חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה:

הנאה ממלאכה שעשה באיסור ביום טוב

אף שבשבת במקרים מסוימים אסור ליהנות מפעולה שנעשתה באיסור (שבת פרק כו), ביום טוב יש אומרים שבדיעבד מותר ליהנות מפעולה כזו. והכל מסכימים שאם המלאכה שנעשתה באיסור היא מלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש, אף שלא נעשתה באופנים המותרים, מותר ליהנות ממנה.

הנאה ממלאכה שעשה באיסור בחול המועד

כח. העושה במזיד מלאכה אסורה בחול המועד, אסור לכל ישראל ליהנות ממנה עד סוף החג אף אם יש בדבר הפסד, ולאחר החג מותר ליהנות ממלאכתו. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממנה בחג (ועי' בהלכות שבת כו, א-ז).

כט. שוגג הוא רק מי שחשב שהיה מותר לו לעשות מה שעשה, אבל אם לא היה בטוח שהדבר שעושה מותר בחול המועד ולמרות זאת עשה אותו, נחשב מזיד.

 

הלכות שבת:

כו – מעשה שבת ולפני עיוור

הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת

א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה.

ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא).

ג. גדר מזיד ושוגג: חילוני שיודע שאולי הדבר שעושה אסור בשבת, נחשב מזיד ולא שוגג. וכן דתי שלא בטוח שהדבר שעושה מותר בשבת, נחשב מזיד. עשה את האיסור כמתעסק, כגון שנשען על קיר ובטעות גרם להדלקת האור, כיוון שלא היתה לו שום כוונה להדליק את האור, אין איסור ליהנות ממה שעשה. אבל מי שהדליק את האור בהיסח הדעת, כפי שהוא רגיל להדליק במשך כל השבוע, נחשב כשוגג ולא כמתעסק.

ד. כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום.

היתרים

ה. נעשה דבר שיש אומרים שהוא מותר, אף שלמעשה נוהגים להורות כדעה המחמירה, בדיעבד מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אפילו אם נעשתה במזיד. דוגמאות: חיממו על הפלטה מרק קר; עירו על שקית תה ישירות מהמיחם; ביררו פסולת מאוכל סמוך לסעודה. וכן הדין כאשר נעשתה מלאכה בזמן תוספת שבת, או בזמן בין השמשות של כניסת השבת.

ו. איסור שנעשה במזיד אך לא שינה דבר בגוף החפץ, כגון שהביאו מאכלים ברכב, או שהעבירו חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, בשעת הדחק אפשר ליהנות מהם בשבת. ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ, כגון שהביאו אוכל ברכב מבית הנמצא מספר רחובות משם, ניתן להקל בשעת הצורך. אבל כאשר הנאתו תגרום שימשיכו לחלל שבתות בעתיד, אין ליהנות מהאיסור.

ז. כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:36:04

יזכור להורה שאינו יהודי

האם אומרים יזכור על הורה שאינו יהודי

הדבר נתון לבחירתו של הבן, אם מרגיש צורך בכך – יאמר.

אביא לך את שאר דיני אבלות שנאמרו לגבי גר, כפי שמובאים בספר 'קיצור הלכה' שיצא כעת לאור, המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד. וכך מובא שם בהלכות גיור:

אבלות

ו. מכיוון שכל המתגייר נחשב כנולד מחדש, אין קשרי המשפחה הקודמים של הגרים מחייבים אותם להתאבל זה על זה. אמנם למעשה ראוי לגר לכבד את הקרובים לו מדרגה ראשונה שהתגיירו, ולקיים עליהם את כל מנהגי האבלות (קריעה, שבעה, שלושים, שנה, ו'קדיש יתום'). ואף אם קרוביו לא התגיירו, מותר לו להתאבל עליהם כפי המקובל אצלם, ואם ירצה לשבת עליהם שבעה כמנהג ישראל – רשאי, ונכון שיאמר על הוריו הנוכרים 'קדיש יתום' לעילוי נשמתם.

ז. כאשר הגר מתאבל על קרוביו שהתגיירו, יקיים את התפילות בביתו בימי השבעה כפי המקובל בבית אבלים בלא לשנות. אמנם כיוון שלא חל עליו דין 'אונן', אינו פטור מהמצוות עד שעת הקבורה, וביום הראשון של השבעה עליו להניח תפילין. ואם אינו רוצה שידעו שהוא גר, וחושש שאם יראו שמניח תפילין יבינו שהוא גר, יניח בצנעה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-28 12:45:46

שהחיינו בספירת העומר

היי, המאור הקטן אומר שלא מברכים שהחיינו בספירת העומר כי אין הנאה וזה זכר לחרבן בית המקדש, זה מדובר רק על ימינו, נכון? ספירת העומר מראשיתה היא משהו חיובי, בהמשך לזה: כשיבנה בית המקדש, נברך שהחיינו על ספירת העומר?

מתחילת הדברים חשבתי שאתה שואל האם מברכים שהחיינו בספירת העומר על דברים חדשים שקונים – התשובה לזה היא – כן, כפי שמובא בפניני הלכה זמנים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

מסוף הדברים אני מבין שאתה שואל האם נברך שהחיינו על הספירה כשיבנה בית המקדש – לפי רוב הפרשנים התשובה היא – לא. בפניני הלכה זמנים ב, 2 מובא כך: כתב בספר האשכול (הל' פסח קנט, א), שאין מברכים 'שהחיינו' על הספירה, משום שהיא לקראת חג השבועות, וברכת 'שהחיינו' של חג השבועות חלה גם על הספירה. ומהרי"ל כתב, מפני שהספירה מכשירי מצווה, ונשלמת בחג השבועות. וכטעמים אלו כתבו רדב"ז ד, רנו, מהרש"ם א, ריג, ורב פעלים ג, או"ח לב. והוסיף מהרי"ל, שיש חשש שישכח לספור יום אחד ויפסיד את הספירה, ואיך יברך בהתחלה 'שהחיינו'. ובכלבו סי' קמה, באר, מפני שהמצווה כיום מדרבנן. ובשו"ת רשב"א א, קכו, מפני שאין בה הנאה, שהלולב ניטל לשמחה, והשופר לזיכרון, והספירה רק הכנה, ועוד שהיא כיום זיכרון לאבלות החורבן, וכ"כ רבנו ירוחם בשם רז"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-28 05:32:01

פסח

האם מותר להתגלח בחול המועד?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת:

יז. ייפוי הגוף שרגילים לעשות כל שבוע או שבועיים בכלל צורכי הגוף המותרים בחול המועד, כגון איפור וסידור שיער מקצועי, סידור השפם וגזירת ציפורניים. וכן מי שהתגלח לפני החג ורגיל להתגלח כל יום או כל כמה ימים, מצווה שיתגלח גם בחול המועד אם אין בזה פגיעה בכבוד אביו שנוהג להחמיר.

יח. אסרו חכמים לספר את שיער הראש או הזקן, כדי שייכנסו למועד באופן מכובד. ואלו מותרים להסתפר: אדם שבשום אופן לא היה יכול להסתפר לפני החג. הנצרך להסתפר בגלל פצעים שבראשו. קטן ששיערו המגודל גורם לו צער. קטן שרוצים לספרו בפעם הראשונה ('חלקה').

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:09:21

קטניות האשכנזים

שלום, האם יש דרך להצדיק אכילת קטניות בפסח על ידי אשכנזים? – אשתי ספרדית והיא ממש רוצה לאכול קטניות בפסח. נוסף על כך, כל כך הרבה מאכלים כוללים קטניות במיוחד בארץ. אחרון אחרון חביב, יש הרבה אשכנזים הן בארץ והן בחו"ל שכבר אוכלים קטניות בפסח. למה הרבנים מסרבים להתיר אכילת קטניות על ידי אשכנזים לאור המצב הזה? תודה על העזרה. מועדים לשחמה ברנדון

עוד לא זכינו שיבטלו את מנהג הקטניות, ואשכנזים שאוכלים קטניות הם לא בסדר, ולא קובעים הלכה לפי אנשים שלא מקיימים אותה כראוי. לכן גם אישה של אשכנזי צריכה לשמור על מנהג זה, אמנם כל זה לגבי קטניות ממש. אבל יש כמה וכמה קולות שנאמרו בקטניות. אביא לך את סיכום הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

ט – מנהג איסור קטניות

מנהג אשכנז

א. אף שרק מאכל שנוצר מחמשת מיני דגן בכלל חמץ שאסרה התורה, נוהגים כל יוצאי אשכנז להחמיר שלא לאכול קטניות בפסח, שמא מעורב בהם מיני דגן, וגם מחשש שיהיו אנשים שיטעו בינם לבין מיני דגן.

מנהג ספרד

ב. רוב יוצאי ספרד אוכלים קטניות בפסח לאחר בדיקה מדוקדקת ממיני דגן, או שקונים אותם באריזה שיש עליה השגחה מיוחדת לפסח. ויש נוהגים להחמיר באורז ובחלק ממיני הקטניות, מפני שלפעמים מוצאים בהם מיני דגן גם לאחר ברירתם (איזמיר, מרוקו, בגדאד), וכל אדם ימשיך במנהג אבותיו.

בני זוג מעדות שונות

ג. בני זוג שאחד מהם ממשפחה שנוהגת איסור קטניות, והשני ממשפחה שאוכלת קטניות, האישה צריכה לילך אחר מנהג בעלה, ואינה צריכה לעשות התרת נדרים. נפטר הבעל ויש לה ממנו בן או בת, תמשיך במנהגיו עד שתתחתן שוב. ואם אין לה ממנו ילד, תחזור למנהג בית אביה.

המינים הכלולים באיסור

ד. המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (כוסמין זה מין דגן), כמון, כרשינה, לוביה, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים שעשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, וכן פריכיות אורז.

ה. מאכלים שאינם כלולים במנהג, ומותרים לאחר בדיקה מגרגירי דגן: כורכום, זעפרן, קינואה, שבת וגרגירי כוסברא. גם קטניות בתרמיליהן, כגון שעועית ואפונה, נחשבות כמיני ירק ואינן כלולות במנהג האיסור, וכן קמח תפוחי אדמה, וכן בוטנים מותרים למי שאין לו מנהג שלא לאוכלם.

ו. שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

דיני המנהג

ז. תחילת זמן איסור אכילת קטניות ביום י"ד, כזמן איסור אכילת חמץ. אמנם מותר להשהותם בבית בפסח בלא למוכרם, משום שאינם חמץ. וכן מותר ליהנות מהם, כגון להאכילם לבעלי חיים.

ח. מותר למי שנוהג באיסור קטניות, לבשל קטניות עבור מי שנוהג לאכול קטניות. וכן מותר לו לבשל עבור עצמו בכלים נקיים שבישלו בהם לפני כן קטניות.

ט. מאכל שנפלו לתוכו קטניות שלא ניתן להוציאם, הן בטלות ברוב והמאכל מותר. כמו כן, המתארח אצל אנשים שאוכלים קטניות, ובטעות לא הכינו עבורו גם מאכלים שלא מעורב בהם קטניות, בדיעבד יכול לקחת מתוך המאכלים את מה שאינו קטניות. ואם התערבו לגמרי עד שאינו יכול להפרידם, יכול בדיעבד לאכול מכל התבשיל אם הקטניות בטלו בו ברוב.

י. כאשר שביעי של פסח חל בערב שבת, מותר בשבת לאכול קטניות, אלא שלא נהגו להכינם בפסח, אבל מותר לקבלם ממי שנוהג לאכול קטניות. ומי שרוצה להכינם בפסח, אין בידו איסור.

יא. מותר לחולה שצריך לאכול מיני קטניות, לאוכלם בפסח לאחר ברירה מגרגירי דגן. למשל, חולה הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן שנשרו במים. וכן מותר להאכיל מאכלי קטניות לתינוקות הצריכים לכך, וראוי להקצות לצורכם כלים מיוחדים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-25 22:19:57

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת קרח – נזקי הציניות

אחת המידות הקשות ביותר, היא מידת הליצנות, או כפי שהיא מכונה היום הציניות, ננסה להתבונן במידה זו, דרך דברי חז"ל על קרח, שעל פי חז"ל היה אחד הציניקנים הגדולים בהיסטוריה[1].

חז"ל דורשים:

'ובמושב לצים לא ישב' – זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן. מה עשה? כינס עליהם כל הקהל שנאמר 'ויקהל עליהם קרח את כל העדה', התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות. אמר להן אלמנה אחת היתה בשכנותי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת. באת לחרוש, אמר לה משה 'לא תחרוש בשור ובחמור יחדו'. באת לזרוע, אמר לה 'שדך לא תזרע כלאים'. באת לקצור ולעשות ערימה, אמר הניחו לקט שכחה ופאה. באת לעשות גורן, אמר לה תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשתה עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו, בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות, שכך אמר לי הקב"ה 'כל הבכור אשר יולד וגו" הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות. הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן, אמר לה תני לי ראשית הגז שכן אמר הקב"ה 'וראשית גז צאנך תתן לו' אמרה אין בי כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטתן ואוכלתן, כיון ששחטה, אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה אפילו אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו, ואמרה הרי הן עלי חרם, אמר לה כולו שלי הוא, שכך אמר הקב"ה 'כל חרם בישראל לך יהיה', נטל והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה, כדין כולהון עבדין להא ביזתא עלובתא ותולין בהקב"ה (=כך כולם עושים לעלובה זו, ותולין בהקב"ה).

דרשה נוספת ומפורסמת של חז"ל:

מה כתיב למעלה מן הענין 'ועשו להם ציצית', אמר לו קרח למשה רבינו טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, אמר לו משה חייב בציצית. אמר ליה קרח טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטרין אותה. בית שמלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה, אמר לו חייב במזוזה אמר לו כל התורה כולה רע"ה פרשיות יש בה אין פוטרות את הבית ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית. אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהם אלא מלבך אתם בודאם.

קורח ציניקן היה. הוא איננו מתמודד עם משה בטיעונים שכליים הגיוניים, אלא מספר סיפור תמים כביכול, שממנו יוצאת רשעותו וחוסר צדקותו של משה.

אף בדברי דתן ואבירם המופיעים בכתוב, אנו יכולים לשמוע את הציניות של עדת קרח:

וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר. אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה.

משה מבטיח פעמים רבות לעם ישראל כי יגיעו לארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש. דתן ואבירם, לא מתווכחים עם משה על ענין זה, אלא בדבריהם הם מכנים דווקא את מצרים – "ארץ זבת חלב ודבש", ובעצם הם אומרים למשה – 'בניגוד להבטחותיך, יצאנו ממצרים, היא הארץ הטובה, וכעת אנו במדבר השומם הזה ארבעים שנה – הזוהי ארץ זבת חלב ודבש שהבטחת לנו?!'. דתן ואבירם משתמשים בביטוי של משה בצורה הפוכה, ובכך מציגים אותו בצורה נלעגת.

אכן, קורח ועדתו ציניקנים גדולים היו. מהי בדיוק ציניות, מדוע היא כה שלילית, וכיצד מתמודדים איתה?

על עמלק נאמר "אשר קרך בדרך" ודורשים חז"ל "קרך – ציננך", התלהבות גדולה הייתה לישראל ולעולם ביציאת מצרים. עמלק צינן את ההתלהבות.

הציניות היא אויב לכל דבר שבקדושה, לכל רגישות ורצון להעמיק. הציניות היא זילזול, דרך צחוק וגיחוך, שהופך את החשוב לקל, את הדבר המשמעותי למזולזל,.

מתנות כהונה הם דוגמא לערך של נתינה וקישור אל הקודש. קורח הציניקן מצייר אותן כניצול "כבשת הרש" לטובת הכוהנים השליטים והעריצים. על ידי ציור ציני הוא שם ללעג מצוות וערכים חשובים ויסודיים.

כל תמונה אפשר לתאר בצורה צינית. נוף נפלא אינו אלא כמה עצים ואבנים, נתינת צדקה אינה אלא סחיטה וספר תורה אינו אלא עור של עגל שאיזה יהודי זקן שפך עליו דיו…

את עם ישראל ההולך במדבר אפשר לראות כחזון הגאולה, וצעידה אל עבר עצמאות וחיים מתוקנים. ואפשר גם לצלם את המצב העכשווי של שממה סביב ולשאול האם זו ארץ זבת חלב ודבש לה ציפינו על פי הבטחותיו של משה.

אסור לנו להתעלם מן הציניות. היא לובשת פעמים צורה של חשיבה שכלית קרה והרי היא כ"מגן המשוח בשמן" שאינו נותן לתביעות מוסריות ולשאיפות רוחניות לחדור לתוכנו.

כבר אמרו חז"ל, ש'ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות', וכך כותב הרמח"ל במסילת ישרים:

ותראה קושי הלצון והשחתתו הרבה, כי כמו המגן המשוח בשמן, אשר ישמיט ויפיל מעליו החצים ומשליכם לארץ, ולא יניח אותם שיגיעו אל גוף האדם, כן הלצון מפני התוכחה והמרדות, כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו, מדי ראותו או שומעו ענינים שיעירוהו אל החשבון והפשפוש במעשים, ובכח הליצנות יפיל הכל לארץ ולא יעשה בו רושם כלל. ולא מפני חולשת הענינים ולא מפני חסרון הבנת הלב, אלא מפני כח הלצון ההורס כל עניני המוסר והיראה.

וזוהי בדיוק הציוניות שהיא מחלה מדבקת, היא מדכאת כל התלהבות, כל רצון לחיבור ולעומק.

קשה להתמודד עם הציניות היא מבוססת על עובדות, אך היא גם מקצינה את העובדות והופכת אותן לקריקטורה, וגם מתעלמת מרבדים עומק ומשמעות שנמצאים בתוך העובדות.

הציניקן מסתכל על העולם בחוסר אמון, הוא בטוח שאף אחד לא באמת צדיק, מהציניקן תשמעו משפטים כמו, הכול אינטרסים, קשה לציניקנים להאמין שיש אנשים שפועלים מתוך אידיאליסטיות, אכפתיות וערכיות.

אנשים ציניים מגלים חוסר אמון כללי במניעיהם של בני האדם מתוך הבנתם שאין באמת ערכים, הם יסתכלו על קבוצת מתנדבים וינסו להבין מה יוצא להם מזה, או יסננו מתחת לשפם: "כמה חמודים ותמימים הם". הם חשדנים מטבעם, חדי מחשבה ומסתובבים בעולם פקוחי עיניים ודרוכים, כדי שאף אחד לא יעבוד עליהם.

יש רווחים בלהיות ציני[2], הסיכוי של אנשים שכאלה ליפול ברשתם של נוכלים נמוך מזה של יתר האוכלוסייה "המאמינה", הם משלמים לא מעט מחירים אחרים,

אבל הציני מפסיד את הערכים, את עומק, את האמת העמוקה, את יכולת ההתחברות וההתקשרות, מכיוון שהציני מחוסר בחיבור עמוק לאנשים ולערכים, הוא חשדן ומנותק, לכן מחקרים מראים שציוניות פוגעת מאד בבריאותו של הציניקן, בקרב ציניקנים יש יותר מחלות לב, ציניות משלשת את הסיכון לדמנציה, הציניים מרוויחים פחות כסף, ההסבר שהוצע לכך הוא שציניים נוטים פחות לשתף פעולה בפרויקטים, פחות מסתערים על הזדמנויות עסקיות ופחות מבקשים עזרה, מפני שהם חוששים שמישהו יחבל בעבודתם, ולענ"ד יש להוסיף, הציניים לא מחוברים לערכים ואידאלים, לא מונעים על ידי חיבור פנימי לדברים וממילא היכולות שלהם להשקיע ולהתמסר פחותות.

אוסקר ויילד אמר פעם: "ציני הוא מי שיודע את מחירו של כל דבר, אך אינו יודע את הערך של שום דבר".

יהי רצון שנזכה להשתחרר מהציניות שבסופו של דבר מונעת מאיתנו להיות מחוברים לעצמנו, ונזכה להיות פתוחים ומאמינים, מחוברים ותמימים.

[1] בדבריי נעזרתי בדברים שכתב הרב יהושע וייצמן.

[2] את המחקרים על הפגיעה של הציניות בבריאות, בכלכלה וביחסים הבאתי מתוך מאמרה של יהודית כץ, https://www.judithkatz.me/post/__190

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן