חיפוש
לוגו ישיבת הר ברכה
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

בעל כבלן לאשתו

שלום באזור שלנו אין כרגע אשה שנעים לאשתי שתהיה לה בלנית במקווה, האם מותר באופן זה לבעל להיות בלן לאשתו? תודה רבה

תחליטו יחד לפי מה שכתוב בפניני הלכה:

ח – הבלנית

כיוון שהאשה אינה רואה את עצמה בטבילתה, יש לחשוש שאולי שערה אחת משערות ראשה נשארה לצוף על פני המים וטבילתה פסולה. לפיכך, צריך שאשה אחראית תעמוד ותראה שכל גופה ושערותיה של הטובלת נכנסו לתוך המים (שו"ע קצח, מ). כיוון שכך, היו שנהגו לבקש מאותה אשה שגם תסייע להן לבדוק שאין דבר חוצץ על גופן במקומות שאינן יכולות לראות. מתוך כך נוסד המנהג, שבכל מקווה ישנה בלנית שמדריכה טובלות חדשות ומסייעת לוותיקות לטבול כהלכה בלא חציצה.

בפועל יש מקוואות שבהם מקובל שלפני הטבילה הבלנית חוזרת עם הטובלת על פרטי ההכנות הנדרשות כדי לוודא שלא שכחה דבר, ויש מקוואות שבהם הבלנית אף מסייעת בבדיקת הגוף והציפורניים מכל שמץ חציצה. ויש מקוואות שבהם הבלנית רק רואה שכל השערות נכנסו למים. והנכון, שבעת כניסתה של הטובלת למקווה, בעודה לבושה, הבלנית תשאל באיזה סיוע היא מעוניינת, ולא תכפה עליה סיוע שאינה מעוניינת בו, מפני שיש נשים שנפגעות מאוד מהתערבות שאינה לרצונן. בנוסף, על הבלניות להימנע מלכפות על הטובלות חומרות ומנהגי חסידות, כדוגמת הסרת איפור טוב או צבע שאין בו ממש (להלן הלכה יב), או גזיזת ציפורניים שעשויות היטב או הסרת עור קשה שברגליים וכדומה (להלן הלכה יג).

אשה שנמצאת במקום שאין בו אשה שיכולה ללוות את טבילתה, אם שערה קצר, תטבול לבדה. ואם שערה ארוך, תבקש מבעלה שיראה שבטבילתה כל שערותיה נכנסו למים (מהר"ם מרוטנבורג, נו"ב תנינא יו"ד קכב). אפשרות נוספת, שתעטוף את שערה בבד או תכרוך אותו בסרט, ותקפיד שיהיו רפויים, וכך תבטיח שכל שערותיה יהיו בתוך המים (שו"ע קצח, מ).[1]

[1]. יסוד מנהג הבלנית: כתבו כמה ראשונים שצריך שאשה אחרת תעמוד ותראה שכל שערות הטובלת יהיו בתוך המים (רא"ש). ואם אין אשה, תבקש זאת מבעלה (מהר"ם מרוטנבורג, אורחות חיים). ויש שהוסיפו שאם כרכה בד על שערה עלתה לה טבילה (רשב"א, מאירי, שו"ע קצח, מ). ויש שכתבו זאת כשתי אפשרויות שוות, שתיעזר בחברתה או תכרוך בד (ראב"ד). בכל אופן, יש למנהג הבלנית חשיבות מרובה, שכן הניסיון מראה, שבלא נוכחות של בלנית טובה בטבילה, יש טובלות שטועות בהלכה ואין מי שיעמיד אותן על טעותן. אמנם אשה שמתביישת שבלנית תראה אותה או שמסיבה אחרת אינה רוצה להיעזר בבלנית, אינה חייבת לקיים את המנהג, ותוכל לטבול לבדה תוך הקפדה שכל שערהּ יהיה בתוך המים. ראשית, מפני שיש ראשונים שלא כתבו שצריך שאשה אחרת תפקח על טבילתה (רי"ף, רמב"ם ועוד). שנית, גם הסוברים שיש להיעזר באשה, מסכימים שאם הטובלת דאגה לכך בעצמה, עלתה לה טבילתה. אמנם במקום שבו הציבור מקפיד על מנהג הבלנית ורוצה לחזקו כנורמה, ניתן לקבוע שבמקווה שלהם טובלים רק עם בלנית כמקובל, ובלבד שיש פתרון סביר למי שאינה מעוניינת לטבול עם בלנית.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-11 16:47:22

שבת

שלום אני אשכנזי הולך על פי הרב אליעזר מלמד ויש לי 2 שאלות: 1. אם נפל לי משהו על החולצה בשבת מותר לי לנער את זה מהחולצה? 2. אני גר בירושלים ונניח שרשום ששבת נכנסת ב 5 ועשרה, האם אני יכול לעשות מלאכה עד 20 דק אחרי זה?(יש גם מקומות שרשום זמן כניסת שבת בירושלים ב5 וחצי) תודה רבה.

  1. אם הדבר דורש רק ניעור מהחולצה, כגון שנפלה שערה או קשקשים על החולצה – מותר, שכן למרות שהם מוקצה מחמת גופו, כל עוד הם על החולצה הם טפלים אליה. אם מדובר על דבר שייצור כתם ולא מספיק לו רק ניעור, כאן כבר שייכים דיני כיבוס המבוארים בפניני הלכה.
  2. אתה צריך פשוט לפתוח באתר הזה ולראות מתי השקיעה. עד כמה דקות לפני השקיעה שאז חובה על כל אחד לקבל תוספת שבת, מותר לעשות מלאכה.  https://skyview2020.co.il/%D7%96%D7%9E%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-10 09:46:29

מלאכה בשבת על עדי תינוק

שלום (שאלת המשך לתשובה שקיבלתי) בספר פניני הלכה מבואר שקטן כבן שנה שלא מבין את ההשלכות של מעשיו מותר להעמידו ליד מתג שידליק את האור. רציתי לשאול האם צריך תינוק שלא מבין שעל ידי הלחיצה במתג נדלק האור או שדי שאינו מבין מה המשמעות של אסור ומותר בשבת? תודה רבה

אין סיכוי שילד בן שנה מבין את המשמעות של אסור ומותר בשבת. ואף שהוא מבין שלחיצה על המתג מדליקה או מכבה את האור, שהרי אחרי פעם אחת שהוא עשה את זה או ראה מישהו שעשה את זה, הוא מבין מה המתג עושה, מכל מקום מכיוון שאינו מבין את משמעות הדבר עבור הגדול, האם הוא מועיל או מזיק במעשיו, הוא נחשב כ'מתעסק' וממילא מותר במקום הצורך לעשות זאת. אביא לך את הפסקה המלאה מתוך פניני הלכה:

כבה האור בשבת במקום שצריכים לו. אם יש שם תינוק קטן כבן שנה שעדיין לא מבין שההורים רוצים שידליק את האור, וכאשר מעמידים אותו ליד מתג החשמל הוא משחק בו בלי להבין שהוא מועיל או מזיק, בשעת הצורך מותר להניחו ליד המתג, ומיד לאחר שידליק את האור יקחוהו משם. שהואיל ואינו מבין את משמעות ההדלקה והכיבוי, אין למעשה שלו חשיבות של איסור, אלא הרי הוא כ'מתעסק'

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 18:16:45

ללכת לרופאה/ תינוק בשבת

שלום 1. האם מותר לגבר ללכת לרופאה לצורך טיפול ברגל (פדיקור), אין באזור שלנו גבר שעושה טיפולים כאלה? 2. בעניין אחר האם מותר להעמיד ילד קטן בן שנתיים שלוש ליד המתג בשבת והוא מעצמו ידליק או יכבה את האור?

  1. מותר, מפני שהיא עסוקה במלאכתה, ומגעה מקצועי לצורך רפואה. יש להקפיד שהחדר לא יהיה נעול כדי להימנע מאיסור ייחוד. דין זה מבואר בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ז (אפשר לקרוא מספרי פניני הלכה דרך האתר של פניני הלכה), וכן יובא בספר הקיצור לפניני הלכה על ענייני זוגיות ומשפחה שיצא בעז"ה לאור בקרוב.
  2. גם דין זה מבואר בפניני הלכה שבת, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שכבר יצא לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/): "בשעת הצורך ניתן לגרום לקטן כבן שנה שאינו מבין את השלכת מעשיו, לעשות אפילו איסור תורה עבור הגדול, כגון להעמידו ליד מתג החשמל כדי שישחק בו, וברגע שידליקו או יכבהו, ייקחו אותו משם."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 14:14:17

כשרות

יש לי כלמיני קערות מקרמיקה שבהן אנחנו מכינים טחינה, לפעמים קרה שחתכנו לימון ושום עם סכין בשרית וערבבנו בתוך הטחינה עם כף נקייה. האם זה הופך את הטחינה לבשרית? ויותר חשוב את הכלי לבשרי? כל הכלים היו נקיים כמובן.

אמנם לכתחילה אין לערבב, אלא מאכל שמתכננים לאכול עם בשר, יכינו בכלי בשר, ומאכל שמתכננים לאוכלו עם שני המינים, יכינו בכלי פרווה. אבל בדיעבד או כאשר על מדובר על כלי שהוא ספק בשרי, כגון סכין חיתוך, שבבתים רבים לא חתכו איתה מעולם מאכל בשרי רותח, כך שלא בלעה מעולם בשר, וגם אם פעם חתכו איתה בשר רותח, היא אינה בת יומה – אפשר להקל ולאכול את הטחינה עם בשר ועם חלב, ובוודאי שהקערות לא נעשו בשריות.

דינים אלו מבוארים באר היטב בפניני הלכה כשרות (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה), וכעת גם בספר הקיצור לפניני שיצא לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-08 11:58:26

יש לך שאלה?

פרשת נשא, יום ירושלים ושבועות ברכת כהנים ושלום

בפרשתנו, כהקדמה לקורבנות הנשיאים שהובאו לחנוכת המשכן, מובאת המצווה אותה אנו זוכים לקיים בכל יום ויום- ברכת כוהנים. וכותב הרב אליעזר מלמד שליט"א בפניני הלכה (תפילה כ,א) ש"בברכת כוהנים אנו לומדים לשים לב לעובדה היסודית, שהקב"ה הוא המעניק לנו את הברכה, וההתייצבות שלנו בכל יום לברכת כוהנים, משרישה בקרבנו את האמונה הזו. וככל שנהיה מודעים יותר לעובדה שהקב"ה הוא המברך את עמו ישראל באהבה, כך נהיה פתוחים ומוכנים יותר לקבל את הברכה…".

כלומר, עניינה של ברכת כוהנים הוא חשיפת הקשר שבין עם ישראל והקב"ה. מחד, עם ישראל מתייצבים נוכח פני ה' ומביעים את רצונם ושאיפתם לקבל את ברכת ה', דבר שמודגש יותר על ידי ספר חרדים שטוען כי יש מצווה מדאורייתא על כל אחד מישראל להתייצב ולקבל את הברכה. ומאידך, הקב"ה, מתוך אהבתו את ישראל, שולח את שליחיו הכוהנים לברך את עמו ישראל באהבה, "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"- כפי שמופיע בסוף ברכת כוהנים.

שיא השיאים של ברכת הכוהנים הוא ברכת השלום, "ישא ה' פניו אליו וישם לך שלום". וכך כתוב במדרש רבה "רבי אלעזר אומר גדול שלום שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום, רבי שמעון בן חלפתא אמר: גדול שלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, שנאמר 'ה' יברך את עמו בשלום', אף בברכת כוהנים אחר כל ברכות סיומן בשלום, 'וישם לך שלום', לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום עימהן. ר' אלעזר הקפר אומר: גדול שלום שאין חותם כל התפילה אלא שלום, ואין חותם ברכת כוהנים אלא שלום, גדול שלום שניתן לענוים שנאמר 'וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. גדול שלום שהוא שקול כנגד הכל, אנו אומרים 'עושה שלום וברא את הכל'…"

לחז"ל מאות מאמרים המדברים בגדולתו ובחשיבותו של השלום, ובעזרת ה' עוד נביא בהמשך דברינו מעט מדבריהם, אך קודם לכן ננסה לבאר מעט את עניינו של השלום ע"פ דבריו הנפלאים של בעל העקדת יצחק על פרשתנו.

מחשבת ההמונים היא, שעניינו של השלום הוא רק הסכמה בין הכיתות המתקוטטות, ועל פי זה השלום איננו מעלה אמיתית בעצמותו אלא רק שלילת חיסרון- וזוהי טעות גדולה. עניינו האמתי של השלום הוא "שהשלום הוא טוב משותף הכרחי בין האישים הצריכים חיבור ודיבוק. והנה הוא אצלם כחוט הכסף או הזהב וזולתם אשר בו יתחרזו הרבה מאבני האקדח וכיוצא להעמיד מצב כל החלקים ההם על תוכן החרוז ההוא הכללי ותיקון צורתו וצביונו, כי על כן נקרא ה' שלום, שהשלום שלו, כי הוא יתברך הקושר העולמות כולן ומקיימן על צורתן ומצבן בצביונן ובקומתן".

כלומר, עניינו של השלום הוא הכוח שנותן לכל דבר את מקומו ותפקידו, הוא הכלי שמכיל את כל הצדדים , את כל הגוונים, את כל הכוחות, ומחבר אותם לדבר אחד ולמגמה אחת. ולכן גם ברור שכל הברכות כולם אינם כלום, כפי שהבאנו בשם המדרש, אילולא השלום, שהרי כאשר הכוחות לא מסודרים, אזי דווקא כשישנם כוחות חזקים ועצומים שיתמלאו בברכה אלוקית, עלולים כוחות אלו להלחם זה בזה ולהחריב את העולם כולו.

וכל כך גדול עניינו של השלום עד שאפילו משה רבנו התקשה מאוד בהשגתו, ובמידה מסוימת דווקא משה רבנו שעניינו היה העיון העמוק התקשה בשלום, שכן כשרואים כל פרט ופרט במלוא היקפו ועומקו אזי קשה לראות את המאחד, המשותף והמחבר בין כל הפרטים.

וכך מספרים חז"ל בגמרא (שבת פט.): "ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות"- כלומר, משה ראה כיצד לכל אות ואות, כל פרט ופרט, יש לו כתר בפני עצמו, קיום בפני עצמו, וזאת, כפי שאמרנו, מכח עיונו ועמקותו של משה רבנו. "אמר לו (הקב"ה) 'משה, אין שלום בעירך?'"- כלומר, הקב"ה שואל את משה האם מעבר לדרשות המופלאות והמופלגות בכל אות ואות, אתם מצליחים לעשות שלום ולראות את המאחד והמחבר בין כל מכלול הרעיונות והאידיאלים? "אמר לפניו (משה) כלום יש עבד שנותן שלום לרבו"- כלומר, אין בכוח האדם לחבר ולאחד את כל הדברים, רק ה' אחד ושמו אחד 'אחת דיבר אלוקים', אבל אנחנו 'שתיים זו שמעתי'. "אמר לו (הקב"ה) היה לך לעזרני"- הקב"ה כביכול מודה לדברי משה שהשלום הינו ברכה אלוקית ורק ה' יברך את עמו בשלום, אבל אף על פי כן צריכים בני האדם להשתדל ככל יכולתם לזכות לברכה זו. "מיד אמר לו (משה) 'ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת".

השבוע אנו זוכים לצאת מיום ירושלים ולקבל את התורה, וכידוע עניינה של ירושלים הוא השלום, "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבייך. יהי שלום בחילך שלווה בארמנותייך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך". "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" שעושה את כל ישראל חברים ומחוברים, שהרי ירושלים היא המאחדת קדושה ומלכות, עליונים ותחתונים.

וגם התורה מכונה שלום, כפי שאומרים חז"ל על הפסוק "ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום'- שאין שלום אלא תורה.

וידועה דרשת חז"ל "חזקיה אמר חורי: גדול השלום שבכל המסעות כתיב 'ויסעו ויחנו' נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיוון שבאו כולם לפני הר סיני נעשו כולם חנייה אחת, הדא הוא דכתיב 'ויחן שם ישראל, ויחנו שם בני ישראל אין כתיב אלא 'ויחן שם ישראל', אמר הקב"ה הרי שעה שאני נותן תורה לבני".- שהרי רק התורה היא המכילה בתוכה את כל הערכים, את כל האידיאלים, ונותנת לכל דבר את מקומו, כפי שמכנה המהר"ל את התורה כסדר המציאות.

וכך כתוב במסכת דרך ארץ זוטא "אמר רבי יהושע גדול השלום, שבשעה שעמדו ישראל ואמרו 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע' שמח בהן הקב"ה ונתן להם תורתו וברכם בשלום…".

יהי רצון שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו, ולחזרתה של התורה בשלמותה, וכפי שכתוב עוד שם "אמר רבי יהושע בן לוי אמר להם הקב"ה לישראל אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בני (בעוון שנאת חינם חרבה ירושלים), היו שואלים בשלומה ואני מוחל לכם, מה טעם 'שאלו שלום ירושלים' ואומר 'ודרשו את שלום העיר…' ומי שהוא אוהב שלום ורודף שלום ומקדים שלום ומשיב שלום, הקב"ה מורישו לחיי העולם הזה והעולם הבא…".

ונסיים בדברי מרן הרב זצ"ל (מאמרי הראיה, 338) על ירושלים כמקום התגלות התורה בשלמותה "מגמתנו הסופית איננה רק מדינה כי אם כסא ה' אשר בירושלים. כאשר 'ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון'- מיד נשבענו לא רק למדינתו ציון, אלא לקדושת ירושלים- 'אם אשכחך ירושלים". "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", ואנו קרואים להרים את דגל ירושלים וכפי שאמר מרן הרב בדברים שבע"פ על הפסוק "לבשי בגדי תפארתך עמי"- אל מי פונה המשורר? הוי אומר: אל ירושלים. ומהם בגדי תפארתה?- 'עמי!'. נמצאת למד, כשישראל עולים לירושלים לובשת היא הוד ותפארת!"

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן