חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מצה

שלום, בספר פסח, טז, כב מבואר שכזית הוא שליש מצת מכונה/עבודת יד. מה המקור לכך? אני שמעתי ממישהו שעובד באפיית מצות עבודת יד שכזית הוא חצי מצת עבודת יד. לגבי מצת מכונה רשום על הקופסא שכזית הוא מצה שלמה.

הרבה ספרים ופוסקים כתבו כך, אבל אין צורך במקור, שהרי כזית זה חצי ביצה של ימינו, וכאשר מודדים את כמות המצה שנכנסת בחצי ביצה, מגיעים לכל היותר לשליש מצה. אין צורך לעשות לשם כך מדידה מדויקת, אלא מספיק להעריך, כפי שמבואר בפניני הלכה ברכות בפרק העוסק בשיעור כזית לברכה אחרונה. ומה שרשום על הקופסה של מה שלמה, זה לדעת הסוברים שצריך להחמיר ולחשב את הכזית לפי משקל או לפי דעת הסוברים שצריך להכפיל את כמות הכזית בימינו לכביצה. אבל הלכה למעשה, כפי שכותב הרב, אין צורך להחמיר בזה, אלא שליש מצה זה כזית.

כך גם מבואר הלכה למעשה בספר הקיצור שיצא לאור ('קיצור הלכה') המביא את כל הפסקים המובאים בספרי פניני הלכה בספר אחד.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-16 15:24:33

ליל הסדר

בספר פסח, טז, יג, רשום שהאוכל אחרי הקידוש כזית יברך ברכה אחרונה. ואילו בהלכה טו, כתוב שהאוכל כזית כרפס לא יברך ברכה אחרונה. מה ההבדל?

אכילת המרור בסעודה היא המשך ישיר לאכילת הכרפס,  ממילא בברכת המזון מוציא גם את הכרפס, וכפי שמבואר בהערה בספר בדין כרפס. לכן דרך אגב, מי שנצרך לאכול לאחר הקידוש, עדיף שיעשה זאת לפני הכרפס, כפי שמבואר בהערה בספר בדין זה שאם יאכל לאחר הכרפס ויברך בורא נפשות על מה שאכל נכנס לספק.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-16 14:17:44

פסח

א. למדתי בפני הלכה פסח ד, יא: לגבי כלי האוכל והתנור, יש לנקותם לפני פסח מכל ממשות חמץ, שאם לא כן אחר הפסח יהיה צורך לנקותם כדי שלא לאכול חמץ שעבר עליו הפסח. מה זאת אומרת מכל ממשות חמץ? פירורים וכדו' או שצריך ניקוי יסודי עם חומר פוגם? ב. אנחנו יוצאים מביתנו כמה ימים לפני הפסח וצריכים לבדוק חמץ בלילה שקודם ליציאתנו, ומתעוררת שאלה, האם גם בבדיקה מוקדמת צריך לבדוק מיד בתחילת הלילה, ואסור לעשות דברים אחרים לפני הבדיקה? (אני שואל כי יש לי מפגש חשוב באותו ערב) כמו כן, בבדיקה בלילה תהיה לנו בעיה לבדוק את החדר שבו ישנה התינוקת שלנו. האם ניתן לדחות או להקדים את בדיקת אותו החדר לשעות יום?

א. ממשות חמץ במקרה הזה, הכוונה לחמץ שיש לו חשיבות, לא לפירורים, שהרי דין חמץ שעבר עליו הפסח לא שייך בפירורים שאין להם חשיבות, שהרי לא עבר עליהם בבל יראה ובל ימצא.

ב. דין בדיקה זו כדין בדיקה בליל י"ד. אבל אם יש לך פגישה חשובה שאינך יכול להקדימה, אתה יכול לאחר את הבדיקה.

ג. מקום שלא ניתן לבדוק בלילה, יבדוק ביום.

לידיעתך יצא כעת ספר חדש – קיצור הלכה – המביא את כל פסקי ההלכות שבספרי פניני הלכה בספר אחד.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-16 12:25:02

פסח

שלום וברכה 1. כל הדינים של מה לעשות אם חמץ שמוצאים בחג עצמו וכו זה דווקא אם לא עשה מכירת חמץ? ואם עשה צריך לשים בצד כי זה של הגוי? 2. בעניין הפופקורן לאשכנזים בפסח – אז אם מכין אותו עם שמן זית טהור ומקפיד שלא יהיה מים כלל בסיר וכו זה מותר?

  1. לכתחילה נכון שלא למכור סתם כך את כל החמץ שיש לו בבית, אלא למכור את המאכלים שנמצאים בארונות מאוד מסוימים. זאת כדי שהמכירה תהיה רצינית. במקרה כזה, אם מצא חמץ גמור בפסח, צריך לבערו, שהרי אינו מכור. אמנם מי שמכר את כל החמץ שיש לו בבית, אסור לו לבערו, שהרי הוא של הגוי, וישים אותו בארון שיש בו שאר דברים שמכר. ומי שקנה בטעות חמץ בפסח, כגון שקנה וופלים או ביסלי שחשב שהם כשרים לפסח, וגילה שלא, כיוון שלא מכרם, צריך לבערם.
    מה הדין של מאכלים שאינם חמץ אבל גם אינם כשרים לפסח, ולא מכרם? אם אין סבירות שיש ברכיבים שלהם חמץ, אין צורך לזורקם בפסח, אלא אפשר לשים אותם בארון סגור.הסבר– כיון שאין סיבה שיהיה במאכלים אלו חמץ, אזי מן הסתם גם אם יש שם חמץ הוא בטל בששים קודם פסח, ולדעת השו"ע גם אם החמץ יבש (פירור), אינו חוזר ונעור בפסח. וגם למנהג הרמ"א, אם המדובר בחמץ לח אינו חוזר ונעור, וגם אם מדובר על חמץ יבש, יש בזה סס"ס: אולי אין שם חמץ, וגם אם יש חמץ אולי הלכה כמא"ד שגם חמץ יבש שבטל בשישים לא חוזר ונעור, וגם אם הלכה כמא"ד שחוזר ונעור ביבש, י"א שרק אם יבשל התערובת בפסח אמרינן חוזר ונעור (א"ר,פמ"ג, עול"ש,נהר שלום. הביאם המ"ב תמז,לג ולא דחאם. בספר הלכות חג בחג הביא את המ"ב הזה למעשה, אך בפנה"ל סובר שאין הלכה כך, ומ"מ ברור שניתן לצרפם לספק בנד"ד. עוד יש לציין את המובא ברמ"א,ד ומ"ב שכשיש חשש שנשארו פרורי חמץ בתבשיל, אמנם אסור לאוכלו בפסח, אבל הוא מותר בהנאה, וכ"ש שמותר להשהותו. וכן מובא במ"ב תנג,כז שכאשר חשש החימוץ רחוק, אסור באכילה אך מותר להשהותו בלא למוכרו – "ואם עבר ולתת (את החיטים) אסור לאוכלן ולהנות מהן בימי הפסח. ומ"מ להשהות קמח החיטים הלתותים מותר בפסח אם שרן במים מעט וטחנן מיד אחר הלתיתה…".
  2. לכאורה לא, שהרי אם ההוראה לנהוג בקטניות כמו קמח, הרי מנהג האשכנזים להחמיר במצה עשירה שמא יש בנוזל מעט מים. סביר מאוד שבהרבה מסוגי שמני הזית שמים מעט מים (אין חובה לדווח על כך עד אחוז מסויים).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-16 10:44:11

אכילה אחרי כוס ראשונה בליל הסדר

שלום רב, בפניני הלכה פסח, כתוב שמותר בשעת הצורך לאכול מעט דברים אחרי קדש בליל הסדר. יש לי כמה שאלות בנוגע לזה: 1. אם צריכים לאכול, האם עדיף שזה יהיה מיד לאחר קדש ולפני כרפס? או שאפשר גם אחרי כרפס? 2. כתוב שאחרי האוכל לאחר קדש, יש לברך ברכה אחרונה. האם הכוונה בורא נפשות על האוכל? האם הברכה לא יפטור ככה גם את היין ולכן יש לברך מעין שלוש לפני בורא נפשות? או שמספיק לכוון לא להוציא את היין בכוס ראשונה בבורא נפשות? תודה

תחילה נביא את ההלכה למעשה כפי שהיא מובאת בספר שיצא כעת לאור – קיצור הלכה – המביא את כל פסקי ההלכות למעשה שבספרי פניני הלכה בספר אחד: "מי שרעב מאוד עד שקשה לו לומר את ההגדה בריכוז, יכול לאכול לאחר הקידוש מעט פרי, ירק או ביצה, ויברך ברכה ראשונה ואחרונה. ומשהתחיל לומר את ההגדה, אסור להפסיק בשתייה או אכילה (ויש מקילים)."

  1. לפי זה, ההיתר לאכול הוא עד תחילת המגיד. אמנם לכתחילה עדיף לאכול לפני הכרפס כדי שברכת בורא נפשות על המאכלים שאוכל לא תפטור את הכרפס.

2. יברך בורא נפשות, ואינה פותרת את היין, שהרי ברכתו מעין שלוש, ובברכת המזון פותרים את שתיית שתי הכוסות הראשונות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-14 14:34:49

יש לך שאלה?

אין שלמה ממחצית השקל – לפרשת שקלים

חודש אדר וארבעת הפרשיות

בחודש אדר ישנו דבר גדול ומיוחד עד כדי כך שחז"ל ראו צורך לכוון ולמקד אותנו לתכניו של חודש אדר על ידי קריאות מיוחדות בתורה ולהוסיף על הקריאות הרגילות את ארבעת הפרשיות: פרשת שקלים כהקדמה – הנקראת בשבת מברכין של חודש אדר או בראש חודש עצמו, פרשת זכור – הנקראת בסמוך לפורים, פרשת פרה לאחריה – כהכנה לפסח, ופרשת החודש שנקראת אף היא כהכנה לחג הפסח. והשבת נקרא את הראשונה מארבעת הפרשיות – פרשת שקלים.

זהו החודש היחיד בו יש התייחסות לא רק לימים מסוימים אלא לחודש כולו. חז"ל מלמדים אותנו ש"משנכנס אדר מרבים בשמחה", כשמקור דבריהם הוא בפסוק במגילת אסתר (ט,כב) "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב" (מה עם אב? כשטוב הצומות מתבטלים ומשמעות החודש השלילית עמם, באדר זה קבוע).

וננסה אפוא להתבונן במהלך חודש זה בארבעת הפרשיות, כאשר השבוע נתבונן בפרשת שקלים.

פרשת שקלים וטענתו של המן הרשע

הגמרא (מגילה יג:) קושרת את מתן השקלים לפורים "אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים כיכר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך', אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן: באחד באדר משמעין על השקלים…".

בפרשת שקלים יש התמודדות עם הטענות של המן, ויש בה תשובה עמוקה לקטרוג שמקטרג המן על עם ישראל. בטרם נסביר מה היה הקטרוג של המן וכיצד השקלים דוחים את טענותיו, ננסה להבין את הבעיה הגדולה שמועלת בתורה כאשר עם ישראל מצויים לתת את שקליהם, "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש… מחצית השקל תרומה לה'. כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה', העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם"(שמות ל,יא-טו)- התורה מזהירה שכאשר מונים את עם ישראל עלול להיות נגף, ויש להבין מדוע מניין ישראל יוצר סכנה שכזו?

עוד יש להבין מדוע מחצית השקל שאנו נותנים בכל שנה ושנה, כפי שהבאנו לעיל מן המשנה שבאופן קבוע באחד באדר משמיעים על השקלים, מוצגת בתורה כאירוע חד פעמי שקשור לספירתם של ישראל?

מחצית השקל מאחדת את ישראל

ותשובה אחת לשתי השאלות. נתינת מחצית השקל על ידי כל אחד ואחד מישראל, העשיר והדל, כל העובר על הפקודים, הינה נתינה מאוחדת הכוללת את כולם. נתינה זו אינה עניין טכני הנובע מהצורך בכסף בכדי לקנות את קורבנות התמיד, אלא היא עניין מהותי שבא לאחד ולכלול כל יחיד ויחיד בישראל בתוך הכלל שנקרא 'עם ישראל'. ישנו רצון אלוקי שכל כוח וכוח בישראל, כל יחיד וכל פרט, יהיו שותפים, יכללו בתוך הכלל ויהיו חלק מהאומה.

קדושת כלל ישראל

אלא שישנם בדבר זה שתי סכנות גדולות: האחת, שהאיחוד הזה, שההתכללות הזו, תקבל כותרת לא נכונה ותהפוך להיות חיבור למכנה המשותף הנמוך, חיבור לענייני כלכלה וביטחון, חיבור לענייני הדיור והסלולרי. ואנו הרי יודעים שעניינו של עם ישראל גבוהה יותר מכל מה שנוכל לבטא בפינו, וכפי שאומרים חז"ל שמחשבתם של ישראל קדמה לכל. עם ישראל הוא עם ה', עם שלא נוצר בהתקבצות אנושית של פרטים המתאגדים להשגת תנאים נוחים מבחינה חומרית אלא עם שנוצר עם ידי ה'.

וכפי שכותב הרב זצ"ל (משפט כהן, קכד):

"יש בכללות כנסת ישראל קדושה מיוחדת, מה שלא נמצא בכל עם ולשון, שכל אומה עיקר הקיבוץ שלה הוא כדי להיטיב להיחידים הפרטיים, אבל הכלל מצד עצמו אין לו מציאות עצמית, ונמצא שערך הציבור כלפי אומות העולם הוא בבחינת שותפים, ואצל השותפים בודאי העיקר הוא חלקו של כל יחיד שבשותפות הכללית לגבי אותו היחיד. אבל באמת לגבי ישראל ציבור ושותפין הם שני מושגים… מפני שיש בציבור של ישראל קדושה ומציאות כללית שאינה נערכת כלל כלפי החלק של כל פרט, והיא עומדת למעלה מגדרי חלוקה".

לכן, כאשר אנו מאחדים את הפרטים, ישנה סכנה גדולה שהביטויים הפרטיים של כל אחד ואחד ישכיחו מאיתנו את הרעיון הגדול שלשמו נוצר עם ישראל, "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".

כלל ואחר כך פרטים

הסכנה השנייה הינה שכאשר נותנים ביטוי ומעמד לכל פרט ופרט, עלולים לחשוב שעם ישראל הוא קיבוץ כל הפרטים, אך האמת הפוכה. מתוך כלל ישראל נוצרים הפרטים. כנסת ישראל היא המקור להופעת הפרטים, והפרטים מצידם רק חושפים את הכוח הכללי של כנסת ישראל.

התיקון לכך הוא נתינת מחצית השקל, דבר המלמד שאין קיום ומשמעות לפרט מישראל אלא בכך שהוא מופיע כגילוי של הכלל, כחלק.

ויותר מכך, הביטוי "תרומת ה'" חוזר בפרשתנו שלוש פעמים". הקיבוץ הזה, האיחוד הזה, השקלים הללו, מיועדים לבניין הקודש- הם נלקחים לקרבן התמיד, כדי לומר שכל מטרת איחודם של ישראל הוא להופיע שם שמים בעולם ולקדשו.

זו בדיוק המחלוקת הגדולה שהייתה בין הפרושים לצדוקים, עליה מספרים לנו חז"ל (מנחות סה.) "מריש ירחא דניסן ועד תמניה ביה איתוקם תמידא דלא למספד, שהיו צדוקים אומרים: יחיד מתנדב ומביא תמיד"- טענת הצדוקים הייתה שגם היחיד יכול להביא את קורבן התמיד שכן עיקר עבודת ה' היא בין האדם, הפרט, לאלוקיו.

אולם חכמי ישראל חלקו עליהם וסברו שעיקר עבודת ה' היא הקשר בין עם ישראל לקב"ה. עבודת ה' היא עניין כללי ולא פרטי, ועד כדי כך היה הדבר חשוב ומשמעותי לחכמי ישראל שהם קבעו ימי שמחה על ניצחונם במחלוקת זו.

טענתו של המן הרשע

המן הרשע מסתכל על עם ישראל ורואה לפניו פרטים, עם מפוזר ומפורד, והפרטים הללו לא יעילים, הם לא עושים את דתי המלך. הם לא שומרים את תורת מלך מלכי המלכים הקב"ה, וממילא אין תועלת להניחם, אין עניין בקיומו של עם ישראל. אם נתסכל על הדברים באופן תועלתני, חיצוני, הרי שהרווח בהשמדתם גדול מהשארתם. ולכן מבטיח המן לשקול כסף רב לגנזי המלך כאשר יאבד אותם.

בנמשל הפרטים שבישראל אינם מתוקנים, ולכן דווקא בהשמדתם יהיה קידוש ה', וכטענת הנוצרים שעובדת היותו של עם ישראל נרדף ונבזה, היא היא קידוש ה', שבזה מראה הקב"ה מה דינו של מי שמפר ברית, של מי שנבחר להיות עם ה' ולא מבצע את תפקידו.

התשובה להמן

והתשובה לכך היא הקדמת השקלים, היא ההבנה שכוחו של עם ישראל איננו בפרטים כי אם בכלל. נכון שישנם פרטים מקולקלים, ואף ייתכן שרוב הפרטים מקולקלים, אך כיוון שעם ישראל לא מתחיל מן הפרטים אלא מן הכלל, מהכוח של כנסת ישראל, ברור שהוא יביא ברכה לעולם. לכן הבקשה של אסתר היא ללכת ולכנוס את כל היהודים, לגלות את הכוח הכללי של ישראל, ולכן הקדמת השקלים שלנו, שמבטאים את כל הכלל, את כוח הקודש שבישראל, מצילה מן הראיה הפרטית והנקודתית של המן, שגם הוא מבטיח שקלים אך שקלים חלולים ונבובים, הרואים את הרגע והפרט ולא את הכלל.

בראיה היסטורית רחבה אין אומה שקידמה את העולם כעם ישראל בהפצת האמונה, המוסר והצדק. ועוד עתידים ישראל להמשיך ולקדם את העולם כולו. זהו עניינה העמוק של פרשת שקלים- הבנת ערך הכלל של ישראל, ההצטרפות של כל פרט והתאגדותנו תחת דגל הקודש והופעת ה'.

יהי רצון שנזכה, לקראת החודש הבא עלינו לטובה, החודש בו עולה מזלם של ישראל, להתאגד ולהתאחד מתוך הבנת גודל תפקידנו, ולצאת מהקטנות והפרטיות לשייכות הגדולה שלנו לכנסת ישראל לדורותיה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן