יום אחד הגיע אל האדמו"ר מבעלז, ר' שלום רוקח, יהודי חוכר. נכנס עמו הרבי בשיחה, ושאל אותו אם הוא מתפלל כל יום, אם הוא נזהר בכשרות, שומר שבת וכדומה.
השיב לו החוכר באנחה שהוא מאד משתדל, אך לצערו אין בידו לשמור את השבת, שכן העבודה בשדה איננה סובלת דיחוי והיא דוחקת בו.
הוכיח אותו ר' שלום והסביר לו מה גדולה קדושת השבת ומה גדול עונשם של מחללי השבת.
ישב החוכר מהרהר בתשובה ואמר: "רבי, מעתה ואילך מקבל אני על עצמי להיות שומר את השבת כל השנה כולה, אבל… חוץ מעונת הקציר, שזוהי עונה בוערת ממש!"
פנה אליו רבי שלום ואמר: "אספר לך מעשה שהיה.
פעם אחת עשה פריץ אחד משתה גדול לכל הפריצים שבסביבה. כטוב ליבם ביין התחילו לדבר על היהודים. כל פריץ הילל ושיבח את היהודי החוכר שלו, שהוא החכם והנאמן שבכולם.
פנה אליהם הפריץ בעל המשתה ואמר: "יהודי נאמן כיהודי שלי אינו בנמצא כלל. אין דבר שלא יהיה מוכן לעשות למעני."
"אפילו להשתמד?" קרא אחד המסובים.
"אמנם כן", ענה הפריץ, ומיד שלח לקרוא אליו את החוכר.
"מושקה", שאלו הפריץ לעיני כל הפריצים, "האם אתה נאמן לי?"
"ודאי אדוני הפריץ", השיב, "למען הפריץ שלי אני מוכן ללכת באש ובמים."
"אם כן", אמר הפריץ, "אני דורש ממך, מושקה, שתמיר את דתך ותקבל את הדת שלנו!"
הצטמרר היהודי מאד, עמד מהרהר, שפשף את מצחו ואינו יודע מה יעשה. בסופו של דבר גבר בו הפחד ובקול רועד ובחצי פה אמר: "נו, טוב…"לאחר זמן הזמינו הפריץ ואמר לו: "מושקה, הרי אני מבין שמצפונך ודאי מציק לך מאד… ובכן אני מרשה לך… אתה יכול לחזור ולהיות שוב יהודי."
מלא שמחה רץ היהודי אל ביתו ובישר לאשתו את הבשורה הטובה, שהנה הפריץ מרשה להם לחזור ולהיות יהודים. ברגע ששמעה האשה את הבשורה, ספקה כפיה, ואמרה: "אבוי! ועכשיו מה נעשה? ימי הפסח קרבים ובאים, צריך להתחיל לנקות. מאין נשאב כוחות לכך? ומאין ניקח כסף לכל ההוצאות המרובות – מצות, יין, כלים של פסח? מהר מושקה! רוץ אל הפריץ ובקש ממנו שירשה ויניח לנו להוסיף ולהיות גויים עד לאחר הפסח…"
השבת קוראים אנו בפרשת פרה על הטהרה הנדרשת לקראת חג הפסח. לצערנו, בימינו אין לנו כהנים בעבודתם ולוויים בשירם ובזמרם, ואין לנו בית מקדש וממילא אף לא אפר פרה אדומה. ולמרות זאת, ההכנות לפסח צוברות תאוצה ונשות ישראל כבר שוקדות בניקיון הבית, אוורורו, טהרתו וחידושו לאחר עונת החורף הברוכה.
הדרישה היא טוטאלית לגמרי. את השבת יש לשמור גם אם לא נח ואפילו בעונת הקציר… ואת החמץ יש לבער מהבית גם אם זה קשה מאד. אין אפשרות לבקש הארכות ואף לא דחיות. הפריץ לא יעזור כאן… יש בכך פן חשוב של קבלת עול מצוות בענווה, בין אם מבינים את הרעיון לעמקו ובין אם לאו, בין אם זה קל ובין אם הדבר קשה. אך קבלת עול המצוות איננה כרוכה רק בצער ובקושי. הציפיה לקראת חג הפסח וההכנות לקראתו יכולים להיות משמעותיים הרבה יותר אם ייעשו בנועם ושמחה.
נאחל לכל בית ישראל שחג הפסח הבא עלינו לטובה יגיע מתוך תחושת התחדשות, שמחה וטהרת הבית והלב.
