"הְיֵה בְּרָכָה"! מצווה-מייעד ריבונו של עולם לאברהם, אבינו הראשון, בהתגלות הראשונה שאנו קוראים.
התגלות זו, המוכרת לנו היטב, זכורה לנו מראשיתה – "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א-ג) – עזוב את מקומך, ולך לארץ ישראל. אך מה עוד יש בנבואה הזו? הנה ההמשך: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה"! בפסוק זה שלושה מרכיבים שהם ארבעה: עם גדול, שם גדול, ברכה, ברכה.
אנו מתבוננים בעם ישראל ויכולים לשער מהו עם גדול ומהו שם גדול. עם גדול – "גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומותינו… לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים הסתוריים מצוינים, שאין דוגמתם בכל עם ולשון, כ"א גם מעולים וגדולים מאד מכל עם" (אורות התחיה ה). שם גדול – בעמים רבים ותרבויות רבות נתפש עם ישראל מבחינת מספרית כעם גדול בהרבה מהמציאות, יש לנו שם גדול.
אנו מבינים גם שה' מברך אותנו, משפיע עלינו טובה, אך מדוע חוזרת הברכה פעמיים? וַאֲבָרֶכְךָ – וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֶכְךָ – היא פעולה אלוהית. ה' מברך אותנו. וֶהְיֵה בְּרָכָה היא התוצאה, או שמא ייעוד! לא די שה' מברך אותנו ועל כן נהיה מבורכים, אלא עלינו לראות בזה תפקיד וייעוד: עלינו לפעול ולהתאמץ שאכן נהיה מבורכים.
הפסוק האחרון בנבואה זו ממשיך את העיסוק המפורט בברכה: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". ושוב האזכור הוא כפול: וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ – ה' יברך את מי שיברך את ישראל (ויקלל את מי שיקלל אותם), ושוב תוצאה, או שמא ייעוד – וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה!
כלומר, חוץ מהבטחה וייעוד שנתברך, ישנם גם הבטחה וייעוד שנביא ברכה לכל העמים.
כיצד נהיה מבורכים? כיצד נשפיע ברכה לכל העמים? באופן מפורט יותר אומר ריבונו של עולם: "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בראשית יח, יח-יט). נתן לנו ה' תורה ומצוות, על מנת שנתברך ויתברכו כל העמים עמנו בקיומן.
וכאן עלינו לשאול את עצמנו: האם המצוות מביאות ברכה לעולם? כיצד המצוות מביאות ברכה לעולם?
חז"ל הבחינו בין שני מצבים של קיום המצוות: הקיום בארץ ישראל והקיום בגלות.
בספר דברים, חוזרת התורה על מצוות תפילין ומזוזות, בשתי הפרשיות הראשונות שאנו קוראים בקריאת שמע: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו, ח-ט); "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים יא, יח-כ). שואלים חכמים בספרי, מדוע חוזרת התורה על הציווי? ועונים חכמים שבפעם השנייה מגיע הציווי אחרי התקיימות עונש היציאה לגלות: "וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם". כלומר, היינו חושבים שבעת השהייה בגלות אין טעם בקיום המצוות, ועל כן חוזרת התורה ומצווה: גם בהיותכם בגלות, המשיכו לקיים מצוות, המשיכו להניח תפילין, המשיכו לקבוע מזוזות. ומדוע? כדי שלא נשכח את המצוות, כדברי הנביא ירמיהו (לא, כ): "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים! שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים! שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ! שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל! שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה!" גם בגלות יש לקיים מצוות, כדי שישמשו לנו ציונים, סימנים, תזכורות. יום אחד נשוב לערינו ולארצנו.
מוסיפים חכמים ומושלים משל לרעיון הזה: "משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים". המלך הוציא את אשתו מביתו והיא הלכה לבית אביה. ודאי מצטערת המלכה, ובאבלה לא מוצאת טעם באיפור ותכשיטים. בפני מי תתקשט? בפני מי תתאפר? בשביל אביה ואחיה היא מתייפה? אומר לה המלך: נכון, אין לך בפני מי להתייפות, אך יש לתכשיטים תפקיד אחר כעת: יום אחד תחזרי לארמון, שלא תשכחי שצריך להתקשט, שלא יהיו עלייך כחדשים.
שני מצבים של קישוט ואיפור: בבית המלך, להתייפות בפניו ולעורר את שמחתם המשותפת; ובבית אביה, שלא תשכח שצריך להתייפות בפני המלך, כשתחזור לארמון.
אלפיים שנה קיימנו מצוות בגלות כציונים, שלא נשכח, שיום אחד כשנחזור לארץ ישראל – נדע שכדי להגשים את ייעודנו להביא ברכה לעולם – עלינו לקיים מצוות, מצוות שיתקנו את העולם וישפיעו עליו טובה וברכה.
הנה, שהתה המלכה בבית אביה ימים רבים, שהפכו לחודשים והצטרפו לשנים ארוכות. יום אחד שולח המלך שליחים ומשיב אותה לארמון, והיא צריכה לעבור מאיפור של זיכרון העבר וציפייה לעתיד, לאיפור של קירוב לבבות ושמחה זוגית. האם תעמוד באתגר? האם תחזור להביט במראה, תלמד את סודות האיפור, תדייק אותו ותוודא שהוא ממלא את תפקידו?
איך עוברים מקיום מצוות כציונים לקיום מצוות של ארץ ישראל? נחזור לפסוקים. שתי הפרשיות הראשונות של קריאת שמע מלמדות על מצווה נוספת: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ו-ז); "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים יא, יח-יט). גם הציווי ללמוד תורה מוזכר שוב אחרי היציאה לגלות. גם לימוד התורה שונה בין לימוד בגלות ולימוד בארץ ישראל. "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה" (איכה ב, ט). אמרו חכמים (חגיגה ה, א, ע"פ ירמיהו יג, יז): "כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה' – כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה".
שיבתנו מן הגלות לארצנו, הקמת מדינת ישראל, התרחבותה והתבססותה, מציבות בפנינו אתגר חדש בלימוד התורה: עלינו להעמיק בלימוד התורה, בבירור המצוות, ולעבור מקיום מצוות של גלות, כתזכורת לימים קדמונים, לקיום מצוות של ארץ ישראל, קיום מצוות שגואל את העולם ממצוקותיו, קיום מצוות שמשפיע ברכה לעם ישראל ולעולם כולו.
ישיבת הר ברכה שמה לעצמה יעד, ללמוד את התורה בעומק, להציב את התורה כתשתית לחיי מעשה מבורכים, חיי חזון ואידיאל שיתברכו וישפיעו ברכה לעם ישראל ולכל עמי תבל, להצמיח אנשי תורה ומעשה, שיגשימו בחייהם ובמעשיהם את החזון הנשגב של תיקון העולם.
רוצה לימוד תורה שהיא דרך חיים? מחפש חיים מלאים ומאתגרים? מבקש להגשים חזון בכל אשר תפנה?
הצטרף אלינו לישיבת הר ברכה!
