חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת תרומה – השמחה שביום יום

השבת אנו נפגשים לראשונה במה שעתיד לעמוד במרכז חיינו, במה שעתיד להיות מושא תפילתנו, המשכן, שהוא ההופעה הארעית, שאחר שהוקמה מלכות הקבע של ישראל בארץ ישראל הפך להיות למקדש. והפגישה הראשונה הזאת מתחילה מפנייה אלוקית אלינו:

"וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי…ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו".

הבקשה האלוקית אלינו היא לתרום. לתרום לא מתוך הציווי והחובה, אלא מתוך רצון הלב העמוק, הרצון לתת, הרצון להעניק, הרצון להתנדב. ואכן עם ישראל מגלה את הרצון האדיר והגדול שלו לתת, ותוך פחות מיומיים מובאת יותר תרומה מהנצרך:

"והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר (שני בקרים של תרומה), ויבאו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקדש איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא מדי העבדה למלאכה אשר צווה ה' לעשת אותה, ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא, והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר".

הביטוי לזמן הבאת הנדבה הוא "בבוקר בבוקר" ולענ"ד זה רומז על הזריזות וההקדמה של נתינת התרומה, כפי שכתוב באברהם אבינו: "וישכם אברהם בבוקר", שהזדרז וקם בהשכמה, (ועל כך אמרו חז"ל שהאהבה מקלקלת את השורה).

בעם ישראל טבועה תכונת הנדיבות והנתינה. אין דבר שמשמח את עם ישראל יותר מאשר לתת. ברגע שהובע הרצון האלוקי, עם ישראל נותן מכול הלב, נותן הכול. אני מצייר בדמיוני את הגזברים -אוספי התרומות – מגיעים מוקדם בבוקר, ומגלים לפניהם עשרות אלפי אנשים עומדים בתור כדי לתת…

זכינו להיכנס לחודש אדר. חלק משמעותי משמחת אדר היא שמחת הנתינה: "משנכנס אדר מרבים בשמחה"; "באחד באדר משמיעין על השקלים". המצוות המיוחדות לפורים הם מצוות של נתינה, כי זו השמחה הגדולה ביותר לתת!

ישנם שני סוגים של שמחה:

השמחה האחת היא שמחה מחוץ לחיים, שהאדם חי את חייו, ובכדי לשמוח הוא מפסיק את שגרת חייו, ועוצר בכדי לשיר, לרקוד או להרים כוסית משקה עם חבריו, וזו היא שמחתו. אני נוהג לכנות שמחה זו כ"שמחת הנופש" – אדם עובד בעבודתו, ואז כדי לשמוח, הוא יוצא לחופשה-לנופש, וכך הוא חי מנופש לנופש, מחופשה לחופשה. שמחה זו איננה בעשייה היום יומית, אלא ביציאה מן השגרה.

השמחה השנייה היא שמחת החיים, שהאדם שמח בעשייתו היום יומית, שמח לקום ולהתפלל בבוקר, מאושר מהלימוד הקבוע אחת התפילה, צוהל לחזור לילדיו ולאשתו אחר הלימוד, ולהתארגן איתם לקראת היום הנפלא שהגיע, הוא מלא בתחושת שליחות ועשייה בעבודתו וכך הוא שמח בחייו, יום יום, שעה שעה. הוא חי בשמחה.

זו השמחה אליה אנו מייחלים, זוהי שמחת אדר ופורים. בפורים איסור מלאכה, ואולי רצו חז"ל להדגיש את שמחת היום יום, של ימי החולין שהיא שמחת החיים.

שמעתי פעם דרשה על דברי חז"ל (מגילה טז, ב): "'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר' – אמר רב יהודה: 'אורה' –  זו תורה…שמחה זה יום טוב…ששון זו מילה…ויקר אלו תפילין…". ויש להבין את משמעות הדרשה שכן כבר היו להם את המצוות הללו? אלא שבזכות פתיחת הלב, נפקחו עיניהם לראות שהתורה היא האורה הגדולה בחייהם, והימים הטובים הן השמחה העמוקה בחייהם, ושהכבוד הגדול ביותר הוא היותם מעוטרים בתפילין, לראות את האורה, השמחה והיקר בחיים, בלימוד התורה היום יומי, בהנחת התפילין ובמועדים המגיעים בעיתם – זה מה שהתחדש.

אני כותב את הדברים ומול עייני עומדת דמותו המאירה של אהובנו הרב איתמר בן גל הי"ד. לכל אדם יש את ה'הוא היה אומר' שלו, את המימרה החוזרת בחייו. ההוא היה אומר של הרב איתמר היה 'בכל דרכיך דעהו', כל תלמיד שהיה קרוב אליו שמע אותו אומר זאת עשרות פעמיים, בכל דרכיך דעהו, מה שאתה עושה עכשיו זה עבודת ה' שלך, תשקיע את כל הכוחות לעשות אותו טוב, לעשות אותו בכל הכוח והחיוניות וככה הוא היה.

כתבתי שבוע שעבר:

"התכונה המיוחדת והבולטת ביותר אצל איתמר היא החיות. איתמר היה פשוט חי כל דבר שהוא עושה. התכונה המיוחדת הזאת אפשרה לו לתת לכל נקודה בחיים שלו משמעות ועומק, החל מהלימוד הכי פשוט, שתמיד הדליק לו אור בעיניים והוא היה נסחף לתוכו כל כולו. החזון של הישיבה שפיעם בו בעוצמה. רק תיתן לו הזדמנות והוא בלהט יסביר לך איך מחברים שמיים וארץ, איך התורה גדולה דווקא כשהיא מתבטאת בכל תחומי החיים. איך החיים הטובים והשפע הם ממש ציווי אלוקי. הוא היה יכול לסדר כוסות במייבש בפינת קפה, אבל בחיות שבה זה היה נעשה, היה אפשר לחשוב שהוא עושה את אחד הדברים שהכי חשובים לו. כי הוא באמת היה רואה את האידיאל בכל דבר קטן. מצליח לראות מעבר לאותו אובייקט. לתת לו משמעות".

שנזכה מתוך חודש ה' לשמוח בחיים עצמם – 'אשירה לה' בחיי, אזמרה לאלוקי בעודי, יערב עליו שיחי, אנוכי אשמח בה".

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן