חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אמירת יעלה ויבוא בברכת המזון

האם מי שאכל סעודה שלישית וגמר את הסעודה במוצ"ש, אבל במוצ"ש כבר מתחיל ר"ח האם הוא צריך להגיד בברכת המזון "רצה והחליצנו " או שצריך לומר "יעלה ויבוא"

התשובה לשאלה זו מובא בפניני הלכה ברכות פרק ד. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של ישיבת הר ברכה. אביא לך כאן את מסקנת הדברים מתוך הספר 'קיצור הלכה':

כאשר חל ראש חודש במוצאי שבת, יש נוהגים לסיים את סעודה שלישית לפני צאת הכוכבים כדי לצאת מהספק ולהזכיר 'רצה' בלבד. והממשיך לאכול 'כזית' לחם אחר צאת הכוכבים, יאמר גם 'יעלה ויבוא'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-28 11:16:57

מעשר

אני מכירה את ההלכה שאם נותנים לך סכום כסף עבור דבר מסוים, כגון לקנות נעליים, אין צורך לתת ממנו מעשר כספים. השאלה שלי היא האם כך הדין גם כאשר אני עובדת עבור לימודים? כלומר מבחינתי הכסף שאני מרוויחה מיועד ללימודים, האם אני חייבת לתת ממנו מעשר כספים?

יפה אמרת. שאלת חכם חצי תשובה. אכן כאשר הורים נותנים לילד שלהם מתנה מאה שקלים למשל לעשות בהם כטוב בעיניו, הוא צריך לתת מהם מעשר. אבל כאשר הם נותנים לו מאה שקלים כדי לקנות נעליים, אינו צריך לתת מעשר, שכן במקרה כזה הכסף הוא בעצם נעליים. ולכן רק אם נשאר לו עודף שיכול לעשות איתו מה שרוצה, ממנו הוא צריך לתת מעשר.
לפי זה מי שמרוויח כסף בעבודה, מכיוון שהמעסיק שנותן את הכסף לא נותן את הכסף רק עבור לימודים, אלא העובד יכול לעשות בסכום שהרוויח כל דבר, ממילא לא ניתן לומר שהכסף הוא לימודים כמו שאמרנו לגבי נעליים, ולכן צריך לתת ממנו מעשר.
כמובן שאין אנו מדברים על אדם שחי בצניעות מחמת מצב כלכלי דחוק, שהרי הוא פטור מנתינת מעשר. וכן אין אנו מדברים על אדם שהחליט שרוצה לסמוך על הדעות המקלות שאומרות שמעשר כספים הוא מצוות רשות ואינו חובה. יש רק לציין שני דברים בעניין זה: א – לא כדאי להיחשב עני… ב – חכמים אמרו שיש ברכה בממונו של מי שנותן מעשר כספים, ובוודאי שמי שלא נותן מעשר כדעה העקרית שזה חלק מחובת מצוות הצדקה, לא יכול לבנות על ברכה זו. ועי' בפניני הלכה ליקוטים ב' הלכות צדקה בעניין זה. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-27 19:04:15

ייחוד

בס״ד שלום כבוד הרב, רציתי לשאול בדיני יחוד 1. התלמדתי בעבודה חדשה והאחמש רצה להראות לי את חדר המקפיא במחסן הוא ביקש שאכנס לחדר וסגר את הדלת בשביל להראות לי איך פותחים כשננעלים בפנים , האם להיות בחדר סגור עם גבר למספר דקות זה ייחוד? 2. אני מגיעה לעשות בייביסיטר לתינוקת ולפעמים רק אבא שלה נמצא בבית ויש לו כמה סידורים והוא יוצא האם בכמה דקות האלה צריך להשאיר את הדלת פתוחה? ובנושא שמירת נגיעה: האם מותר לבן לשתות מבקבוק ששתיתי ממנו או לאכול מאוכל שאכלתי ממנו (מאותה כפית וכו או כריך ? תודה רבה על העזרה

  1. זמן הייחוד האסור הוא כחמש דקות, לפי זה דנו הפוסקים האם מותר להיות בחדר נעול דקה אחת? התשובה היא שאם בעל כורחם לא יהיו במצב של הייחוד לפני תום חמש דקות, וכגון שבתוך הזמן הזה של חמש דקות יש סבירות שיגיע לשם מישהו שיש לו מפתח – אין בדבר ייחוד. אבל אם הדבר תלוי רק בהם, ואין בחדר זה מצלמות, האיסור להיות בו הוא גם דקה אחת. אמנם, רק כדי להראות איך סוגרים דלת רגע אחד בלא שהייה נוספת, זה מותר.
  2. לכתחילה צריך להשאיר את הדלת פתוחה, ואם הדבר לא שייך או לא נעים וכו', אפשר להשאירה רק לא נעולה, כך שכל אחד יכול להכנס לבית. יש לציין, שיש דלתות שאין להן ידית בחוץ, כך שלא ניתן לפתוח אותן מבחוץ, במקרה כזה, הדלת נחשבת נעולה גם אם לא סוגרים אותה עם מפתח. אמנם אם יש סיכוי שמישהו שיש לו מפתח ייכנס, מותר.
  3. מותר כאשר אין בדבר בעיה של צניעות לפי שיקול דעתם. לדוגמא, אם בחור ובחורה נפגשים לצורך שידוך, לא שייך לשתות מאותה קשית ואפילו לא מאותה כוס אלא אם כן אין ברירה. אבל אין בעיה של צניעות לבחור לשתות מכוס של אישה שהוא לא מכיר או זקנה, או כאשר מעבירים את כוס הקידוש או שבע ברכות מאחד לאחד באופן אקראי. אמנם כאשר מדובר על זוג נשוי בזמנים שהאישה אסורה על בעלה, האיסור יותר חמור, כיוון שיש יותר קירבה ביניהם (כמובא בפניני הלכה טהרת המשפחה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-26 19:56:07

אבקה לנעליים בשבת

שלום האם מותר להשתמש בשבת באבקה נגד ריחות רעים בנעליים? הכוונה לאבקות מבוססות טלק עם חומרים נוספים (דוגמת אונדציל, אודורקס פונגתרים וכד׳)? תודה רבה

מותר. יש אמנם איסור לבשם את הבגדים, אבל טלק אינו בושם. איני יודע מה משמעות החומרים הנוספים, אבל אם נועדו להעצים את מניעת  הריחות, זה בסדר. ואם נועדו כדי לרפא, הם מותרים רק במקום צער משמעותי כדין תרופות בשבת.

דינים אלו מבוארים בפניני הלכה שבת, ובספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-24 09:24:34

גמרא

מה המשפט הזה אומר:"לא מסגי ארבע אמות בגילוי ראש"?

לא היה הולך ארבע אמות בלי כיסוי ראש. מזה נובע המנהג כיום להקפיד לא ללכת בלי כיפה, כמבואר בפניני הלכה –

https://ph.yhb.org.il/category/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%90/08-%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%94/

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-24 06:37:48

יש לך שאלה?

פרשת וירא – מידת החסד של אברהם אבינו

אנו נמצאים בפרשות גדולות ועצומות, פרשיות המלמדות אותנו את דרכם של אבות האומה, פרשות שאין בהם מצוות ואיסורים, אבל הן ההקדמה הגדולה והיסודית של כל המצוות שנקבל בהמשך התורה.
היסוד הראשון שבולט בהנהגתו של אברהם אבינו הוא החסד, וננסה לעמוד מעט על גודל החסד של אברהם אבינו. ישנו חסד שמתעורר כתוצאה ממפגש עם הנצרך – זהו החסד האנושי הרגיל אצל אנשים מתוקנים, כפי שמסביר רבינו בחיי בנוגע להחרבת סדום:
"שהרי אין לך אומה בעולם שלא יעשו צדקה אלו עם אלו, ואנשי סדום היו מואסים בה והיו אכזרים בתכלית, ואע"פ שלא נתנה תורה עדיין, הנה הצדקה מן המצות המושכלות, ודבר מתועב הוא שיראה אדם את מינו מוטל ברעב והוא עשיר ושבע מכל טוב ואינו מרחם עליו להשיב את נפשו, על אחת כמה וכמה על מי שהוא מאומתו ודר עמו בעיר אחת, ועל כן איבדן ה' יתברך לאנשי סדום שהיו מונעים אותה ולקח נקמת העניים"
אך החסד של אברהם אבינו נבע מרצון עמוק לעשות טוב, מרצון שלא משנה מה מצבו ואיזה קשיים הוא חווה הוא רוצה לעשות חסד, "והוא יושב פתח האהל כחום היום" – "ארבע שעות מן היום היה שהוא עת האוכל, והיה ממתין לאורחים שם", "…ולא עוד אלא שהיה מחזר אחריהם ורץ לקראתם, שנאמר: (בראשית יח, ב) "וירץ לקראתם" (רבינו בחיי).
החסד של אברהם אבינו הוא לא חסד מתוך פגישה עם הצורך אלא חסד יזום, לכן אברהם אבינו לא נותן ממה שיש לו, אלא יוזם מפעלי חסד – וזה מתחיל בדבר הידוע על מבנה אוהלו:
"…שהיה בעל אכסניא ופתחו פתוח לכל עובר ושב, וכן אמרו במדרש: ד' פתחים היו לו לביתו של אברהם והיו לד' רוחות העולם, וכל מי שנכנס בפתח זה יוצא בפתח אחר כדי שלא יתבייש…".
וממשיך בנוטעו אשל – וכפי שמפרשים חז"ל:
"ויטע אשל – שם אילן, ועל כן אמר "ויטע" כי כיון שהיה לו שם באר רצה לטעת שם אילנות ופרדסים להשקות ממי הבאר שחפר שם, כדי שייהנה מן הפירות הוא והאורחים הבאים אל ביתו…ובמדרש: 'ויטע אשל' – א' אכילה, שי"ן שכיבה, ל' לויה. והן הן אותיות של "שאל", כי אברהם היה אומר לכל עובר ושב: שאל מה אתן לך, ונותן לו כל מה ששואל, ודע כי מצות לויה היא גמר המצוה באכסניא ותכלית השכר, וכן כתוב: (בראשית יח, טז) "ואברהם הולך עמם לשלחם".
אברהם אבינו רואה בערך זכות עצומה, שמחה אדירה ולא רק צורך שיש למלאו, לכן ברור מדוע הוא טורח בחסד בעצמו ולא על ידי שליחים, הוא רוצה לזכות בזכות המופלאה הזאת בגופו:
"ואל הבקר רץ אברהם -היה אפשר לו לשלוח אל הבקר אחד מאנשיו, שהרי בביתו של אברהם י"ח וג' מאות איש חניכיו ילידי ביתו, ולא רצה, אבל הלך הוא בעצמו ובכבודו במרוצה לכבוד האנשים, אע"פ שהיה זקן וחלוש במצות במילה, והנה זה עדות זריזותו ומעלתו ונדבת לבו".
אברהם אבינו לא מסתפק בלתת, אלא חשובה לו גם התחושה של האורחים וההרגשה שלהם:
"שלש סאים, הם איפה, ומאחר שדרך הכתוב לקצר, היה ראוי שיאמר: מהרי איפה? ומה שאמר "שלש סאים", יתכן לומר כי נתכוון לכבוד שלשתם ועשה חלקים שווים, שלא להטיל קנאה בסעודה, והביא סאה לפני כל אחד ואחד להורות כי כבוד שלשתם שווה עליו. ועוד לכוונה אחרת: כדי להרבות בכנופיא ולהראות שהם טרודים ומשתדלים בכבודם (כלומר כל סאה וסאה בהגשה מיוחדת)…ועוד למדנו הכתוב במה שאמר "שלש סאים" שהיתה עינו יפה, ואילו אמר "איפה" היה במשמע איפה מצומצמת, וע"כ האריך וכתב "שלש סאים", לבאר כי הייתה איפה גדולה והיה מביא הסל בעין יפה ובנדיבות גדול".
היינו יכולים להאריך הרבה בעוד ועוד צדדי חסד של אברהם, ובכללם הנתינה האדירה ללא גבול, הכבוד שניתן לאורחים, נתינת התחושה שקשה להיפרד, שמובעים גם במצוות לוויה, לומר מעט ולעשות הרבה ועוד.
נקודה זו של הרצון להטיב ניטעה בישראל ומהווה את היסוד הגדול של חיינו, היא הירושה הגדולה מאבותינו:
"עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה" (אורות ישראל א,ד)
רבינו בחיי מבאר שרצון זה שורשי ויסודי כי הוא נובע מאהבת ה'. גודל החסד של אברהם, הוא מכיוון שהוא לא רק מידות אנושיות מופלאות, אלא חיבור למידות האלוקיות. דבר זה מסביר איך ייתכן שאיש החסד והאהבה, מוכן לעקוד את בנו האהוב, בנו יחידו, כי מידת החסד של אברהם לא נובעת רק מרגשות אנושיים מתוקנים ונעלים, אלא מאהבת ה' עליונה.
זוהי דמותו העצומה של אברהם אבינו, זוהי מידת החסד, שנובעת מאהבת ה' ללא שיעור, זוהי מידת מסירות הנפש שאין למעלה ממנה.
יהי רצון שנזכה לחיות את מידותיו המופלאות של אברהם אבינו.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן