חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת וישלח – "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל"

אנו קוראים בפרשה על הפגישה של יעקב ועשו, והתורה מאריכה בתיאור ההכנות שעושה יעקב לקראת הפגישה.

יעקב מתכונן בשלוש דרכים מרכזיות:

  • דורון – מתכונן לפגישה מתוך ריצוי ואהבה, בגישה חיובית וטובה.
  • תפילה – מתכונן לפגישה מתוך אמונה שהכול מכוון, והקב"ה יסדר את הדברים לטובה.
  • מלחמה – מוכנות להיאבק על האמת, על הדרך, על התפקיד. הנכונות להיאבק כוללת גם מוכנות לשלם מחירים כבדים מנשוא, לאבד חצי ממשפחתו האהובה.

שלושת הדרכים הללו אינן סותרות אלא משלימות, ואנחנו יכולים ללמוד כיצד להתכונן ולהיערך לדברים שונים בחיים.

מצד אחד צריך אמון, רצון טוב וחיובי, לב אוהב ואיכפתי. ומתוך יחס חיובי לצד השני, גם הצד השני ינהג בצורה חיובית. לצד זאת צריך להיות עם אמונה שכל תוצאה שתתקבל היא תהיה לטובה, שאמנם אנחנו פועלים בעולם, אך בסופו של דבר יש מי שמנהל את העניינים. הצד הנוסף הוא שאנו נדרשים להילחם (כשצריך) על אמונותינו ועמדתנו, על האידאליים והערכים שלנו, להביא לידי ביטוי את התבונה והכישרון שהקב"ה נתן לנו. השילוב של כל אלה יחד מוליד התנהלות נכונה ונבונה, שמאפשרת להשפיע ולהוביל, בנועם ובאמונה.

"רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום" – כדי להעמיד את העולם, צריך שלושה דברים: "על הדין" – מלחמה, עמידה על שלך; "על האמת" – האמת האלוקית האמונה, שמתבטאת בתפילה; "על השלום" – לבנות חברה טובה ובריאה.

בתוך ההכנות של יעקב למפגש עם עשו אנו מוצאים פרשייה עלומה:

"ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו עד עלות השחר, וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו, ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל, וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם, ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלוקים פנים אל פנים ותנצל נפשי"

מדוע מגיע האיש הזה? למה הוא נאבק ביעקב? מדוע הוא מצליח לפצוע את יעקב?

פירושים רבים לעניין, ונלך היום בדרכו המיוחדת של הרשב"ם:

"ומה שלקה יעקב ונצלע לפי שהקב"ה הבטיחו והוא היה בורח. וכן מצינו בכל ההולכים בדרך שלא ברצון הקב"ה או ממאנים ללכת, שנענשו. במשה כתיב 'שלח נא ביד תשלח, 'וייחר אף ה' במשה'… אך לפי הפשט לפי שהיה מתעצל ללכת כתיב 'ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו'. וכן ביונה שנבלע במעי הדגה. וכן בבלעם 'וייחר אף אלוקים כי הולך הוא' ונעשה חיגר, כדכתיב 'ותלחץ את רגל בלעם', וילך שפי, חיגר…"

הרשב"ם משווה את המלאך שמגיע אל יעקב למלאך המגיע אל משה רבינו בדרכו ממדיין למצרים, לכוח שמסעיר את גלי הים מול יונה הנביא, ולמלאך הניצב מול אתונו של בלעם. הדבר המחבר בין כל המקרים הללו הוא חוסר המוכנות ללכת לשליחות האלוקית. אלא שיעקב אבינו לא מסרב ללכת. יעקב הולך, צועד קדימה אל מול עשו, אך הרשב"ם מבין שהפחד שאוחז ביעקב גורם לו להיעצר, לברוח – לא להגיע אל המפגש עם עשו.

האם יעקב לא מאמין שה' יכול להושיעו? ברור שיעקב אבינו מאמין. אז למה הוא פוחד הרי יש לו הבטחה אלוקית? נראה שיעקב אבינו לא מאמין בעצמו, כדברי חז"ל: 'ירא שמא יגרום החטא, שמא מעשיו שאינם ראויים יגרמו שה' לא יגן עליו וישמרהו – 'קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך'. כך היה גם אצל משה רבנו – 'הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'" – לי הם לא יאמינו, כי מי אני? לא הראה אליך – כי מי אתה (העמק דבר, שם).

ככל שאדם יותר גדול, מוטלת עליו שליחות יותר גדולה, וממילא יש לו פחד יותר גדול האם הוא ראוי לשליחות העליונה, לאחריות הכבדה והחשובה שהוטלה עליו.

יש לנו פחד עצום, אולי איננו ראויים לתפקיד, לשליחות האלוקית שמוטלת עלינו.

וכך כתבה הסופרת מריאן ויליאמסון (ציטוט המיוחס בטעות לנלסון מנדלה):

"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. האור שבנו, לא האפלה שבתוכנו, הוא שמפחיד אותנו יותר מכול. אנחנו שואלים את עצמנו, "איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב?"

למען האמת, איזו זכות יש לכם לא להיות? אתם ילדיו של אלוקים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן, אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו; כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים".

וכפי שאומר שליח הציבור לפני תפילת מוסף בימים הנוראים (בנוסח האשכנזים):

" הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחוּנִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי כְדַאי וְהָגוּן לְכַךְ. לָכֵן אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁדַּי, אָיֹם וְנוֹרָא, הֱיֵה נָא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְעוֹמֵד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלַי וְעַל שׁוֹלְחַי."

הפחד מובן אך אנו נדרשים להתמלא אומץ, ולעשות את המוטל עלינו, לקדם את מה שאנו מאמינים שצריך לקדם.

ה' שולח את המלאך כדי שיעקב ימלא את שליחותו, כדי שיעקב לא יברח, שהפחד לא יעכב ולא יעצור, כדי שיעקב ילך לשליחותו בעוצמה ובאומץ.

אנו כולנו נקראים "ישראל" על שם המאבק הזה – "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל", כי זה תפקדנו, לא לפחד ולא לחשוש, ובוודאי שלא לברוח, מייעודנו הגדול להביא את דבר ה' לעולם.

יהי רצון שנדע לפעול באומץ ובנחישות לעשות את תפקידנו כיחידים וכאומה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן