חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת משפטים – ברית הדמים

בשעות כואבות אלה של יום שני בערב, אחרי הבשורה הנוראה, אחרי הברית המשמחת – דמים בדמים נגעו – הדמעות לא מפסיקות, ואני לא מנסה לעוצרם – דמעות על אדם כשר, אדם גדול. "כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו".

הרב איתמר בן גל, ה' יעזור לאומה לנקום את דמו, היה אדם גדול, מלא אידאלים, מלא בחיוניות, מלא בתורה, מלא בעשייה, מלא בשמחה ומלא באכפתיות ואחריות, וכל הכוחות האלו הופיעו באופן הרמוני בחייו, בזרימה ובטבעיות.

אני מנסה ללמוד, להתעמק בסוגיה, אבל המחשבות לא מרפות, והכאב לא נותן מנוחה, הדמעות לא מאפשרות לקרוא את מה שכתוב בספר, עזבתי את הסוגיה, והלכתי להתבונן בפרשת השבוע, תמיד אני חש שהקב"ה מדבר אליי דרך הפרשה, דרך הפסוקים, דרך הרעיונות שעולים.

בסוף הפרשה ישנה כריתת ברית בין ישראל לקב"ה:

"ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה, ויכתוב משה את כל דברי ה", וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר, ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל, וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים, וייקח משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח, וייקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, וייקח משה את הדם וייזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה".

נכרתת ברית מופלאה על כל דברי ה', על עשרת הדיברות, ועל כלל משפטי התורה. בברית מופלאה זו זועקים כל ישראל ומתחייבים 'כל אשר דיבר נעשה ונשמע!', ובשיא השיאים של הברית, אחרי האמירה המופלאה 'נעשה ונשמע', לוקח משה רבינו את הדם וזורק על העם (אחרי שאת המחצית הראשונה של הדם זרק על המזבח). ויש להתבונן מה עניינה של זריקת הדם על העם שלא מצאנו כדוגמתה בשום מקום בתורה? ומדוע מחצית נזרק על המזבח ומחצית על העם?

כותב הספורנו: "עשה את המזבח כשליח הא-ל יתברך לכרות הברית, ובכן קבל חצי הדם, וחציו האחר נזרק על העם הנכנסים עמו לברית".

אם יורשה לי לבאר, עם ישראל מכריזים על קבלתם המוחלטת את התורה, ואומרים נעשה ונשמע, ואז יש כריתת ברית עם המזבח. יש כאן אמירה חריפה שמי שבאמת רוצה להתמסר בכל ליבו לגילוי התורה בעולם, חייב להיות נכון גם למסירות נפש.

בכל הדורות, וגם בדורנו דור הגאולה, אנו נדרשים למסירות נפש, כריתת ברית על קיום התורה היא כריתת ברית עם המזבח.

רבנו חננאל, מאחרוני הגאונים, כותב בהקשר זה דברים מופלאים:

"וייקח משה את הדם ויזרוק על העם' – הִזָּה הדם עליהם כדי שיכנסו בברית עם הקדוש ברוך הוא בדם. ואותו כתם הדם שעל בגדיהם קרא הכתוב 'עדי', לפי שהיה עדי להם וכבוד גדול, והיה להם עדות ואות שנכנסו בבריתו של הקדוש ב"ה".

המוכנות שלנו למסור את דמנו על קדושת ה', זה הכבוד הגדול ביותר.

וממשיך רבנו חננאל וכותב:

"ועל כן כשחטאו בעגל ועברו על הברית אמר להם: הורד עדיך מעליך, כלומר שיסירו מעליהם אותם הבגדים שהיו עדי להם, וזהו שאמר: 'ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם', אותם הבגדים שנזרק עליהם דם הברית שהיה עדות ואות בין הקדוש ברוך הוא וביניהם. ולמה כרת הקדוש ברוך הוא עמהם ברית בדם? רמז להם אם אתם מקיימים התורה מוטב, ואם לאו הריני מתיר דמכם לכרת ולמיתה".

אנו מצווים על מסירות נפש. המציאות העליונה היא מסירות נפש על חיי התורה המלאים בארצנו ומדינתנו, והדם הזה, הדם הקדוש הזה, דם מסירות הנפש, הוא כבודנו, אבל אם לא הקב"ה מתיר את דמנו.

המסירות הזאת, היא יסוד הבניין, ממנה נבנה עם ישראל, ממנה נבנה העולם כולו, כפי שאנו רואים בהמשך הפסוקים: "ויראו את אלוקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר". מהי אותה 'לבנת הספיר' שנמצאת תחת רגליו של אלוקי ישראל? ברור שהדברים שייכים לסודות, אבל ברובד שאנו יכולים להבין אומר המדרש: "כשהוא אומר 'עימו אנוכי בצרה', הא ידעת שכל זמן שישראל בצרה אף הקב"ה עימהן בצרה, וכן אתה מוצא בשעה שהיו ישראל משועבדין למצרים לא נגלית שכינה על משה אלא מתוך הצער ומתוך הסנה , וכן הוא אומר 'ויראו את אלוקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר' זכר ללבנים שהיו בניו עושים במצרים"

כדברי רש"י: "כמעשה לבנת הספיר – היא הייתה לפניו בשעת השיעבוד לזכור צרתם של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים", 'וכעצם השמיים לטוהר' – משנגאלו היה אור וחדווה לפניו"

כלומר, צרתם של ישראל, הייסורים והשיעבוד הם הבסיס להופעת והעמדת כסא ה' בעולם. מסירות הנפש של ישראל היא הדום-רגליו של הקב"ה. הייסורים השיעבוד, ועל פי אחד המדרשים הלבנה ששוקע בה תינוק ישראלי, היא הבונה את כסא ה' בעולם.

יהיו הדברים האלו לעילוי נשמתו של הקדוש הרב איתמר יוסף בן-גל. יהי רצון שה' ייתן לנו כוח לקחת את האור הגדול שהוא הביא לעולם, ושמותו יהיה עוד יסוד להופעת כסא מלכות ה' בעולם.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן