הרב גור גלון
המצווה לעבוד והמצווה לשבות
פרשת בהר עוסקת בכלכלה הראויה על פי הדרכת התורה. במאות השנים האחרונות (ובאופן בולט מאז המהפכה הצרפתית) העולם עוסק בשאלת המדיניות הכלכלית הראויה. תנועות אדירות קמו ונפלו על שאלת המדיניות הכלכלית, ועד היום אין הכרעה מוחלטת בשאלה זו.
בפרשתנו אנו מוצאים מבט כללי על שאלה זו והשאלות הנלוות אליה.
הפרשה פותחת במצוות השמיטה, "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה, ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע…". שני דברים בולטים בפסוקים אלו: 1. ישנה מצווה לעבוד. 2. אף על פי שהעבודה חשובה מאוד, היא אינה חזות הכל. פעם בשבע שנים על האדם לשבות ממלאכה ולהקדיש את זמנו לה' – ללימוד תורה ולהתחזקות רוחנית (כפי הדרכת התורה בכל שבת).
השמיטה היא הנקודה החשובה, שכן בעולם בו הכסף והעבודה הם חזות הכל ברור הדבר שיהיו קלקולים גדולים בתחומי הכלכלה, והשמיטה באה על מנת שלא נגרר לכך. בשנת השמיטה שווים כולם – בין עני ובין עשיר, בין גר ובין אזרח הארץ – כולם יכולים לקחת מן השדות כדי צרכם ולהקדיש את זמן למילוי רוחני במשך שנה שלמה.
היובל – למנוע עבדות לצמיתות
הנקודה השנייה בפרשתנו היא שנת היובל. היובל ככלי חברתי-כלכלי, יצר מציאות בה גם אדם שכשל בהתנהלותו הכלכלית, לא הפך להיות תלותי לשארית ימיו באנשים שהצליחו לכלכל את צעדיהם כראוי. ונבאר מעט את העניין. בעבר מקור ההכנסה הבסיסי והעיקרי היה הקרקע, אשר אפשרה לכל אדם שעבד בחריצות להתפרנס בכבוד. אך ברגע שאדם כשל מסיבות שונות, ונאלץ למכור את הקרקע שלו, הוא נהיה תלותי בבעלי הקרקעות. מצב זה, אילולא היובל, יעבור לבניו ובני בניו עד סוף כל הדורות. התורה צוותה לנו את היובל המאפשר התחלה מחדש.
אין מניעה שייווצרו מעמדות ויהיה פער בין עשירים לאנשים רגילים (וודאי שהכספים שנאספו במשך השנים על ידי האדם שצבר הון וקרקעות, יישארו בידיו), אך כל אחד צריך לקבל את אפשרות הפרנסה הלא-תלויה. כחלק מחירות מתבקשת זו, נמחקים החובות ומשוחררים העבדים וכך נמנעים ממצבים בהם יש משפחות תלויות בחסדם וטובתם של בעלי הקרקעות.
כדי להבטיח שמנגנון זה יעבוד ישנה אזהרה לא למכור את הארץ לצמיתות. על פי חלק מן הראשונים האיסור הוא למכור לגוי שלא יקיים את מצוות היובל וממילא תמנע זכותה של הבעלים הראשונים לחזור אל ארצם, כי עלול היה אדם לומר: 'מדוע אמכור ליהודי במחיר מוגבל, שהרי המכר רק עד היובל, אמכור לגוי במחיר גבוה כי זוהי מכירה לעולם…', לכן אסרה התורה למכור לצמיתות.
וחי אחיך עמך
הנקודה השלישית בפרשתנו, היא האפשרות אפילו בתוך היובל, לגאול את הקרקעות ואת העבדים, וכן להימנע מניצול הקשיים והמסכנות – איסור הריבית, האיסור לעבוד עבודת עבד באחיך, החובה להעניק תנאים סוציאליים נאותים. כלומר, חוץ מהחזרת המצב לקדמותו ביובל, יש גם לדאוג לעובד או למתקשה כל השנים.
השילוב של שלוש הנקודות הללו:
- ההבנה שהכלכלה איננה תכלית וחזות הכול, והעיקר הוא ההתקשרות אל הנצח – אל הקב"ה.
- היכולת לתת הזדמנות מחודשת לכל משפחה להתפרנס בכבוד.
- ההקפדה שגם מי שנאלץ לעבוד כשכיר יקבל את הזכויות הראויות, ומי שמתקשה יקבל סיוע ללא ניצול של מצבו.
יוצר מציאות כלכלית וחברתית בריאה.
יש מכאן גם לימוד חשוב לכל אחד ואחד מאיתנו. עלינו לזכור מה עיקר ומה טפל, לשמור על עצמאותנו –לא להשתעבד, לדאוג לעזור לחלשים ולהיזהר שלא לנצל את מצבם, להתייחס בכבוד ובאנושיות לאנשים 'המשרתים' אותנו ולהשתדל לעזור לאנשים לעמוד על רגליהם לבל יהיו תלויים באיש- 'והחזקת בו וחי אחיך עמך'.
ההתנהלות לפי צוויי פרשתנו היא התיקון העמוק בימים אלו של האבלות על תלמידי ר"ע שמתו כי לא נהגו כבוד זה בזה, ויהי רצון שנזכה מתוך העיסוק בהם לתקן את עצמנו, את חברתנו ואת כלכלתנו.
