חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

שלום וברכה, לפני כמה שבתות הלכתי ברחוב ונתקע לי בחצאית ענף גדול. לא ידעתי מה לעשות והסרתי אותו, אך איני יודעת אם הדבר מותר בשבת. מצד אחד לא נראה לי הגיוני להמשיך להסתובב איתו והוא גם יכול לשרוט אותי, ומצד שני להבנתי יש בעיית מוקצה וגם הוא היה עלול לקרוע לי את החצאית. אשמח לדעת א'- אם אכן היה מותר לי להסיר אותו וב'- אם לא, האם יש בעיה שאלבש מכאן והלאה את חצאית כי אולי יש כאן סוג של הנאה מחילול שבת? וג'- במקרים אחרים קרה לי שסנדלי שורש נתקעו גם הם בבגדי (סנדלים של אנשים אחרים שהיו על הרצפה, כך שבעייתי להסתובב איתם כל השבת..), השאלה מה הדין גם במקרה כזה מבחינת חשש לקריעה? תודה רבה מראש

א. אמנם ענף כזה הוא מוקצה מחמת גופו שאין בו ההיתר של צורך גופו ומקומו כשם שיש בכלי שמלאכתו לאיסור, אבל יש כלל שאומר שמוקצה שאין לו חשיבות שדבוק לבגד, כמו למשל שערה שנפלה על הבגד, הוא טפל לבגד, ולכן אף שהוא מוקצה מותר להסירו, וכל עוד הוא בידו, כיוון שהגיע לידו בהיתר, יכול להניחו במקום שצריך, כגון בפח, ולא צריך לזורקו ברחוב על הרצפה וכד'.

כלל זה מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור. ספר זה מביא את כל הפסקים שמובאים בספרי פניני הלכה בספר אחד:

הלכות שבת פרק כג סעיף יב – מוקצה שאין לו חשיבות, שמונח באופן הטפל לחפץ של היתר, מותר לסלקו מעליו. כגון להסיר זבוב או גרעין לימון מהכוס או הקערה (באופן שאין איסור בורר), וכגון להסיר חוט או שערה שנפלו על הבגד, או לגרד חתיכת בוץ שדבוקה לכיסא (עי' בפרק יג, ט).

ב. גם אם היה אסור להסיר את הענף, הבגד לא נאסר בשימוש, שכן הבגד היה בר שימוש גם עם הענף. דומה הדבר למי שפתח את המקרר באיסור למרות שידע שהנורה שבו עובדת, שאמנם אסור לו להנות מאור המנורה, אבל אין עליו איסור להנות מתכולת המקרר.

דין זה מובא בספר הקיצור פרק כו סעיף ז – כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

ג. אני מבין שאת מתכוונת לכך שבעת שמסירים את הסקוטצ מהבגד, הוא עלול לתלוש חלק זעיר מהבד. דבר זה מותר כדין 'אינו מתכוון', או כדין פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן.

אביא לך את הדברים מספר הקיצור פרק ט:

דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא

ז. המתכוון לעשות דבר מותר, אך ייתכן שתיעשה מלאכה אסורה שאין כוונתו לעשותה וגם אין ודאות שתיעשה – מותר לו לעשות את הדבר המותר. לפיכך, מותר לגרור בשבת ספסל על קרקע קשה כדי להעבירו ממקום למקום, למרות שרוב הסיכויים שרגלי הספסל יעשו חריץ בקרקע. וכן מותר לרוץ על גבי עשבים גם במקום שרוב הסיכויים שיגרום לעקירתם. כלל זה נקרא 'דבר שאינו מתכוון', והוא מותר בכל התורה כולה ולא רק בהלכות שבת.

ח. כאשר ברור שתוך כדי גרירת הספסל יֵעשה חריץ בקרקע, אסור לגרור את הספסל. וכן אם ברור שתוך כדי ריצתו יֵעקרו עשבים, אסור לרוץ שם. כלל זה נקרא 'פסיק רישא' (פס"ר), והוא אסור בכל התורה כולה. אם נוח לו בתוצאה האסורה (פס"ר 'דניחא ליה') והיא אסורה מהתורה – עבר על איסור תורה. ואם אין לו עניין בתוצאה האסורה (פס"ר 'דלא ניחא ליה'), כיוון שלא התכוון לעשותה, עבר על איסור מדברי חכמים. וכאשר גם האיסור שיֵעשה אסור רק מדברי חכמים וגם אין לו עניין בו (פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן), אפשר להקל במקום הצורך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-21 14:20:52

פאת הראש

שלום האם מותר לגלח את השערות שכנגד מקום הפאות אבל לא במקום עיקר הפאה כגון שערות אחדות הגדלות על הלחי?

כן. מותר להתגלח במכונת גילוח בכל מקום בפנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-17 11:40:27

יש לך שאלה?

פרשת תצווה, זכור ופורים  – שותפים עם אל

פרשת השבוע פותחת בציווי על הדלקת המנורה: "ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". הציווי להאיר את נר התמיד הוא בעצם ציווי לפעול להארת המציאות ותיקון העולם. זהו תפקידם של ישראל, להעלות נר תמיד.

נקודה חשובה שמודגשת בהעלאת הנרות הוא הרצון האלוקי לשותפות האלוקית איתנו, הרצון שאנחנו נאיר, כלשון המדרש:

"ואתה תצוה, הה"ד 'תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף', בד' דברים נתאוה הקב"ה למעשה ידיו…והקב"ה משמר עולמו שנאמר: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ה' שומרך, ואמר לישראל שישמרוהו שנאמר: 'והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה', ומאיר לעולם דכתיב: 'והארץ האירה מכבודו' ואמר לישראל ויקחו אליך שמן זית זך הוי למעשה ידיך תכסוף".

הקב"ה מאיר את כל העולם, ועדיין הוא רוצה שאנו נעשה ונפעל.

הדבר בא לידי ביטוי גם בנר המערבי. על המילים 'להעלות נר תמיד', דורשים חז"ל שיהא נר מערבי דולק תמיד. כלומר, המנורה היא רצונו של הקב"ה שאנחנו נפעל ונאיר, וכשאנו פועלים הקב"ה מסייע ומגביר את האור.

אותו העקרון מופיע גם במלחמת עמלק, שזו הפעם הראשונה בה נדרש עם ישראל להילחם, בידים. לכן יהושע נבחר ולא משה, הנהגת א"י שבה הקב"ה שורה במעשה ידינו. אלא שגם במלחמה זו צריך לדעת שכוחם של ידינו העושות מלחמה הוא מכוח החיבור לידיו של משה הנישאות בתפילה לקב"ה. חיבור העשייה האנושית עם הברכה האלוקית הוא האידאל העליון.

לעניות דעתי זו השותפות הגדולה ביותר והמדרגה העליונה ביותר, ייחוד קוב"ה ושכינתא, שהאדם פועל עם אל.

גם בפורים, אנו נדרשים לפעולות ובחירות. שם שמיים לא מוזכר במגילה כי כביכול אנו פועלים, אנו עושים, וזה הדבר הגדול ביותר.

במגילת אסתר מתגלה כיצד הקב"ה טווה בהסתר את כל החוטים: מרדכי הציל את אחשוורוש והדבר נכתב בספר הזכרונות, אסתר מגיעה למלכות, והמלך דווקא בגלל שלא הגידה את עמה ומולדתה רוצה להתקרב אליה בכל דרך ועוד. הכול כבר מוכן ומזומן, ואף על פי כן אנו נדרשים לעשייה ומסירות:

  • אסתר חייבת להיכנס אל המלך. ללא כן התהליך האלוקי שכבר נרקם לא יוכל התקדם.
  • התשועה בסוף היא לא נס אלא ניתנת ליהודים האפשרות "לעמוד ולהיקהל על נפשם".

הדימוי שלי לפורים הוא של שרשרת דומינו ארוכה, אבל עד שלא נפיל את הקובייה הראשונה השרשרת לא תיפול.

הגמרא אומרת (יומא כט א): "א"ר אסי, למה נמשלה אסתר לשחר, לומר לך, מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הניסים". מדוע סוף הניסים זה שחר, זה אור? "שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי" (הל' יסודי התורה, פ"ח, ה"א). אותות נחוצים כל עוד שמתקיימת הנבואה "השמן לב-העם הזה, ואזניו הכבד, ועיני השע" (ישעיה ו, י). זהו לילה, חושך, לא רואים ולא מבינים. אבל כאשר "יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין – ושב ורפא לו" (ישעיהו שם). כשהאוזן ששמעה על הר סיני נפתחת, אין צורך בניסים, אז יום גדול ובהיר, עולה השחר – השחר של האמונה, השחר של עם ישראל והשחר של העולם כולו – "אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח, והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך" (ישעיהו נח, ח).

שוב אין צורך בניסים, בכל מקום שאנו מסתכלים בעולם, בכל מהלכי ההיסטוריה האנושית המובלת ע"י קורא הדורות מראש לגאולת ישראל – אנו רואים ומצביעים באצבע – "זה אלי ואנווהו". ואז "אין לך קץ מגולה מזה שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופרייכם תשאו לעמי ישראל'". (סנהדרין צח, א)

המטרה היא שאנו נפעל ונדע שכל כוחנו הוא מהקב"ה והוא הנותן לנו כוח לעשות חיל.

לכאורה המגילה ללא שם שמים, סיפור היסטורי של פוליטיקה, אבל באו חכמינו והורו "קחו את הסיפור הרגיל הזה ואימרו עליו ברכה "שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה", ולכשתתעורר בכם הפליאה – אילו ניסים? התבוננו שנית, ויותר לעומק, ותגלו את ההשגחה האלוקית הפועלת דרכנו.

 

רעיון זה מרומז גם בשם המגילה – מגילת אסתר – גילוי ההסתר, חשיפת הרז הטמון גם בחיים הפשוטים והטבעיים, לכאורה. והזוכה לחשוף רז זה יבין גם מדוע גדולה מעלת פורים מיום הכפורים. יום כפור הוא יום אחד בשנה של התנשאות, התעלות ותיקון עצמי. ואילו פורים מלמדנו את השמחה שבגילוי האלוקות בכל יום ובכל רגע. גם בחולין וגם בטבע.

 

גילוי כזה הוא עמוק יותר, מקיף יותר מאשר הגילוי החד-פעמי של יום כיפור. הוא מגלה את האלוקים החי וקיים בחול כבקודש, בטבע כבנס, במעשה ידינו ממש. וכך מובא עניין זה בדברי רבי נתן (ליקוטי הלכות, הלכות תשעה באב ותעניות ד, ב'):

 

"כי לכאורה קשה – מה קול הרעש הזה, שהפליאו רבותינו זכרונם לברכה בתוקף הנס של פורים, שהוא גדול מכל הניסים?…הלא בנס של פורים לא היה שום שינוי הטבע כמו שהיה בניסים של יציאת מצרים וקריעת ים-סוף שראו שידוד המערכות ושינוי הטבע…אך ניסים נגלים כאלה שהם שינוי הטבע אינם יכולים להיות כי אם לפי שעה…באותה העת ששימש הנס, אבל אחר כך הקב"ה מנהיג עולמו בחסר ומסתיר את עצמו בתוך הטבע.

…אבל בנס של פורים לא היה שום שינוי הטבע ואף על פי כן ראינו על ידי זה עוצם נפלאות השגחתו יתברך עלינו בכל עת, אפילו בעת תוקף ההסתרה מאוד…ועל כן זה הנס של פורים גדול מכל הניסים, כי על ידי זה רואים עוצם השגחתו יתברך תמיד, ובודאי כל מה שנעשה עימנו גם עתה בדורות הללו – הכל לטובתנו, ואף על פי כן השם-יתברך מסתיר את עצמו בכל הצרות והמניעות והיסורים בדרכים נפלאים לטובתנו, לחיותנו כיום הזה, עד אשר תצמח קרן ישראל ויבוא משיח צדקנו, ואז נבין ונראה כל מה שסיבב השם-יתברך עמנו בנפלאותיו – לטובתנו. אפילו בתוקף מרירות הגלות".

 

זוהי פרשת הדלקת הנרות, זוהי מלחמת עמלק וזוהי שמחת הפורים, אז בואו נשמח בחיינו, במעשינו, כי אין שמחה גדולה יותר משותפות עם אל!

 

פורים שמח!

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן