בפרשתנו אנו נפגשים עם עשרת הדיברות, עשרת עקרונות היסוד, לפיהם אנו צריכים לנהל את חיינו. בתוך עקרונות היסוד הללו ישנם שני עקרונות-על:
"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים,
לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני, לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ, לא תשתחווה להם ולא תעבדם…"
'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום. האזהרה על עבודה זרה היא אזהרה החוזרת שוב ושוב בתורה, ואין דבר שהתורה הזהירה עליו יותר מאשר עבודה זרה. ולכאורה בדורנו אין פשר לדברים, שכן העבודה זרה כבר לא מצויה. ועל כן יש לתהות האם כל מאות האזהרות בעניין עדיין רלוונטיות?
לענ"ד אזהרת העבודה זרה רלוונטית היום כמו לפני אלפי שנים, ובמידה מסויימת אולי אפילו יותר. אזהרת עבודה זרה היא האמירה האלוקית האומרת: אל תיצור אתה את האלוהים, אל תגדיר אותו, אל תגביל אותו, אל תקבע לפי הבנתך המצומצמת שרק כך הוא צריך לפעול ולא אחרת. כל הדברים האלה מאד רלוונטיים היום, שהמדע מפותח מאד, שהמודעות העצמית מאד מתקדמת, שהתפיסה שהכול סובייקטיבי ואישי היא התפיסה הרווחת, צריך להזכיר ביתר שאת: אל תעשה לך פסל ולא תמונה, הקב"ה הוא הרבה מעבר לכל הבנה ותפיסה שלך.
וכך כותב הרב קוק, במאמרו היסודי 'ייסורים ממרקים':
"את המעצור היותר גדול ברוח האדם, בבואו לכלל דעת, מביא מה שהמחשבה האלוקית היא קבועה בצורה מיוחדת וידועה אצל בני אדם מפני ההרגל והדמיון הילדותי. זהו נצוץ מהפגם של עשית פסל ותמונה, שתמיד אנו צריכים להיזהר בו הרבה מאד, וביותר בתקופת דעת יותר בהירה".
כל תפיסה מקובעת היא עשיית פסל ותמונה. אנו חייבים להבין שיסוד האמונה הוא שצריך כל הזמן להבין יותר, ללמוד עוד, להעמיק ולהרחיב את ההבנה והתפיסה, ויחד עם זאת להבין כל הזמן שכל מה שהבנו הוא רק חלק.
לא לחינם נותן התורה הוא משה רבנו שתכונתו המרכזית היא הענווה. מי שאין לו ענווה והקשבה ללימוד המתמיד והאינסופי – סופו שיעשה פסל ותמונה, הוא יתקבע ויהיה נתון למסגרות ודוגמות.
ביטויה של העבודה זרה בימינו הוא שכאשר האלוקים לא מתאים לעולם הערכים שלי, אני מעצב את האלוקים כרצוני, אני מפרש את התורה כפי ההבנה שלי – לא מתוך ענווה והקשבה זהירה לתורה ולמסורת הדורות, אלא כפי מחשבותיי וערכיי, כאילו האלוקים מחוייב אליהם. כשאלוקים פועל בהיסטוריה, ו"מעז" לפעול לא כרצוני, להביא גאולה או לא לקדם אותה כפי רצוני, אני מתרעם ולא מקבל…
כשאנו שומעים שוב את עשרת הדיברות זה הזמן לומר לעצמנו: איננו עושים תמונה, איננו משועבדים למה שאנו חושבים, אנו מוכנים לקבל תורה אלוקית, תורה מן השמיים, ולרומם את כל המחשבות והתפיסות שלנו.
יהי רצון שנזכה לקבל את דבר ה' באמת, יום יום, ולהמשיך להתעלות ולהתגדל, לצאת ממסגרות התמונה שלנו, מפסלינו המקובעים והקפואים, לדבר ה' החי והמאיר.