אנו נמצאים במלחמה גדולה ומרוממת וכואבת.
מלחמה שללא ספק מקדמת את עם ישראל עוד שלב בגאולה, מלחמה שמצמיחה ומולידה כוחות גדולים בעם ישראל, כוחות של גבורה ומסירות, כוחות של חסד וטוב, כוחות של אהבת העם והארץ וכוחות של אמונה ותפילה.
הרבה מדברים על 'היום שאחרי', ואני רציתי לדבר על 'האכזבה שאחרי', אין ספק שבלב כולנו מתעורר הרצון שהמלחמה הזאת, תביא להתפקחות – להבנת חטא ההתנתקות ותיקונו, להבנת היחס הנדרש לערבים, אלה המוגדרים כתושבי ישראל ואלה שאינם כאלה, ועוד, ושההתפקחות הזאת תביא לתיקון עמוק ויסודי ומקיף.
ואני מחד בטוח שיש רמה מסויימת של התפקחות, ומאידך ברור שהיא לא שלימה והתיקון שיעשה איננו שלם.
וכגודל התקוות והציפיות, כך גודל האכזבות, וכאן המקום ללמוד מפרשת השבוע שלנו.
הגאולה מגיעה דרך חמשת לשונות של גאולה, כלומר, הגאולה מגיעה בשלבים, בהדרגה.
אנו מוצאים את זעקתו-כאבו-אכזבתו של משה שהגאולה לא מתקדמת כפי שציפה:
וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָ-י לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ!
שלוש פעמים בתפילה אנו מצרפים את הביטוי "שלימה", "והחזירנו בתשובה שלימה לפניך", "והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו", "וגאלנו גאולה שלימה מהרה למען שמך". מדוע דווקא בשלוש אלו אנו מוסיפים את ההוספה הזו?
ההסבר הוא שכל אחד משלוש הדברים הללו אינם באים בבת אחת אלא מתרחשים בתהליך ובהדרגה.
אם נתבונן בתשובה ניווכח שהחזרה בתשובה היא תהליך של שלבים כמו: הכרת החטא, חרטה, עזיבת החטא וקבלה לעתיד, ומי שלומד את שערי תשובה רואה שישנם עוד חלקים רבים לתשובה, והרב קוק כתב:
התשובה היא תופסת את החלק היותר גדול בתורה ובחיים. עליה בנויות כל התקוות האישיות והציבוריות. היא מצוות ה’, שהיא מצד אחד קלה שבקלות, שהרי הרהור תשובה הוא כבר תשובה; ומצד אחד הרי היא קשה שבקשות, שלא יצאה עדיין אל הפועל במלואה בעולם ובחיים.
התשובה במלואה עוד לא הופיעה בעולם, היא הולכת ומתגלה.
כך גם הרפואה, אין החולה מתרפא ממחלתו בבת אחת, אלא הוא מחלים בתהליך עד שהבריאות שבה לאדם במלואה.
וכך גם הגאולה, כפי דברי חז"ל הידועים:
כך היא גאולתם של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת.
לכן דווקא בדברים אלו, אנו מייחלים ומתפללים לזכות לראותם את השלמתם, זה קריטי לומר שאין אנו מסתפקים בגאולה חלקית אלא מבקשים שהקב"ה יזכנו לראות את הדבר בשלמות.
מצרים שהיא המודל לכל הגאולות התרחשה כפי שאמרנו בשלבים, חמשת לשונות הגאולה הם חמישה שלבים בגאולה.
לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹוקים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹוקיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'.
הנצי"ב מסביר שזו הסיבה שאנו שותים ארבע כוסות יין כנגד ארבע לשונות של גאולה, כי היין כל כוס וכוס ממנו משנה את האדם, וכך גם עם ישראל, הוא הולך ומתעלה מעלה מעלה בשלבים.
ההבנה הזאת היא חשובה ויסודית, ויש לה סיבה חשובה, בייחוד בגאולה זאת, שהיא הגאולה האחרונה, כדי שעם ישראל יפנים, כדי שהתיקון יהיה עמוק ומשמעותי, אנו נדרשים לזמן, כדברי הנצי"ב:
אבל העניין דמושכל פשוט הוא שאי אפשר לצייר שיהא איש המוני שהוא כעבד כנעני עומד בעבודת חומר ולבנים ועלה במשך מועט למעלת ישראל ראוי לעמוד במעמד הר סיני לקבל התורה במורא גדול של גלוי שכינה. ועל כן נדרש להעלות דעתו וצלמו של האדם לאט לאט. וכך היה בישראל שהיו מגושמים בצורה ובדעת ונתעלו במשך מועט עד שהגיעו להר סיני. והיינו ד׳ לשונות של גאולה.
ואם הדבר היה כך בגאולת מצרים על אחת כמה וכמה שהדבר יהיה בגאולתנו, שהרי הנביא ישעיהו מנבא במפורש:
כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוקי ישראל!
וכותב בעל אם הבנים שמחה:
הרי דביארו לנו חכמינו האמתיים במקומות הנ"ל, שלא כמו שרבים מבני עמנו מדמים ועולה על לבם שהמשיח יבוא לישראל פתאום כנהר שוטף מאפלה לאור גדול בפעם אחת, כי אם עלייתם תהיה מעט מעט, ממדרגה למדרגה אשר למעלה הימנה, ואחר שיתרגלו לאותה מדרגה יעלו למדרגה שלמעלה ממנה, עד שיעלו ויבואו למדרגה היותר גבוהה על ידי שכבר הורגלו במדרגות העולות סולם בית אל מעט מעט.
ומבאר המהר"ל יותר:
וביאור עניין זה, כי מפני שהגאולה הראשונה לא הייתה גאולה נצחית, שהרי לא היו נגאלים רק לשעה, וכך היה עניין הגאולה גם כן, דומה לאור הברק שנראה ברקיע לשעה ומיד עובר, ולא הייתה הגאולה הראשונה דבר תמידי קיים. ולפיכך היה יציאתם בחיפזון גם כן, כי כל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות לשעה. אבל הגאולה אחרונה, שהוא גאולה נצחית מבלי שינוי כלל, רק תמיד קיים, ולכך לא יהיה לדבר זה חיפזון, כי החיפזון מורה על דבר שהוא לשעה וירא שמא יעבור הזמן, לכך ממהר מעשיו. אבל דבר שאינו לשעה, אינו ממהר. והדברים האלו מבוארים מאוד.
הגאולה שאנו נמצאים בה באה בשלבים, ובאה מכוח המאמצים האדירים ומסירות הנפש, כדי שתהיה גאולה עולמית, כדברי הבני יששכר:
והנה עם היות הנס ההוא מופלא מאד, עם כל זה יותר היה טוב לנו באם היינו ראויים שתהיה הגאולה על ידי פעולת מעשינו הטובים באתערותא דלתתא, אז היה מתקיים ההארה ההוא לעולמי עד. וזה שהבטיחנו יוצרנו על העתיד "כי לא בחיפזון תצאו" – כי תהיה גאולה על ידי פעולת מעשינו, ותהיה גאולה נצחית לעולמי עד!
אך יש דבר אחד בתפילה, שגם עליו אנו אומרים את המילה 'שלימה', אך לא כתפילה ובקשה לעתיד אלא כתיאור: 'אני מאמין באמונה שלימה…', בין השאר בשכר והעונש הצפוי לעושי ועוברי רצון ה', בביאת המשיח ובתחיית המתים, כי אנחנו מאמינים באמונה שלימה, בגאולה שלימה, אך יודעים שתבוא בשלבים.
יהי רצון שנזכה לראות את התקדמות הגאולה, ולמרות שאיננה שלימה, נמשיך באמונה שלימה להביא את הגאולה השלימה!
