המצווה הראשונה שנצטוו ישראל כאומה היא: "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה". ויש לבחון מה משמעותה של מצווה זו, ומדוע זכתה להיות המצווה הראשונה שעליה נצטוו ישראל?
הספורנו כותב:
"החודש הזה לכם ראש חודשים – מכאן ואילך יהיו החודשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחודשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי"
הפירוש הפשוט בדבריו הוא שמאותה נקודה הזמן הוא שלכם – אתם יכולים לבחור איך לנצל את הזמן, אתם לא משועבדים, זמנכם לא נתון לאחרים, אתם תקבעו איך ולמה תנצלו את זמנכם.
הזמן הוא המשאב היסודי ביותר בעולמנו הזמני, והוא המפתח לחיים מלאי התקדמות וצמיחה, חיים מלאים עשיית טוב וחסד. מי שיודע לנצל את הזמן הוא בן חורין והמנהיג. לעומת זאת, מי שנגרר ומבזבז את הזמן הוא מונהג ומשועבד לכל מיני דברים שאינם רצונו האמיתי. כמה פעמים אנו שומעים את הביטוי 'ברח לי הזמן', אך האמת היא שזמן לא בורח, אלא החירות וההנהגה של האדם הם שאפשרו לזמן להיות אבוד ולא מנוצל. לבזבז את הזמן זה להתאבד בתשלומים.
אך מעבר לפירוש הפשוט נראה שאפשר להבין את הדברים ברובד יותר עמוק. תפקידו של עם ישראל הוא לקדש את החודש, לתת משמעות לעולם הזה, הזמני. הזמן יכול להתקדש – וזהו חידוש אדיר, שיש אפשרות לקדש ורומם את הזמני והעובר ולחבר אותו לנצח.
רק לעם ישראל כאומה יש את הכוח האדיר לקדש את הזמן, להכניס חיים נצחיים בזמני והעובר, לחדש את העולמות. וזאת ניתן לעשות מתוך השחרור מהשעבוד מלחיות רק את הכאן והעכשיו. אפשר לחיות את ערכי הנצח גם בעולם הזמני – 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום" – מי שדבק בה' הוא החי באמת, חי היום, מתוך דבקות בה'.
וכפי שכותב בעניין זה מרן הרב קוק (אוה"ק ב, לז):
"הווייתנו הזמנית היא ניצוץ אחד מההוויה הנצחית, של הוד נצח הנצחים, ואי אפשר להוציא אל הפועל את אוצר הטוב הגנוז בהתוכן של חיי הזמן רק על פי גודל התאמתו לחיי הנצחים…הנצח הוא היסוד האיתן לכל חיים תרבותיים במלוא מובנם. השאיפה אל הדר הנצח מנצחת את המוות, ומוחה דמעה מעל כל פנים.
ומוסיף הרב וכותב:
"האנשים הגדולים באים להמבוקשים היותר קטנים בדרכים של גדלות", אצל אנשים גדולים כל הדברים שהם עושים הם מתוך גדלות, מתוך חיבור עמוק לנצח, כל הדברים שנעשים נעשים מתוך תורה ומתוך קדושה, וממילא מחוברים לנצח.
זוהי קריאת הכיוון הבסיסית שניתנת לעם ישראל. זהו תפקידנו, זהו ייעודינו.
יהי רצון שנזכה לקדש את הזמן.