ההשחתה שיצרה האנושות שנמחתה במבול דומה לזו שיצר חמאס בעזה • ריח קורבנו של נח הזכיר את מוסרי הנפש בכל הדורות, שמקיימים את העולם • גבורתם של אברהם אבינו, חנניה, מישאל ועזריה מול העולם האלילי • לוחמי צה"ל כיום ממשיכים את שרשרת הגבורה ומסירות הנפש שיביאו לגאולה
בעקבות החמס בא המבול
בפרשיות השבוע שלנו, בראשית ונח, ישנם רמזים לאתגרים הגדולים שעומדים לפנינו.
לאחר גירוש אדם הראשון מגן עדן החלה התגוששות בין אמונת האמת שלפיה העיקר הוא לדבוק במידותיו של ה' ולהוסיף טובה וברכה לעולם, ובין העבודה הזרה שעיקר מגמתם של עובדיה לספק את תשוקתם לכסף, כבוד ותאוות. בפועל, ידם של הרשעים גברה, ובמקום לעסוק ביישוב העולם ובתיקונו הם גזלו ורצחו ככל יכולתם. כשם שבסיפור האלילי האלים החזקים משתמשים בכוחם בלא הגבלה כדי לספק את תאוותיהם, כך המנהיגים, בעלי הכוח שבבני האדם, החשיבו את עצמם כבני אלים וניצלו את החלשים כאוות נפשם. האנושות הלכה והתדרדרה. "ותישחת הארץ לפני הא־לוהים ותימלא הארץ חמס… ויאמר א־לוהים לנח קץ כל בשר בא לפניי כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (בראשית ו, יא-יג)
כאז כן היום, אנשי החמאס ניצלו את שלטונם כדי לחמוס ולרצוח. הם הציגו לכל העולם חזות של מסכנים שנזקקים לתרומות, ובסכומי העתק שקיבלו ממדינות שונות ומ"ארגוני צדקה וחסד" הם ייצרו כלי נשק וכרו מנהרות לצורך מלחמה. במקום להביא ברכה לאוכלוסייה שנשלטה על ידם, חינכו אותם להיות שונאים ורוצחים, ובמסכנים שבהם משתמשים כמגן אנושי לצורכי רצח. זו הדוגמה המובהקת של עבודה זרה בימינו, להשתמש באמונה בה' כדי לגדל דורות של ילדים מלאי שנאה ותאוות רצח. ליטול את המילה "קדושה" שנועדה להוסיף חיים, ולהשתמש בה כדי לזרוע מוות.
נחזור למבול. גם החלשים והמסכנים שלא רצחו וגזלו נספו במבול, מפני שגם הם האמינו באותה תפיסה מרושעת. שכן אם היו מסוגלים, גם הם היו נוהגים כמו המנהיגים שמילאו את הארץ חמס.
בימינו, גם לאוכלוסייה האזרחית שאינה שותפה פעילה במלחמה בישראל נגרם סבל איום, אך עליהם לבוא בטענות אל עצמם, שכן רובם בחרו בחמאס ותמכו בעמדותיו.
צדיקותו של נח
נח היה צדיק תמים בדורותיו. הוא התפרנס מעמלו ועסק ביישובו של עולם. אמרו חכמים שהוא המציא את המחרשה, כדי שבמקום שאנשים יחמסו את זולתם ויבזזו את הטבע הם ילמדו להצמיח מהאדמה יבול רב.
לכן מצא נח חן בעיני ה', ועליו ציווה ה' לעשות תיבה להציל את העולם שלא יימחה כולו במבול.
כמו כן היום, יהודי מדינת ישראל עוסקים בהוספת חיים וברכה לעולם כולו. במדינת ישראל מפתחים היהודים חקלאות ומערכות טיהור מים שמצילות אנשים רבים מרעב וצמא, תרופות שמביאות מזור לחולים רבים ופיתוחים טכנולוגיים שמוסיפים טוב לכל האנושות. ואילו אויבינו מתמחים ברצח, שוד ואונס. בעזרת ה' בזכות ההליכה בדרכי ה' להוסיף טובה וברכה לעולם ננצח את אויבינו ונצא מהמלחמה הזאת חזקים וטובים יותר.
בזכות הקדושים העולם ניצל
לאחר המבול, כשיצא נח מהתיבה, הוא בנה מזבח והקריב עליו קורבנות, "וירח ה' את ריח הניחוח, ויאמר ה' אל ליבו: לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם" (בראשית ח, כא). "ויאמר א־לוהים אל נח ואל בניו איתו לאמור: ואני הנני מקים את בריתי איתכם ואת זרעכם אחריכם… ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ" (שם ט, ח-יא).
מה הריח המיוחד שעלה מקורבנו של נח שבזכותו כרת ה' ברית עם העולם, שלעולם לא יביא עוד מבול להשחיתו? הרי אם נח ניצל מפני שלא גזל וחמס אלא עסק ביישובו של עולם, אם ח"ו ירבו הגזלנים והחמסנים, לכאורה מן הדין שיבוא עוד מבול לעולם.
השיבו חכמים (בראשית רבה לד, ט) שבריח הניחוח של קורבנו של נח עלה ריחם של מקדשי השם, של המוסרים נפשם על האמונה בה' אחד, מקור האמת והטוב. ומכיוון שיש בעולם אנשים שמוכנים להקריב נפשם על כך, מובטח לעולם שיתקיים. "וירח ה' את ריח הניחוח – הריח ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש… ריח של חנניה מישאל ועזריה עולה מכבשן האש… ריח דורו של שמד".
כלומר בקורבן שהביא נח הייתה טמונה נכונותו למסור את נפשו על אמונת הייחוד, נכונות שהתגלתה בימי משבר אצל בחירי צאצאיו שהמשיכו בדרכו ועמדו בפרץ ובמסירות נפשם הצילו את העולם.
מסירות נפשו של אברהם אבינו והרן
ראשון היה אברהם אבינו שהעדיף ליפול לכבשן האש ולא להיכנע לשקר ולרשע שבעבודת האלילים, וזכה להיות האב הראשון של עם ישראל.
אמרו חכמים (בראשית רבה לח, יג), שבעקבות מרידתו של אברהם אבינו בעבודת האלילים הסגירו אביו למלך נמרוד שתבע ממנו לחזור לעבודת האלילים. וכשהתעקש אברהם והתווכח איתו על אמונתו בה', אמר נמרוד: "אני איני משתחווה אלא לאור (אש), הרי אני משליכך בתוכו, ויבא א־לוה שאתה משתחווה לו ויצילך הימנו".
אולם אברהם אבינו לא חזר בו והעדיף להישרף בכבשן האש ולא לוותר על אמונתו. בשעה שהכינו את הכבשן, שאלו נציגי השלטון את הרן, אחיו של אברהם, במי הוא תומך, בנמרוד או באברהם. היה הרן חצוי בנפשו, ואמר: אם יינצל אברהם, אני עם אברהם, ואם ינצח נמרוד ואברהם יישרף, אני עם נמרוד. כיוון שניצל אברהם מכבשן האש, שאלו את הרן: עם מי אתה? השיב: עם אברהם אני. לקחוהו והשליכוהו לכבשן האש ונשרף ומת על פני תרח אביו.
למדנו מזה שהמאמין בה' צריך להאמין בלב שלם, ולהיות מוכן למסור את נפשו באמת, ורק אז אולי ה' יעשה לו נס. אבל המוסר נפשו כדי שיעשה לו ה' נס, לא יצליח.
אחר הכול זכה הרן שמורשתו נמשכה. בתו יסכה היא שרה אמנו, בתו מילכה הייתה הסבתא של רבקה אמנו, ומבנו לוט, שהלך כברת דרך עם אברהם, יצאו רות המואבייה אם מלכות בית דוד, ונעמה העמונית אשת שלמה המלך.
חנניה מישאל ועזריה
אברהם אבינו ניצל וזרעו ירד לגלות מצרים ויצא ממצרים כעם, קיבל תורה בסיני, נכנס לארץ והקים את בית המקדש. אולם גברו העוונות ונחרב הבית וישראל יצאו לגלות, ונדמה היה שאין עוד תוחלת לאמונת ישראל, ואבד הסיכוי להביא תיקון וגאולה לעולם. בעקבות זאת רבים מהגולים עזבו את דרך התורה והמצוות.
והנה החליט נבוכדנצר להקים צלם גדול מזהב, שיבטא את תוקף מלכותו ושלטונו, וקבע מועד לעריכת טקס רב רושם שבו כולם ישתחוו לצלם שלו. חנניה מישאל ועזריה שהיו שרים נכבדים, ויכלו להסתלק משם ולהיפטר על ידי כך מהחובה להשתחוות לצלם, החליטו להישאר ולמסור את נפשם על כך. הם ידעו שההשתחוויה של יהודים לצלמו תבטא את האובדן הסופי של האמונה בה' ובגאולת ישראל, ולכן החליטו חנניה מישאל ועזריה להוות דוגמה ומופת של מסירות נפש, כדי לחזק את הדור לדבוק באמונת ישראל.
דורו של שמד שמסרו נפשם על התורה
לאחר חורבן בית המקדש השני, כאשר הרומאים רצו לבטל את ישראל מאמונתם ולבוללם בעמים, ניצלו בזכות מוסרי הנפש בדור השמד. עליהם נאמר: "ועושה חסד לאלפים לאוהביי ולשומרי מצוותיי" (שמות כ, ו) – "אלו ישראל שהם יושבים בארץ ישראל ונותנים נפשם על המצוות. מה לך יוצא ליהרג? על שמלתי את בני. מה לך יוצא לישרף? על שקראתי בתורה. מה לך יוצא ליצלב? על שאכלתי המצה". "מה לך יוצא לישרף? על ששמרתי את השבת. מה לך יוצא ליהרג? על שאכלתי מצה. מה לך לוקה בפרגול? על שעשיתי סוכה, על שנטלתי לולב, על שהנחתי תפילין, על שהטלתי תכלת, על שעשיתי רצון אבא שבשמיים" (מכילתא יתרו; ויקרא רבה לב, א).
בקורבנו של נח עלה ריח הניחוח של הקדושים שמסרו נפשם על שמירת התורה והמצוות, ובזכותם העולם מתקיים, ובזכותם עם ישראל המשיך בדרכו הקשה והחזיק באמונת אבותיו ותורתו והצליח לשרוד בגלות הארוכה.
גיבורי ימינו החיילים
אין לתאר את הזכות העצומה של גיבורי ימינו החיילים שמחרפים נפשם על גאולת העם והארץ. דורות על גבי דורות אבותינו הקדושים עונו ונהרגו כדי לשרוד. כמה היו מוכנים לשלם כדי לזכות להילחם ואפילו להיהרג על תקומת ישראל. עתה זוכים חיילינו להגן על העם והארץ. יהי רצון שנזכה לניצחון גדול שירומם את קרן ישראל וירתיע את כל אויבינו.
בזכות הקדושים העולם קיים, בזכות החיילים ניגאל
דרשו חכמים (סנהדרין קי, ב) על הקדושים את הפסוק: "אספו לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח" (תהילים נ, ה). "אספו לי חסידיי – אלו צדיקים שבכל דור ודור, כורתי בריתי – אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לתוך כבשן האש, עלי זבח – אלו רבי עקיבא וחבריו שמסרו עצמם לשחיטה על דברי תורה".
נדמה שבימינו, בעקבות גבורתם של הלוחמים, ראוי לדרוש את המשך הפסוק "ויגידו שמיים צדקו" – אלו שחירפו נפשם על הגנת העם והארץ. ובזכותם נזכה לגאולה שנאמר "כי א־לוהים שופט הוא סלה".
