השבת אנו זוכים להתחיל ספר חדש, ספר דברים, ספר משנה תורה.
ספר משנה תורה הוא הזדמנות גדולה ומופלאה, להיפגש עם תמצית התורה, עם הסיכום.
יתרונו של סיכום הוא שהוא יודע להעמיד את הכלל לעומת הפרטים, לקבוע מה הדבר המרכזי העיקרי ומה מצטרף וטפל אליו, וזה הלימוד המרכזי שעלינו ללמוד ולדעת, כדבריו הנפלאים של הרמח"ל בפתיחת ספרו דרך ה':
"יתרון ידיעת הדברים על מתכונת חלקיהם כפי מחלקותם וסדרי יחסיהם, מידיעתם שלא בהבחנה, כיתרון ראית הגן המהודר בערוגותיו ומיופה במסילותיו ובשורות מטעו, מראיית חורש הקנים והיער הצומח בערבוב.
כי אמנם ציור חלקים רבים, אשר לא נודע קשרם ומדריגתם האמיתית בבניין הכול המורכב מהם, אצל השכל המשתוקק לדעת, אינו אלא משא כבד בלא חמדה, שייגע בו ויעמול ונלאה ועייף ואין נחת. כי הנה כל א׳ מהם שיגיע ציורו אצלו, לא יניח מהעיר בו התשוקה לבא עד תכליתו, וזה לא יעלה בידו, כיון שנעדר ממנו תשלום ענינו, שהרי חלק גדול מהדבר הוא יחסיו עם המתייחסים לו ומדריגתו במציאות, וזה נעלם ממנו, ונמצאת תשוקתו טורדתו מבלי שבעתה וחמדתו מכאיבתו ואין מנוחה. לא כן היודע דבר על אפניו, שבהיות נושאו מתגלה לעיניו בעליל כמות שהוא, הלוך ילך והשכל אל אשר יפנה שם, וביופי מלאכותיו יתענג וישתעשע.
והנה כלל מה שיצטרך לאדם שיבחן בנושאו, הוא מדרגתו האמיתית שזכרנו. וזה, כי הנה כשנבחין כלל הנמצאות המוחשים והמושכלים, שהם כלל כל מה שמצטייר ציורו בשכלנו, נמצא שאין כלם מין א׳ ומדריגה א׳, אלא מינים שונים ומדריגות מתחלפות, וכפי התחלף מינם כן יתחלפו משפטיהם וחוקיהם. וזה ממה שיכריחנו להבחין ביניהם בהשכלתנו, למען נשיג אותם לאמתם כ״א כפי חוקו".
מתוך הסיכום המופלא צריך להתבונן מה מרכז התורה? מה עיקרה של תורה? מה כלל הגדול בתורה?
וכך אומר משה רבנו:
"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל…באר את התורה הזאת לאמר, ה' אלוקינו דיבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת, ראה נתתי לפניכם את הארץ בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם"
מה הדבר המרכזי שנאמר בסיני? (חורב), עלו לארץ ישראל, אל תשארו במדבר, זה תמצית מה שנאמר בסיני.
וכל המשך הפרשה עוסק בעניין הזה, מסעות עם ישראל לארץ ישראל, העובדה שמרע"ה מרגיש שאינו יכול להכניס את ישראל לבדו לא"י, ולכן ממנה את שבעים הזקנים, חטא המרגלים וחטא המעפילים שמגיעים כחלק מהכניסה לא"י, המסעות והכיבושים הראשונים בדרך לכניסה וכיבוש הארץ.
לאור חשיבותה האדירה של ארץ ישראל שהיא תמצית כל התורה כולה אנו מבינים מדוע כל המאורעות הנוראים שהתרחשו בט' באב, ראשיתם במאיסת הארץ, בחטא המרגלים.
אלא שיש להבין למה ארץ ישראל היא עיקר התורה כולה?
ונראה לענ"ד לבאר, שעניינה של תורה הוא חיבור שמיים וארץ, עיקרה של תורה הוא קידוש החומר – קידוש החיים, וזהו עניינה של הארץ.
כדברי מרן רה"י הגר"א מלמד בפניני הלכה:
"אמרו חכמים: "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" (תוספתא ע"ז ד, ג; ספרי ראה נג). ובתורה נאמר (דברים יא, יב): "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלוֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלוֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". ואמרו חכמים (כתובות קי, ב): "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה". עוד אמרו (שם): "כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה".
יש להבין, מדוע הארץ הגשמית תופסת מקום חשוב כל כך בתורה, מה חשיבותה הגדולה לחיי האמונה, עד שאמרו חכמים שכל מי שגר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה?
אלא שחטאה הבסיסי של עבודה זרה, שהיא מחלקת ומפרידה את העולם לתחומים שונים. מתוך התבוננות בכוחות השונים שבעולם, הגיעו אנשים לתפיסה כי גם שורשי הכוחות הם נפרדים, ועל כן ישנם אלים שונים, וכל אחד מהם שולט בתחומו המיוחד. הפירוד הגדול ביותר שישנו בעולם, וממילא בתפיסת העבודה הזרה, הוא הפירוד שבין הרוחניות לחומריות, שלעיתים נחשב לפירוד בין הטוב והרע. וכך המציאות בחוץ לארץ, שהיהודי יכול לגלות שם את הקדושה רק ברוחניות, תוך ניכור מהטבע…ממצב זה נראה כאילו דבר ה' יכול להתגלות בתחומי הרוח בלבד, ולא בתוך המציאות הארצית הממשית. ואין פגיעה עמוקה יותר באמונת ישראל, מאשר לומר שהוא יתברך יכול להתגלות בצדדים הרוחניים בלבד, כאילו כל התחום הגשמי מתקיים בלעדיו ואף בניגוד לו. ולכן הדר בחוץ לארץ, במקום שהאמונה מתגלה בחיי הרוח בלבד, נחשב כמי שעובד עבודה זרה, ואין לו א-לוה, כי ה' אלוהינו הוא אחד, וזה שגר בחוץ לארץ אינו מתקשר עם ה' אחד, שמחיה את השמים ואת הארץ.
לעומת זאת, סגולתה של ארץ ישראל שהיא ארץ הקודש. אע"פ שהיא ארץ גשמית – היא קודש, וניתן לגלות גם בגשמיותה את דבר ה'. לשם כך בראה הקב"ה. ולכן מצווה ליישב את הארץ, לבנות בה בתים ולנטוע עצים. ולכן גם פירותיה קדושים, ובשנת השמיטה נצטווינו להפקירם לכל, ובשאר השנים נצטווינו להפריש מהם תרומות ומעשרות.
נמצא אם כן, שבארץ ישראל מתגלה האמונה האחדותית, שהיא עיקר ויסוד אמונת ישראל, וכפי שאנו אומרים בכל יום שחרית וערבית: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלוֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד). הקב"ה ברא את כל העולם, את השמים, את הארץ ואת כל אשר בם, את הרוחניות והגשמיות. ותפקידנו להיות דבקים בה' בכל תחומי החיים. וכפי שאמרו חכמים (ברכות סג, א): "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג, ו), זוהי פרשיה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה".
קידוש החומר על כל מרחביו, קידוש החיים על כל הצדדים שלהם, זהו עיקרה של תורה, זוהי עניינה של הארץ, וזהו התפקיד הגדול המונח לפתחנו, התיקון העמוק שמציב משה רבנו לפני מותו והמשימה האדירה הניצבת לפתחנו דור התחיה של עם ישראל בארץ ישראל, להיות אנשי תורה, שמחוברים לכל מרחבי החיים ומנהיגים אותם על פי דבר ה' המתגלה אלינו בתורה.
זוהי משימת ספר דברים, וזהו התיקון העמוק של ט' באב.
בבניין הארץ ובליבה המקדש ננוחם.