הנרצחים הלל ויגל יניב הי"ד הם קדושים, ויחד איתם כל המתיישבים שחיים בקו החזית • לא חזרנו לארצנו כדי לנשל ערבים מבתיהם, אולם משהחליטו לקום עלינו, נילחם בהם וננצח והכל במסגרת החוק • הטעם המוסרי במצוות מחיית עמלק נותר תקף גם לימינו, בהם איננו יודעים לזהות מיהו עמלק • כיצד יכול עמלקי לעשות תשובה, והאם ניתן לקבל גר מזרע עמלק
דברי ההספד הללו, על הלל מנחם ויגל יעקב למשפחת הרב שלום ואסתר יניב מהר ברכה, נישאו בהר הרצל, ביום שני ו' אדר תשפ"ג.
"אתמול בצהריים הוכינו כפליים. האחים הלל ויגל, מלאי המרץ והחיוניות, נהרגו על קידוש השם. הרב שלום, שבמשך שנים רבות התמסר באהבה לחינוך הנוער, הפך לאב שכול. אסתי, שכבר חשבה כיצד להוליך את בניה לחופתם, הפכה לאם שכולה.
לימדונו רבותינו שכל יהודי שנהרג מפני היותו יהודי – נקרא קדוש, ומובטח לו שהוא בן עולם הבא. במותו על היותו יהודי פשט את מלבושיו הפרטיים והתעטף בקדושת ישראל.
אם כך אמרו על כל יהודי, ודאי שכך יש לומר על מתנחלים בקו הראשון של ההתיישבות, וודאי שכך צריך לומר על הלל שלא מזמן סיים את תפקידו כסגן מפקד ספינה, ועל יגל שעמד להתגייס ליחידה קרבית.
בעולם הזה הם מתו בקיצור ימים, אבל בעולם האמת עלו והתקדשו בקדושת כלל ישראל, עד שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם.
וכשהלל ויגל מתעלים בקדושת כלל ישראל, גם המתנחלים כולם, שנוסעים באותם הכבישים, נעשים קצת קדושים עמהם.
גורלו וייעודו של העם היהודי, מימי אברהם אבינו ועד היום, לשאת את דגל המוסר ולהביא ברכה לעולם, ולכן בכל דור, הרשעים הגדולים ביותר נלחמים בנו.
לא חזרנו לארצנו כדי לנשל ערבים מבתיהם, אלא כדי להוסיף טובה וברכה לעולם. גם הערבים יכלו ליהנות מכך.
אולם משהחליטו לקום עלינו, נילחם בהם וננצח, והכול במסגרת החוק, על ידי הצבא והמשטרה. וכל הרוצה לתרום יותר לביטחון, יתנדב לשירות משמעותי יותר בצבא או במשטרה.
גם עם המלחמה תארך שנים ודורות, נמשיך לעמוד על משמר עמנו וארצנו. נפריח את השממה ונעמוד נגד כל אויב.
אם צריך לחיות נחיה, ואם צריך למות נמות, ואחרינו ימשיכו חברינו לכבוש את ההר ולקרוא תיגר על כל מצור ומצר.
מתנחלים אהובים, מי יספר לכם עד כמה גדולים מעשיכם הקטנים, כמה גדולה גבורתכם, כאשר גם בשעה שאתם פוחדים – אתם ממשיכים לנסוע בימים ובלילות, לעבודה וללימודים, לשמחות ולהלוויות, וממשיכים ליישב את ארצנו הקדושה ולהגן בגופכם על העם והארץ.
במשך אלפיים שנים יהודים נהרגו בגלות על קידוש השם, הם חיו בהשפלה ומתו בייסורים. דתות ועמים התיימרו להחליף אותנו מתוך טענה ששם ישראל אבד, ובניו לא יחזרו עוד לעולם לארצם. אולם אבותינו המשיכו לדבוק באמונה שיום יבוא ויתקיימו בישראל דברי התורה, ועם ישראל ישוב לארצו, להביא את דבר ה' וברכתו לעולם.
ואנחנו היום, שאיננו טובים מאבותינו, בזכות מסירות נפשם בגלות, ובזכות מסירות נפשם של כל החלוצים הקדושים, זוכים שמתקיימים בנו דברי התורה: "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך, ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה… והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה והיטיבך והרבך מאבותיך" (דברים ל, ג).
ודברי הנביא: "כה אמר ה' אלוקים להרים ולגבעות, לאפיקים ולגאיות, ולחורבות השוממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגויים אשר מסביב… ענפיכם תיתנו ופרייכם תישאו לעמי ישראל כי קירבו לבוא… והרביתי עליכם אדם כל בית ישראל כולה ונושבו הערים והחורבות תבנינה" (יחזקאל לו, ד).
בגלות לא זכינו לקבור את מתינו בכבוד, הלוויה גדולה הייתה עלולה לעורר פוגרומים. בשקט יהודים קברו את קדושיהם, ובחשאי ביכו את מותם, ובייסורים נוראים שמרו על הגחלת שלא תכבה. אנחנו היום זוכים לקבור את קדושינו במעמד ממלכתי בהר הרצל, במעמד שרים וחברי כנסת.
אשרינו שיש לנו מדינה וצבא, ובעזרת ה' ובתושייתם ובגבורתם של מפקדנו וחיילינו, אנחנו זוכים לעמוד כנגד אויבינו וממשיכים לבנות את הארץ ולהפריח את שיממותיה.
בעולם הזה, הלל ויגל וכל הקדושים הטמונים בהר הזה נראים כמתים, אבל בעולם האמת הם חיים מאוד. הילדים והילדות שמשחקים ושמחים בכל רחבי הארץ – מכוחם. החתונות והלידות – מכוחם, התורה והעבודה שבכל הארץ – מכוחם. במותם על קידוש השם התקשרו אל מקור החיים, והוסיפו חיים לכל ישראל.
מי ייתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל".
אילן גנלס הי"ד
יום לאחר מכן נרצח אילן גנלס, הבחור היהודי מארצות הברית, שהיה מבריק בכישרונו. הוא עלה והתנדב לצבא כדי לשרת את עמו, חזר ללימודים באוניברסיטת קולומביה, אחת הטובות בעולם, ונהרג בביקור בארץ.
בחשבון הטוויטר שלו העלה אילן משפט אחד, שמסביר באופן פשוט ומבריק מדוע המתיחות במזרח התיכון תימשך תמיד:
"מצד אחד יש אנשים שרוצים להרוג את היהודים, ומנגד היהודים לא רוצים להיהרג, ואף אחד מהצדדים לא מוכן להתפשר״.
דברים דומים אמרה ראש הממשלה גולדה מאיר ז"ל: "אם הערבים יניחו את נשקם, לא תהיה יותר מלחמה. אם ישראל תניח את נשקה, לא תהיה יותר מדינת ישראל".
מחיית עמלק
מתוך כך ניגש לביאור מצוות "זכור את אשר עשה לך עמלק", שנקיים בשבת הקרובה.
עמלק הוא האויב המר ביותר של ישראל ושל האנושות, שכן הוא היה עם שלא עסק בחקלאות ובחרושת, אלא אימן את צעיריו לתקוף בהפתעה כפרים ושיירות, להרוג את העומדים מולם, לבזוז את רכושם ולמכור את הגברים הנותרים, הנשים והטף לעבדים. קשה היה ללחום בהם, מפני שלא היה להם מושב קבוע, ופתאום היו מופיעים ממרחק עצום, ובכוח גדול תקפו. הנזק שהם הסבו היה איום, שטחי מרעה וחקלאות עצומים נעזבו מפחד התקפותיהם.
אולם כמו תמיד, הרשעים הגדולים ביותר קמים במיוחד על עם ישראל. כך אירע שמייד לאחר שעם ישראל יצא מעבדות מצרים, בעודו עייף ויגע מטלטולי הדרך, החלו בני עמלק לתקוף אותו. במקום לראות את גודל הנס, או לרחם על העבדים שזה עתה יצאו לחירות, ראו העמלקים לפניהם טרף קל, ותוך ניצול חולשתם של ישראל החלו לזנב בנחשלים בקצה המחנה, כדי להתפרנס ממכירתם לעבדים ומביזת רכושם.
גם לאחר שיהושע נלחם בהם והדף אותם, בשליחות משה רבנו, היה זה ברור שאין זה הקרב האחרון, אלא כל אימת שיראו סימני חולשה יתקפו, יהרגו, יבזזו וישבו.
ההיגיון המוסרי שבמצווה ברור, כשם שעשו עמלק לכל הערים שבזזו, כך ראוי שייעשה להם. מידה זו היא גם הכרחית ליצירת הרתעה, שכן מי שמוותר לאויביו ואינו נוקם בהם כפי מידתם מעודד את אויביו ללחום נגדו. האימפריות הגדולות הענישו בחומרה את מי שעמדו מולם, וכך יצרו הרתעה שקיימה את מלכותם מאות שנים.
המשמעות לימינו
לפי מסורת רבותינו בטל עמלק מן העולם, ועל כן אין היום שום עם או יחיד שחל עליו דין עמלק, אבל עדיין מחויבים אנו לזכור את המצווה ולא לשכוח אותה, בגלל הרעיון המוסרי שבה.
במיוחד צריך לזכור מצווה זו מפני שיהודים רחמנים ובעלי חסד מטבעם. מצוות רבות בתורה מחנכות אותנו למידות אלה. מטבענו היינו נוטים לסלוח לעמלק. לכן התורה ציוותה אותנו לזכור את מעשיו של עמלק ולמחותו, ומתוך כך נזכור שיש רוע בעולם, וכשצריך להילחם, צריך להילחם בו ללא פשרות, עד הניצחון המלא, כפי המקובל בכל דור. רק לאחר מכן נוכל לתקן את העולם.
עמלקים יכולים לשוב בתשובה
אף שהתורה ציוותה למחות את זרעו של עמלק, אם יחליט עמלקי לקבל על עצמו לשמור שבע מצוות בני נח יפקע ממנו דין עמלק. לא זו בלבד אלא שהתורה ציוותה שלפני שנצא למלחמה בעמלק נציע להם שלום, שיקבלו עליהם לשמור שבע מצוות בני נח ויקבלו את שלטון ישראל. אם קיבלו – אין נלחמים נגדם. ואם לא קיבלו – נלחמים נגדם עד כלותם (רמב"ם מלכים ו, א-ד, כסף משנה שם).
להבדיל מעמדת הנאצים, עמלקים יכולים להציל את עצמם בהתנערות ממורשתם על ידי קבלת עקרונות המוסר שבשבע מצוות בני נח. זכות זו שמורה לכל אחד בנפרד, ולכל משפחה כמשפחה, ואף לכל העם כאחד.
הדרך האידיאלית לקיום מצוות מחיית עמלק היא בחזרתם בתשובה. אם לא כן, ישנה דרך שאף היא לכתחילה, במחייתם במלחמה.
בפועל המצווה התקיימה בדרך של בדיעבד: ברבות השנים התפזרו צאצאיהם והתבוללו בגויים, ואבד מהם זכר מוצאם ופקע מהם דין עמלק בלא שעשו תשובה.
האם מותר לקבל גר מעמלק
נחלקו הפוסקים בשאלה אם מקבלים גר מבני עמלק. לדעת הרמב"ם יכול עמלקי להתגייר (הלכות איסורי ביאה יב, יז). לכן מבני בניו של המן התגיירו ולימדו תורה בבני ברק.
מנגד, יש אומרים שאין מקבלים גר מעמלק, וכך היא דעת רבי אליעזר במכילתא (סוף פרשת בשלח), שנשבע המקום בכיסא הכבוד שלו שאם יבוא עמלקי להתגייר, לא יקבלו אותו. ומה שאמרו חכמים, שמבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק, אירע מתוך טעות, שבית הדין לא ידע שהבא לפניו הוא מזרע עמלק, ולכן קיבלוהו, ואחר שהתקבל כבר לא דחוהו (ישועות מלכו). כמו כן אפשר שבתחילה עמלקי התבולל בעם אחר, ואחר שפקע ממנו דין עמלק בא להתגייר, ומצאצאיו מלמדי התורה ההם בבני ברק (חיד"א). אפשר גם שהם היו מצאצאי עמלקי מבני המן הרשע שאנס יהודייה, ובנה שנולד לה ממנו נחשב ליהודי, וממנו נולדו מלמדי התורה בבני ברק (עיינו בפניני הלכה ל זמנים יד, ח, 10).
