חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

יש לך שאלה?

של מי התורה? – לפרשת וילך ויום הכיפורים

פרשת וילך היא הפרשה האחרונה בה ניתנות מצוות לישראל ונתבונן מעט בשתי המצוות האחרונות:

מצוות הקהל

המצווה ה-תריב, כפי שמנסחה ה'חינוך' הינה "להקהיל כל ישראל בחג הסוכות". וזו לשון התורה בצוותה מצווה זו "ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באוזניהם, הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת".

ברור מפשט הפסוקים שמטרת ההתכנסות היא ללמוד יראת ה', מכיוון שכאשר אדם יזכה ליראת שמים הוא גם ישמור את כל דברי התורה.

מעניין שבמצווה זו לא מופיעה הפתיחה הרגילה "וידבר ה' אל משה לאמר" אלא "ויצו משה אותם לאמר"- כלומר, משה כביכול הוא המצווה ולא ה'. ואולי ניתן להסביר שכביכול אין זה מכבוד ה' לצוות על הדרך המפורטת בה יגיעו ישראל ליראתו, ולכן משה רבנו, כעבד נאמן, הוא המדריך את ישראל כיצד להגיע ליראת שמים.

בתוך הפסוקים מישהו מצווה לקרוא את התורה, אך כלל לא ברור למי מכוון הציווי. "בבוא כל ישראל תקרא את התורה הזאת". וחז"ל מבארים שהכוונה היא למלך. ואולי נכתבו הדברים בלשון סתומה, כיוון שאין זה משנה מי הקורא אלא העיקר הוא שקול התורה ישמע. וחז"ל אמרו שהמלך יהיה זה שיקרא כדי ללמד את העם שהתורה איננה הדרכה רק לפרט, אלא בעיקרה הינה הדרכה לכלל ולציבור, ולכן המלך, מנהיג הציבור, הוא הקורא בתורה לעיני כל ישראל.

התורה היא ליבו של עם ישראל

ה'חינוך' מוסיף וכותב

"משורשי המצווה: לפי שכל עיקרן של עם ישראל היא התורה. ובה, יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד… על כן בהיות כל עיקרן בה, ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם, אנשים ונשים וטף, לאמר: מה הקיבוץ הרבה הזה נתקבצנו יחד כולנו? ותהיה התשובה: לשמוע דברי התורה, שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו. ויבואו מתוך כך לספר בגודל שיבחו והוד ערכה ויכניסו הכל בליבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו".

כלומר, אם נרצה לסכם, עניינה של מצוות הקהל הינו שהתורה תהפוך להיות הדבר שסביבו הציבור מתאחדים והיא הקובעת את הנורמות והחוקים ועל פיה מתנהלת מדינת ישראל.

כל אחד והתורה שלו

המצווה ה-תריג, החותמת את מניין המצוות היא, כפי שניסח ה'חינוך', "לכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו". וזו לשון התורה בצוותה מצווה זו "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל".

וכותב ספר ה'חינוך' על מצווה זו:

"משרשי המצווה: לפי שידוע בבני אדם שהם עושין כל דבריהם לפי ההכנה הנמצאת להם, ועל כן ציוונו ברוך הוא להיות לכל אחד ואחד מבני ישראל ספר תורה מוכן אצלו שיוכל לקרות בו תמיד ולא יצטרך ללכת אחריו לבית חברו, למען ילמד ליראה את ה', ידע וישכיל במצוותיו היקרות והחמודות מזהב ומפז רב. ונצטווינו להשתדל בזה כל אחד ואחד מבני ישראל, ואף על פי שהניחו לו אבותיו, למען ירבו הספרים בינינו ונוכל להשאיל מהם לאשר לא תשיג ידו לקנות, וגם למען יקראו בספרים חדשים כל אחד ואחד מישראל, פן תקוץ נפשם בקראם בספרים הישנים…".

ספר החינוך מבאר, בביאורו הראשון, שעניינה של מצווה זו הוא שהתורה תהיה זמינה לכל אחד ואחד ללמוד בה. אולם בהסברו השני מוסיף ה'חינוך' שיש אהבה מיוחדת לספרים חדשים.

תורה כללית ותורה פרטית

וניתן לבאר שישנה נטייה טבעית בלב כל אחד ואחד לבטא את אישיותו ואת מחשבותיו, את כישרונו ואת נפשו המיוחדת, ולכן כל אחד ואחד רוצה את התורה שלו. ובכדי שכל אחד ואחד מישראל ירגיש קשר אישי ופנימי לתורה ישנה מצווה לכל אחד לכתוב את ספר התורה שלו.

נמצאנו למדים ששתי המצוות האחרונות הניתנות לישראל הן מצוות כלליות השייכות לתורה כולה, והן מצוות המשלימות זו את זו. מחד, כל עם ישראל יחדיו ככלל, כאומה, שומעים את אותה התורה מפי המלך. מאידך, לכל יחיד ויחיד מישראל יש את התורה הפרטית שלו.

גם בחיינו צריך להבחין תמיד מהו המקום להיות "עמך וצאנך" ולהצטרף לציבור כעוד אחד מצבאות ה', שהרי "ברוב עם הדרת מלך", ומהו המקום בו האדם צריך לתת את הפן האישי שלו.

גם ביום הכיפורים הבא עלינו לטובה ישנה מחד את ההתעסקות האישית של כל יחיד ויחיד עם חטאיו ותשובתו, ומאידך, ישנה התעסקות רבה בכלל, בעבודת יום הכיפורים ובווידוי שנאמר בחזרת הש"ץ.

וישנה חשיבות גדולה לא לוותר על אף אחד מהצדדים הללו. מחד, לדעת להיות עם הציבור בתפילתם ומאידך לא לשכוח להתבונן פנימה ולשאול: "איפה אני נמצא בעוד פי אומר את מילות התפילה?".

יתרה מכך, האדם המצטרף עם הציבור זוכה שגם חייו הפרטיים הופכים להיות דבר גדול, מכוח היותו מחובר לעוצמה הכללית.

יהי רצון שנזכה בזאת השנה להפוך את התורה להיות המכוונת והמדריכה אותנו, בפרט ובכלל. אמן כן יהי רצון.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן