנשים הולכים, צריך להגביהו על סלע או להניחו בצד הדרך, באופן שלא יתבזה בדריכה עליו.

יז. צריך אדם להיזהר לא לשים יותר מדי מאכלים בצלחתו, שלא לגרום להשחתתם. אמנם אם שבע, לא ימשיך לאכול את המאכלים שבצלחתו, שבריאות הגוף חשובה יותר. כמו כן, מותר לאדם לזרוק מביתו מאכלים שהוא או בני ביתו עלולים להתפתות לאוכלם למרות שאינם בריאים להם.

יח. צריך להשתדל שלא להשחית את שיירי המאכלים, וכל זמן שעוד אפשר יש להגישם בארוחות הבאות. העורך סעודה גדולה במקום שהכבוד מחייב להגיש בשפע, מותר להכין כמויות שחלקן ייזרקו, ולכתחילה ישתדל לתכנן מה לעשות בשיירי המאכלים, אך כאשר הטורח בשמירתם או חלוקתם מרובה על ערכם, מותר לזורקם, ולחם בשיעור 'כזית' יעטוף לפני זריקתו.

יט. כאשר פירורי האוכל קטנים מ'כזית', אין בהם איסור 'בל תשחית', אך ראוי שלא לבזותם כגון לדרוך עליהם בעודם על הרצפה, אלא לאוספם ולהניחם אחר כבוד בפח האשפה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-12-07 17:54:51

יש לך שאלה?
הרב גור גלון

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

הרב נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

לספר את הסיפור

YouTube player

 

YouTube player

קדש – מיוחד הוא הקידוש בליל הסדר משאר הקידושים בשנה, בכל השנה כוס אחת היא לפני המקדש והוא צריך לשתות רביעית יין, שתיית שאר המשתתפים אינה חובה אלא רק לחיבוב המצווה, ואילו בליל הסדר כוס לפני כל אחד ואחד, מדוע? – כי כל אחד נקרא לקדש, הקריאה הראשונה של הסדר היא: קדש! – כל אחד ואחד נקרא לקדש, לתת קדושה, רק יחד כולם קדושה לך ישלשו, אנו רוצים כל אחד ואחד איתנו, כל הבנים, בנים הם, לכל סוגיהם ואת כולם אנו רוצים את הקדושה המיוחדת של כל אחד.

ורחץ – אנחנו רוצים לקדש, אבל בוו החיבור יש דגש 'ורחץ', שלא רק המטרה תהיה קדושה, אלא כל האמצעים המובילים אליה יהיו קדושים, לכן קדש ורחץ, המטרה לא מקדשת את האמצעים, אלא אנו הולכים למטרה העליונה באמצעים טהורים.

כרפס – עניינו של הכרפס, להגביר את התיאבון, בן חורין לא אוכל רק לחיות או להתקיים, אלא אוכל גם כדי להתענג, הוא רוצה לפתוח את התאבון, להרחיב את החיים, אבל יש כאן הגבלה יאכל פחות מכזית, זה מכיוון שבן חורין, יודע גם לשלוט, החירות להנות, בלי להגזים, בלי לצאת בכמויות שלא רציתי, להתענג אבל לשלוט, זוהי חירות אמיתית, יש שנמנעים ממאכלים מסויימים כי הם יודעים אם אתחיל…אך החירות היא לדעת שאני יכול לקחת מעט, פחות מכזית.

יחץ – לבן חורין אמיתי, יש חלומות גדולים, רצונות עצומים, הוא לא כבול רק למה שיש עכשיו, הוא מאמין בדרך ארוכה, הוא לא עוסק בהווה בלבד, הוא שייך לעתיד, עם ישראל חי את ההווה, לא מתוך העבר, אלא מתוך אמונה בעתיד האדיר שעוד נכון לנו, 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו', ההבטחה על הגאולה היא שעמדה לאבותינו ולנו, בשל הידיעה על הגאולה שתהיה, על בניין המקדש, איתו אנו מתחילים את הסדר 'השתא הכא לשנה הבאה בירושלים', ואיתו אנו מסיימים 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה', אנו לוקחים את המצה, סמל החירות וחוצים אותה, אנחנו באמצע, אנחנו בדרך! – במחצית!
אגב, מי שיביא לנו את העתיד, את הצפון לנו לעתיד, הם הילדים, הם יקחו את החלק הגדול, שעוד צפון, שעתיד לבוא והם הם העתיד שלנו.

מגיד – זה עיקר הפסח, פה-סח, חופש הדיבור, החירות לומר את מה שאני חש, מרגיש וחושב. המגיד מתחיל בשאלה, זו מצווה לשאול שאלות, כי בן חורין אמיתי מעיז לשאול, הוא לא פוחד לשאול, להקשות, להתווכח, אך יש בו גם ענווה להקשיב, לשמוע ולהאזין, ברגע שיודעים לשאול ולהקשיב, האדם הופך להיות בן חורין, הוא לא כבול רק להבנות שלו, הוא נפתח לעוד ועוד כיווני מחשבה, לעוד צדדים ורעיונות, החופש לדבר, להקשות, לשאול – הוא אבו היסוד של החירות. הנשמה שלנו יוצאת לחירות, ע"י הדיבור, שנדברים רעיונות ואידאלים, ערכים ואמונה, אז הנשמה יוצאת לחירות יש לה ביטוי בעולם.

רחצה – לטהר את הידים, להתאים את המעשים לרעיונות, דיברנו דיבורים גדולים, אך עכשיו המקום להתאים את המעשים לדיבור, וזה לטהר את הידים, את כלי הפעולה, בן חורין הוא יודע לחיות את מה שהוא מדבר.

מוציא מצה – המצה מסמלת את החירות שלנו, מכול היצרים והתאוות, מכל הדברים שהתנפחו יותר מדי, ולא מאפשרים לנו להיות נאמנים לאמת שלנו, לרצון העמוק שלנו, המצה זה התמצית, היסוד, הדבר עצמו ללא הוספות שגורעות, ולא מאפשרות להבחין בין העיקר והטפל, בין האמת והשקר, בין הטוב לרע, הקב"ה הוציא אותנו ממצרים 'ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים', 'המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים אני ה", הקב"ה מוציא אותנו ממצרים שנוכל להבין את יעודנו האמיתי- להיות עמו של הקב"ה.

מרור –ההגדה כולה בנויה על היסוד של מתחיל בגנות ומסיים בשבח, למה לדבר על הגנות? – התשובה הפשוטה היא שמתוך החושך ניכר יותר האור, אבל במבט עמוק יותר רואים איך גם הרע קידם ובנה, איך בגלל הקושי והסבל התחשלנו, נבננו, אז אנו מודים וזוכרים את המרור.

כורך – שמסתכלים על התמונה הכוללת, המרור מצטרף למצה, המר הוא חלק המטוב, הוא לא רק משהו בדרך הוא ממש חלק מהטוב, הוא נאכל יחד איתו, שהרע מחובר לטוב, הוא עצמו נותן ריח טוב!
זה מבט שניתן לראותו רק במקדש 'זכר למקדש כהלל', שם רואים איך כל הדברים מחוברים ומקושרים.

שולחן ערוך – מתוך אמונה אנו מבינים שיש מי שעורך, הקב"ה הוא העורך הגדול, הוא המסדר את כל המציאות, הוא שם כל דבר במקומו, הקב"ה הוא העורך את כל מה שקורה, והידיעה הזאת מרגיע ומשמחת, גם מה שנראה לא כסדר יש מי שעורך את המציאות כולה.

צפון – הגענו לחלק הנסתר, לחלק אליו אנו מצפים, בן חורין לא חי גם את המציאות הגלויה והחומרית כאן ועכשיו, יש לו עולם פנימי של סוד, עם ישראל במצרים היו עבדים, אבל היה להם סוד, שעתיד הקב"ה לגאול אותם, הייתה להם מסורת על ברית בין הבתרים שעתיד הקב"ה לגאול אותם, הם ידעו שיבוא יום אחד הגואל ויגיד את מילות הסוד 'פקוד יפקוד', ויוציא אותם ממצרים, מי שיש לו סוד הוא אף פעם לא לגמרי משועבד, כי הסוד שלו, עולמו הפנימי עדיין קיים, והוא שלו בלבד.

ברך – בן חורים אמיתי יודע להודות, יודע להכיר טובה, גלות מצרים החלה בכך שהיה מלך חדש שלא ידע את יוסף, לא הכיר טובה, אנו יודעים לברך, אנו יודעים שאיננו יכולים לבד, כי איננו מושלמים, אנו חופשיים מלעסוק בהסתרות כאלו אינננו זקוקים לעזרה, אנו יודעים שאנו צריכים עזרה, ולכן אנו יודעים לברך ולהוקיר את כל מי שסייע, והברכה המרכזית היא לה', שמחיינו ומקיימנו, וגאלנו וגאל את אבותינו ואותנו, זה היכולת לברך.

הלל – להלל מישהו זה לראות את טוב, הגודל והיושר, ליל הסדר הוא לילה של הלל, לראות את הטוב האלוקי ששפע ושופע עלינו ולשמוח בכך, מי שיודע להלל, הוא יודע להיות מחובר לגודל, מחובר לטוב, הוא יודע להלל, מי שאתה מהלל אותו אליו אתה מחובר, אם נרצה להכיר מי האדם באמת, נבחן את מי הוא מהלל – מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו – אנו מהללים את ה' כי אנו עם ה'.

נרצה – שמסיימים משהו יש נטייה לומר היינו יכולים לעשות יותר טוב, אולי הסדר שלנו לא התקבל לרצון לפני ה', היינו יכולים לעשות…נרצה, זה לומר מה שעשינו היה נפלא וטוב, הקב"ה רצה את מעשינו, את סדרנו, חסל סידור פסח כהלכתו, היה כהלכה, כאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו, בדיוק מה שעשינו היה נפלא, כמה חירות יש להשתחרר מרגשות האשם, שהיה אפשר יותר טוב…שנה הבאה נעשה את אותו הסדר, רק ביחד, ובירושלים הבנויה!

 

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן