חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

כשרות

אני עובד במקום שלא שומרים תורה ומצוות. אין כשרות במקום מדובר בדיוק מוגן. הם מחממים אוכל בשבת. האם יש היתר כל שהוא לאכול במקום? ואם כן מה אפשר לאכול. המוצרים עצמם כשרים.

אפשר לאכול אוכל שלא בישלו או חיממו אותו שם, כגון ירקות ופירות, לחם קנוי, גבינה וכדומה.

כמו כן, אפשר לחמם במקרוגל או בתנור שלהם אוכל שלך כשהוא סגור בתוך קופסה או לפחות מכוסה, ובלבד שמונח על משטח נקי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:43:48

שלב איסור קירבה בלידה

ממתי אסור לי לגעת באשתי כשמתקרבת ללידה האם מהצירים? ירידת מים? או מאחרי הלידה

עניין זה נמצא בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ט. אביא לך את הדברים מתוך חוברת הקיצור לפניני הלכה – זוגיות ומשפחה, שיצא בקרוב:

מאימתי היולדת נטמאת

ח. מעת שיצא ראשו של התינוק או רוב גופו, גם אם לא יצא עימו דם, היולדת נטמאת מהתורה בטומאת לידה. אבל לפני הלידה, אף אם ראתה כתמי דם על בגד צבעוני או על תחבושת הגיינית או על נייר טואלט, אינה טמאה (לעיל ב, ז). אמנם אם ראתה דם רב, נטמאת. ועדיף שלא תבדוק את עצמה בבדיקה פנימית, כדי שלא תיכנס לספק.

ט. בדקה המיילדת את שיעור פתיחת צוואר הרחם והופיע דם מועט על הכפפה; אם ברור לה שמקור הדם מפציעת צוואר הרחם שנעשה רגיש מאוד לקראת הלידה – היולדת טהורה. ואם היא מסופקת אולי הדם מהרחם – היולדת טמאה.

י. הפרדת קרומים (סטריפינג) מדופן הרחם לזירוז הלידה הגורמת ליציאת דם בעקבות פציעת הרחם, אינה מטמאת כל זמן שלא החל לזוב דם רב.

יא. ירידת מים שאין בהם דם, אינה מטמאת. וכן אם יצא מצוואר הרחם 'פקק הרחם', כל שאין בו צבע דם – טהורה. ואם יש בו צבע דם, יש מחמירים, והרוצים להקל רשאים.

עזרת הבעל ליולדת

יב. נטמאה האישה לפני הלידה, ויש הכרח לתמוך בה בכניסתה לאמבולנס או בהליכתה לבית החולים – אם אין שם אישה שיכולה לעזור לה, בשעת הדחק יכול בעלה לעזור לה (לעיל ג, יג).

יג. משנטמאה האישה אסור לבעלה להסתכל במקומות המכוסים שבגופה (לעיל ג, ה). לפיכך אם היא רוצה שבעלה יהיה איתה בחדר הלידה, נכון להקפיד שעד תחילת הלידה תהיה מכוסה, והבעל יעמוד למראשותיה, כך שגם כשיבדקו אותה, המקומות המכוסים שבגופה לא יתגלו בפניו.

ובעת הלידה עצמה, כאשר אין אפשרות להסתיר את המקומות המכוסים, המחמירים נוהגים לצאת מהחדר או לעבור אל מעבר לווילון. ויש שנשארים ליד היולדת תוך הקפדה לעמוד באופן שלא יראו את המקומות המכוסים.

יד. נכנסה היולדת לחרדה קשה, ודורשת שדווקא בעלה יאחז בידה לשם תמיכה רגשית בשעת הצירים הכואבים והלידה – יש להקל (לעיל ג, יג-יד).

לאחר הלידה

טו. לאחר הלידה מצווה ליולדת ולבעלה להודות לה' בברכת תודה; על לידת בן יברכו "הטוב והמטיב", ועל לידת בת "שהחיינו" (עי' בהלכות ברכות יז, לג-לה).

טז. על היולדת ומשפחתה לשים לב למצבה הגופני והנפשי, וליצור לה תנאים נוחים כדי שתוכל להתאושש לאחר הלידה על ידי שינה מרובה ככל האפשר, שכן בלעדיה הדכדוך המצוי בתקופה זו עלול להפוך לדיכאון.

יז. כאשר היולדת סובלת מדכדוך שאינו עובר, יש לפנות לרופא משפחה כדי לקבל תרופות קלות על מנת להקל על הדכדוך ולמנוע התדרדרות. ובמצב חמור יותר שהגיע לדיכאון, חובה להיעזר בתרופות חזקות יותר שניתנות על ידי פסיכיאטר. במצב זה אין להתמהמה או להסתפק בטיפולים אלטרנטיביים, הואיל ומדובר במחלה מסוכנת.

יח. לאחר שייפסק הדימום מרחמה של היולדת, בין אם היתה זו לידה טבעית או ניתוח קיסרי, תעשה הפסק טהרה ותספור שבעה נקיים ותטבול. ואם לאחר שתיטהר תראה שוב דם, תחזור על תהליך הטהרה ככל אישה שראתה דם וסת.

יט. אם אירע מקרה נדיר שיולדת נקבה הצליחה לסיים שבעה נקיים לפני תום שבועיים מלידתה, תמתין עד סיום ארבעה עשר יום ורק אז תטבול. ואם ילדה בניתוח קיסרי, יכולה לטבול מיד בסוף השבעה נקיים (דין 'דם טוהר' מהתורה מבואר בפניני הלכה, סעיף ח).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:46:30

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה:

הנאה ממלאכה שעשה באיסור ביום טוב

אף שבשבת במקרים מסוימים אסור ליהנות מפעולה שנעשתה באיסור (שבת פרק כו), ביום טוב יש אומרים שבדיעבד מותר ליהנות מפעולה כזו. והכל מסכימים שאם המלאכה שנעשתה באיסור היא מלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש, אף שלא נעשתה באופנים המותרים, מותר ליהנות ממנה.

הנאה ממלאכה שעשה באיסור בחול המועד

כח. העושה במזיד מלאכה אסורה בחול המועד, אסור לכל ישראל ליהנות ממנה עד סוף החג אף אם יש בדבר הפסד, ולאחר החג מותר ליהנות ממלאכתו. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממנה בחג (ועי' בהלכות שבת כו, א-ז).

כט. שוגג הוא רק מי שחשב שהיה מותר לו לעשות מה שעשה, אבל אם לא היה בטוח שהדבר שעושה מותר בחול המועד ולמרות זאת עשה אותו, נחשב מזיד.

 

הלכות שבת:

כו – מעשה שבת ולפני עיוור

הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת

א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה.

ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא).

ג. גדר מזיד ושוגג: חילוני שיודע שאולי הדבר שעושה אסור בשבת, נחשב מזיד ולא שוגג. וכן דתי שלא בטוח שהדבר שעושה מותר בשבת, נחשב מזיד. עשה את האיסור כמתעסק, כגון שנשען על קיר ובטעות גרם להדלקת האור, כיוון שלא היתה לו שום כוונה להדליק את האור, אין איסור ליהנות ממה שעשה. אבל מי שהדליק את האור בהיסח הדעת, כפי שהוא רגיל להדליק במשך כל השבוע, נחשב כשוגג ולא כמתעסק.

ד. כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום.

היתרים

ה. נעשה דבר שיש אומרים שהוא מותר, אף שלמעשה נוהגים להורות כדעה המחמירה, בדיעבד מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אפילו אם נעשתה במזיד. דוגמאות: חיממו על הפלטה מרק קר; עירו על שקית תה ישירות מהמיחם; ביררו פסולת מאוכל סמוך לסעודה. וכן הדין כאשר נעשתה מלאכה בזמן תוספת שבת, או בזמן בין השמשות של כניסת השבת.

ו. איסור שנעשה במזיד אך לא שינה דבר בגוף החפץ, כגון שהביאו מאכלים ברכב, או שהעבירו חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, בשעת הדחק אפשר ליהנות מהם בשבת. ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ, כגון שהביאו אוכל ברכב מבית הנמצא מספר רחובות משם, ניתן להקל בשעת הצורך. אבל כאשר הנאתו תגרום שימשיכו לחלל שבתות בעתיד, אין ליהנות מהאיסור.

ז. כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:36:04

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת תולדות – על מידת התמימות

 

התורה נותנת בפרשתנו הגדרה יסודית להבדל שבין עשו ליעקב: "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים". בדברנו היום נעיין במידת התמימות בה מעטרת התורה את יעקב – המידה עליה מצווה התורה את כולנו "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", המידה שחקוקה על כיסא הכבוד (כפי שאומרים חז"ל שצורתו של יעקב "איש תם" חקוקה על כיסא הכבוד).

רש"י מבאר שתם הוא אדם שליבו ופיו שווים, אדם שלם שהחיצוניות והפנימיות שלו מתפקדים בהרמוניה ושלמות. הרב קוק מבאר במספר מקומות שמידת התמימות היא היכולת של האדם להתמסר באופן שלם, עד כדי מסירות נפש, לאידיאלים וערכים. והמהר"ל מבאר שמידת התמימות היא: 'שהולך בדרך הישר בעצמו בלי שום התבוננות רק הולך בדרכו בתמימות'.

וננסה לבאר את דבריהם. על כל אידיאל וערך בעולם ניתן להקשות ולהסתפק. על כל קשר וחיבור בעולם יש מקום לפקפק. לדוגמא, ניתן לשאול על אדם שיושב והוגה בתורה, האם התורה שהוא לומד היא תורת האמת? הרי יש הרבה שיטות וזרמים בתורה…? יתר על כן, הרי יש דתות רבות- האם האדם בחן את כולם לעומק? מי אמר שהתורה שהוא לומד היא תורת האמת?! אם נבחן את הדברים בשכל, במבט אובייקטיבי-מדעי, לא נוכל להגיע לוודאות…

דוגמא נוספת, האם בת זוגו של אדם הנשוי באושר, היא הטובה והראויה ביותר שאיתה הוא יכול להתפתח, לצמוח ולהועיל לעולם באופן מיטבי. ניתן לכאורה לפקפק בדבר, הרי הוא לא מכיר את כל הנשים בעולם, ובוודאי לא הייתה לו מערכת זוגית עם כל אחד מהן. ואולי אישתו היא לא האשה האידיאלית? אולי הייתה יכולה להיות מישהי אחרת טובה הימנה.

התם מתחבר לדברים באופן הרבה יותר פנימי ושלם, באופן שאין בו פקפוק וספקות. התם חי את החיים ולא חוקר, מתבונן ומנתח אותם מבחוץ. זה לא שאין לו את היכולות לעשות זאת, אלא שהוא בוחר להתחבר ברובד הרבה יותר עמוק. כמו ילד שיודע להתמסר ולהיות נאמן ללא גבול, מתוך אמון ואמונה תמימים ופשוטים.

כדברי חז"ל (חולין ה ב), על הפסוק בירמיהו (לא כו): 'וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה' – "אנשים ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה".

לעומת יעקב התם, עשו הוא איש צד, שעניינו לנצל את תמימות התמימים – הן את בעלי החיים שברוב תמימותם רצים לפיתיון, והן את בני האדם (כפי שמביא רש"י במקום: "לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו: אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן? כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות"). האונקלוס מתרגם את המילים "איש יודע ציד"- "גבר נחשירכן" (איש הפועל כנחש). הצייד הראשון שמופיע בתורה הוא הנחש, אשר מפתה את האישה לנסות לאכול מעץ הגן, שלא תהיה תמימה פתייה ומאמינה, שאולי אם תאכל יהיה יותר טוב.

לעומת זאת דרכו של התם היא שהוא לא מוכן ולא רוצה לנסות לראות מה יהיה אם יעבור על הציווי האלוקי. הוא רוצה את התום. הוא לא רוצה לדעת, להכיר וחוות את הרע, כי מי שחווה את הרע לעולם לא יהיה תמים.

יצחק אבינו הוא 'עולה תמימה', כולו קדושה, כולו תמימות מופלאה, שאת שיאה ראינו בהליכתו התמימה והשלימה אחרי אביו לעקידה, ללא פקפוק, ספיקות או הטלת דופי.

יצחק לא מבין את הרמאות והשקר של עשו, איש הציד כדי לזכות בברכות נאלץ יעקב אבינו, האיש התם, לאחוז במידתו של עשו, בהדרכת רבקה אימנו שמבינה ברמאים המתהדרים בלובנם, הוא לומד את הדבר הנורא והכואב –  "עם נבר תתברר ועם עיקש תתפתל", הוא חייב להראות גם ליצחק שיש אנשי ציד. חז"ל אומרים שיעקב עשה זאת בבכי ובצער, אלא לעיתים אין ברירה.

צריך ללמוד להגן על התמימות. בעולם שבו יש כל כך הרבה שקר, כל כך הרבה רמייה והונאה, צריך ללמוד להיות תמימים, ללמוד לתת אמון, לתת אהבה בלב שלם בלא פחד מאכזבות, לדעת להתמסר ולהיות נאמנים באמת, וזה מאד לא פשוט!

יהי רצון שנזכה ניצור בתים מלאים בנאמנות ואמון, זוגי ומשפחתי, נבנה קהילות בהם האמינות והנאמנות הם ערך על, שבהן יוכלו לצמוח אנשים תמימים. זוהי דרכו של יצחק אבינו, העולה התמימה, זוהי דרכו של יעקב אבינו, איש תם, וזוהי דרכם של ישראל. יהי רצון שנזכה לכך.

 

בהמשך לדברים, אני מצרף שיר נאה שכתב ד"ר שלומי מדליון, שיר שמזכיר לנו כמה נפלאה ואהובה היא התמימות הילדותית:

שלום לתמימות

מתי זה קרה? זאת לא אדע. אבל לילה אחד היא חמקה לה והלכה, ואני

אפילו לא שמתי לב. אולי עוד הייתי קטן מכדי להבין, אבל בהחלט

מספיק גדול כדי שתיעלם לה.

היא בטח התכוננה במשך איזה זמן, אבל לבסוף, תמימות הילדות שלי

הפליגה לדרכה.

היא קמה בלילה ומתחה אבריה, אחר התלבטה איזה בגד תלבש בלכתה,

וכמו שאהבה, בחרה את שמלת השמחה הפשוטה, הכתומה עם הפרחים,

שהרי אם יוצאים למרחקים, כדאי לקחת שמחה והרבה מצב-רוח.

כיון שעמדה לפני הליכה ארוכה, נעלה את סנדליי הקלילות התכולות,

עם האבזמים האדומים, שמה גומייה ורודה בשיער, והחלה לארוז לה

תיק.

מן המזווה, כתרופה לרעב, היא לקחה לה קופסא שעליה כתוב "סקרנות

בריאה", ובתוכה, כמו שורות חיילים, היו מסודרות המוני שאלות

"למה" ו"איך".

כדי לשתות, לקחה היא את בקבוק המבט, זה עם תשומת הלב לפרטים,

ובתוכו התעופפה לה להקת ציפורים ענקית, עץ השיר עליו ברוח,

ומטוס הנמיך טוס במרחק, והכל בשלל צבעים נהדר.

ואז, היא הביטה ימינה ושמאלה שאין איש רואה, נעמדה על קצות

אצבעותיה ושלחה את ידה אל המדף העליון, שם ישבה לה צנצנת

הביישנות הילדותית הטהורה מלאה לגמרי, יקרה מכדי שהמבוגרים

יהינו להשתמש בה. לבסוף הצליחה למשוך אותה אליה, והכניסה אותה

לתיק.

בתוך שק השינה גלגלה את סיפורי הילדות של לפני השינה, את קולה

של אימא שר שיר ערש, ויד מלטפת, כדי להירדם.

וממש ממש לפני שיצאה, נכנסה למטבח אט אט, בשקט בשקט, וכמו ילדה

מחונכת היטב החלישה למינימום את הגז, שעליו בערה אש האהבה

הפשוטה, ובמקום להבות בוערות בעוצמה, נותרו להם רק כמה אודים

מסתתרים, לוחשים.

ואז יצאה לה ובחיוך משובב סגרה את הדלת.

ובבוקר כשבאתי אותה להעיר, ממש כמו שהילדים אוהבים, היא סידרה

כריות מתחת לשמיכה, כדי שיחשבו שהיא שם, ובמקומה שם מצאתי כרית

דאגות, וכרית מלאה נוצות של צביעות, ושמיכה חדשה שאותה לא

הכרתי, שמיכה שאיתה מכסים רגשות…

ואני נותרתי לי לבדי, בלי תמימות הילדות וללא פשטות השמחה

ואותה הקלילות הטבעית גם היא יחד איתן פרחה

וכבר לא שואלים "למה" כי כבר אין דברים חדשים

וממילא כבר לא שמים לב למיליוני פרטים רוחשים

ופחות נהנים למראה פרח פורח ונחל זורם

ולא רואים איך הפך חדר ילדותינו למדבר שמם

וכדי ליהנות מסיפור טוב, צריכים שיהיו בו טובים ורעים, רוצחים

ופושעים, ואי אפשר ליהנות מסתם סיפור על צבעים.

והכי כואב והכי מפחיד – ברז הגז לגמרי החליד

וכמה שניסיתי אותו לסובב – לא הצלחתי להגביר את האש שבלב…

ומתוך אותו עצב הורס, יצאתי לדרכי, אותה לחפש.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן