חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אבטחת גוי בשבת

שלום הרב רציתי לשאול האם מותר לאבטח גוי חשוב (הכוונה לשר או נשיא גוי) בשבת, האבטחה נעשית כחלק מצוות של ישראלים כך שבמקרה של אירוע יש שמירה אחד על השני. תודה הרב

ההיתר לחלל שבת עבור גוי הוא רק במקום שאין שם גוי אחר שיעשה זאת.

עיין בדברים בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/01-27-03/#_te01ftn27_2

ובספר הקיצור לפניני הלכה מובא כך: "מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 08:43:39

בשר וחלב

שלום אשמח לקבל מידרג של גיל ושעות לילדים לשמירת בשר וחלב לדוג' עד גיל 6 שומרים כך שעות עד גיל 9 שומרים כך שעות

עניין זה מובא בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/17-26-07/

ובתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) כך:

קטנים

ט. אסור להאכיל אפילו תינוק מאכלים אסורים, ובכלל זה נתינת המאכל בידו. ומשהגיע לגיל שלוש, על ההורים להתחיל לחנכו שלא לאכול מאכלים אסורים, כיוון שמגיל זה הוא מסוגל להתרגל לכך שהדבר אסור תמיד (ועי' הלכות שבת כד, א-ג). לפיכך אסור להאכיל תינוק בבשר וחלב יחד. אבל לגבי שהיית הזמן, הדבר תלוי בהבנתו ובמצבו הגופני והנפשי:

עד גיל שלוש בערך, הקטן לא מבין את ההבדל בין בשר לחלב, ולכן מותר להאכילו חלב אפילו מיד אחרי בשר, ובלבד שפיו וידיו נקיים משאריות בשר. מגיל שלוש עד חמש בערך, הקטן מבין את ההבדל שבין בשר לחלב, אבל עדיין לא מסוגל להבחין בין זמנים ארוכים לקצרים, ולכן נכון כשאפשר שימתין כשעה בין בשר לחלב. וכאשר יש צורך מיוחד לתת לו מאכל חלבי, אפשר לעשות זאת לאחר ניקוי פיו וידיו בלא להמתין שעה.

מגיל חמש עד תשע בערך, הילד מתחיל להבחין מעט בזמנים, ולכן מתחילים להרגילו להפסיק כשלוש שעות בין בשר לחלב. ומגיל תשע, הוא כבר יודע לחשב את השעות ומסוגל להמתין יותר זמן, ולכן נכון כשאפשר להרגילו להמתין כשש שעות. ובשעת הצורך, כגון כאשר הוא אוכל עם אחיו הקטנים, וקשה לתת לו אוכל אחר כך, אפשר שימתין רק שלוש שעות בין הסעודות. וכשנה לפני שיגיע למצוות, יתרגל להמתין שש שעות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 09:40:21

דיבור או הרהור?

1) האם האזנה לשיעור מוקלט עם אוזניות נחשבת דיבור בתורה או הרהור בתורה? 2) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות אם הוא רואה נשים לבושות לא צנוע? 3) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות בחדר רחצה שאין בו אסלה?

  1. מצב ביניים.
  2. לא. אמנם אם הוא עושה ריצה, ובדרכו הוא חולף על פני נשים לא צנועות, זה מסדר, משום שאינו מסתכל בהן, אלא רק רואה אותן וממשיך בדרכו.
  3. בזמן הרחצה עצמה נכון להחמיר בזה מפני כבוד התורה, אבל אם הוא רק עובר שם, כגון שהוא צריך משם משהו לרגע או שנכנס לשם תוך כדי שטיפת הבית, אינו צריך לסגור את השיעור בזמן שנכנס לחדר הרחצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 06:44:30

נטילת ידיים אחר תרומת דם

האם יש דין של חובת נטילת ידיים אחר תרומת דם כמו הדין של נטילת ידיים אחר הקזת דם?

כיוון שנטילת הידיים היא פעולה פשוטה , נכון להחמיר, ואם שם נטלה, יסתפק בשטיפת הידיים. אין צורך להמנע מלשתות ולאכול לפני הנטילה, כל עוד הוא שוכב על המיטה כדי להחזיר לעצמו את הכוחות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 18:42:20

נופש וטיול מישפחתי בימי בין המיצרים

אנחנו רוצים לעשות נופש מישפחתי, קשה לנו למצוא תאריך שמתאים לכולם. האם בסדר לצאת לנופש מישפחתי ( במיוחד השנה נחוץ כי רובינו היו מגוייסים ללחימה) בימים שבין יז תמוז לא' אב? האם יש דינים מיוחדים?

במקרה שלא מוצאים זמן אחר, אפשר להקל. דינים מיוחדים – הדינים הרגילים של שלושת השבועות, כגון לא לשמוע מוזיקה שמחה.

אביא לך את עקרי הדינים הנוגעים לעניין זה מתוך מפניני הלכה, כפי שהם מופיעים בספר הקיצור שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

ח – מנהגי שלושת השבועות

ימי בין המצרים

א. שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד ט' באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לכן נהגו ישראל להימנע בימים אלו מדברים משמחים, ושלוש מדרגות ישנן: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, נמנעים מדברים חגיגיים ומשמחים במיוחד. מראש חודש אב, ממעטים בכל דבר שיש בו שמחה. ובשבוע שחל בו תשעה באב, ממעטים יותר בשמחה.

בילוי ונופש

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 20:17:59

יש לך שאלה?

פרשת תרומה ופורים

בפרשת השבוע אנו מצטווים לראשונה על בניין המשכן, נתבונן מעט בתהליך השראת השכינה בעולם על פי סדר הפרשיות של ספר שמות.

הפרשיות הראשונות עד פרשת בשלח, עם ישראל נולד, זהו השלב הראשון, הקמת העם שהוא המגלה בחייו, בהלכותיו והיסטוריה שלו, את השראת השכינה בעולם.

לאחר מכן, פרשיות יתרו-משפטים, הם נתינת התורה, משה רבנו כנציג עם ישראל, עולה למרום, עולה לעליונים ומקבל את התורה האלוקית.

ואז אנו מגיעים לסדרת פרשיות המשכן, תרומה-תצווה, ויקהל-פקודי, לקבוע משכן קבע להשראת השכינה בארץ.

השל"ה הקדוש כותב: "כי בוודאי גלגול המועדים של כל השנה, הנה אלה מועדי ה' הן מועדי דרבנן או תעניות וט' באב, בכולם יש שייכות לאותן פרשיות שחלות בהן, כי הכול מיד ה' השכיל", כלומר יש קשר בין פרשיות השבוע לבין הזמנים בהם הן חלות.

פרשית תרומה נקראת תמיד בתחילת חודש אדר, חודש אדר מבטא את שיא התגלות ה' בעולם, כשמו אדר – א' דר, אלופו של עולם משרה שכינתו ודר ביננו.

זהו 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', הקב"ה מתגלה בעולם, בניגוד למתן תורה, שהוא התעלות אל המרומים, הרי שבניין בית המקדש הוא פה, בעולם הזה, התורה היא אור 'ותורה אור', ואילו בית המקדש וכל כליו עשויים מחומרים מהעולם הזה ממש, זוהי קדושה עליונה שבעליונות שאחוזה בחומר ממשי "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת, ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים, ועורות אילם מאודמים ועורות תחשים ועצי שטים, שמן למאור בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, אבני שהם ואבני מלואים לאפוד ולחושן, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", התרומה היא מאיתם, מחומרים של העוה"ז.

והחיבור הזה הוא השמחה השלימה, לכן חז"ל אומרים: "ביום חתונתו – זה מתן תורה, וביום שמחת ליבו – זה בנין בית המקדש", כי השמחה השלימה היא בחיבור וההתאחדות.

התפקיד שלנו הוא לקחת את הרעיונות העליונים ולחיות אותם בחיינו, על ידי מעשים שיביעו את האידיאלים והרעיונות.

אנו מתכוננים שבת זו לחג הפורים הבעל"ט, חז"ל אומרים שבפורים קיבלו ישראל עליהם את התורה מחדש, אך מה הביטוי לכך, מעבר לדיוק בפסוקים, איפה ראינו קבלת תורה מחודשת?

מסביר המהר"ל:

"הַפֵּרוּשׁ הוּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מִצְוָה זֹאת מֵעַצְמָם, הִיא קְרִיאַת מְגִלָּה, שֶׁלֹּא הָיוּ מֻכְרָחִים לְמִצְוָה זֹאת, וּבְקַבָּלַת מִצְוָה זֹאת קִבְּלוּ כָּל הַתּוֹרָה. שֶׁזֹּאת הַמִּצְוָה הִיא כְּמוֹ תּוֹסֶפֶת לַמִּצְווֹת, וְאִם קִבְּלוּ הַמִּצְוָה הַזֹּאת, שֶׁהִיא כְּמוֹ תּוֹסֶפֶת,  כָּל שֶׁכֵּן קַבָּלַת מִצְווֹת, שֶׁהֵם אֵינָם כְּמוֹ תּוֹסֶפֶת. לְפִיכָךְ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ קִבְּלוּ כָּל הַתּוֹרָה, וְלֹא הָיָה שָׁם אֹנֶס וְהֶכְרֵחַ, וּפֵרוּשׁ זֶה נָכוֹן".

שמקבלים תוספת עשייה זו קבלת תורה, שרוצים לעשות עוד, כי העשייה היא הורדת השכינה אלינו, ולכן השמחה העצומה בפורים, כי הקדושה העליונה יורדת אלינו, וזו השמחה הגדולה ביותר.

לכן אם נעיין במגילת אסתר נראה שיש הרבה מאד פעלים של עשייה:

"והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם אסתר,

"קימו וקבל וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה, והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם"

דווקא העשייה היא הגורמת לשמחה, היא המחברת ומורידה את הערכים העליונים ביותר אלינו ואל חיינו.

ככל שנרבה בעשייה, שבאה מתוך זכירה – נזכרים ונעשים – כך נוכל לחיות את הערכים, ולמלא את חיינו בשמחה ובסיפוק, ולתקן בפועל את העולם, והשרות את השכינה בתוכו.

יהי רצון שימי שמחת הפורים הבאים עלינו, יהיו מלאים בעשיית טוב, בשמחה של מצווה, בהורדת השכינה אלינו.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן