כדרכו בפתיחת כל פרשה מביא רבינו בחיי את פירוש רבינו יונה על אחד הפסוקים במשלי ומחברו לפרשת השבוע, ובפרשתו הוא מביא את פירושו של רבינו יונה על הפסוק:
"הולך את חכמים יחכם ורעה כסילים ירוע" (משלי יג, כ)
ואלו דבריו הנפלאים (עם השמטות):
"שלמה המלך ע"ה יזהיר בפסוק הזה על אדם להשתדל בחברת החכמים ולהתרחק מחברת הכסילים, ואומר "הולך" שהולך אחריהם תמיד ומתחבר אליהם ועושה עצמו טפל להם, ונותן אותם עליו אלופים לראש, מי שיש לו מדה זאת אין ספק שיחכם, והמתחבר עם הכסילים שיהיה הוא להם ראש ירוע, כלומר ישבר…ולשון "כסילים" הם בוחרי המידות המגונות והתאוות הגופניות ומבזים עניני השכל, והם הם שאין ראוי להוכיחם…וכשם שחברת החכמים סבה גדולה והזמנה רבה בקיום עבודת הש"י וההתמדה עליה, כן חברת הכסילים והרשעים הזמנה גדולה וסבה לביטולה…וע"כ ראה דוד ע"ה להתחיל ספרו בהרחקת חברת הרשעים…"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים" וגו', וסמך מיד: "כי אם בתורת ה' חפצו", והנה שלמה ע"ה אחז הדרך הזה בעצמו שהתחיל בראש דבריו ענין התורה, והוא שאמר: (משלי א, ח) "שמע בני מוסר אביך" וגו', וסמך מיד הדברים המעכבים אותה והיא חברת הרשעים, הוא שאמר: (משלי א, י) "בני אם יפתוך חטאים אל תבוא". והנה אברהם אבינו ע"ה רצה לקיים ענין התורה והעבודה… והוצרך להיזהר מחברת אנשי דורו הרשעים… וע"כ בא אליו דברי ה' יתברך שיתרחק מהם, ואל יתלכלך עמהם, ושילך מארצו וממולדתו אל הארץ אשר יראנו. וזהו שכתוב: ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך…".
העולה מן הדברים הוא החשיבות העליונה של החברה הטובה. ההשפעה של החברה אדירה, והחידוש כאן הוא שאפילו אדם גדול בענקים, האדם שנלחם ועומד נגד כל העולם כולו, יושפע מהחברה – ואם לא הוא אז בניו יושפעו.
ההשפעה של החברה היא מסוכנת מאד – וכך כותב הרב מלמד בפניני הלכה (ליקוטים ב, יז, א):
"השפעת החברה הרעה לעיתים מודעת ובדרך כלל אינה מודעת. זה כוחה של החברה שהיא קובעת נורמות, ובלא לשכנע באופן ישיר, היא משפיעה על אורחות המחשבה והחיים. בחברת אוכלי אדם, בדרך כלל גם האנשים ההגונים סבורים שזהו דבר ראוי. ובחברה שבה מקובל להיזהר בכבוד חברים, תופעות של מכות ורצח נדירות. גם על דפוסי החשיבה החברה משפיעה, עובדה היא שבחברה שבה יש הערכה גדולה ללימוד ולהשכלה, יימצאו יותר מדענים מוכשרים בעלי הישגים. ואילו בחברה שבה אין הערכה ללימוד, כמעט ולא יימצא מדען בעל שיעור קומה.
למעלה מזה בקודש, בקהילות שבהן הושם דגש על לימוד בתורה בנוסף לקיום המצוות, צמחו גדולי תורה רבים. הקהילה הלומדת השפיעה באופן ישיר ועקיף על כל חבריה. וכן כיום, אדם שמצטרף לקהילה שרבים מחבריה קובעים עיתים לתורה, אף הוא יקבע עיתים לתורה. ואם יצטרף לקהילה שחבריה אינם מקפידים לקבוע עיתים לתורה, יקשה עליו לקבוע עיתים לתורה. וכן בחברה שבה מקובל להעריך את השירות הצבאי, רבים המתנדבים ליחידות קרביות. גם בחורים שמטבעם אינם ספורטיביים במיוחד, ובכל חברה אחרת היו משתדלים להשתמט משירות צבאי קשה, אם הם שייכים לחברה אידיאליסטית, גם הם מתנדבים לשירות קרבי" (וממשיך להאריך שם בהשפעת החברה).
על פי המדרש שמביא רבינו בחיי, ניתן להבין שדווקא בגלל שאברהם אבינו גדל במנותק מהחברה הוא הצליח לצאת מהתפיסה האלילית המקובלת ולהביא לעולם את האמונה בקב"ה, וז"ח המדרש המופלא:
"במדרש: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, בשעה שנולד אאע"ה עמד כוכב אחד ממזרח ובלע ד' כוכבים לארבע רוחות השמים. אמרו חכמיו לנמרוד: בן נולד לתרח בשעה זו שעתיד לצאת ממנו אומה שתירש העוה"ז והעוה"ב, אם רצונך יינתן לאביו מלא ביתו כסף וזהב ונהרגהו…מה עשה תרח, החביא את בנו במערה שלש שנים, זמן לו הקב"ה שתי חלונות, מן האחד יוצא שמן ומן השני סולת. כשהיה בן שלש שנים יצא מן המערה, הרהר בלבו: מי ברא שמים וארץ, ואותי. התפלל כל היום כולו לשמש, ולערב שקע השמש במערב, וזרחה הלבנה במזרח. כשראה הירח והכוכבים סביב הירח, אמר: זהו שברא השמים והארץ ואותי, והכוכבים הללו שריו ועבדיו. עמד כל הלילה בתפלה לירח, לבקר שקע הירח במערב וזרח השמש במזרח. אמר: אין ביד אלו כוח, אדון יש עליהם, אליו אתפלל ואליו אשתחווה. הלך אצל אביו אמר לו: אבי מי ברא שמים וארץ ואותי, אמר לו אביו: אלוהי ברא שמים וארץ וכל אלה, אמר לו אברהם: הראני אלוהיך, שמא יש בהם כוח לברוא את כל אלה. מיד הביא ע"ז שלו והראהו אלוהיו. חזר אברהם לאמו ואמר לה: אמי עשי לי תבשילין נאים וטובים, ואביאם לאלוהי אבי, אולי יקבלו ממני קרבני. מיד עשתה לו אמו תבשילין נאים וטובים והביא לאלוהי אביו, ונתן לפני הגדול שבהם, ואין קול ואין עונה. חזר לאמו: אמר לה עשי תבשילין נאים וטובים מן הראשונים. עשתה לו והביאם לפני ע"ז של אביו, ואין קול ואין עונה. מיד שרתה עליו שכינה וקרא עליהם: פה להם ולא ידברו עיניים להם ולא יראו, מיד נטל אש ושרפם, והוציא הגדול שבהם לחוץ ונתן האש בידו. כשבא אביו לביתו ומצא אלוהיו שרופים, אמר לאברהם: בני למה שרפת את אלוהי, אמר: לא שרפתי אלא הגדול שבהם קצף עליהם ושרפם. אמר לו: בני שוטה, וכי יש בהם כוח או יש בהם רוח חיים שהם יכולין לעשות כל אלה, והלא אני עשיתים מעץ. אמר לו: ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, ואם אין בהם כוח למה אמרת לי אלוהי ברא שמים וארץ".*1
מהמדרש אפשר ללמוד שדווקא בגלל שאברהם אבינו גדל במערה והיה מנותק מהמוסכמות והמקובלות המקולקלות הוא הצליח לצאת מהקופסא, מהמחשבות המקובלות ולהגיע לאמונת א-ל אחד.
עוד רואים בפרשתנו את הביקורת החריפה על לוט שבוחר חברה מקולקלת:
"'ויאהל עד סדום' – לימדך הכתוב גנותו של לוט, כי בחר חברת הרשעים ונטה אהלו עמהם, ולפיכך סמך מיד "ואנשי סדום חטאים", ולימדך הכתוב זכותו של אברהם שלא נפל גורלו במקום הרשע, כי אם בארץ הקדושה" (רבינו בחיי)
יותר מכך, כל זמן שלוט נמצא עם אברהם לא זוכה אברהם אבינו לדבר ה':
"'אחרי הפרד לוט' – לימדך הכתוב שלא בא אליו דבור השכינה עד שנפרד מחברתו של רשע" (רבינו בחיי)*2.
ונסיים בדברי הרב מלמד (פניני הלכה ליקוטים ב, יז, א):
" לקהילה שבה אדם חי, יש משקל רב על כל אדם, וביותר על הילדים. ועל כן צריך אדם לשקול היטב את הקהילה שבה הוא בוחר לחיות. שאם לא יבחר כראוי, הרי הוא מסכן את עתידו ואת עתיד משפחתו. ורבים נכשלו והתרשלו בבחירת מקום מגוריהם, ושילמו על כך ביוקר".
יהי רצון שנזכה לעשות את הבחירות הנכונות לעמוד בניסיונות ולקיים את דברי ר' יוסי בן קיסמא (אבות ו, ט):
"…אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד".
*2 כדברי הרב מלמד: "אפילו אברהם אבינו, שאין צורך לתאר את גודל צידקותו, ביקש להיפרד מקרובו, לוט, מפני שהיו רועיו פרוצים בגזל. ולמרות שאהב את לוט, וגם אחר שנפרדו, כששמע שנפל בשבי, מסר נפשו ונלחם בארבעת המלכים כדי להצילו. בכל זאת, כשראה שהוא מתנהג ברשעות לא רצה לגור בשכנותו. בתחילה ניסו רועי אברהם להוכיח את רועי לוט על שהם רועים את בהמתם בשדות אחרים, וכשלא קיבלו תוכחתם, וכפי הנראה גם קיבלו גיבוי מלוט עצמו, אמר אברהם ללוט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי".
והמעניין הוא, שאפילו אברהם אבינו, עמוד העולם, לא הרגיש עד כמה רעה השפעתו של לוט עליו. שכל זמן שלוט היה עימו, היה הדיבור האלוקי פורש ממנו, ואברהם אבינו כפי הנראה לא ידע מפני מה פרש הדיבור ממנו. ורק אחרי שנפרד מלוט, נאמר (בראשית יג, יד): "וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה" (רש"י שם עפ"י תנחומא ויצא י). אז ידע אברהם שהשכן הרע עיכב את הנבואה מלהתגלות אליו. כדרך אגב, אפשר ללמוד מכאן רמז, שההתרחקות משכנים רעים מקרבת את ירושת הארץ, שאחר שנפרד מלוט, קיבל אברהם אבינו נבואה על ירושת הארץ".
