חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יומטוביאן

האם יש ב פניני הלכה שבת ה תיחסות לשאלה, האם באיזה אופן פיקוח נפש של בעלי חיים דוחה איסורי שבת? לא מצאתי בפרק על בעלי חיים. תודה רבה

יש רק היתרים ספציפיים של טלטול וחליבה, לא יותר מזה.

טלטול

בעלי חיים שאין הדרך להרימם לשעשוע הם 'מוקצה', כיוון שאין כל שימוש בגופם. אך כדי למנוע מהם צער, מותר לגרור אותם, וכשאין פתרון אחר מותר אף להרימם. לכן דג שקפץ מהאקווריום, מותר להחזירו כדי שלא ימות. וכן כשאחד מהדגים שבאקווריום מת, ויש חשש שידביק את שאר הדגים במחלתו, מותר להוציאו מן האקווריום כדי להצילם.

חליבה

אסור לחלוב בשבת פרה וכל בהמה ('מפרק' – 'דש'), אמנם כיוון שבלא לחלוב את הפרות יום שלם יסבלו מאוד, מותר לעשות זאת באיסור מדברי חכמים, כגון לחלוב לאיבוד על הארץ או לתוך כלי שיש בו חומר מפגל, או לומר לגוי לחלוב רגיל, או שיחלוב ישראל בעזרת מכונות שאיבה שמופעלות על ידי שעון שבת בדרך 'גרמא'.

וראה גם כאן – https://www.toraland.org.il/25499

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-07 07:23:46

שקית חימום בשבת

שלום וברכה, אנחנו לוחמים בשהייה מבצעית ארוכה בשטח. האם מותר להשתמש בשקיות חימום בשבת? תודה רבה

במקום מצווה, צורך גדול, או צער משמעותי שאדם חש בגופו, מותר לעשות שני איסורי חכמים. דרבנן אחד זה הפעלת השקית, ודרבנן שני זה הפעלתה בשינוי או על ידי שניים, ואם יש אתכם גוי, לכתחילה עדיף לבקש ממנו לעשות זאת, ואזי אין צורך בשינוי.

אם אין אפשרות להפעיל בדרבנן נוסף, אזי כשהקור משמעותי ניתן להחשיבכם כחולה שאין בו סכנה, שהתירו עבורו לעשות איסורי חכמים גם כאשר לא ניתן לעשותם בשינוי וכדומה. ואם הדבר נצרך לשם ערנות מבצעית, אזי יש בזה משום פיקוח נפש, ובוודאי מותר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-06 10:28:26

תרומות ומעשרות

יש לי גינה שיש בה צמחי מרפא לחליטות ולבשמים לשבתות איך מעשר מה אומר כל פעם שלוקח ענף .. יש גם זעתר קורנית טימין שלעיתים מתבל מזון בהם

צמחים שנועדו למרפא או לריח או לצבע ונוי, פטורים מתרומות ומעשרות. וכן דין עלי גת. גם המגדל זרעים שאינם ראויים לאכילה כדי להצמיח ירקות, כדוגמת זרעי בצל, פטורים מתרומות ומעשרות.

גם מיני תבלינים שאינם נאכלים בפני עצמם, אלא משמשים לנתינת טעם, כדוגמת פלפל שחור, קינמון, כמון, פולי קפה ועלי תה – פטורים מתרו"מ. אבל עלי פטרוזיליה וכוסברה שרגילים לערב בסלט – חייבים בתרו"מ, הואיל והם ניכרים כצורתם בסלט וממילא נחשבים כנאכלים בפני עצמם.

עלי נענע שרבים נוהגים להטעים בהם משקה, ויש שגם אוכלים אותם כחלק מהסלט: אם שתלם לאכילה – חייבים בתרו"מ, ואם להטעמה בלבד – פטורים, ובספק יפריש בלא ברכה.

אם הגינה מחוץ לבית צריך להפריש תרומות ומעשרות כרגיל בכל פעם שאתה קוטף. אביא לך את נוסח ההפרשה עם הסבר:

סדר ההפרשה

א. את התרומות והמעשרות צריך להפריש כסדר:

תחילה מפרישים לתרומה גדולה כלשהו מהפירות (בנוסח להלן – "החלק הנוסף על אחד ממאה").

לאחר מכן מפרישים מעשר ראשון עבור הלוי (10% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה עם עוד תשעה חלקים כמוהו").

מתוך המעשר הראשון מפריש כיום בעל הפירות במקום הלוי תרומת מעשר (10% מהמעשר הראשון, שהוא 1% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה". נמצא שנשאר ללוי 9% מכלל הפירות).

בסוף מפרישים מעשר שני או מעשר עני, לפי שנת הפרי (בנוסח – "מעשר ממה שנותר". כיוון שנשארו לאחר הפרשת המעשר הראשון 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, מעשר זה הוא 9% מהפירות).

ב. את שתי התרומות (אחוז ומשהו) מוציאים בפועל מתוך הפירות, וכיוון שיש בהן קדושה, עוטפים אותן ומניחים בפח. ואילו את המעשר ללוי ולעני לא מוציאים בפועל בשעת ההפרשה, אלא מייחדים להם מקום באחד הצדדים של הפירות, ולאחר מכן ייתן אותם או את שוויים ללוי ולעני (עי' לעיל ט, יח). גם לפירות המעשר השני מייחדים מקום בשעת ההפרשה, ולאחר מכן פודים אותם על פרוטה.

נוסח ההפרשה עם פירוש

ג. מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומות ומעשרות". כאשר לא ברור שצריך להפריש תרו"מ מהפירות, לא מברכים.

נוטלים מעט יותר מאחוז אחד מהפירות המיועד לתרומה גדולה ותרומת מעשר, מפרידים אותו משאר הפירות, ואומרים: "החלק הנוסף על אחד ממאה ממה שהפרשתי שנמצא בצד ימין שלי, יהיה 'תרומה גדולה' (בכך מייחדים מקום לחלק הנוסף על האחוז בצד ימין של כלל הפירות המיועדים לתרומות).

האחד ממאה שנשאר כאן (הוא האחוז שהפרדנו מכלל הפירות המיועד לתרומת מעשר שתופרש להלן מתוך המעשר הראשון) עם עוד תשעה חלקים כמוהו (היינו 9% המיועדים למעשר ראשון) בצד ימין של הפירות הללו (היינו כלל הפירות המיועדים לאכילה) יהיו 'מעשר ראשון' (בכך מייחדים מקום לפירות המיועדים למעשר ראשון, שאותם או את שוויים ייתן אח"כ ללוי).

אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון ומונח מופרד מהפירות (הוא האחוז שהופרד מתחילה מכלל הפירות, ועדיין נחשב בכלל המעשר הראשון), הרי הוא 'תרומת מעשר' (ובכך הפרשנו תרומת מעשר מהמעשר הראשון. אחר כך עוטפים את התרומות ומניחים אותן בפח).

מעשר ממה שנותר (10% ממה שנותר לאחר מה שכבר הפרשנו. וכיוון שהפרשנו מעשר ללוי, נותרו 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, ומעשר מהם הינו 9%) בצד השמאלי של הפירות יהיה 'מעשר שני' (בכך מייחדים מקום למעשר שני בשנים א' ב' ד' ה') / 'מעשר עני' (בשנים ג' ו'). (כאשר יש ספק לאיזו שנה שייכים הפירות, יאמר לאחר הפרשת מעשר שני – "ואם הם חייבים במעשר עני, הרי הם מעשר עני". להלן, ו).

ד. בשנים של מעשר עני, מסיימים כאן את ההפרשה, וייתן אחר כך את הפירות או את שוויים לעני. ובשנים של מעשר שני, יש לפדות את הפירות כדי להוציאם לחולין:

אם ההפרשה נעשית מפירות שוודאי אינם מעושרים, וברור שהם משנה שמפרישים בה 'מעשר שני', יש לברך תחילה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לפדות מעשר שני". ואם יש ספק בדבר, פודים בלא ברכה. ואומרים: "מעשר שני זה (הכוונה לפירות שייחדנו להם מקום בצד שמאל של כלל הפירות), הוא וחומשו (מצוות התורה להוסיף חומש בעת הפדיון), יהיה מחולל על פרוטה אחת מן המטבע שייחדתי לפדיון מעשר שני" (עי' לעיל ט, לא-לז. אם פודהו על מאכל, יאמר: "יהיה מחולל על מאכל זה").

ה. כאשר אדם פודה את המעשר השני על מטבע של חברו, או כאשר פירות המעשר השני שווים יותר מפרוטה אחת אבל פחות מארבע פרוטות (פרוטה שווה בין חמש לעשר אגורות. הערך משתנה מעט מתקופה לתקופה), לא מוסיפים חומש, ולכן יאמר: "מעשר שני זה יהיה מחולל על פרוטה מן המטבע שייחדתי/שפלוני ייחד לפדיון מעשר שני". ואם הוסיף בטעות "הוא וחומשו" – יצא.

ו. שנות השמיטה הבאות הן תשפ"ט, תשצ"ו וכן הלאה. המסופק האם הפירות שלפניו שייכים לשנת מעשר שני או מעשר עני, יפריש מספק את שני המעשרות. את המעשר שני יפדה על פרוטה, ואת המעשר עני ייתן לעני. והרוצה להקל, רשאי להפריש מעשר שני בלבד.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-05 18:17:56

פדיון מעשר שני

שלום, בהמשך לתשובה שאלה טובה. אותה שאלה אפשר לשאול על עצם פדיון מעשר שני על פרוטה – כיצד ניתן לפדות מעשר מן הפירות שלפני, שבדרך כלל שוויים הרבה יותר מפרוטה, על פרוטה אחת? התשובה לכך נמצאת בפרק ט סעיף יב בהסבר עניינו של מעשר שני – "כיוון שכיום דמי פדיונם הולכים לאיבוד, לכתחילה אפשר לפדותם בפרוטה אחת, וכך הם אכן שווים, הואיל ואי אפשר ליהנות מהם (רמב"ם ב, ב; ד, יח)." רציתי לשאול בכל זאת, הרי להחליט שמעשר שני היום שווה רק פרוטה זה דבר אחד, אבל להגיד שמה שכבר החלטתי ששווה עשר פרוטות למשל ולהגיד שעכשיו הוא שווה פרוטה זה כבר לא הגיוני לכאורה! תודה מראש כבוד הרב

כסף שלא ניתן להשתמש בו, לא שווה יותר מפרוטה. לכן אין הבדל בין המקרים, שכן כמו שבגלל שהמעשר השני הולך לאבדון, הוא כבר לא שווה יותר מפרוטה, כך גם הפרוטות שיש במטבע פדיון המעשר – שמכיוון שאיננו יכולים להשתמש בפרוטות אלו, אינם שווים יותר מפרוטה, ולכן פעמיים בשנה מחללים אותן על מאכל בשווי פרוטה ומאבדים אותו. וכשם שניתן לחללן על מאכל בשווי פרוטה, כי כך הוא שוויין משום שאין אפשרות לממש את השווי העקרוני שלהם, כך ניתן לחללן על פרוטה שבטבע אחר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-09 10:00:03

פדיון מעשר שני

שלום כבוד הרב! בפניני הלכה כשרות א' נכתב: "יכול אדם להרשות לבני משפחתו וידידיו לפדות פירות 'מעשר שני' שיהיו להם על המטבע שייחד לכך, ובתנאי שיעריך שלא יעברו את מספר הפרוטות שהמטבע שלו שווה. ואם יש לו ספק, יוכל לייחד לכך שני מטבעות, אחת של עשרה שקלים ואחת של חמישה שקלים (וטוב להדביקם יחד כדי לסמנם), וייתן רשות לכולם לחלל על פרוטה שבמטבע הגדול, ובכל תקופה, לפי הצורך, יחלל את כל הפרוטות שבמטבע הגדול על פרוטה אחת שבמטבע הקטן. וכך יעשה עד אשר יגיע זמן 'ביעור מעשרות', שאז יחלל את כל הפרוטות שבמטבע הגדול והקטן על חתיכת פרי או יין או שמן בשווי של פרוטה". לא הצלחתי להבין איך אפשר לפדות כמה פרוטות על פרוטה אחת? למה זה הגיוני? תודה מראש!

שאלה טובה. אותה שאלה אפשר לשאול על עצם פדיון מעשר שני על פרוטה – כיצד ניתן לפדות מעשר מן הפירות שלפני, שבדרך כלל שוויים הרבה יותר מפרוטה, על פרוטה אחת?

התשובה לכך נמצאת בפרק ט סעיף יב בהסבר עניינו של מעשר שני – "כיוון שכיום דמי פדיונם הולכים לאיבוד, לכתחילה אפשר לפדותם בפרוטה אחת, וכך הם אכן שווים, הואיל ואי אפשר ליהנות מהם (רמב"ם ב, ב; ד, יח)."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-08 14:39:42

יש לך שאלה?

דבר תורה לשבת פרשת חוקת

בפרשת השבוע מספרת לנו התורה על פטירתה של מרים, "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותיקבר שם". וחז"ל (תענית ט.) מספרים לנו שמרים הייתה אחת משלושת הפרנסים הטובים שעמדו להם לישראל בעת יצירתם כעם. וכשמתבוננים מעט יותר מגלים שמרים היא זו שבגללה זכה משה להגיע לעולם ולהנהיג את עם ישראל, ובגללה גם מסיים משה את תפקידו ההיסטורי בהנהגת עם ישראל.

מחד מספרת הגמרא (סוטה יב.) "וילך איש מבית לוי', להיכן הלך? שהלך בעצת ביתו. עמרם גדול הדור היה, כיוון שגזר פרעה הרשע: 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', אמר: 'לשווא אנו עמלים', עמד וגירש את אשתו. עמדו כולם וגירשו את נשותיהם. אמרה לו ביתו: 'אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה גזרת בעולם ולעולם הבא, פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק אתה שגזירתך מתקיימת… עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולם והחזירו את נשותיהם" ומחזרה זו נולד משה רבנו.

מאידך, הסתלקותו של משה רבנו, שכפי עדות הפסוק הינה בשל חטא מי מריבה, "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם", חטא זה התגלגל בעקבות פטירתה של מרים, שפסוק אחר שמתבשרים אנו על פטירתה אומרת התורה "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרון…" וכפי שמספרים חז"ל שבאר המים שליוותה את עם ישראל במשך שנות הנדודים במדבר פסקה עם מותה.

ונראה לבאר שמשמעות הדבר הוא שמרים, שמייצגת את תפקיד הנשים בעם ישראל, היא האור המקיף, ומשה הוא האור הפנימי. וכמובן שהדברים צריכים ביאור.

האור המקיף הוא אור גבוה וגדול מאוד שמקיף את העולם והאדם ואין לנו כלים לקלוט אותו, אך מנגד אנו חשים בו, מרגישים אותו והוא משפיע עלינו. המשל המדויק ביותר להופעה אלוקית זו הוא האווירה בה חי האדם, כלומר, אדם שחי בסביבה תורנית שאוהבת תורה ומכבדת תלמידי חכמים, יש השפעה על נפשו, על קליטתו את התורה ועל הנהגותיו. זוהי לא השפעה גלויה, שהרי האדם לא מתנהג במודע כפי שהחברה מכתיבה, אלא הוא בוחר את אורחות חייו על פי הבנתו ותפיסתו, כשיש השפעה סמויה, נסתרת, על האדם כתוצאה מהאווירה בה הוא חי.

האור הפנימי, לעומתו, זוהי הופעה אלוקית שמופיעה בתוך העולם ובתוך האדם ומחייה אותו. זוהי הופעה נמוכה יותר, שהרי האדם קולט אותה ובולע אותה בקרבו, ומאידך, השפעותיה גלויות וניכרות יותר. משל לרב המדריך את תלמידו- שהתלמיד שומע את הוראותיו ונוהג על פיהם.

מרים מייצגת את האווירה הפנימית של עם ישראל, החל מיום הולדתה היא משקפת את רוח העם. "ותהר האישה ותלד בת ותקרא את שמה מרים", אומר המדרש ש'בימים ההם התחילו המצרים למרר את חיי בני ישראל', ומתוך מרירות זו מרים מורדת בגזירות פרעה, הן בשותפותה יחד עם אימה בהולדת הילדים שגם שם תפקידה הוא האווירה שאליה יוולדו הילדים, "פועה זו מרים שהייתה פועה לולד", ומבאר רש"י "משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוק בדברים ערבים לשעשעו". והן בהשפעתה על אביה מתוך אמונה גדולה בישועתם של ישראל, כפי שאומרת הגמרא שם: "דבר אחר שהייתה פועה (צועקת) ברוח הקודש ואומרת 'עתידה אימי שתלד בן שמושיע את ישראל" וכפי שמוסיפה הגמרא "וכיוון שנולד משה נתמלא כל הבית כולו אור, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: 'ביתי, נתקיימה נבואתך", וכדברי הגמרא "ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון'- אחות אהרון ולא אחות משה? מלמד שהייתה מתנבאת כשהיא אחות אהרון (טרם לידתו של משה) ואומרת 'עתידה אימי שתלד בן שמושיע את ישראל".

כלומר, אוירת המרירות ומתוכה רוח המרי שמלווה בצפיית הישועה והאמונה בה, כולם התבטאו על ידי מרים. שתפקיד הנשים בעם ישראל הוא ליצור את האווירה הנכונה, את אוירת האמונה, הציפייה, שמחת הגאולה וקבלת הייסורים באהבה. מרים היא זו שזוכה להרים ולרומם את ישראל.

אוירה זו של אמונה וציפייה לגאולה מתבטאת גם בשמחה העצומה שיש כאשר מופיעה הגאולה, "ותיקח מרים הנביאה… את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ומחולות", כלומר גם כאן מתגלת מרים כמורממת את רוח העם, את האווירה ומעוררת שמחה ומחולות (שכמובן רומזים על האור המקיף) וכפי שמדגיש המדרש, "וכי מניין להם לישראל תופים ומחולות במדבר? אלא צדיקים היו, מובטחים ויודעים שהמקום עושה להם ניסים וגבורות עם יציאתם ממצרים והתקינו להם תופים ומחולות", כאן מתגלה גודל אמונתה של מרים, שבתוך מצרים, בתוך אותו מחנק בית העבדים, דואגת להכין תופים ומחולות, דבר המורה הן על גודל אמונתה והן על מחוייבותה לרומם את רוח העם.

לכן מרים היא גם זו שמבשרת על הסתלקותו של משה רבנו, כי מעבר לכל חטא פרטי משה רבנו לא מתאים, במציאות הנוכחית, להכניס את עם ישראל לארץ ישראל. וכשמרים מסתלקת האווירה שמאפשרת לעם לקלוט את דברי משה רבנו ומאפשרת למשה רבנו להנהיג את ישראל מסתלקת. ולכן מתגלגל הדבר ומשה חוטא ומתבשר, כמה פסוקים אחרי מות מרים, על כך שלא הוא ינהיג את ישראל בכניסתם לארץ.

גם חטא העם וגם חטאו של משה לא ברורים בפסוקים. ולכן רבו מאוד הפרשנים שמפרשים חטא זה. אבל נראה שאכן לא היה חטא ברור, הן מצד העם והן מצד משה, אלא האווירה שיצר העם ותגובת משה לעניין לא אפשרו את הקידוש ה' שצריך להופיע במחנה ישראל. שהרי קידוש ה' הוא לא משהו מוגדר אלא זו יכולת של עם ישראל להגיע למצב של 'ישראל אשר בך אתפאר' (כדברי הרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה', העוסק בדיני קידוש ה').

יהי רצון שנזכה ליצור אוירה כזו בעם ישראל, אוירה של אמונה, של ציפייה, של שמחת הגאולה, שממילא תיצור קידוש ה' גדול. ונסיים בכך שמרים הבינה שכדי ליצור אוירה מתוקנת בעם ישראל צריך שתהיה התקדמות מתמדת, אוירה של התרוממות ועליה, ולכן מרים נקראת בדברי הימים אפרת, ומסביר המדרש שהיא נקראת כך מפני שפרו ורבו ישראל על ידה, וזו גם הסיבה שהיא מדברת במשה, כי היא רואה בחומרה רבה את העובדה שמשה פרש מן האישה ולא משתתף בפריה ורביה, כי יסוד האווירה הטובה והעליונה הוא ההתקדמות המתמדת, הזרימה והחיוניות, שהביטוי הגדול שלהם הוא פריה ורביה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן