חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

יש לך שאלה?

פרשת בהעלותך – משבועות לשגרה

המדרש דורש את הסמיכות בין קורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן שמופיעים בסוף פרשת נשא לבין מצוות העלאת הנרות שמופיעה בתחילת פרשת בהעלותך:

"למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".

ויש לשאול מה הקשר בין קורבנות הנשיאים לבין המצווה הגדולה והמופלאה של העלאת הנרות?

נראה להסביר שחנוכת הנשיאים היא אירוע אדיר ומרגש, אירוע חד פעמי, אירוע שהתורה רואה בו אירוע מכונן – וזאת ניתן ללמוד בין היתר מהאריכות, העוצמה והפסוקים הרבים שהתורה הקדישה לכך. מאידך העלאת הנרות היא עבודה יום יומית, שגרתית.

הקב"ה אומר לאהרן "שלך גדולה משלהם" – עם כל הכבוד ש'יש קונה עולמו בשעה אחת', עם כל הערכה האדירה של הרגעים הגדולים והאדירים, רגעי השיא, רגעים של ניסיון קשה, רגעים של מסירות נפש, יש יותר חשיבות וגדלות ליום יום, לעבודת היום יומית, השגרתית – מי שיום יום עובד ה', שעה שעה, דקה דקה, יום יום מתאמץ ועמל, זה הרבה יותר גדול.

אולי אפשר לומר השקב"ה אומר לאהרן "שלך גדולה משלהם", שדווקא בגלל הגדלות האדירה של אהרון לא טוב שיהיה ברגעים הגדולים והמרגשים האלה, כי זה עלול ח"ו לפגוע בשמחה והעוצמה של השגרה. הצורך באירוע של חנוכת המשכן הזה הוא רק למי שלא יכול להיכנס פנימה, לא יכול לחוות את הקודש הפנימי, אך מי שזוכה להיכנס יום יום פנימה לא צריך את זה, הוא יודע להדליק יום יום.

הקב"ה אומר לאהרן שהעבודה היום יומית היא העבודה המשמעותית והגדולה, היא המובילה באמת לתיקון עולם עמוק.

אך יש כאן עומק נוסף, הקב"ה אומר לאהרן שיש לו תפקיד גדול ומורכב, והוא לדאוג להבעיר אש קודש ביום יום, זוהי עבודה קשה מאד. איך עושים זאת? כדי לענות על שאלה זו אביא דברים נפלאים שכתב הרב ליאור אנגלמן:

כל ההתחלות טומנות בחובן קסם המיוחד רק להן.

נהוג לומר שכל ההתחלות קשות, אך למען האמת הן גם מרתקות ומציפות את האדם בניחוח של התחדשות: היום הראשון בבית הספר, המפגש הראשון עם הצבא, והשירות הלאומי או העבודה החדשה מחיים אותנו מחדש.

הפעם הראשונה שבה אנו חווים רגע של קדושה, חורטת בנפשנו חריטה עמוקה ובלתי נשכחת. הנחת התפילין הראשונה לא תימחק מהרה מזיכרוננו, והדלקת הביכורים של נרות השבת מיוחדת במינה. ביקור ראשון בכותל המערבי, כמו גם המפגש הראשון עם דמות נעלה מותירים בנו רושם עצום. ובכל זאת, מחשבה מנקרת במוחנו שהזמן החולף יביס את רגעי ההתעלות. מטיבן של תחושות כאלו להישחק עם השנים, ולהפוך לשגרה משמימה וצפויה. אי אפשר, כך נדמה, להתפעל מגלגול רצועות התפילין על זרוענו כל פעם מחדש, לא נוכל לקבל מאורם של נרות השבת כבראשונה, ולא נצליח להציף את רגשי הקודש אשר בנו כל העת. עד מאוד מטרידה המחשבה, כיצד מייצרים בקרבנו שגרה של התחדשות מתמדת?

בחיי הנישואין בא הדבר לידי ביטוי עמוק. לא אחת נזכרים בני זוג בערגה בתחושת הראשוניות, עוצמת האהבה הבראשיתית. הם שולחים מבט אל עבר תמונת כלולותיהם התלויה על קיר הבית, ומייחלים לשחזור התעלות החופה… מנסים לחשוב כיצד לחדש את אש האהבה היוקדת ומחממת, ולרוב עושים כן באמצעים טכניים השוברים את השגרה לפרקי זמן מוגבלים ואשר יעילותם מוגבלת.

בספר יחזקאל ישנה הדרכה כיצד עולים לרגל: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים, הבא דרך שער צפון להשתחוות, יצא דרך שער נגב. והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה. לא ישוב דרך השער אשר בא בו" (יחזקאל מ"ו, ט'). החסיד יעב"ץ בפירושו לפרקי אבות מבאר כי התפיסה של עם הארץ היא תפיסה חושית-חיצונית. הוא אינו מכיר בערכו של בית המקדש, כי אם על פי ממדיו החיצוניים המרשימים. בבואו דרך שער הנגב הוא מתפעל עד מאוד, אך אילו יותר לו לצאת מן השער אשר ממנו בא אזי יקל המקום בעיניו: "כי הקפיד ה' יתברך שלא יראה השער ב' פעמים, פן ישווה בעיניו לשער ביתו, וקירות הבית לקירותיו, וכל זה מפני כי אהבת עם הארץ היתה מצד הדמיון לבד ולזה תגדל מתחילה ותמעט לבסוף".

אם כן, הזמן החולף מאיים על כל האהבות שמקורן חיצוני. אנו מתרגלים למראהו של בית המקדש, ואם נקשרנו אליו מחמת צורתו אזי אהבתנו נתונה בסיכון. כל עוד שמחת הנחת התפילין או הדלקת הנרות תלויה בתחושה כי הפכנו למבוגרים, סופה לחלוף. גם בחיי הנישואין, ככל שהקשר אל בן זוגנו יהיה תלוי במרחבי החוש והריגוש, כך נתרגל מיום ליום לחיים המשותפים שניטל מהם ייחודם. הזמן אינו משנה את צורתו של בן הזוג ואם הוא עושה כן על פי רוב, אין זה לברכה… אהבה רדודה וחיצונית שכזו הולכת ודועכת ככל שהזמן חולף, ולא נותר אלא "לשרוד" ולצפות בגעגוע בצילומי הוידיאו של מעמד הקידושין.

ניתן לחיות אחרת. אפשר להתחדש כל העת, וליצור חיים שאין בהם קמילה ושעמום. הדבר תלוי בבניית יחס פנימי אל מושאי אהבתנו, כפי שממשיך החסיד יעבץ ואומר: "אבל הנשיא שהשגתו שכלית לא יצטרך לזה, אבל כל שיוסיף להתמיד תגדל האהבה בלבו ולכן יצא בדרך אשר בא בו" (פירושו לאבות א', ד'). ואכן אנו מוצאים באשר להנהגת הנשיא במקדש: "ובבוא הנשיא, דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא" (יחזקאל מ"ו, ח').

הנשיא מתרשם מבית המקדש לא משום יופיו ועוצמתו הפיזית. הוא מכיר בערכו האמיתי, הוא מודע לתוכנו ומהותו. מודעות כזו לא זו בלבד שאינה מידלדלת עם הזמן, היא אף מתעצמת והולכת שהרי ככל שמוסיף האדם דעת הוא מוסיף קשר לבית ה', וככל שהאדם מתעלה הרי הוא מתבונן על הדברים מזווית חדשה שלא הייתה בהשגתו עד כה. המבקש להתחדש בעבודת ה' צריך ללמוד כל העת, לימוד שיחשוף לו נדבכים שלא היו ידועים לו בעת המפגש הראשון.

שאלת השאלות היא מה "מתדלק" את הקשר? כאשר הקשר ניזון מן העולם הפנימי, מן הנכונות להיפגש עוד ועוד עם עולמו של בן הזוג, אין אנו מאוימים עוד מן השנים החולפות. אדרבה, הזמן חושף עוד ועוד עומקים. הלב נפתח לגילויים חדשים, לכנות הולכת וגוברת. אין לדמות את האהבה הבוסרית בראשית הדרך לאהבה ההולכת ומבשילה עם כל גילוי נוסף. השנים מיטיבות עם הקשר ואינן הופכות מצע לגעגועים מיואשים לעבר מופלא שהיה ואיננו. הדבר דורש נכונות ללימוד מתמיד על אודות משמעות הנישואין, ובעיקר נכונות להשתנות ולהתפתח כל העת. השינוי המתחולל בנו מאפשר לראות את בן הזוג בעיניים אחרות, דרך תובנות שלא רכשנו קודם לכן. סוד ההתחדשות טמון בלמידה מתמדת. כך בחיי הנישואין, וכך גם בעבודת ה'.

"חדשים לבקרים רבה אמונתך".

זהו תפקידו של אהרן הכהן – להעלות כל הזמן את הנרות, להבין את ערך עבודתו, למצוא בה הבנות וטעמים לחדש את הקשר לאור האלוקי יום יום, פעמים ביום, בוקר וערב. זו העבודה הגדולה באמת.

יהי רצון שנזכה לשמוח בחלקנו ולראות פעם אחר פעם, שאשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו.

בפרט בימים אלו אחרי שקיבלנו השבוע בהתרגשות עצומה, בלילה מופלא של התמסרות ולימוד את התורה, עכשיו הזמן לחזור וללומדה יום יום תמידים כסדרן. שבת שלום.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן