רביבים

הציונות חיזקה את היהדות

רביבים 1042 - הציונות חיזקה את היהדות

בניגוד לעלילות הכזב, הציונות הצילה את יהודי מדינת ישראל מפני מגמות החילון בחוץ לארץ, ומצב היהדות בארץ טוב פי כמה מזה של יהודי חוץ לארץ • תהליכי החילון היו תולדה של האמנציפציה ולא של התנועה הציונית • לו היינו זוכים שעם ישראל היה נשמע לקריאות הרב קלישר והרב אלקלעי, היה נוצר יתרון דמוגרפי על ערביי האזור, והתורה הייתה מתקיימת יחד עם בניין הארץ

אומנם הניסיון היה עצום, העלייה לארץ בימים ההם הייתה כרוכה בקשיים רבים, אולם הסירוב לקיים את מצוות העלייה לארץ כאשר היה ניתן, היה בבחינת חטא המרגלים של ימינו, וכפי שלמדנו בתורה, המחיר על כך נורא. עברנו את השואה, את שלטון הדיכוי הקומוניסטי ואת ההתבוללות

יש שמתקשים לשמוח ביום העצמאות מפני שקיבלו את עלילת הכזב, כאילו התנועה הציונית היא שגרמה לעזיבת התורה והמצוות. אולם האמת הפוכה, אף שחילונים רבים פעלו במסגרת התנועה הציונית, והיו מהם שגם רצו לחלן את העם. בפועל, בזכות התנועה הציונית ופעילותה למען קיבוץ הגלויות, העם היהודי ניצל מבחינה חומרית ורוחנית.

על הגורמים לחילון נכתוב בהמשך, אבל העלייה לארץ לא הייתה הגורם לבעיה, אלא הפתרון. הבה נשווה את מצב היהודים שעלו לארץ למצבם של אלה שנותרו מחוצה לה. כשלושים אחוזים מאלה הגרים בארץ שומרים שבת, עוד כארבעים אחוזים מהם שומרי מסורת במידה רבה, ואף רוב החילונים שומרים מצוות רבות, כמו נישואין, ברית מילה, יום כיפור, פסח וחנוכה. הם מגינים על העם והארץ בשירות הצבאי ועוסקים ביישוב הארץ, לומדים תנ"ך והיסטוריה יהודית, ומספקים השראה לקיום מצוות שבין אדם לחברו.

לעומת זאת, היהודים שנשארו באירופה – רובם נרצחו בשואה, והנותרים תחת השלטון הסובייטי הורחקו בכוח מהמסורת היהודית, עד שמרבית צאצאיהם התחתנו עם גויים. גם מצבם של אלה שהיגרו לאמריקה ולאנגליה אינו טוב מבחינת היהדות. רוב הצעירים מתבוללים, רק עשרה אחוזים מהם שומרי שבת, המסורתיים והרפורמים בגולה הם ברמת החילונים בארץ, ועוד עשרות אחוזים רחוקים מהיהדות.

כך גם בקרב יהודי צפון אפריקה: מצבם של העולים לארץ בהשפעת התנועה הציונית טוב לאין ערוך ממצבם של אלה שנותרו בגלות (בעיקר היגרו לצרפת), ושיעור המתבוללים בקרבם כבר הגיע ליותר ממחצית, ואילו במדינת ישראל למעלה משמונים אחוזים מהיהודים שומרי תורה ומצוות או מסורתיים.

גם מבחינה דמוגרפית, הקהילות היהודיות בחוץ לארץ מתמעטות והולכות, עקב נישואי תערובת ומיעוט ילדים, ואילו בארץ ישראל מספר היהודים הולך וגדל.

ניתן להעריך שאילולי הציונות, מספר היהודים בעולם היה כמחצית ממספרם כיום, ושיעור שומרי התורה והמצוות כרבע משיעורם כיום. לצערנו, בעקבות עלילות הכזב כנגד הציונות, לא מעט יהודים נותרו בגולה. חלקם נרצחו, חלקם עברו גזרות שמד בברית המועצות, וחלקם נטשו את המסורת והתבוללו. ככל שהיינו מתעוררים לעלות לארץ מוקדם יותר – כך היינו מצילים יותר יהודים, מבחינה קיומית ורוחנית כאחת.

הגורמים לחילון בעת החדשה

בעת החדשה גבר מאוד הפיתוי לעזוב את מסורת ישראל ולהתבולל בעמים. העת החדשה היא התקופה שבה החלה ההשכלה להתפשט במערב אירופה ובמרכזה ובצפון אמריקה, תוך שהיא מחוללת שינויים עמוקים בתפישת האדם את עצמו, באמונותיו ובשאיפותיו, ומעודדת התפתחות של רעיונות גדולים לתיקון החברה, בהם ליברליזם, דמוקרטיה, סוציאליזם וקומוניזם.

בתוך כך חוללה תנועת ההשכלה שינויים מופלגים בסדרי החברה, משלטון מלוכני שאינו מעודד יוזמה חופשית לשלטון שמעניק יותר זכויות לאדם לבטא את כישוריו בכל התחומים. בה בעת מדענים פרצו דרכים להעצמת יכולתו של האדם ליצור מכונות, להאיץ את החקלאות, לפתח את התעשייה, המסחר, אמצעי התובלה והתקשורת, ולצבור עושר לאין שיעור יותר מבעבר. עמי המערב ניצלו את עושרם ורמתם המדעית כדי לייצר כלי נשק משוכללים, לכבוש ארצות ברחבי העולם ולהנחיל בהן את תרבותם. יחד עם התפתחות הפילוסופיה והמדע, הרעיונות החברתיים והכלכלה, בתהליך הדרגתי איבדה הדת את מעמדה הבכיר בעולם הרוח של האדם.

שינוי התפיסות ביחס למעמדו של האדם ולזכויותיו הוביל לחקיקה חדשה שבהדרגה הסירה את ההגבלות על האדם והעניקה זכויות שוות ליהודים (אמנציפציה). בפני היהודים – שבמשך דורות רבים הושפלו בגלותם – נפתחו אופקים חדשים ואפשרויות להשתלב בתחומי מדעי הטבע והרוח, הכלכלה, החברה והאומנות. יהודים מוכשרים יכלו לצאת מהגטו, לממש את כישרונם ולהפוך ליזמים ולמנהיגים מובילים, לפרוץ דרכים במדע, לפתח תיאוריות חברתיות ולחולל שינויים בעולם. חזון הגאולה המשיחי של חזרת ישראל לארצו עומעם אצלם והומר לפעילות למען תיקונים חברתיים ומוסריים ולפיתוח מדע וטכנולוגיה לטובת האנושות. מעבר לכל זה, החופש שהחברה המתפתחת הבטיחה, יצר אפשרויות לשיפור תנאי החיים, ליציאה מעוני ומהשפלה במסגרת הקהילה היהודית לחיי רווחה בחברה הנוכרית. בהמשך התפשטה ההשכלה למזרח אירופה ולערים שבארצות האסלאם שנשלטו על ידי המערב.

דמוגרפיה

ההתפתחות המדעית, הכלכלית והרפואית הביאו לגידול האוכלוסייה בכל העולם. בשלב הראשון עמי אירופה התרבו יותר מאחרים, ויהודי אירופה התרבו בקצב כפול מעמי אירופה. הגידול בעמי אירופה הוביל להגירה של אירופים רבים לארצות נוספות באמריקה הצפונית והדרומית, לאוסטרליה ולדרום אפריקה, ובמשך הזמן הקימו צאצאי המהגרים האירופים מדינות עצמאיות ביבשות אלה.

בשנת ת"ט (1649), לאחר פרעות הקוזקים במזרח אירופה, מנה העם היהודי כמיליון נפש. קרוב למחצית מהיהודים חיו באירופה. כשלוש מאות שנה לאחר מכן, לפני השואה, חיו בעולם קרוב ל־18 מיליון יהודים, כ־16 מיליון מהם היו צאצאי היהודים באירופה, מעל חמישה מיליון מהם כבר היגרו לארצות הברית ולעוד מדינות חדשות שהוקמו על ידי מהגרים אירופים בדרום אמריקה, בדרום אפריקה ובאוסטרליה.

כאמור, אל ארצות האסלאם הגיעו ההשכלה והמודרנה מאוחר יותר, ולכן תהליך גידול האוכלוסייה החל בהן בתקופה מאוחרת יותר, וכשזה שהגיע, גם בארצות האסלאם היה הריבוי בקרב היהודים כפול מבשאר האוכלוסייה. השילוב של ערכי המשפחה שבמסורת היהודית עם ההתקדמות הכלכלית והרפואית יצר את הריבוי העצום הזה.

היה צריך לעלות לארץ

לא כאן המקום לעסוק בחשבון נפש כולל על התמודדות היהדות עם האתגרים בעת החדשה, אולם נדמה שגם בלא חשבון נפש כולל, אי אפשר שלא לחשוב על הברכה הדמוגרפית האדירה שעם ישראל זכה לה, שהייתה יכולה לסייע לו לחזור לארצו ולבנותה בגדלות. במסכת סנהדרין (צח, א) אמרו חכמים שכאשר ארץ ישראל תתחיל ליתן את פירותיה בשפע, יהיה זה סימן לבוא הגאולה, שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תיתנו ופרייכם תישאו לעמי ישראל כי קירבו לבוא" (יחזקאל לו, ח). כך אפשר לומר שכאשר עם ישראל החל להתרבות בשיעורים אדירים, היה זה סימן שהגיעה השעה לחזור לארץ ולבנותה. משלא זכינו לכך, החלה תופעת ההתבוללות לכרסם בברכת הפריון, והגיעה השואה, ושליש מבני עמנו נרצחו. לאחר השואה, ההתבוללות בלמה כל אפשרות של ריבוי וצמיחה בכל הגלויות, ורק בארץ ישראל העם היהודי מתרבה וצומח. ועדיין, כמעט מאה שנה לאחר השואה, עוד לא חזרנו למניין הנפשות שהיינו לפני השואה.

הקריאות הראשונות ליישוב הארץ

אף שבכל הדורות נכספו גדולי ישראל לעלות לארץ, בעת החדשה החלה התעוררות ניכרת יותר. בשנת תקל"ז (1777), גדול תלמידי המגיד ממזריטש, האדמו"ר רבי מנחם מנדל מוויטבסק, עלה עם שלוש מאות חסידים, והניח בכך את היסוד לקהילת החסידים בארץ. כשלושים שנה לאחר מכן, בשנת תקס"ט (1809), תלמידי הגאון מווילנה החלו לעלות לארץ ולבנות את 'היישוב הישן'. כשלושים שנה לאחר מכן החלו הרב קלישר, הרב גוטמכר והרב אלקלעי לעורר את ישראל לעלות לארץ.

לו היינו זוכים להיענות לקריאת גדולי הרבנים, העם היהודי היה ניצל מרדיפות רבות, וגם נותר קשור יותר לתורה ולמצוות, שכן המוני בית ישראל היו רואים בעיניהם איך בזכות הדרכותיה של התורה החיים נבנים כראוי. עזיבת התורה נבעה מתוך תחושה כי הקשור אליה נשאר מאחור, עוסק בהישרדות, בתנאים שהולכים ונעשים קשים יותר. אם היינו מקיימים את מצוות התורה ועולים לארץ, כל היהודים המוכשרים שהתבוללו ונתנו את חילם לזרים במדע, בתרבות, במדינאות ובכלכלה, היו משקיעים את מרצם בארץ, למען עמם ומולדתם. המדינה היהודית הייתה קמה מוקדם יותר, לא מלחץ הצרות אלא מתוך מצוות התורה וחזון הנביאים.

משלא זכינו להיענות לקריאת הרבנים בשם התורה, יהודים שהבינו את סכנת הגלות ואת האנטישמיות הגוברת באירופה הקימו את התנועה הציונית, והחלו להשמיע זעקה חמורה: מוכרחים לעלות לארץ.

חטא המרגלים של דורנו

בימים ההם, לפני כ־125 שנה, בעת הקמת התנועה הציונית, מנה העם היהודי כ־11 מיליון נפש. הערבים שהתגוררו בכל סביבות גבולותיה התנ"כיים של ארץ ישראל, כולל לבנון, סוריה וכל עיראק, מנו מעט יותר מחמישה מיליון איש, עת בשני עברי הירדן גרו מעט יותר מחצי מיליון ערבים. הייתה זו הזדמנות לעם היהודי לחזור לארץ, לפרות ולרבות בה, ואולם רוב עמנו פחד לעקור עצמו מהגולה, לעלות לארץ וליטול את גורלו בידיו כמצוות התורה. אומנם הניסיון היה עצום, העלייה לארץ בימים ההם הייתה כרוכה בקשיים רבים, אולם הסירוב לקיים את מצוות העלייה לארץ כאשר היה ניתן, היה בבחינת חטא המרגלים של ימינו, וכפי שלמדנו בתורה, המחיר על כך נורא. עברנו את השואה, את שלטון הדיכוי הקומוניסטי ואת ההתבוללות. וכך כיום, בכל העולם ישנם כ־15 מיליון יהודים מוצהרים, ובארץ כשבעה מיליון יהודים. לעומת זאת, הערבים שבסביבות ארץ ישראל זכו ליהנות מפירות המהפכה התעשייתית, הרחבת ייצור המזון ושיפור הרפואה, והם מונים יותר מ־80 מיליון איש.

מספרים אלו מלמדים אותנו את מלוא משמעותו החמורה של 'חטא המרגלים'. רק נדמיין לעצמנו מה היה מצבנו אילו מיליוני יהודים היו עולים לארץ לפני השואה וכיום היינו מונים חמישים מיליון, וחכמי התורה והמדע היו תורמים מכישרונם לתיקון עולם במלכות שד-י. עדיין לא מאוחר, עוד אפשר לתקן. "קומו ונעלה ציון אל ה' אלוקינו, כי כה אמר ה': רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגויים, השמיעו הללו ואמרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל" (ירמיהו לא, ה-ו).

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן