פעם אחת, כשהיה בעל ה"שפת אמת" עוד נער, ישב עם חברו לילה שלם ולמד תורה. רק מאוחר מאד בלילה שכבו לישון. בבוקר, ראה סביו, בעל החידושי הרי"ם (שאצלו גדל ר' יהודה ליב, ה"שפת אמת") שהנער עדיין ישן. העיר אותו והוכיח אותו על שהוא מאריך בשינה ומאחר ללימודו. הנער הקשיב קשב רב לדברי המוסר הקשים של סבו ולא הפסיק את דבריו. רק לאחר שסיים הסב את דבריו, הצטדק הנער ואמר שכל הלילה ישב ולמד בשקידה.
אם כך, שאל הסב, מדוע לא אמרת לי זאת מיד? מדוע הנחת לי לומר לך דברי מוסר קשים כל כך?
ענה הנער: אצל בני גד ובני ראובן נאמר שלאחר ששמעו מפי משה דברים חריפים הצטדקו ואמרו: "גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל". נשאלת השאלה: אם מלכתחילה היה בדעתם לעזור לאחיהם ולהיחלץ לכיבוש הארץ, מדוע לא אמרו זאת מיד למשה רבנו, כשרק התחיל לייסרם בדברים. לא היה להם להניח למשה לומר דברי תוכחה ארוכים כל כך, למן פסוק ו' ועד לפסוק ט"ז, ועוד לקרוא להם "תרבות אנשים חטאים" ולומר להם "כי תשובון מאחריו… ושׁיחתם לכל העם הזה"?
אלא, אמר ר' יהודה ליב הנער, מסתבר שהיה חבל להם להפסיק את משה רבנו ורצו לזכות לשמוע ממנו עוד קצת דברי מוסר.
האם מלכתחילה התכוונו בני גד וראובן להחלץ חושים בכיבוש הארץ ולא לזנוח את שאר השבטים ורק אי-הבנה של משה רבנו היתה כאן, או שמא רק בעקבות שיחתו הנוקבת של משה שינו בני גד וראובן את תכניתם הראשונית והסכימו, אולי בעל כרחם, להצטרף אל אחיהם הלוחמים?
ה"שפת אמת" כלל לא מתלבט בכך. ברור לו שאנשים צדיקים כאלו מלכתחילה לא חשבו להשאר מאחור. 'האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו בשלווה בעריכם'? טוען כנגדם משה. והם היו צריכים תיכף ומיד לתקן את המעוות ולזעוק: 'חס וחלילה, משה רבנו, כיצד זה אתה מעלה בדעתך שנשתמט מצבא כיבוש הארץ? לא עלתה בליבנו בדל מחשבה נוראית שכזו. ברור היה לנו מלכתחילה שלא רק שנצא יחד עם כל אחינו למלחמה, עוד אנו נהיה גיבורי החיל של צבא ישראל'. אך הם לא הפסיקוהו. כתוצאה מכך, מן הסתם, הרגיש משה רבנו שלא בנֹח, כשגילה שלא ירד לסוף דעתם של תלמידיו, אך מאידך, במבט חיובי, מצליח השפת אמת לקחת ממקרה זה מוסר השכל חשוב.
כמדומה שאין בתורתנו דיאלוג נוסף ארוך כל כך בין משה לאנשי דור המדבר. ישנן מצוות רבות אותם אמר משה, ואף דיבורים קצרים ומדוקדקים. רובו של ספר דברים בנוי מנאומיו האחרונים של משה, אך למרות זאת, לא זכינו לעוד דו-שיח ארוך שכזה כמו בפרשתנו. ואם כבר משה נותן שיעור כל כך חשוב, על ערך הכלל ואחדות עם ישראל, ועל שמירת וכיבוש ארץ ישראל, איך ניתן לעצרו? אסור לנו, אומרים בני גד וראובן להפסיק את משה רבנו. אלו אולי דבריו האחרונים שלו כרב לתלמידיו. זוהי שיחה שאולי תרשם לדורות. או אז אפילו אם בטעות יסודה, ואפילו אם לאחר שיתקנו את דבריו, תהיה מבוכה קלה, עדיין יש ללימוד זה ערך שלא יסולא בפז.
ראו כמה חשוב ונכון להאזין היטב לדברי רבותינו, אפילו אם אינם מתאימים למקרה הספציפי הנדון, אפילו אם מיד אנו חשים שעלינו לתקן אותם, ולתרץ תירוצים ולחלק חילוקים, עדיין כדאי עד מאד לשים לב לתוכנם של הדברים כשלעצמם וללמוד מהם.
