תורת המוסר ותורת הפרטים:
"עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי". חז"ל מסבירים שהביטוי 'תורותי' רומז לשתי תורות. תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
אנחנו מכירים היטב את ההבדלים בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. התורה שבכתב כותבת אמיתות מוסריות גבוהות ומרוממות, התורה שבעל פה נותנת את הפירוט ההלכתי.
בתורה שבכתב נאמר כלל מוסרי קצר: 'לא תבשל גדי בחלב אימו'. בשולחן ערוך חלק 'יורה דעה' ישנם עשרות סימנים מפורטים של הלכות בשר בחלב: כמה זמן צריך לשמור בין בשר לחלב, מה הדין אם נפלה כפית חלבית לסיר בשרי ועוד ועוד.
בתורה שבכתב נאמר 'עין תחת עין', במסכת בבא קמא מפורט בכמה כסף בדיוק מחשבים את הנזק.
בתורה שבכתב הנביא מזהיר בלשון מרוממת: 'וקראת לשבת עונג, לקדוש-ה' מכובד'. לעומת זאת בספר משנה ברורה חלק ג' יש אלפי 'סימנים קטנים' שדנים שאין ספור מקרים של מותר ואסור בשבת לפי הדינים השונים.
בתורה שבכתב הנביאים זועקים: 'מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו? נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה' אבל אינם נותנים את כל הכללים והפרטים של הלכות משא ומתן, הלכות שכנים והלכות נזיקין.
מי הצליח יותר?
הרב קוק במאמר 'חכם עדיף מנביא' משווה בין עבודת הנביאים בתקופת בית המקדש הראשון, לעבודת החכמים בימי בית המקדש השני. הוא מצביע על כך שלמרות רוממות הרוח הגדולה שבדברי הנביאים, בשורה התחתונה הם לא הצליחו למנוע את ההסתאבות של ימי בית ראשון. רעיונות מוסריים כלליים בסופו של דבר אינם מחזיקים מעמד בפני עצמם. חטא קטן ועוד חטא קטן מצטרפים לקלקול מוסרי מתועב שאין בכח תוכחות הנביאים לתקנו.
מה עשה הקב"ה? כיבה את אור הנבואה, ונתן לחכמים לכתוב את התורה כרשימת הלכות, לתקן תקנות ולגזור גזרות. לא רק קריאת מוסר כללית, אלא התורה מנוסחת ברשימת הלכות מפורטת שמדריכה את היהודי בכל מעשה ומעשה מהבוקר עד הערב.
ובאמת הצורה הזו הצליחה לשמור את עמ"י היטב בכל ימי הגלות הארוכה. דברי המשנה התפרטו והתבארו עוד יותר בתלמוד, בדברי הראשונים ובאחרונים, בסעיפי השלחן ערוך ובתתי-הסעיפים המפורטים שבפוסקים האחרונים. ההדרכה המדוייקת והמפורטת הצליחה לשמור על המוסריות והערכים של עם ישראל. כל זה הצליח יפה עד לדורות האחרונים.
מה קורה בדור הגאולה?
שמירת התורה במשך שנים הביאה לתיקון הנפשות. ועם ההתנוצצות של אור הגאולה החלו לזרוח נשמות גדולות שאין די להן בפרטים הקטנים. הם מחפשות להגשים אידאלים גדולים של תיקון עולם במלכות ש-די. תנועות רעיונויות שבאו לתקן את העולם החלו להתפשט בקרב הנשמות של הדור: קומניזם וסוציאליזם, ציונות וליבלרליזם ועוד ועוד. האור הגדול שבדרישות המוסריות גרם להרגיש שהסעיפים קטנים ולא חשובים. המוני המוני יהודים עזבו את שמירת התורה והמצוות. (באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה 80% מהנוער לא שמר שבת).
וכך כותב הרב (אורות התשובה ד, י):
הַחֻצְפָּה דְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא בָּאָה מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹלָם הֻכְשַׁר כְּבָר עַד כְּדֵי לִתְבֹּעַ אֶת הַהֲבָנָה, אֵיךְ כָּל הַפְּרָטִים הֵם מְקֻשָּׁרִים עִם הַכְּלָל, וְאֵין פְּרָט בִּלְתִּי מְקֻשָּׁר עִם הַגֹּדֶל הַכְּלָלִי יָכוֹל לְהָנִיחַ אֶת הַדַּעַת.
הרב קוק מנתח שהחוצפה של הדורות האחרונים שמואסים בשמירת התורה והמצוות אינה נובעת מחולשה או מתאווה, אלא להפך: מתביעה פנימית להבין איך כל הלכה קטנה קשורה לעקרונות המוסריים הכללים. הרב קוק מוסיף ומתאר את הבעיה שגרמה לכך: אצל הרבה מהלומדים הדיון בפרטי התורה עומד בפני עצמו. העיסוק בעיוני הגמרא ובפרטי ההלכה באופן מנותק מהכללים יוצר אצל אנשים רבים ניכור עם עולם ההלכה:
…כֵּיוָן שֶׁהַהִתְרַשְּׁלוּת גָּרְמָה, שֶׁאוֹר תּוֹרָה פְּנִימִית, הַטָּעוּן רוֹמְמוּת וּקְדֻשָּׁה עַצְמִית, לֹא הוֹפִיעַ בָּעוֹלָם כָּרָאוּי, בָּאָה הַתְּבִיעָה שֶׁל סִדּוּר חַיִּים כָּאֵלֶּה, שֶׁהַפְּרָטִים יִהְיוּ מוּבָנִים בְּמוּבַן הַכְּלָל, בִּזְמַן כָּזֶה, שֶׁהַגְּמָר שֶׁל גִּלּוּי הָאוֹר וּסְלִילַת הַדֶּרֶךְ לַהֲבָנָה זוֹ עֲדַיִן לֹא בָּא, וּמִזֶּה בָּאָה הַהֲרִיסָה הַנּוֹרָאָה.
אז מה עושים?
הרב קוק פונה, דורש ומבקש להוסיף כח בלימוד התורה עד שיסללו הדרכים להבין איך כל פרט ופרט קשור לכללים הרוחניים:
ְואָנוּ מֻכְרָחִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּתְּרוּפָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא הוֹסָפַת כֹּחַ בַּכִּשְׁרוֹן הָרוּחָנִי, עַד אֲשֶׁר הַדֶּרֶךְ אֵיךְ לְהָבִין וּלְשַׁעֵר אֶת הַקִּשּׁוּר שֶׁל כָּל עִנְיְנֵי הַדֵּעוֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַתּוֹרִיִּים עִם הַכְּלָל הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן… וְאָז יָשׁוּב כֹּחַ הַחַיִּים הָרוּחָנִים בְּמַעֲשֶׂה וּבְדֵעָה לְהוֹפִיעַ בָּעוֹלָם, וּתְשׁוּבָה כְּלָלִית תָּחֵל לָתֵת אֶת פִּרְיָהּ.
בהתאם לכך, הציע הרב קוק ב'הרצאת הרב' ובמקומות נוספים תוכניות מעשיות ללימוד: איך לחבר את ההלכה למעשה עם הגמרא שבה מוצב ההיגיון, ואיך לחבר את ההלכה עם עולם הרוח והמחשבה.
תורה שהיא ערכים
בישיבת הר ברכה ובמכון אנחנו מתאמצים מאוד ללמוד באופן זה. אצלנו לא תמצא על השולחנות הרבה עותקים מספרי החידושים של ראשי הישיבות, ולא תשמע בחורים מפלפלים באגודליהם ב'חילוקים' ו'דיוקים'. הלימוד כולו מכוון לראות איך כל הנקודות מתקשרות אל כללי ההלכה ואיך הם מתקשרים לעקרונות הרוחניים. כשלומדים באופן זה התורה וההלכה אינם דבר העומד לצד הערכים של החיים אלא הלימוד עצמו מעצים ומדייק את השאלה: 'איך התורה מנחה את חיי'?.
אני בטוח שגם שנים רבות לאחר שתסיים את לימודיך בישיבה תרגיש איך הישיבה בנתה והעצימה את הקשר העמוק שלך לתורה, ואיך היא סייעה לך להפוך את החיים לערכיים יותר, תורניים יותר ושמחים יותר.