רביבים

שאלות שעלו בעניין הגיור

גיור - תפילין - חתונה

הכוונה בגיור מסורתי אינה לפרוץ את שערי היהדות, אלא לתת מענה לבני משפחות של יהודים שהשתרשו כאן ומכירים היטב את המסורת • הציבור המדובר תורם למדינה ובטוח במעמדו, וההרחקה שלו על ידי הממסד הרבני רק מעוררת בו טינה והתרחקות • מבחינה הלכתית בית דין של גיור הוא כל שלושה יהודים כשרים, ומשכך אין סיבה שהרבנות הראשית תהיה מעורבת בהחלטת בתי הדין שבכל מקום

אנו עוסקים בציבור של יותר ממיליון אנשים שבנו את עצמם כאן ואין להם מקום אחר בעולם. רובם יהודים, וחלקם אינם יהודים על פי ההלכה, אבל זהותם היחידה היא יהודית־ישראלית והעברית היא שפתם. הם שותפים בבניין הארץ, תרומתם לחברה עצומה. מהם טובי המדענים, היזמים, הרופאים, הכלכלנים, המוזיקאים והספורטאים. הם מזניקים את מדינת ישראל אל השורה הראשונה של המדינות

בתקופה האחרונה כתבתי מספר מאמרים לביסוס האפשרות לגייר בדיעבד גרים שמתכוונים לקיים אורח חיים מסורתי בלבד. בעקבות זאת נשאלתי שאלות שונות. אשיב על כמה מהן.

פיקוח נפש רוחני ולאומי

שאלה: גם אם בדיעבד גיורו של מי שאינו שומר מצוות נשאר בתוקפו, איך אפשר מלכתחילה לעודד גיור של גרים שאינם מתכוונים לקיים את כל המצוות?! איך אפשר להחליש את בתי הדין בעמידתם על משמר התורה וקיום המצוות?

תשובה: מדובר במצב של שעת הדחק ופיקוח נפש רוחני של יחידים ושל האומה. אין כוונה לחפש לא יהודים ולגיירם באופן זה, אלא ההצעה היא לגייר בני משפחות של יהודים שכבר השתרשו בחברה היהודית במדינת ישראל, ומעוניינים לשמור מסורת. בלא גיורם אין שום אפשרות למנוע נישואים בין יהודים למי שאינם יהודים על פי ההלכה, מפני שכולם בני משפחות של יהודים, וכולם לומדים יחד במוסדות החינוך ועובדים יחד בכל ענפי המשק, ולכולם אותה זהות יהודית־ישראלית. מתוך אותה זהות כולם מתגייסים לצבא ותורמים רבות לשגשוגה של מדינת היהודים.

יתרה מזאת, הציבור הגדול הזה קשור למסורת היהודית. ילדיו זוכים לקלוט במערכת החינוך הממלכתית את הערכים היהודיים והלאומיים במסגרת לימוד תנ"ך, חגים, עברית והיסטוריה יהודית. השבת והחגים נוכחים בחייהם, מפני שככלל, במדינת ישראל אין עובדים בשבת, והחברה כולה מציינת את החגים. גם העיסוק בערכים של צדק ועזרה לזולת, כיבוד הורים ונאמנות למשפחה נובעים במידה רבה מהמקורות היהודיים.

אין להם שום זהות אחרת, בעיני עצמם ובעיני שכניהם וחבריהם הם בני העם היהודי. אם לא יתגיירו, מאות אלפים לא יינשאו כהלכה, ויחושו ניכור ושנאה למורשת היהדות. גם בני זוגם היהודים יתרחקו מהמסורת, ועימם קרובים נוספים. צאצאיהם יגדלו בתודעת עלבון וקיפוח, והאשמה תוטח בפני הרבנים וכלל שומרי המצוות. בעקבות זאת עלולה להיווצר שנאה שתקרע את החברה היהודית לגזרים, וזה כבר ממש פיקוח נפש לאומי. נפרט יותר:

פיקוח נפש רוחני של יחידים

משפחות רבות נקרעות בין הנאמנות לתורה ובין הבנים והבנות שבחרו להינשא לאנשים טובים, שעל פי ההלכה אינם יהודים. הם רוצים להתחתן כדת משה וישראל ואינם יכולים, וכשהם מוצאים דרכים שונות למסד את זוגיותם, נוצרת התלבטות – לשמוח עימם בחתונה או להתאבל? להכיר בזוגיות שלהם ולהזמינם למסיבות המשפחתיות ואזי היראים לא יבואו, או להימנע מהזמנתם וליצור קרע במשפחה? לחגוג את ליל הסדר יחד, או לוותר על בן המשפחה? כדי להימנע מעלבונות, ישנם זוגות מעורבים שמקפידים לנפוש בחוץ לארץ בכל פסח, ומונעים בכך ויכוחים ומתחים. אבל הם וילדיהם מתרחקים מהמסורת – מליל הסדר ומיום הכיפורים, מכשרות, משבתות ומחגים, ואחריהם מתרחקים עוד אחים ואחיינים.

במקום זאת, בן הזוג שאינו יהודי היה יכול להתגייר, והמשפחה הייתה נשארת מלוכדת סביב המסורת היהודית.

פיקוח נפש לאומי

אנו עוסקים בציבור של יותר ממיליון אנשים שבנו את עצמם כאן ואין להם מקום אחר בעולם. רובם יהודים, וחלקם אינם יהודים על פי ההלכה, אבל זהותם היחידה היא יהודית־ישראלית והעברית היא שפתם. הם שותפים בבניין הארץ, תרומתם לחברה עצומה. מהם טובי המדענים, היזמים, הרופאים, הכלכלנים, המוזיקאים והספורטאים. הם מזניקים את מדינת ישראל אל השורה הראשונה של המדינות. הם מרגישים שאינם צריכים טובות, מפני שהם נמצאים כאן כיהודים־ישראלים. לא ניתן להציע להם לחיות כאן כאזרחים מכובדים שווי זכויות בלא להיות חלק מהעם היהודי, כי אין להם זהות אחרת, והם גם אינם מעוניינים בזהות אחרת. להפך, רובם מעוניינים להתערות באופן מלא בכלל ישראל, ולשלב בחייהם את המסורת היהודית כפי המקובל בחברה הישראלית, כולל אמונה בה', ציון שבתות וחגים, ברית מילה ובר־מצווה, חופה ולוויה, מצוות שבין אדם לחברו ובין אדם לעמו, והכללת תנ"ך ומקצועות היהדות בבתי הספר. אם יאירו להם פנים, ירצו בכך יותר.

אולם כשהם מבינים שגם אם ישמרו מסורת כרוב היהודים ואולי אף יותר, אין מוכנים לקבל אותם כשווים – הם נעלבים. כדי להינשא הם נאלצים לעבור בדיקות לא נעימות בקשר לייחוסם, וכשאינם מצליחים להוכיח את יהדותם, גם כשהיא ודאית מבחינתם, הם נדרשים לעבור גיור. רבים מהם מוכנים לקבל שיש להלכה דרישות ולכן עליהם להתגייר, אבל אם גם לאחר שהסכימו לעבור גיור ולהתחייב לקיים מצוות כמו רוב היהודים, עדיין דורשים מהם להתחייב לקיים אורח חיים דתי – נוצרת בקרבם תחושה של עלבון נורא, שמתפתח לטינה עמוקה וריחוק מתורה ומצוות ומכל מה שיקר וקדוש לעם ישראל בכל הדורות. ואכן, קבוצה לא קטנה כבר טוענת: אתם לא רוצים אותנו כיהודים נאמנים – תקבלו אותנו כאויבים הקשים ביותר לשבת, לכשרות, לפסח, לברית מילה ולכל דבר שבמסורת היהודית.

מדובר בציבור נחוש שמכיר בגודל תרומתו למדינת ישראל, וככל שהוא חש פגוע יותר מהממסד הרבני, כך הוא מפתח טינה קשה יותר כלפי הציבור החרדי, וטוען כלפיו שהוא הורס את המדינה, בניו אינם משרתים בצבא, אינם לומדים מדע ואינם תורמים ומשלמים מיסים, אלא רק מכבידים על תקציב המדינה. ולא רק החרדים, גם הדתיים והמסורתיים אינם נמלטים מההאשמות, שנובעות מעלבון ומטינה על תמיכתם בממסד הרבני שעוין אותם. טוענים שהציונות הדתית משיחית ומסוכנת, והמסורתיים נבערים ומושכים את המדינה אחורה.

כבר היום ניתן לחוש בלהבות השנאה שמתחילות ללחך את החברה היהודית־ישראלית ועלולות ליצור בתוכה קרע מסוכן. זהו פיקוח נפש לאומי, שמכריח אותנו לנהוג כדעת הפוסקים הגדולים, שבתנאים מעין אלו הקלו מאוד בקבלת גרים.

קבלת מצוות

שאלה: כיצד הרב מנסה לקדם במאמריו "גיור מסורתי" בשעה שרבנים שונים טוענים שלפי ההלכה אין אפשרות לגיור בלא קבלת מצוות?

תשובה: מוסכם שהגיור צריך לכלול קבלת מצוות, השאלה מהי ההגדרה של קבלת מצוות: האם זו התחייבות לקיים את כל המצוות, או הסכמה כללית לכך שהמצוות מחייבות את עם ישראל, וגם המתגייר מתחייב בכך, באופן שעל קיומן יקבל שכר ועל הפרתן עונש? לפיכך, כל הציטוטים על כך שהגיור כרוך בקבלת מצוות אינם תורמים לדיון, כי רק מקורות שיוכיחו שמדובר בהתחייבות לקיים את כל המצוות יכולים לשמש הוכחה.

כדעה שאפשר לגייר על סמך קבלה כללית של המצוות כתבו במפורש כעשרים פוסקים, ובראשם הרב עוזיאל. וכך עולה מדבריהם של עוד עשרות פוסקים. וכן נהגו בפועל מאות רבנים בכל קהילות ישראל, שקיבלו גרים גם כשהיה ברור שרובם הגדול לא יקיימו אורח חיים דתי. וכך נהגה הרבנות הראשית בדורות קודמים.

האם בעבר כל הגרים שמרו מצוות

שאלה: בעבר אומנם גיירו מי שלא התחייב לקיים בפועל את כל המצוות, אבל זה מפני שהגר הצטרף לקהילה דתית, וממילא היה ברור שעם הזמן יקיים את כל המצוות. אולם היום, כשהגרים נשארים בחברה החילונית, איך אפשר לגייר מי שלא למד היטב את המצוות והתחייב בכנות לשומרן? לכן בתי הדין חייבים להחמיר בבחינת הבאים להתגייר.

תשובה: "אל תאמר מה היה, שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחוכמה שאלת על זה" (קהלת ז, י). גם בימי המשנה והתלמוד רבים מהגרים לא שמרו מצוות, ולכן אמרו חכמים בארבעה מקומות בש"ס: "קשים גרים לישראל כספחת" (יבמות מז, ב; קט, ב; קידושין ע, ב; נידה יג, ב). והפירוש המקובל על רוב ככל הראשונים הוא שרבים מהגרים לא שמרו תורה ומצוות וחלקם ואף עבדו עבודה זרה, וגרמו לישראלים רבים ללכת בעקבותיהם, וכך כתב הרמב"ם (איסורי ביאה יג, יח). וכן פירש רש"י: "שאינם זהירים במצוות, והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם" (קידושין ע, ב); "שאוחזים מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם או סומכים עליהם באיסור והיתר" (יבמות מז, ב) (כיום גם חשש זה לא קיים, וכפי שכתב בשו"ת ר"א גוטמאכר יו"ד פה).

למרות זאת לא נמנעו מלגייר. הנה לנו יוסף הגר, שהיה עם הארץ, וכפי הנראה לא קיבל על עצמו לשמור מצוות כראוי, עד שגידל את בנו כעם הארץ שכל כך שנא תלמידי חכמים, עד שהעיד על עצמו שהיה אומר: "מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור" (פסחים מט, ב), ולבסוף בזכות רחל חזר בתשובה ויצא ממנו גדול חכמי תורה שבעל פה – רבי עקיבא.

הרבנות הראשית

שאלה: הגיור הוא עניין כלל־ישראלי, ואיך אפשר לתת סמכות לכל רב להקים בית דין משלו לגיור?

תשובה: מעשה הגיור תלוי בבית דין של שלושה (יבמות מו, ב; מז, א). אולם בשונה משאר בתי הדין, אין צורך שהשלושה יהיו דיינים מוסמכים, אלא די בשלושה יהודים כשרים שאחד מהם יודע כיצד לקיים את מעשה הגיור כהלכתו (שו"ע יו"ד רסח, ב). יהודים כשרים היינו שומרי מצוות שלא נודע שהם עוברים בזדון על אחת מעבירות התורה. זה הכלל: כל שפסול להיות עד באחת העדויות הרשמיות של התורה, דוגמת עדות נישואין או גירושין, פסול להיות דיין לגיור. לפיכך, אין סיבה שהרבנות הראשית תהיה מעורבת בהחלטת בתי הדין שבכל מקום, ודי בכך שתחמיר לדרוש שהדיינים יהיו רבנים או מחנכים שנושאים בעול החינוך לתורה.

הנה כי כן, לאתגר החברתי־לאומי הגדול שלפנינו יש פתרון נכון בהלכה, ואם נזכה לעשותו, נרומם את החברה כולה להזדהות עמוקה יותר עם התורה והמצוות.

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן