אהבת הגר

הרשמה לקבלת הטור 'רביבים' מדי שבוע למייל

רות המואבייה ומעלתם של הגרים

ברוב חסדה ומסירותה גאלה רות את כל הסובבים אותה: חטאו של אלימלך התמתק, נעמי שלא מיחתה בו זכתה להתנחם בבנה, ואף בועז זכה לממשיך דרכו • למרות הצטרפותם המאוחרת, הברית שנכרתה בהר סיני כללה גם את הגרים • במבט מעמיק, התורה שבכתב והנבואה שייכות יותר לסגולת ישראל, והתורה שבעל פה, המתחדשת כל העת, מתאימה לגרים

אף שהגרים מתגיירים מכוח בחירתם, ואין החלטה אנושית שמבטאת את כוח הבחירה יותר מהגיור, לאחר הגיור מתברר שכבר מתחילה היה ניצוץ קדוש בשורש נשמתם, ומכוחו יכלו להתעורר לבחור להתגייר

באחד מרגעי השפל בתקופת השופטים, כשרעב כבד הכה בארץ, ירדו אלימלך ומשפחתו מבית לחם שביהודה לארץ מואב. אלימלך ואשתו נעמי היו מהצאצאים החשובים ביותר של משפחה עשירה ומיוחסת מאוד משבט יהודה, שלפי צוואת יעקב אבינו לבניו, ממנה עתיד לקום מלך ישראל. אולם כפי הנראה אלימלך, שזכר את מלחמות האחים והתבוסות מול האויבים, התייאש מעתיד ישראל, וכאשר פקד רעב את הארץ הפנה עורף לעניי עמו, וכדי להציל את רכושו ירד עם משפחתו לארץ מואב. אלימלך החל את חייו החדשים במואב, חיתן את בניו מחלון וכליון עם רות וערפה, שהיו מיוחסות למשפחת המלוכה במואב. אולם המזל לא האיר להם פנים, ותוך עשר שנים אלימלך מת, בניו שניסו להמשיך בעסקיו התרוששו ומתו, ונעמי שנותרה אלמנה שכולה וענייה החליטה לשוב לביתה העזוב שבבית לחם.

מתוך אהבתן לנעמי, כלותיה האלמנות חשבו לשוב איתה. נעמי חיבקה אותן ונשקה להן, והודתה על החסד שביקשו לעשות עימה ועם זכר המתים, אולם מתוך אחריות לעתידן, הציעה שיחזרו לבית הוריהן, יינשאו ויקימו משפחות. ויישאו קולן ויבכו ויבקשו ללכת עימה. נעמי הסבירה להן שאם ילכו עימה יישארו אלמנות בודדות עד יום מותן, כי אין סיכוי שימצאו חתן בישראל, ומסתבר שגם לא יתקבלו ברצון, לאחר שהמשפחה בגדה בעמה בימי רעב, אולם במואב נשים מוצלחות שכמותן יזכו לחתן ויקימו משפחה. ערפה נשקה לנעמי וחזרה לביתה, אולם רות דבקה בחמותה.

ותאמר נעמי לרות, הנה גיסתך שבה לעמה, שובי גם את והקימי לך משפחה. "ותאמר רות: אל תפגעי בי לעוזבך לשוב מאחרייך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוקייך אלוקיי. באשר תמותי אמות ושם איקבר, כה יעשה ה' לי וכה יוסיף, כי המוות יפריד ביני ובינך" (רות א, טז-יז). מתוך תחושת החובה המוסרית לחמותה המסכנה נפתח ליבה של רות לאמונה בה' אלוקי ישראל, והחליטה להתגייר ולהצטרף בברית עולם לישראל, גם אם תיאלץ להישאר אלמנה וענייה עד יום מותה.

כשהגיעה לבית לחם התקיימה הלווייתה של אשת בועז, גדול הדור (בבא בתרא צא, א). כפי הנראה, כאשר הייתה נעמי נערה, הייתה יכולה להתחתן עם בועז קרוב משפחתה, אולם הוריה בחרו לה את אלימלך, שנחשב מוצלח יותר. מרוב בושה ביקשה נעמי לחזור לביתה בחשאי מאחורי העיר, בדרך המובילה לבית הקברות, אולם בדיוק אז התקיימה ההלוויה, וכך יצא שכל משתתפי ההלוויה עברו על פניה של נעמי השבה מובסת לביתה הנטוש. הם זכרו את עושרה וייחוסה, כיצד הייתה מהלכת בהדר מרכבות ובבגדים מפוארים, ועתה בגדיה בלויים, פניה שדופות מרעב ואישה צעירה ונוכרייה עימה (רות רבה ג, ו). "ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה: הזאת נעמי?! ותאמר אליהן: אל תקראנה לי נעמי, קראן לי מרא, כי המר ש־די לי מאוד. אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה', למה תקראנה לי נעמי וה' ענה בי וש־די הרע לי".

נעמי ורות רעבו ללחם, אך שמרו על כבודן ונמנעו מלחזר על פתחי עשירים לבקש צדקה. למזלן הימים היו ימי תחילת קציר שעורים, והתורה קבעה מצווה להשאיר לעניים לקט שכחה ופאה, אולם היציאה ללקט הייתה בעבור נעמי השפלה איומה. רות המואבייה התנדבה לצאת בארץ זרה ללקט את מתנות העניים. במקרה הגיעה לשדה בועז, הנערים דיברו בה, ובועז, שהבחין בצניעותה ובטוב ליבה, מתוך חשש שיתעמרו בה וינצלו את חולשתה, ביקש שתמשיך לבוא ללקט בשדהו. במקביל ציווה לנערים לכבדה ממאכליהם ולהשאיר לה שעורים רבות.

כשחזרה רות לנעמי וסיפרה שאיש אחד, בועז, התייחס אליה יפה, הבינה נעמי שאולי ממנו תצמח גאולתן, שכן למרות שבועז מבוגר בעשרות שנים מרות, הוא קרובהּ, ואם יסכים לשאת את רות במעין ייבום, יוכלו להוליד ילד שממנו תהיה תקומה למשפחתה. בחוכמתה רקמה נעמי תוכנית שבה רות תביע באופן העמוק והאמיץ ביותר את רצונה להינשא לבועז למרות היותו מבוגר ממנה בשנים רבות. אולם הייתה להן בעיה כפולה. האחת, הוטל ספק הלכתי אם מותר להתחתן עם גיורת מואבייה. שנית, אם מדובר בייבום, אזי היה אדם אחר קרוב יותר מבועז. לאחר שנפסק שמותר לשאתה, ואותו קרוב סירב לייבמה, בועז נשאהּ. "וייקח בועז את רות ותהי לו לאישה, ויבוא אליה וייתן ה' לה היריון ותלד בן. ותאמרנה הנשים אל נעמי: ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום, וייקרא שמו בישראל. והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך, כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך משבעה בנים. ותיקח נעמי את הילד ותשיתהו בחיקה ותהי לו לאומנת". כל כך נדיבה הייתה רות לנעמי, ושיתפה אותה באופן מלא בגידול הילד, עד שהשכנות אמרו "יֻלד בן לנעמי".

כך גאלה רות ברוב חסדה ומסירותה את כל הסובבים אותה: חטאו של אלימלך שירד למואב התמתק, נעמי שלא מיחתה בו זכתה להתנחם בבנם של בועז ורות, ואף בועז נגאל, ששלושים בנים היו לו וכולם מתו בחייו (בבא בתרא צא, א), ובזכות רות זכה לבן שהמשיך את מורשתו.

שנים רבות עברו, בועז ונעמי נפטרו, ואמרו חכמים שגמל ה' חסד עם רות והאריך את ימיה מאוד, וזכתה לראות את דוד, נינה, מושיע את העם ומייסד בירושלים את מלכות ישראל לדורי דורות, ואף זכתה לראות את שלמה יושב על כיסא מלכותו. והיו קוראים לה "אמה של מלכות", ובאירועים חגיגיים היו מושיבים אותה בכיסא מכובד ליד המלך, וידעו הכול שמשפחת המלוכה בישראל נגאלה וקמה בזכות חסדה של הסבתא הגיורת הצדיקה הזו (מלכים א ב, יט; בבא בתרא צא, ב).

מתן תורה לישראל ולגרים

בעת שכרת ה' ברית עם ישראל בהר סיני, כרת ברית גם עם הגרים העתידים להתגייר. וכפי שאמר משה לישראל (דברים כט, יג-יד): "ולא איתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את כל אשר ישנו פה עימנו עומד היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר איננו פה עימנו היום". ובכלל "אשר איננו פה עימנו" – גרים העתידים להתגייר (שבועות לט, א).

הרי שכבר בעת שניתנה תורה לישראל, נקבע שיהיו מן העמים גרים שיצטרפו לעם ישראל ולייעודו הגדול להביא ברכה לכל משפחות האדמה.

אמרו חכמים (תנחומא ויקהל ח) שעל כן "ניתנה התורה במדבר, לומר: מה המדבר מופקר לכל בני אדם – אף דברי תורה מופקרים לכל מי שירצה ללמוד… שנאמר (ויקרא יח, ה): 'ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה" – כהן ולוי וישראל לא נאמר אלא 'אדם', לפיכך 'תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר איתכם' (במדבר טו, טז)". וכן מצינו שמיתרו הגר יצאו תלמידי חכמים גדולים שזכו לרוח הקודש ולימדו תורה לכל ישראל.

אברהם אבינו – אבי ישראל והגרים

אברהם אבינו, שהאיר לעולם את אור האמונה והמוסר, הוא גם אביהם של ישראל וגם אביהם של הגרים. שכן אמרו חכמים שהיה אברהם אבינו מגייר אנשים ושרה אמנו מגיירת את הנשים. וכאשר עלו לארץ ישראל, עלו יחד עם "הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית יב, ה; בראשית רבה לט, יד; אבות דרבי נתן יב).

תחילת פועלו בגיור גרים

יתר על כן, תחילת פועלם של אברהם ושרה בגיור גרים. אמרו חכמים (עבודה זרה ט, א) שבעת שאברהם אבינו הגיע לגיל 52, הסתיימו אלפיים שנות התוהו של העולם והתחילו אלפיים שנים של תורה. ומה היה הביטוי לכך – שבאותה השנה התחילו אברהם ושרה לגייר גרים. רק מתוך פועלם בגיור, לאחר מכן, בהיות אברהם אבינו בן 75, הצטווה לעלות לארץ ישראל ונתבשר שיקום מזרעם עם שינחל את הארץ ויביא ברכה לכל העולם.

ישראל והגרים – הסגולה והבחירה

אף שהגרים מתגיירים מכוח בחירתם, ואין החלטה אנושית שמבטאת את כוח הבחירה יותר מהגיור, לאחר הגיור מתברר שכבר מתחילה היה ניצוץ קדוש בשורש נשמתם של הגרים, ומכוחו יכלו להתעורר לבחור להתגייר. וכפי שאמרו חכמים (שבת קמו, א) ששורש נשמותיהם של הגרים עמדו ליד הר סיני.

תורה שבכתב ותורה שבעל פה

אם נעמיק, נמצא שבני ישראל קשורים יותר לתורה שבכתב ולנבואה, שבה בולט יותר הצד האלוקי וסגולתם של ישראל שהם מסוגלים לקלוט את הגילוי האלוקי העליון. ואילו הגרים קשורים יותר לתורה שבעל פה, שבה מתגלה יותר צד החידוש שנובע מבחירתו של האדם. משה רבנו, גדול הנביאים, שקיבל את התורה בסיני, הוא מהמיוחסים שבישראל, וכן הנביאים שאחריו היו בעיקר מצאצאי ישראלים מיוחסים. לעומת זאת, יתרו שהתגייר זכה לחדש מדעתו את סדרי המשפט בישראל, בבחינת תורה שבעל פה. וכן רבי עקיבא, גדול חכמי התורה שבעל פה, היה בן יוסף הגר. ההשראה שהגרים זוכים לה היא בעיקר רוח הקודש, שמתגלה דרך המאמצים הלימודיים שנעשים מתוך בחירה.

על ידי שילוב של שני הכוחות יחד – ישראל והגרים, הסגולה והבחירה, הנבואה ורוח הקודש, תורה שבכתב ותורה שבעל פה – התורה מתגלה במלוא אורה וברכתה, וישראל יכולים להביא ברכה לכל העמים ולתקן עולם במלכות ש־די (יעוין בר' צדוק, ישראל קדושים ו, לד-נב).

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן