עניינו של חג הפסח הוא יציאת מצרים, יציאה לחירות. לכן כינו חז"ל זמן זה: "זמן חירותנו", וכפי שכותב הרב חרל"פ בהקדמה להגדה:
"חג הפסח, זמן חרותנו, הוא הזמן אשר בו משתחררים מכל עבדות, כי מצרים הייתה היסוד והשורש של כל מיני העבדות שבעולם "בית עבדים", וכל הלחץ אשר ישראל נלחצים ממי שהוא הוא שורש פורה ראש ולענה ממצרים…
בחג המצות הכול משתחרר, הן הכלל והן הפרט. כל אחד מישראל גם אשר נמצא בכל השנה איננו זוכה להיות נגאל ממיני העבדות שונים – בחג הקדוש הזה הנהו משתחרר לגמרי, וכל היודע להיות מקשיב אמת לימים האלה מוצל הוא מכל מיני לחץ ושיעבוד והוא לקוח ומשועבד להשי"ת, שהוא האושר היותר גדול והחירות היותר נמרצה וזוכה להגיע למדריגת עבד ה'".
וננסה להתבונן בכמה צדדים בענייני החג ולראות איך מתבטאת החירות בכל צד ועניין, ונעשה זאת דרך שלושת המושגים המרכזיים של פסח: פסח, מצה ומרור, שהם כה מרכזיים עד ש"רבן גמליאל אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור".
פסח
"פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַ ה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל, וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחֲווּ".
יש בדברים אלו כמה רמות של חירות:
הרמה הראשונה היא השחרור מהתרבות הגויים. אנו שונים, איננו חלק מהאומות. הקב"ה מבדיל ביננו לבינם. אנו צריכים להשתחרר מהאופנות שלהם, מהתרבות שלהם, מהנחות הייסוד שלהם, מסדר היום שלהם. אנו שונים ואחרים, משוחררים מהנורמות המקובלות.
הרמה השנייה היא מה שחז"ל מגלים לנו, שעם ישראל לא היו ראויים מצד מעשיהם לגאולה, והקב"ה גאלנו מאהבתו האינסופית אותנו – אהבה שלא תלויה בדבר. זו חירות עצומה שאהבת ה' אותנו אינה תלויה בעבר, אינה תלויה במה שעשינו או לא עשינו, אלא תלויה באהבת ה' אותנו, וברצוננו להתקשר אליו יתברך.
השם משמואל אומר שביציאת מצרים הקב"ה דילג על הפתח. כל השנה הקב"ה אומר לנו: "פיתחו לי פתח כפתחו של מחט ואפתח לכם פתח כפיתחו של אולם", אבל בפסח הקב"ה מדלג על הפתח ואומר 'איני צריך את הפתח שלכם (את המעשים שלכם). אני מדלג על זה. רק תרצו!'.
האהבה שאינה תלויה בדבר שהקב"ה אוהב אותנו, מאפשרת גם לנו לאהוב אהבה שאינה תלויה בדבר וזוהי חירות. האהבה שלנו לא תלויה במה יעשו אחרים, היא עצמית ומשוחררת ואוהבת ללא גבול.
מצה
המצה היא הדבר עצמו, התמצית והמיצוי. המצה מייצגת את השחרור מכל הדברים המיותרים שעוטפים אותנו. הרב חרל"פ כותב בעניין זה:
"מצוות אכילת מצה מרחיקה את האדם מכול מיני התעוררות והתפעלויות אנושיות, תאווה וכל מידה רעה, והיא מעמידה אותו על ההרגש היותר נעלה, להרגיש השי"ת עמוק עמוק בקרב כליותיו ולבבו, שלא לעשות בר גדול וקטן נגד רצונו ית"ש, להיות עבד לה' יתברך ולא עבד לעבדים".
האדם מלא ברצונות ורגשות דמיוניים שמשעבדים אותו. הוא לא יוכל להיות שמח אם לא יהיה לו את הרכב הזה, אם לא יצא לחופשה הזאת, אם לא יהיה לו את המאכלים האלה, אם לא יזכה להערכה מפלוני… אנשים משועבדים לאיכות וסגנון החיים שהם "חייבים", לתדמית שלהם, לפידבק שהם מקבלים.
לאכול מצה זה להשתחרר מכל הדברים הדמיוניים מכל החיובים והצרכים המדומים, ולהגיע לדברים האמיתיים, שתלויים בנו – לשמחה, לאהבה ולאמונה, שלא תלויים באף אחד אלא בליבנו. מצה מתבטאת את השחרור מכל השיעבודים והלחצים.
מרור
גם המרור מבטא חירות, כי אדם בן חורין יודע לוותר ולהתאמץ בהווה כדי להגיע ולבנות עתיד. מי שלא יכול לאכול קצת מרור בדרך הוא משועבד, הוא לעולם לא יצא ממקומו, כי יציאה היא תמיד מצריכה קצת מרירות, קצת אי נוחות, כאבי גדילה – כאבי לידה. רק מי שיודע לאכול מרור יזכה לצאת לחירות.
צריך להשקיע בהריון ובלידה (מרור), צריך להשקיע בחינוך (כורך – מרור ומצה יחד), כדי לזכות בעתיד לראות את הפירות, לראות משפחות מפוארות שקמות מבניך ובנותיך. צריך לוותר על ההנאה העכשווית כדי לחסוך ולהגיע לעצמאות כלכלית, צריך לוותר על העוגה כדי לבנות בריאות לטווח ארוך ולחיות בשמחה ואנרגיה לאורך ימים ושנים – זוהי החירות של המרור.
איני יכול לסיים כאן בלי התייחסות קטנה לפרשה השבוע, הפרשה פותחת במילים: "צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו". עניינה של המילה 'צו' הוא זירוז. גם בפסח אנו נחפזים ומזרזים. היכולת לפעול בזריזות, לא להחמיץ את השעה והזמן, לא לפספס את הזמן, היא משמעות הלשון 'צו': "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קורבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו", ורש"י מבאר: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות אמר רבי שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס". חלק מהחירות היא היכולת להשתחרר ממחשבות מעכבות, ממטען יתר ולפעול במהירות ובזריזות, להצליח לשחרר את הכסף שלנו למטרות טובות וקדושות. גם חסכנות יתר הם שיעבוד – שיעבוד לתאווה שיהיה כמה שיותר. בפסח אנו פועלים במהירות, משחררים את המטענים העודפים, ויכולים בחפזון להתקדם לגאולה.
יהי רצון שנזכה לחירות אמיתית פנימית וחיצונית!
