חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

שלום וברכה, לפני כמה שבתות הלכתי ברחוב ונתקע לי בחצאית ענף גדול. לא ידעתי מה לעשות והסרתי אותו, אך איני יודעת אם הדבר מותר בשבת. מצד אחד לא נראה לי הגיוני להמשיך להסתובב איתו והוא גם יכול לשרוט אותי, ומצד שני להבנתי יש בעיית מוקצה וגם הוא היה עלול לקרוע לי את החצאית. אשמח לדעת א'- אם אכן היה מותר לי להסיר אותו וב'- אם לא, האם יש בעיה שאלבש מכאן והלאה את חצאית כי אולי יש כאן סוג של הנאה מחילול שבת? וג'- במקרים אחרים קרה לי שסנדלי שורש נתקעו גם הם בבגדי (סנדלים של אנשים אחרים שהיו על הרצפה, כך שבעייתי להסתובב איתם כל השבת..), השאלה מה הדין גם במקרה כזה מבחינת חשש לקריעה? תודה רבה מראש

א. אמנם ענף כזה הוא מוקצה מחמת גופו שאין בו ההיתר של צורך גופו ומקומו כשם שיש בכלי שמלאכתו לאיסור, אבל יש כלל שאומר שמוקצה שאין לו חשיבות שדבוק לבגד, כמו למשל שערה שנפלה על הבגד, הוא טפל לבגד, ולכן אף שהוא מוקצה מותר להסירו, וכל עוד הוא בידו, כיוון שהגיע לידו בהיתר, יכול להניחו במקום שצריך, כגון בפח, ולא צריך לזורקו ברחוב על הרצפה וכד'.

כלל זה מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור. ספר זה מביא את כל הפסקים שמובאים בספרי פניני הלכה בספר אחד:

הלכות שבת פרק כג סעיף יב – מוקצה שאין לו חשיבות, שמונח באופן הטפל לחפץ של היתר, מותר לסלקו מעליו. כגון להסיר זבוב או גרעין לימון מהכוס או הקערה (באופן שאין איסור בורר), וכגון להסיר חוט או שערה שנפלו על הבגד, או לגרד חתיכת בוץ שדבוקה לכיסא (עי' בפרק יג, ט).

ב. גם אם היה אסור להסיר את הענף, הבגד לא נאסר בשימוש, שכן הבגד היה בר שימוש גם עם הענף. דומה הדבר למי שפתח את המקרר באיסור למרות שידע שהנורה שבו עובדת, שאמנם אסור לו להנות מאור המנורה, אבל אין עליו איסור להנות מתכולת המקרר.

דין זה מובא בספר הקיצור פרק כו סעיף ז – כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

ג. אני מבין שאת מתכוונת לכך שבעת שמסירים את הסקוטצ מהבגד, הוא עלול לתלוש חלק זעיר מהבד. דבר זה מותר כדין 'אינו מתכוון', או כדין פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן.

אביא לך את הדברים מספר הקיצור פרק ט:

דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא

ז. המתכוון לעשות דבר מותר, אך ייתכן שתיעשה מלאכה אסורה שאין כוונתו לעשותה וגם אין ודאות שתיעשה – מותר לו לעשות את הדבר המותר. לפיכך, מותר לגרור בשבת ספסל על קרקע קשה כדי להעבירו ממקום למקום, למרות שרוב הסיכויים שרגלי הספסל יעשו חריץ בקרקע. וכן מותר לרוץ על גבי עשבים גם במקום שרוב הסיכויים שיגרום לעקירתם. כלל זה נקרא 'דבר שאינו מתכוון', והוא מותר בכל התורה כולה ולא רק בהלכות שבת.

ח. כאשר ברור שתוך כדי גרירת הספסל יֵעשה חריץ בקרקע, אסור לגרור את הספסל. וכן אם ברור שתוך כדי ריצתו יֵעקרו עשבים, אסור לרוץ שם. כלל זה נקרא 'פסיק רישא' (פס"ר), והוא אסור בכל התורה כולה. אם נוח לו בתוצאה האסורה (פס"ר 'דניחא ליה') והיא אסורה מהתורה – עבר על איסור תורה. ואם אין לו עניין בתוצאה האסורה (פס"ר 'דלא ניחא ליה'), כיוון שלא התכוון לעשותה, עבר על איסור מדברי חכמים. וכאשר גם האיסור שיֵעשה אסור רק מדברי חכמים וגם אין לו עניין בו (פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן), אפשר להקל במקום הצורך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-21 14:20:52

פאת הראש

שלום האם מותר לגלח את השערות שכנגד מקום הפאות אבל לא במקום עיקר הפאה כגון שערות אחדות הגדלות על הלחי?

כן. מותר להתגלח במכונת גילוח בכל מקום בפנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-17 11:40:27

יש לך שאלה?

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

הרב נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

הזהר עשות ספרים הרבה – לחג השבועות

חג השבועות, הוא גם יום השנה לפטירתו של הבעל-שם-טוב, האיש שהביא לעולם היהודי תורה רעננה ומחודשת, תורה שחודרת אל הלב ומרוממת את הנשמה. האיש שחיבר יהודים רחוקים כה רבים לכור מחצבתם, ותורתו הרי היא כהכנה לתורת הגאולה.

אחד מתלמידיו של הבעל שם טוב היה נוהג לכתוב בסתר את מה ששמע מתורת רבו.
פעם אחת ראה הבעש"ט שד אחד ההולך ואוחז ספר בידו.
אמר לו: מה זה הספר שאתה נושא בידך?
השיב לו השד: זהו הספר שחיברת.
אז הבין הבעש"ט שאחד מתלמידיו כותב תורתו.
קיבץ את כל תלמידיו, ושאל אותם: מי בכם כותב תורתי?
הודה אותו האיש והביא לו הכתבים.
לאחר שעיין בהם הבעש"ט, אמר לתלמידו: אין כאן אפילו דיבור אחד שאמרתי.

(שבחי הבעש"ט)

התלמידים בוודאי התפלאו מאד על כינוס החירום שציווה רבם. לא היה זה כלל מנהגו. בכינוס, לא סיפר להם הבעש"ט מה עבר עליו לילה קודם לכן, ואיזה מראה נורא חזה – דברי תורתו בידיו של שד. משמים מורים לו איך דבריו לא שווים מאומה. שד! הוא זה שלומד את תורתו העמוקה של הבעש"ט! מזועזע ומסויט קם הרב בבוקר ומיד, ללא הקדמות מיותרות ניגש הישר אל השאלה: מי מכם, תלמידי היקרים, רושם את השיעורים שלי? התלמיד מן הסתם לא הבין כלל מה פגם מצא הרב בסיכום השיעורים? הלא הוא משכתב אותם למענו, שמא ישכח, ולזיכוי הרבים, למען הדורות הבאים, שאף הם יזכו לשתות ממעין החכמה של הבעש"ט. מדוע הרב דוחה בשאט נפש כזו את כתביו שלו עצמו?

לא לחינם, הבעל שם טוב, כמו רוב רובם של גדולי החסידות אחריו, לא כתב ספרים, שכן הספר מונע את המפגש הישיר בין הרב לתלמיד. אינו דומה הקורא סיכומי שיעורים – לתלמיד היושב לפני רבו, שומע את הדברים מפיו, ושם לבו לניואנסים הדקים, שכוללים שפת דיבור ותנועות גוף. רק בדרך זו יכול התלמיד לרדת לדעת רבו ולהבין מה עיקר ומה טפל, מה לכתחילה ומה דיעבד, מה נאמר בקול גדול ומה בלשון קצת מתחמקת, ועוד ועוד.

יתרה מכך, ספר לעולם יזמין גם פרשנות. כפי שהתורה שבכתב מזמינה את תלמידי החכמים שבכל הדורות להפוך בה ולהפוך בה, ולפרשה – זוהי התורה שבעל פה, כך, כל כתיבה של ספר נוסף מזמינה בהכרח את כתיבת הספר הבא שיהווה לו פרשנות, וכן הלאה. אין בכוחן של המילים הכתובות לחשוף ולהביע את עומק המחשבות של הרב.

מעת שהדפוס הפך לנורמה מקובלת קשה לנו מאד לתאר את חיינו בלעדיו. רבנים רבים כותבים ומוציאים לאור את דברי תורתם (מדברי התנאים והאמוראים שנכתבו בתלמוד ועד לעלון זה אותו אתם מחזיקים בידיכם) ואין אנו יכולים להבין את ההחמצה שבכך. אמנם, ספרייתנו גדושת ספרים מלאי עושר וידע עצום הנגישים לכל יהודי ויהודי, אך מאידך, הספר מכיל טקסט אנפורמטיבי בלבד. אף אם ביכולתו להעניק ידע לקורא בו, לעולם לא תהיה זו אותה החוויה שבלימוד שבחבורה. אין תחליף למפגש הבלתי-אמצעי עצמו. הבעש"ט שואף לתורה חווייתית, ללימוד המלא בעוצמות נפש. על כן, הרוצה את הרב – יבוא אליו. כל עוד הרב בחיים אין שום סיבה ליצור מפגש טכני באמצעות דפים ודיו. אמנם, צדיקים, דבריהם שנותרו אחריהם הם זכרונם. ועל כן, לאחר מותו של הצדיק מתארגנים התלמידים בזריזות להוציא את כתביו של רבם על מנת שלא תשתכח תורתו. אך כל עוד הרב חי, ישנה חשיבות עליונה במעלה להגיע אל הצדיק, לשבת בבית מדרשו ולשמוע תורה מפיו. זוהי תורה שבעל פה, שאין לה תחליף. על כן, ברור ומוחלט היה האיסור לכתוב את דברי התושב"ע.

חכמים הדגישו מאד את חשיבות הלימוד בחבורה ואת ההשתתפות בדרשות ציבוריות וקישורו הרוחני של כל אחד מבני הקהילה אל מסגרת לימוד כלשהיא. בליל מתן תורה, בו נהגו ישראל להשאר ערים וללמוד תורה עד אור הבוקר, אנו חווים בצורה תמציתית את שיעורי התורה והלימוד – ומכוחם, בעז"ה, נצליח להתעלות בתורה במשך כל השנה כולה, ונזכה ללומדה בשמחה ובדיבוק חברים.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן